נס ההצלה של אליהו גליל, שכתב ב'שביעי' וב'מקור ראשון' על ס' כפירותיו של הרמב"ם

https://rotter.net/forum/scoops1/847266.shtml

אליהו גליל לא ידע זאת בשעת מעשה, אך ראש השנה תשפ"ד היה גורלי עבורו.

בראש השנה תשפ"ד, עת ישב אלוהים על כסאו וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו, עמד השטן וכל חילותיו עמו, ומשום מה נטפל דווקא לאליהו גליל ממושב שתולה שעל גבול לבנון.

למה דווקא אליו? אין מקשים על השטן. תפס לו איזה קרבן, וזהו. אולי כי שמו מתחיל בא' - אני יודע? כך או כך, למעשה כבר הוכן נגד אליהו גליל גזר דין מוות, רחמנא ליצלן. נכתב ונחתם בטבעת המלך, וגם עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים לא הועילו. "מי באש... מי בחניקה, ומי בסקילה" - ואליהו גליל נידון לכל הטוב הזה יחדיו. טיל יפגע בביתו, כך סוכם, ימוטט אותו עליו ויעלנו באש יחד עימו. אש, סקילה, חניקה - הכל יחד.

רק דבר אחד קטן לא הביא השטן המרושע בחשבון. לפני שנה בדיוק, בימים אלו ממש, שקד אליהו גליל על שתי כתבות יפות על הספר *כפירותיו של הרמב"ם*. שבועיים לפני פסח תשפ"ג השלים אליהו גליל כתבה נאה על *כפירותיו של הרמב"ם* שפורסמה מייד בעלון 'שביעי', ולאחר פסח, בימים אלו ממש, עבד על הכנת כתבה מפורטת שפורסמה לאחר חג השבועות בעיתון 'מקור ראשון'. את הכתבות לא כתב אליהו גליל על מנת לקבל פרס, אף שמ'מקור ראשון' קיבל כמה פרוטות. אליהו גליל כתב את הכתבות מתוך אהבה לרמב"ם ולתורתו, כפי שהיא נמסרת בספר *כפירותיו של הרמב"ם*. אליהו גליל כמובן לא ידע בשעת מעשה כי כעבור שנה בדיוק תצלנה הכתבות הללו את חייו.

אבל, זה מה שהיה. טרם הגיע ראש חודש אייר, ומלאכי החבלה יצאו ששים ושמחים עם הפסק הכתוב בידיהם כדי ליטול את נשמתו של אליהו גליל ממושב שתולה שעל גבול לבנון. גדוד שלם של מלאכי חבלה יצא למושב שתולה, מלווה ליתר בטחון במחלקה של שדים שנוצרו... אתם יודעים ממה.

מלאכי החבלה והשדים היו בטוחים כי הפעם מדובר בעניין קל. הרי בידיהם גזר דין כתוב וחתום, הכל כדין! רק על דבר קטן אחד הם לא חשבו קודם. כשהגיעו למושב שתולה שעל גבול הלבנון ומצאו את ביתו של אליהו גליל, ראו פתאום את הרמב"ם מתייצב מולם. גם מלאכי חבלה, מסתבר, מפחדים מן הרמב"ם. אחוזי אימה פרשו הם את כנפיהם השחורות וחיש קל נפוצו לכל עבר. גם השדים התנדפו להם מהרה, מסוייטים מן המחשבה שהרמב"ם יגיד להם כי למרות כל הכתוב עליהם בתלמוד ובביאור א. מווילנה, למעשה הם באמת כלל אינם קיימים.

על כף הזכויות הוטל ספר *כפירותיו של הרמב"ם* ושתי הכתבות של אליהו גליל עליו, והכף צללה מיד למטה. גזר דין המוות נקרע. הטיל פגע בבית והוא נהרס עד היסוד, אבל אליהו גליל לא נפגע. נפשו היתה לו לשלל. שני המעשים הטובים שעשה בדיוק שנה קודם לכן עמדו לו ביום דין והצילו את חייו.

הכתבה של אליהו גליל ב'מקור ראשון':

https://www.google.com/amp/s/www.makorrishon.co.il/opinion/620885/%3famp=1

                                *   *   *

כמה מרגש לחשוב כי גם בדור כזה של הסתר פנים, מראה ההשגחה העליונה את אותותיה למי שרק רוצה לפקוח את עיניו.

הן לטוב, והן למוטב!

מחד -

הרשע זאב וגנר ימ"ש, ששרף את תלמוד בתרא, ומידה כנגד מידה נידון לשריפה איטית, מייסרת, תחת המכשירים היעודיים במחלקה האונקולוגית.

ומאידך -

הצדיק אליהו גליל, אשר דיבר טוב על הספר *כפירותיו של הרמב"ם*, ובדיוק שנה לאחר שכתב את כתבותיו היפות עליו ניצל בנס ממוות בטוח.

לי זה ממש הזכיר את סיפורו של ה'חפץ חיים', זכרונו לברכה, על אדם אחד חשוך ילדים ש"תלמיד חכם" (וכידוע, היה זה ה'חפץ חיים' עצמו) נתן לו עצה להקים קרן גמ"ח. כעבור זמן נולד לאותו אדם בן, ויהי לאות!!! שיום הברית של אותו הבן היה אותו יום בו יסד האב את הגמ"ח.

כך גם בענייננו היה לאות, כי נס ההצלה של אליהו גליל אירע בדיוק בימים בהם שקד על הכנת הכתבה ל'מקור ראשון' על הספר *כפירותיו של הרמב"ם*, ובין תאריך פרסום הכתבה הראשונה ב'שביעי' לתאריך פרסום הכתבה השנייה ב'מקור ראשון'.

בינו זאת!!! נורא נוראות!!!

הנה קישור לכתבה הראשונה:
https://www.dmag.co.il/pub/shvii/530/12/index.html