הענקת פרס ישראל ליצירה תורנית תשפ"ד לרב יצחק יוסף – מכתב התראה לצורך מיצוי הליכים בטרם עתירה לבג"ץ

העתק הפנייה שנשלחה מצורף בקובץ PDF - כדי להורידו יש להירשם לפורום.

להלן תוכן הפנייה, ללא הנספחים:


לכבוד
הממונה על פרסי ישראל
משרד החינוך
ירושלים
שלום רב,

הנידון: הענקת פרס ישראל ליצירה תורנית תשפ"ד לרב  יצחק יוסף – מכתב התראה לצורך מיצוי הליכים בטרם עתירה לבג"ץ

א.נ.,

1. היום, 20.3.2024, התפרסם כי שר החינוך החליט כי הענקת פרס ישראל בכל הקטגוריות תתקיים גם השנה כרגיל.

2. למרות שטרם ניתנה הודעה רשמית מטעמכם בעניין, לפני ימים אחדים פורסם כי ועדת פרס ישראל החליטה להעניק השנה את פרס ישראל לספרות תורנית לרב יצחק יוסף.

3. ברי לי כי הוועדה טרם מתן החלטתה לא הביאה בחשבון נתון חשוב, כדלהלן. אני תובע כי הוועדה תשוב ותתכנס כעת ותשקול את החלטתה בשנית נוכח נתון זה שלא היה לפניה. אין לי ספק כי אם יתקיים בכך דיון ראוי תמצא הוועדה לנכון לשנות את החלטתה ותשלול מיצחק יוסף את הפרס, אשר בשום צורה הוא אינו ראוי לו.

4. פרס ישראל לספרות תורנית ניתן לאורך השנים בגין יצירות תורניות שזכו להערכה ציבורית רחבה וגילו למדנות ומקוריות. בין זוכי הפרס היה הלמדן המפורסם הרב יחזקאל אברמסקי, שקיבל אותו בשנת 1956 בגין ספרו חזון יחזקאל על התוספתא; הרב שלמה גורן, למדן גדול, שקיבל אותו בשנת 1961 בגין חיבורו על התלמוד הירושלמי; הרב יצחק אריאלי, גם הוא למדן נחשב, שקיבל אותו בשנת 1966 בגין ספרו עיניים למשפט על הש"ס; ועוד רבנים ולמדנים גדולים ומפורסמים. ברי אפוא כי הענקת הפרס לאדם שלא זו בלבד שאינו מגיע לקרסוליהם של הזוכים הקודמים, אלא שמתברר כי הוא בור ועם-הארץ עד כדי הכללתו של קטע פארודי-ליצני בספר בגינו הוא מקבל את הפרס, הינה מהלך בלתי-סביר לחלוטין. אך זהו בדיוק המקרה של יצחק יוסף.

5. האם סביר כי אדם שהכליל בספר "תורני" שפרסם ברבבות עותקים (ואשר כעת מתברר כי כלל לא הוא כתבו, כדלהלן), קביעה כי קיימים שני כדורי-הארץ ובכל אחד מהם קיימת "ארץ ישראל" נפרדת, יקבל בגין ספרו זה את פרס ישראל לספרות תורנית? זהו המקרה של יצחק יוסף וספרו העיקרי, ילקוט יוסף, כדלהלן. מתן הפרס בגין ספר כזה יבזה את מקבלי הפרס הקודמים לדורותיהם ואת הספרות התורנית כולה, ובשום אופן לא אעבור על כך לסדר היום.

6. לפני כחודש געשה המרשתת בעקבות גילוי כי הכרך הראשון של ילקוט יוסף, ספרו העיקרי של יצחק יוסף (ירושלים תש"פ), כולל קטע פארודי-ליצני שאפילו תלמיד שיעור א' בישיבה-קטנה יכיר אותו ככזה, כבר במבט ראשון. אצטט בעניין זה את דיווחו של העיתונאי הלל גרשוני ברשת החברתית 'טוויטר':

