עם-הארצות בספרי חסידות - אי-ידיעת גמרות מפורשות: אשכול ביזויים וזלזולים

כתב הנבל מנדלי בספרו 'מנחם ציון', על "הפטרת וערבה - בסעודת ליל שבת ערב פסח שנת תקס"ה לפ"ק":

הפטורה זו אנו קורין בערב פסח שחל בשבת ומסיימין הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא. ובדרך פשוט נ"ל טעם הגון לזה, כי אנחנו בני ישראל קווי ה' יחליפו כח מחכים ומצפים לתשועת ה' על גאולתנו ועל פדות נפשנו בעת הזאת [...] וכבר מובטח להם לישראל שאין אליהו בא לא בע"ש ולא בעי"ט, אך כל זה בשאר עי"ט, וטעמא דמילתא משום שישראל טרודין בהלכות שבת וי"ט, משא"כ בע"פ שחל להיות בשבת שכבר מוכן הכל מע"ש, יוכל לבוא בע"פ; לכך קורין היום הפטורה זו ומזכירין בה ביאת אליהו.

עכ"ל הסרוח.

ובספר עתיק ותלמוד בבלי שמו, במסכת פסחים דף יג ע"א:

ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת, ושורפין תרומות טמאות תלויות וטהורות, ומשיירין מן הטהורות מזון שתי סעודות כדי לאכול עד ד' שעות; דברי רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא שאמר משום ר' יהושע. אמרו לו: טהורות לא ישרפו, שמא ימצאו להן אוכלין! אמר להן: כבר בקשו ולא מצאו. אמרו לו: שמא חוץ לחומה לנו! אמר להם: לדבריכם אף תלויות לא ישרפו, שמא יבא אליהו ויטהרם! אמרו לו: כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח.

כתב אפרים מסדילקוב בספרו דגל מחנה אפרים, פרשת בהעלותך:

ויצעק משה אל ה' אל נא רפא נא לה וצרי' להבין לכאורה הא צרי' להזכיר שם החולה ושם אמו וי"ל בזה שיש רמז לזה בדבריו אלו כי רפא נא בגימ' מרים יוכבד וק"ל:

עכ"ל הסרוח.

ובספר עתיק ותלמוד בבלי שמו, בברכות לד ע"א:

אמַר רַבִּי יַעֲקֹב אמַר רַב חִסְדָּא: כׇּל הַמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חֲבֵירוֹ — אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ״, וְלָא קָמַדְכַּר שמה דמרים.

אין ביזוי זה ברמת שני הקודמים - וברור שכך; הרי ר' שניאור זלמן מלאדי היה למדן גדול, ואין להעמידו בשורה אחת עם שני זקני עמי-הארצות דלעיל.

אבל אלו השוטים הפתאים מטומטמי חב"ד הסבורים שכל מילה של 'בעל התניא' היא תורה מסיני - קבלו... גם אלילכם יכול לטעות, בוודאי כשהוא נסחף להכללות בבטחונו כי כביכול כל הש"ס כמונח בכיסו.

כתב ר' שניאור זלמן מלאדי בספרו לקוטי תורה, פרשת אחרי:

וכל עסק רשב״י היה בנגלה כ״ד קושיות וכ״ד פירוקים וגם בכל פרק מפרקי המסכתות שבש״ס נזכר ר״ש ואפילו בכלים ובנגעים ועוקצין.

עכ"ל.

מבדיקה שנעשתה, ההכללה "בכל פרק מפרקי המסכתות שבש"ס" ודאי אינה נכונה. במסכת תענית, למשל, לא נזכר ר"ש לא במשנה ולא בגמרא, לא בנוסח הנדפס ולא בנוסח שום אחד מכתבי היד הקיימים. גם במסכתות מדות וקנים, שאין עליהן גמרא, לא נזכר ר"ש. במסכת תמיד לא נזכר במשנה, ובגמרא לא בדקתי. גם במסכתות שנזכר ר"ש, הוא בוודאי לא נזכר "בכל פרק מפרקי המסכתות".

