מאמר פלפול ותשובה על ס' כפירותיו של הרמב"ם מאת מזרחניק אנונימי

מזרחניק אחד חיבר מאמר די ארוך לפלפל ולהשיב על ס' כפירותיו של הרמב"ם.

איך אני יודע שמדובר במזרחניק?

ראשית, כי הוא מזכיר את הראי"ה.

ועוד ועיקר - חרדי כרגיל כלל לא יכול לכתוב מאמר כזה.
דרך ההתמודדות של חרדי במקרה כזה היא לכסות את עיניו, משל נקרה לידו נסיון בשמירת הפיפי - כפי שנהג למשל המחב"ת שלא צומח לו זקן, נויגרשל, הוא הברנש שלפי האגדה החרדית "מעולם לא נוצח בויכוח" - כנראה, כי לא הסכים לפתוח בו .


אף שרובם ככולם של דברי המזרחניק המשיב פטפוטים בעלמא הם, נהניתי מהם, כיון שסוף סוף ירד לפלפל באריכות בדברי הוד כ"ק מרן שליט"א, ופטטיא דאורייתא טבין; ועוד, שכל המתעמק בדברי כפירה, אפילו על מנת לפורכם - סוף סוף נתפס על ידם, ברב או במעט, כעובדא דר' אליעזר ויעקב איש כפר סכניא בפ"ק דע"ז, והרי כאן ריוח לסמאל על כל פנים.

מוזמנים אתם לעיין בדברי המזרחניק, ואנסה לבקש מהוד כ"ק מרן שליט"א להשיב עליו עכ"פ בנקודה אחת, בעניין דת ומדע.

אני מציע שזה ששולח את הספר לכל העולם ישלח אותו גם למאזוז, שהרי הלה כתב בעבר ביקורת חריפה (הובאה כאן) על ספר שבוודאי היה מתון בהרבה.
ואין ספק שביקורת של מאזוז - שהוגדר כאן יפה בעבר כחכם לכשירצה, דעתים חלים ועתים שוטה (וזה ניכר אפילו בעלוני השבת שלו, שהם בעיניי הכי פחות גרועים) - ושנחשב ל'גדול', תהיה רצויה לפני הוד כ"ק מרן שליט"א אלפי מונים יותר מכל ביקורת של מזרחניק או מחב"ת עלוב. אלא שלצורך כך מן הסתם יצטרך השולח להביא לו ספר מודפס.

תלמיד חבר כתב:אני מציע שזה ששולח את הספר לכל העולם ישלח אותו גם למאזוז, שהרי הלה כתב בעבר ביקורת חריפה (הובאה כאן) על ספר שבוודאי היה מתון בהרבה.
ואין ספק שביקורת של מאזוז - שהוגדר כאן יפה בעבר כחכם לכשירצה, דעתים חלים ועתים שוטה (וזה ניכר אפילו בעלוני השבת שלו, שהם בעיניי הכי פחות גרועים) - ושנחשב ל'גדול', תהיה רצויה לפני הוד כ"ק מרן שליט"א אלפי מונים יותר מכל ביקורת של מזרחניק או מחב"ת עלוב. אלא שלצורך כך מן הסתם יצטרך השולח להביא לו ספר מודפס.

מאזוז הרי שלח להוד כ"ק מרן שליט"א מכתב די יפה על תלמוד בתרא... אז לא בטוח שכדאי לקלקל.
חוץ מזה, כמו שכתבת הוא לא נגיש בצץמייל מן הסתם. גם לגוף הספר מן הסתם לא ימצא מה לענות מלבד לגדף.
אבל אם יש לך רעיונות נוספים - אדרבה.

משה זאב הכהן פעטש-געבער כתב:

תלמיד חבר כתב:אני מציע שזה ששולח את הספר לכל העולם ישלח אותו גם למאזוז, שהרי הלה כתב בעבר ביקורת חריפה (הובאה כאן) על ספר שבוודאי היה מתון בהרבה.
ואין ספק שביקורת של מאזוז - שהוגדר כאן יפה בעבר כחכם לכשירצה, דעתים חלים ועתים שוטה (וזה ניכר אפילו בעלוני השבת שלו, שהם בעיניי הכי פחות גרועים) - ושנחשב ל'גדול', תהיה רצויה לפני הוד כ"ק מרן שליט"א אלפי מונים יותר מכל ביקורת של מזרחניק או מחב"ת עלוב. אלא שלצורך כך מן הסתם יצטרך השולח להביא לו ספר מודפס.