האם הרב הראשי כלל בספרו קטע שבו הוא טוען שהיו שני שבטי זבולון, שני יעקב, שני יצחק, שתי ארץ ישראל, ואף שני עולמות (אחד של חז"ל שדומה לאכסדרה ואחד שלנו שהוא עגול)?
ובכן נראה שכן. בשנת תשע"ג יצא קונטרס בשם "תכלא דחלזון" שטען שהיו שני חלזונות שהפיקו מהם את התכלת, ולכן כל החוקרים שטענו שמצאו את חלזון התכלת (רכיכה ימית בשם ,MUREX שממנה הפיקו בימי קדם את צבעי התכלת והארגמן( טעו ולא הבינו כלום, ובעצם אין לנו חלזון תכלת שנעלם ובלע אותו הים.
מישהו כתב חיבור פארודי קצר על אותו קונטרס, וקרא את שמו בשם "תכלא דפלזון". בוודאי, אומר המחבר האלמוני, היו שני חלזונות. אבל אז יוצא שהיו גם שני שבטי זבולון שצדו את החילזון. ומכאן בעצם שהיו שני יעקב ("ויעקבני זה פעמיים"!) וגם שני יצחק, וגם שני ארץ ישראל שהובטחה ליצחק, ואם תשאל היכן היו שתי הארצות, לא קשה - שני עולמות הם. לקינוח, טען המחבר, אפשר לפתור ככה גם את הסתירה בחז"ל לגבי איוב. שני איוב היו, אחד היה - ואחד לא היה ולא נברא!
ובכן מתברר שבמהדורה החדשה של ילקוט יוסף מישהו חמד לו לצון והכניס את כל הקטע הזה בדיוק במקום הנכון. לכמה דקות, לפני שהכרתי את השתלשלות העניינים, חשבתי לייחס את השנינה הנהדרת הזאת לרב יצחק יוסף, אבל לא - כל מה שאפשר לייחס פה זה רשלנות בהדפסה, והטרלה שקשה למצוא לה מתחרים בספרות הרבנית.

מצורף צילום העמוד הרלוונטי מתוך ילקוט יוסף (נספח א'), צילום הדיווח של גרשוני ב'טוויטר' (נספח ב'), וצילום רשימה בפורום התורני 'אוצר החכמה', שם נתגלה הדבר לראשונה (נספח ג').

7. קיימות בענייננו רק שתי אפשרויות: הראשונה – הפחות סבירה, כי יצחק יוסף עצמו הוא שהכניס בחוסר-דעת את הקטע לתוך ספרו, בסוברו כי מדובר בקטע רציני; והאפשרות השנייה, היותר מסתברת – כי לא יצחק יוסף הוא מחברם של הספרים שהתפרסמו תחת שמו, וילקוט יוסף נאסף בידי "עורך" בעל רמה תורנית נמוכה אף מזו של תלמיד שיעור א' מצוי בישיבה-קטנה, כאמור.

8. אין צורך לומר כי אם האפשרות הראשונה היא הנכונה, ילקוט יוסף ויצחק יוסף אינם ראויים לפרס כלשהו. אך, כאמור, מדובר באפשרות הפחות סבירה. אף שיצחק יוסף כנראה אינו למדן גדול במיוחד, וכדלהלן, הרי הוא אינו עם-הארץ גמור. לא סביר כי יצחק יוסף העתיק לספרו בעצמו מדעת קטע אשר כל אדם בעל השכלה תורנית אלמנטרית היה מזהה מייד כפארודיה ליצנית.

9. האפשרות היותר סבירה היא, כאמור, האפשרות השנייה. יצחק יוסף אמנם חתום על סדרה בת עשרות כרכים בשם ילקוט יוסף, אולם לא הוא מחברה האמיתי, והסדרה כולה נכתבה, כפי שמתברר כעת, בידי חבר "עורכים" בעלי אינטלגנציה עלובה בכלל וחסרי היכרות אלמנטרית עם הכתיבה והספרות התורנית בפרט.