כתבתי קוד קצר שיבדוק בצורה בסיסית את ההופעות של המילה שמעון בכל משנה ויסכום את ההופעות בכל פרק, לפי הטקסט שניתן להורדה באתר של מכון ממרא. יש עוד שמעונים חוץ מרבי שמעון כמו הצדיק ובן ננס ובן גמליאל ואיש המצפה ושזורי. אבל גם אם ניקח את כל השמעונים כולם, אז מתוך 521 פרקים (בלבד) שניתן לזהות שם בטקסט של מכון ממרא, יש 264 פרקים (יותר מחצי!) שבהם המילה שמעון אינה מופיעה כלל. ב167 פרקים המילה שמעון מופיעה פעם אחת. ב57 פרקים פעמיים. אם לא טעיתי אז יצא לדוגמה שבכל מסכת ברכות אין תיבת שמעון. וכן בבבא קמא אין תיבת שמעון בפרקים א,ב,ח,ט,י. ובנדרים יש רק בפרק ח וגם הוא שמעון בן גמליאל. וכן במסכת שבת ב17 פרקים אין תיבת שמעון. ובעוקצין עצמה שהוזכרה בדברי רש"ז לא מופיעה תיבת שמעון בפרק א. לא מסתבר שרש"ז יטעה עד כדי כך ולא יחוש לקמחו מעשה אדמור אדמור אדמורותיים. אולי בערב אנסה לבדוק גם בתוספתא ובגמרא ולקבץ הכל. מן הראוי גם לבדוק שאר שמות כגון עקיבא ומאיר ויהודה ויוסי כדי להתרשם מההשוואה. ואמנם ייתכן שהקבוע בלא שם הלכה כמותו יותר וגדול מהקבוע בשמו. וכך אנו רואים בחוצותינו אנחנו היום, שגדול מרבן שמו וגדול משמו העלם שמו בשום אופן, אלה מכנים לרבם "ראש הישיבה" ואלה "אדמור הקוה"ט שליט"א" וכדומה וחס למאן שיזכירו בשמו כביכול צריך הוא לשם אלא הוא אחד ותוארו אחד אלהים זולתו לא נדע ומושיע אין בלתו.

מקצהרגליים כתב:כתבתי קוד קצר שיבדוק בצורה בסיסית את ההופעות של המילה שמעון בכל משנה ויסכום את ההופעות בכל פרק, לפי הטקסט שניתן להורדה באתר של מכון ממרא. יש עוד שמעונים חוץ מרבי שמעון כמו הצדיק ובן ננס ובן גמליאל ואיש המצפה ושזורי. אבל גם אם ניקח את כל השמעונים כולם, אז מתוך 521 פרקים (בלבד) שניתן לזהות שם בטקסט של מכון ממרא, יש 264 פרקים (יותר מחצי!) שבהם המילה שמעון אינה מופיעה כלל. ב167 פרקים המילה שמעון מופיעה פעם אחת. ב57 פרקים פעמיים. אם לא טעיתי אז יצא לדוגמה שבכל מסכת ברכות אין תיבת שמעון. וכן בבבא קמא אין תיבת שמעון בפרקים א,ב,ח,ט,י. ובנדרים יש רק בפרק ח וגם הוא שמעון בן גמליאל. וכן במסכת שבת ב17 פרקים אין תיבת שמעון. ובעוקצין עצמה שהוזכרה בדברי רש"ז לא מופיעה תיבת שמעון בפרק א. לא מסתבר שרש"ז יטעה עד כדי כך ולא יחוש לקמחו מעשה אדמור אדמור אדמורותיים. אולי בערב אנסה לבדוק גם בתוספתא ובגמרא ולקבץ הכל. מן הראוי גם לבדוק שאר שמות כגון עקיבא ומאיר ויהודה ויוסי כדי להתרשם מההשוואה. ואמנם ייתכן שהקבוע בלא שם הלכה כמותו יותר וגדול מהקבוע בשמו. וכך אנו רואים בחוצותינו אנחנו היום, שגדול מרבן שמו וגדול משמו העלם שמו בשום אופן, אלה מכנים לרבם "ראש הישיבה" ואלה "אדמור הקוה"ט שליט"א" וכדומה וחס למאן שיזכירו בשמו כביכול צריך הוא לשם אלא הוא אחד ותוארו אחד אלהים זולתו לא נדע ומושיע אין בלתו.

האמת היא שס' ליקוטי תורה נכתב, לפחות בחלקו ואולי כולו, ע"פ רשימות של השומעים, ולא ממש בידי רש"ז כמו התניא והשו"ע.
ומסתמא בילבלו פה ושם ע"פ זכרונם וגוזמות דמיונם.
אבל להקהות שיני חב"דצקער טוב הוא.