מאזוז הרי שלח להוד כ"ק מרן שליט"א מכתב די יפה על תלמוד בתרא... אז לא בטוח שכדאי לקלקל.
חוץ מזה, כמו שכתבת הוא לא נגיש בצץמייל מן הסתם. גם לגוף הספר מן הסתם לא ימצא מה לענות מלבד לגדף.
אבל אם יש לך רעיונות נוספים - אדרבה.

גידופים מ'גדול' מילתא זוטרתא היא? שלא לדבר על הפרסום וכו'.
וממה שאני זוכר מהביקורת שהבאתי לעיל, הוא עשה יותר מלגדף. אף שכרגיל אצלו עירב שטויות.

תשובה למזרחניק בעניין דת ומדע

מעולם לא כתבתי בספר שאדם דתי לא יכול להיות מדען. הרי זוהי עובדה שישנם הרבה מדענים דתיים.

מה שטענתי הוא שהמוטיבציה הבסיסית של המדע - להסביר את העולם - לא רלוונטית עבור אנשים דתיים, שיש להם "הסבר" משלהם. עדיין מישהו יכול להשתלם במדע מן הסיבות שאחרים משתלמים בתלמוד - להשיג משרה טובה,  מתוך הנאה אינטלקטואלית, או כדי להמציא מכשירים ותרופות וכו'. אבל המוטיבציה הראשית של המדענים, עוד מימי תאלס ביוון, לא היתה כל אלו אלא השאיפה להסביר את העולם, וזה כאמור לא רלוונטי למאמינים באל אישי.

הדוגמה שהבאתי בספר היא משאלות תמימות של ילדים, כגון: מדוע השמיים כחולים?

אני במענה לשאלה כזו לעולם אינני מזכיר את אלוהים, שאינו רלוונטי כאן בכלל. יש הסבר מדעי: מבין תדירויות אורכי הגל של האור הנראה, אור כחול מתפזר הכי הרבה.

חרדי בהמי ממאה-שערים יענה לילד: כי כך ה' עשה.

ה"תשובה" של החרדי אינה מסבירה כלום, כי אפשר להמשיך לשאול: ולמה עשה ה' כך ולא אחרת? הרי החרדי מודה שאלוהים היה יכול לעשות אחרת. זו הרי אבן הבניין בשטותם, שאלוהים יכול לעשות הכל. אבל אם הילד ימשיך לשאול למה עשה אלוהים כך ולא אחרת, לאב לא תהיה עוד שום תשובה חוץ מלהפליק לו.

תשובתי שלי לעומת זאת היא סופית. אין לשאול מדוע אור כחול מתפזר הכי הרבה ולא אור אדום, כי חוקי המדע הם כאלו שאינם יכולים להיות אחרת. אפשר אמנם לדמיין אותם אחרת, אך על זה כבר ענה הרמב"ם לכלאם שאין מתחשבים בדמיון העשוי לדמיין נמלה בגודל פיל ופיל בגודל נמלה.

ועדיין, החרדי המדובלל ממאה-שערים הוא במצב טוב יותר ממסרחניק או 'מודרן-אורתודוקס', המבקש "לשלב" תורה ומדע. אחד כזה הרי ייקלע בתשובה לילדו למעגל פאתטי.

ש: למה השמיים כחולים?
ת: כי מבין אורכי הגלים של האור הנראה, האור הכחול מתפזר הכי הרבה.
ש: ולמה האור הכחול מתפזר הכי הרבה?
ת: כי כך ה' עשה.

מסרחניק שוטה - מכיון שבסוף אתה נדחק לאלוהים שלך, למה לא תקצר ותענה לילד מייד את התשובה הסופית, כמו החרד המיוזע ממאה-שערים?

זו ההוכחה שהבאתי בספר לכך שהרמב"ם בלבו האמין בקדמות העולם. הרמב"ם שופך מחד גידופים על הכלאם, שעמדתם היא עמדתו של החרדי ממאה-שערים, ומאידך מתנגד כביכול לעמדת אריסטו, שזו כאמור התשובה שאתן אני לילד. אבל הרמב"ם אינו מציע דרך שלישית שתתווך בין הקצוות, שהוא קורא להם במו"נ ח"א פע"ג "הדמיון" ו"השכל". הרמב"ם מנגיד את הדמיון והשכל ואינו מציע דרך שלישית (שלמעשה אינה קיימת), ולאור גידופיו הקשים נגד הכלאם ברור לגמרי באיזו מבין שתי הדרכים הקיימות הוא באמת בוחר, למרות דבריו הדיפלומטיים בעד חידוש העולם.

תגובת המזרחניק

מה שהוא כתב במייל זו חזרה על דבריו בספר, שעיקרם הם שאין דרך ביניים כמו שכתב בסוף דבריו. דעה זו היא טפשית ביותר ואף אחד מהמאמינים בחידוש לא סבר כך.

אין שום סיבה שבעולם לומר שהבורא ברא נבראים ולא ברא חוקים, דהיינו לומר למשל שהבורא ברא את כדור הארץ ולא ברא את כח המשיכה, או שברא אש, ולא ברא לה את התכונה לשרוף דברים, מדוע לומר כך? כל חרדי ממאה שערים או אדם עם טיפת שכל שבנו ישאל אותו מדוע האש שורפת יאמר לו שזו תכונת האש ולא כי הבורא החליט ברגע זה שהדבר שנגע באש ישרף (כדעת הכלאם אותה דוחה הרמב"ם בחריפות). הבורא החליט בשעת הבריאה שהאש תשרוף, וגם זה גופא כתוצאה מערכת חוקים שגרמה לכך שגם אותה ברא הבורא.

רובין סובר שכיון שלמאמין אין קושיא ודוחק להסביר את מציאות העולם ואם יש לו שאלה הוא יכול לומר שכך רצה הבורא לסיבה שאינה ידועה לנו, לכן הוא אינו יכול למצוא סיבות למציאות. אין הגיון בגישה זו, גם המדע וגם אנשי האמונה אינם מחפשים תשובות מכח הכרח אלא מחפשים למצוא את התשובה האמיתית, וכיון שברור ונראה לעין שהבורא ברא חוקי טבע גם המאמין מחפש מהם חוקי הטבע שברא הבורא, והסיבה שאדם מאמין לא יענה לבנו שהשמים כחולים מכח רצון הבורא היא שהוא יודע שהבורא ברא גלים שיוצרים את הגוון הכחול, הבורא היה יכול באמת לברוא את השמים בדרך אחרת אבל הוא לא עשה כך ואנו רוצים לברר מהי הדרך שבה ברא הבורא את הטבע.

ההחלטה של רובין שיתכן לומר שהבורא ברא נבראים אבל לא יתכן לומר שהוא ברא להם חוקים אין בה שמץ של הגיון, כל דבריו הם ספרות רדודה וחסרת הגיון ואין בהם שום ריח של שכל. המקום של הבורא הוא בעצם הבריאה הכללית, דהיינו שאחר שנברר את כל חוקי הטבע נשאל על כל מערכת החוקים המסועפת של הטבע אם היא קדומה או מחודשת, נאמר שהיא מחודשת והבורא חידש אותה לרצונו או לחכמתו. דהיינו שהבורא רצה לברוא מערכת חוקים מדוייקת, וכמובן שיש לו מטרה בכך שברא מערכת זו בצורה זו. לכן למדען דתי יש יותר ערך לחקור את חוקי הטבע כיון שלהשקפתו הם חוקים שברא הבורא, בניגוד למדען כופר שחוקר לדעתו מציאות חמרית שאין לה קשר וערך רוחני. דרך אגב יש לי קשר עם אנשי מדע שומרי מצות וכיון שהם אנשים עם הגיון, כולם ללא יוצא מן הכלל חוקרים מהטעם שכתבתי אני ולא מכח דברי ההבל של רובין.

תגובה לתגובת המזרחניק בעניין דת ומדע

אם חוקי הטבע נבראו בידי אלוהים, הם אינם חוקים אלא לכל היותר סדירויות. חוק הוא דבר שאי אפשר לשנותו, או על כל פנים צריך פרוצדורה כלשהי כדי לשנותו. את חוקי הטבע לפי מאמיני החידוש יכול אלוהים לשנות בכל רגע שיתחשק לו, ולכן אין כאן חוק אלא לכל היותר סדירות, כמו במשל שמביא הרמב"ם במו"נ ח"א פע"ג על מנהג הסולטן לעבור בעיר ברכיבה ולא בהליכה.