אם כוללים גם את התוספתא ואת הבבלי (ע"פ הטקסט של מכון ממרא. ומ"מ עשיתי בחופזה ולא דקדקתי) עדיין ישנם פרקים רבים שבהם לא מופיעה כלל המילה שמעון. למשל פרקים רבים באהלות.
אולי יש טעות ומי שיכול לדקדק אחריי ואתקן יזכה ליין המשומר בענפיו.

מקצהרגליים כתב:אם כוללים גם את התוספתא ואת הבבלי (ע"פ הטקסט של מכון ממרא. ומ"מ עשיתי בחופזה ולא דקדקתי) עדיין ישנם פרקים רבים שבהם לא מופיעה כלל המילה שמעון. למשל פרקים רבים באהלות.
אולי יש טעות ומי שיכול לדקדק אחריי ואתקן יזכה ליין המשומר בענפיו.

יפה, אבל יש מקומות שבהם הוא מופיע בראשי תיבות, ויש מקומות כמו שכתבת שמופיע שמעון אחר.
אם רוצים כ"כ לבזות את האדמו"ר צריך בדיקה יותר יסודית. למשל, להכניס לקוד שהחיפוש יספור רק "שמעון" סתם, אלא אם המשך השם הוא בן יוחי (לא יודע אם זה אפשרי, כי איך התוכנה תבדיל בין שמות לבין שאר הטקסט). לגבי הפעמים שמוזכר כר"ש, מסתמא יש עוד ר"ש בש"ס שאינם רשב"י אז עדיין לא יצא מדויק. וצ"ע

מ"מ אם להפרכת Infallibilitas חב"דית באנו, אפשר להכניס לחיפוש את כל הצורות, וכשיתברר שאפילו כך דבריו אינם נכונים כבר תושג המטרה.

לגבי ראשי תיבות, חשבתי (ועדיין חושב) שסביר שדאגו המדפיסים שלפחות בפעם הראשונה בכל סוגיא יופיע בשמו המלא ומ"מ זה באמת טעון בדיקה. לעניין שמעון אחר, כיון שיש הרבה פרקים שבהם אין שום שמעון אז אין נפ"מ אם יש עוד פרקים אחרים שבהם כל השמעונים אינם רבי שמעון בן יוחאי. כשכתבתי לפני כן עשיתי גם בדיקה קצת 'יותר יסודית' וניפיתי את כל ההופעות של שאר השמעונים שזיהיתי וכתבתי את חלקם באחת ההודעות למעלה, כי רבי שמעון סתם הוא בן יוחאי, זה לא משנה כ"כ את התמונה ובכל מקרה כנ"ל כיון שהתמקדתי בפרקים שבהם אין שום שמעון אז אין צורך לניפוי. אבל בכל אופן העניין כאן אינו הרצון שייחסת לי. אם יש הרבה פרקים לרוב שבהם אין איזכור של רבי שמעון אז לא ייתכן שרש"ז יטעה. ואם יש מעט מאד ונער יספרם אז לק"מ ורש"ז על הרוב ידבר (וגדולה מזה הליץ הרמב"ן בעד בה"ג שמנה מצוות דרבנן, שאם דרשת רבי שמלאי על מספר המצוות מסיני היא אסמכתא אז ייתכן שחלק קטן מהמניין הוא מצוות דרבנן ועל הרוב ידברו). ורק בכמות בינונית יש מקום לביקורת להיות.

ד
ביזוי הנבל צבי אלימלך מדינוב

כתב צבי אלימלך מדינוב בספרו אגרא דכלה בפרשת בראשית, על פסוק אשר שרצו המים למיניהם (בראשית א, כא):

נ"ל שבריות המים לא נצטוו לידבק דוקא כל אחד במין שלו, רק כל מין דגים אחד הוא [...] ובאם יהיה האמת כך, הנה יהיה בזה נפקא מינה לדינא, דלפי זה יהיה מותר בבריות הים להרכיב מין בשאינו מינו, וכעין דמדומי ראיה לזה בגמרא מכלאים דהנהגה, בעי' בגמרא (ב"ק נ"ה ע"א) הנהיג בעיזא ושיבוטא, ולא בעי בהרכבה דשני מיני דגים, אבל לא לפסוק הלכה באתי רק כתבתי מה שנ"ל.

עכ"ל.

צבי אלימלך, הרי שתי שורות לפני כן כתוב שם, בב"ק נה ע"א:

אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הַמַּרְבִּיעַ שְׁנֵי מִינִים שֶׁבַּיָּם – לוֹקֶה. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא: אָתְיָא ״לְמִינֵהוּ״–״לְמִינֵהוּ״ מִיַּבָּשָׁה.