לכן חרדים מתנגדים למדע ומזלזלים בו. האינטואיציה הטבעית והבריאה שלהם, בניגוד למסרחניקעס ולאנשי 'תורה ומדע', היא שהמדע בא להחליף את אלוהים ואת המיתולוגיה ולהציע הסבר אלטרנטיבי לעולם. המסרחניקעס מתעקשים לשלב איכשהו בין מדע לאלוהים כדי לא להיראות מחד כמו המטומטמים המדובללים ממאה-שערים, ומאידך להחזיק בכל זאת בשטותם.

בכל אופן, זוהי עובדה שגם בח"א פע"ג וגם בח"ג פט"ו במו"נ מציע הרמב"ם בעניין תפיסת הטבע שתי אפשרויות בלבד: דמיון או שכל. הכלאם - דמיון, והאריסטוטליזם - שכל. איפה הדרך השלישית של המסרחניק? הרי מחד צריך המסרחניק את הדמיון כדי לטעון שהכל יכול היה להיות אחרת, ומאידך הוא צריך את השכל כדי לטעון שבכל זאת יש חוק (?) המקבע את הדברים כפי שהם. אז איך משלבים את שני ההפכים יחד? כמו ביתר כל ה"שילובים" שעורך המסרחניק בין ההפכים השונים, ונותר לבסוף קרח מכאן ומכאן.

אם הדרך השלישית והמשלבת היא כה פשוטה, מדוע לא הסביר אותה הרמב"ם? לא רק שהרמב"ם אינו מסביר אותה, אלא שהוא מודה בפירוש שאינו יודע מה היא: "ואני תמה אם זה השער פתוח [...] ואם יש גם כן דבר שנבדיל בו בין הכוח המדמה ובין השכל, ואם הוא דבר חוץ לשניהם יחד, או בשכל עצמו מבדילים בין המושכל למדומה?" במלים אחרות: או שתפנטזו לי על כוח שלישי, "דבר חוץ לשניהם", שאינו קיים כמובן - או שתודו שרק השכל קובע, ו"בשכל עצמו מבדילים בין המושכל למדמה", כי את השכל עצמו אי אפשר להביא למשפט, ואין אינסטנציה גבוהה מן השכל.

אברבנאל, שהיה חכם יותר ממסרחניק אפולגטי, הסיק מדברים אלו מה שכל בר דעת אמור להסיק מהם: "שהיה דעתו נוטה לדעת אריסטו בקדמות העולם, ושכל מה שכתב הרב כטוען לקיים דעת החידוש היה לחלוק כבוד לפרסום הדת ולהסביר פנים לתורה, ולא כאשר עם לבבו".

אף שאני מוזהר על החסימה והשוט מזומן, לא אוכל להתאפק מלתקן כמה סילופים ושיבושים של המשמש שי'.
אמנם נכון שהקורא בספרי מינים שוב אינו חוזר להיות תם כשהיה, שנאמר כל באיה לא ישובון וגו', אך מה שכתב כעובדא דר' אליעזר ויעקב איש כפר סכניא וכו' אינו שייך לעניין כלל. יעקב מוצג שם כתלמיד של ישו, שלימד בשם רבו הלכה בדרך דרשנית חז"לית טיפוסית (אם להשתמש בלשון הר"מ: בדמיון ולא בשכל), ואף ש"תירוצו" מצא חן בעיני ר' אליעזר, ר"א כביכול כמעט נענש על שלמד ממין. מה בין זה לדברי כפירה?
וסילוף חמור מזה מה שהובא בשם אברבנאל, והלא דבריו אלה הם ציטוט של האפיקורסין, שאברבנאל מצטט על מנת לתקוף. ואברבנאל אף מביא סברא לומר להיפך, שהשכל הוא מחייב בריאה והדמיון את הקדמות, כמבואר בספרו דהוד כ"ק מרן שליט"א. ותלמיד טועה זה שלא שימש כל צרכו תרתי משמע, טועה ותולה ברבו וראוי לקבל ל"ט הצלפות בישבנו מהמטה של רבינו.

חדש מקרוב בא כתב:אף שאני מוזהר על החסימה והשוט מזומן, לא אוכל להתאפק מלתקן כמה סילופים ושיבושים של המשמש שי'.
אמנם נכון שהקורא בספרי מינים שוב אינו חוזר להיות תם כשהיה, שנאמר כל באיה לא ישובון וגו', אך מה שכתב כעובדא דר' אליעזר ויעקב איש כפר סכניא וכו' אינו שייך לעניין כלל. יעקב מוצג שם כתלמיד של ישו, שתירץ בשם רבו סתירה בין פסוקים בדרך דרשנית חז"לית טיפוסית (אם להשתמש בלשון הר"מ: בדמיון ולא בשכל), ואף שה"תירוץ" מצא חן בעיני ר' אליעזר, הוא כביכול כמעט נענש על שלמד ממין. מה בין זה לדברי כפירה?
וסילוף חמור מזה מה שהובא בשם אברבנאל, והלא דבריו אלה הם ציטוט של האפיקורסין, שאברבנאל מצטט על מנת לתקוף. ואברבנאל אף מביא סברא לומר להיפך, שהשכל הוא מחייב בריאה והדמיון את הקדמות, כמבואר בספרו דהוד כ"ק מרן שליט"א. ותלמיד טועה זה שלא שימש כל צרכו תרתי משמע, טועה ותולה ברבו וראוי לקבל ל"ט הצלפות בישבנו מהמטה של רבינו.

הפעם הסתפקתי במחיקת מקצת הבליך ופטפוטיך קמיה הוד כ"ק מרן שליט"א וגם חסתי עליך נוכח בקיאותך בספר רבינו שליט"א, אך להבא לא תחוס עיני ולא תרחם.

ומ"ש שהציטוט מאברבנאל הוא סילוף, הן אמת שכתב שהם דברי החטאים בנפשותם, אבל בראש דבריו שם התחיל בגנות שהנה נטו גם רגלי הר"מ וכו', ותפוס לשון ראשון ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה אף שתוך כדי דיבור נבהל מעצמו והתחיל מצטדק.

משה זאב הכהן פעטש-געבער כתב: הפעם הסתפקתי במחיקת מקצת הבליך ופטפוטיך קמיה הוד כ"ק מרן שליט"א וגם חסתי עליך נוכח בקיאותך בספר רבינו שליט"א, אך להבא לא תחוס עיני ולא תרחם.

ומ"ש שהציטוט מאברבנאל הוא סילוף, הן אמת שכתב שהם דברי החטאים בנפשותם, אבל בראש דבריו שם התחיל בגנות שהנה נטו גם רגלי הר"מ וכו', ותפוס לשון ראשון ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה אף שתוך כדי דיבור נבהל מעצמו והתחיל מצטדק.

אז באיזה גיל?
עכ"פ ערכתי עוד קצת שיהיה יותר מדויק.
אם כבר הזכרנו בקיאות בספר רבינו, ראיתי לפני כמה זמן שיעורו על פרדוקס הידיעה והבחירה אשר ביוטיוב, והביא שם שבבית מדרשו של אריסטו שנו שלאדם יש בחירה ולאל אין ידיעה (ולא בחירה), ותמהתי שדבר זה לא הובא בספר בפרק חופש הרצון. ע"ש תגובתי.

המשיך המזרחניק וכתב מאמר שלם של פלפולים והשגות על ס' כפירותיו של הרמב"ם בעניין הנבואה.

שוב באה תשובת הוד כ"ק מרן שליט"א רק על הטענה הראשונה, שכן רובו ככולו של המאמר, כמו בפעם הקודמת, הוא סתם פטפוטים.

תשובה למזרחניק בעניין הנבואה

ההבדל בין דברי הרמב"ם לדברי הכוזרי מובן לכל בר דעת.

הכוזרי אינו בא בהוכחות פילוסופיות לחידוש העולם. לדידו החידוש מקובל ממסורת אבות ומטיעון העד והנבואה וכו'.

הכוזרי רק כותב שהתורה אינה דורשת מן האדם להאמין בסתירות לוגיות (בניגוד לעוכר ישראל, מלך המסריח הליובאוויטשי המת שר"י). לכן קובע הכוזרי ראשית שאין בחידוש סתירה לוגית, ומבחינה פילוסופית אמונת החידוש ודעת הקדמות שקולות. מכיון שהן שקולות, המסורת / הנבואה מכריעות לצד החידוש. ושוב - לשיטת הכוזרי המסורת והנבואה מעולם לא הוטלו בספק. היה רק צורך לומר שאמונת החידוש אינה סתירה לוגית, שאילו היתה סתירה לוגית שום מסורת לא היתה מועילה בעניינה (ודלא כמלך המסריח ימ"ש). מאחר ואין בחידוש סתירה לוגית ממילא הנבואה, שמעולם לא הוטלה בספק, מאשרת אותו.

הרמב"ם לעומת זאת אינו סומך כלל על המסורת, וניגש לשאלה כולה מבחינה פילוסופית בלבד. הוא מביא ראיות למציאות אלוהים על דרך הקדמות, כאשר לפי החידוש הראיה פשוטה יותר, שכן אין מחודש בלא מחדש. אחרי ההוכחות למציאות אלוהים אנו ניצבים, לפי הרמב"ם, מול דילמה שקולה - קדמות או חידוש. כאן משטה הרמב"ם בקוראיו וטוען כי הנבואה תכריע בדילמה, שכן - כך הוא מבטיח - הוא יוכיח שהנבואה היא אמיתית אפילו לפי הקדמות. 

הרמב"ם כמובן לא הביא הוכחה כזו ולא היה יכול להביא אותה, שהרי לפי הקדמות אלוהים מנותק מן האדם והעולם, אינו משגיח ואינו מתקשר. את הנבואה לפי הקדמות הסביר הרמב"ם במו"נ ח"ב באופן נטורליסטי לחלוטין. ברור לגמרי שהנבואה כפי שמסבירה אותה הקדמות, לפי ההגדרה אינה יכולה להוכיח את החידוש.

על זה כתבתי בספר כי דומה הדבר למחב"ת בן זמננו שיעמוד בפני הקהל ויאמר להם: אינני יכול להוכיח לכם שיש אלוהים, והשאלה אם יש אלוהים או לא היא ספק השקול. אני אמנם כן יכול להוכיח לכם שהתורה היא אמת אפילו אם אין אלוהים, ומכיון שכך התורה מכריעה בספק השקול וקובעת שיש אלוהים. כל הקהל געה בצחוק.

נו. צריך להיות מזרחניק בשביל לקבל תשובה פה? או שמספיק להעלות את הטענות בקובץ Word מבלי אפילו לחתום עליו

תשובה למזרחניק בעניין שכר ועונש

אותו המזרחניק ממשיך לפלפל בס' כפירותיו של הרמב"ם וכותב תשובות על פרק אחר פרק.
כעת כתב על שכר ועונש.
ובאה תשובת הוד כ"ק מרן שליט"א וז"ל:

חברך טוען שמ"ש הר"מ על אמונות הכרחיות לתיקון ענייני המדינה כמו האמונה בשכר ועונש, אין כוונתו שאלו אמונות שאינן אמיתיות, אלא שלא ציוותה התורה להאמין בכל אמונה אמיתית, למשל לא ציוותה להאמין כי 1+1=2, אבל אמונות אלו ציוותה להאמין בהן מפני שהן הכרחיות לתיקון עניני המדינה, ומ"מ הן גם אמיתיות. עכ"ד חברך.

אבל חברך אינו יכול להסביר לפ"ז מדוע כתב הר"מ שההכרחיות באמונות אלו היא לתיקון ענייני המדינה. הרי גם בלא המדינה נצרך לדבריו לכל יחיד לידע שיש שכר ועונש אם יחלל שבת וכדומה. למה אמונת שכר ועונש נצרכת לתיקון ענייני המדינה דווקא ולא לאיסור אכילת חזיר?

אלא מחוורתא כמ"ש נרבוני וכל המפרשים האפיקורסיים שלאמונות הללו מטרה פוליטית דווקא, "לתיקון ענייני המדינה", כי ההמון יגנבו ויאנסו וירצחו אם ידעו האמת דלית דין ולית דיין.

בעיקר הדבר, ידוע המעשה בהגאון בעל קצוה"ח שנכנס אליו א' עם ספר השגות שחיבר על ספרו. א"ל הגאון הנ"ל: אני אשיבך. לאחר כמה שנים פגשו בעל ההשגות להגאון קצוה"ח ושאלו: היכן תשובותיך? א"ל הגאון קצוה"ח: לא הבנת דבריי. התכוונתי שכשתכתוב אתה ספר כמו קצוה"ח, גם אני אכתוב עליו השגות.

בכל אופן אני נהנה מפלפולי המזרחניק הזה בדבריי, וממתין לראות ספרו השלם. למה אינו מגלה שמו?