10. אדם חסר היכרות עם התחום אפשר שיטען כי טעות יחידה בספר אין בה כדי לפסול אותו ואת מחברו. אך זהו חוסר הבנה. לשם השוואה: האם יתכן כי פרס ישראל לפיזיקה, למשל, יוענק לאדם אשר יכלול בספרו קביעה כי הארץ שטוחה, או כי השמש היא המסבבת את הארץ? ישנן אמירות המעידות על ספר הנכשל בהן כי לא יתכן להחשיבו כבר-סמכא בתחומו. אמירה כזו, לענייננו, היא האמירה המופיעה בילקוט יוסף "דתרי ארץ ישראל הוו [...] ומה שלא מצינו בכל העולם עוד ארץ ישראל, אפשר ששני עולמות יש, ובאמת עולם דידן אינו דומה לעולם המוזכר בחז"ל, דעולם דידן עגול הוא, וחז"ל אמרו שדומה לאכסדרה, ועל כורחנו הם דיברו בעולם השני, ושם יש ארץ ישראל מרובעת" (ילקוט יוסף, ירושלים תש"פ, חלק א, עמ' שפז).

11. יתר על כן. העובדה כי הכרך המדובר של ילקוט יוסף יצא לאור בשנת תש"פ, ובמשך ארבע שנים תמימות, עד שנת תשפ"ד, אף אדם לא שם לב לקטע מביך זה שבספר עד שהוא נתגלה במקרה, מעידה כי כך או כך ילקוט יוסף הינו ספר חסר השפעה אשר אף אדם בעל השכלה תורנית משמעותית אינו מעיין בו. ילקוט יוסף נמכר אמנם ברבבות עותקים, אך מסתבר כעת כי צרכניו הם בעיקר עמי-הארץ הנזקקים להלכות הפסוקות שבו אך אינם מסוגלים לעיין בהערות המרחיבות שבשולי הדף, שם הופיע הציטוט המביך מן הקונטרס הפארודי. אף בעובדה זו כשלעצמה די כדי לשלול מתן פרס ישראל ליצירה תורנית בגין ספר חסר חשיבות שכזה.

12. ככלל, היצירה התורנית לדורותיה החשיבה למדנות, חדשנות ומקוריות, ולא ספרי ליקוטים ואסופות מסוגו של ילקוט יוסף. במסכת מגילה קובע התלמוד כי אדם אשר "תני הלכתא, ספרא וספרי ותוספתא" אינו ראוי להספד רבני לאחר מותו ככל שמדובר ב"צנא דמלי ספרי", ורש"י מסביר: "צנא מלא ספרי – אינו אלא כְּסַל שמילאוהו ספרים, ואין מבין מה בתוכה" (בבלי, מגילה, כח ע"ב). בעברית בת-ימינו מקובל הביטוי "חמור נושא ספרים". בנושא כאוב זה עסקו בישיבות ובבתי המדרש מזה שנים, עוד בימי אביו של חתן הפרס דנן.

13. לשם השוואה מתחום קרוב, להבדיל: יצירה ייחודית במשפט היא ניתוחים משפטיים חדשים, פתרונות מקוריים, פרשנויות יצירתיות, וכדומה. אף אדם לא ייחשב כגאון משפטי בשל בקיאות גרידא בפסיקה. אדרבה: את מלאכת חיפוש הפסיקה והתקדימים נהגו בעבר להטיל על עובדים זוטרים כמו מתמחים או עוזרים משפטיים, ובעידן המאגרים פחתה עוד חשיבותה של בקיאות כזו. חתני פרס ישראל לספרות תורנית בעבר, שכמה מהם מניתי לעיל, קיבלו בדרך כלל את הפרס על יצירות למדניות מקוריות ולא על ספרים או סדרות של ליקוטים. אך גם אם הוחלט משום מה להעניק את הפרס השנה לספר בעל אופי ליקוטי, ברי כי הבחירה לעניין זה דווקא בספר שנכשל בטעות פאתטית כזו היא בלתי סבירה לחלוטין.  

14. בנקודה זו מתקיים בעניינו של יצחק יוסף השתק שיפוטי, שכן הוא עצמו במכתבו השנה, בתאריך ל' תשרי תשפ"ד, כתב: "וכאן המקום לזרז את המזורזין, את הבחורים הספרדים, שילמדו בעיון ישיבתי, ורק אחר כך יעברו ללמוד הלכה [...] וחבל מאד שיש ישיבה אחת של ספרדים, כסא רחמים, שחלק מהם פשוט אינם יודעים ללמוד, וניכר עליהם שמעולם לא פתחו נתיבות המשפט, קצוה"ח, לא למדו רעק"א [...] כי הלימוד בספרים אלה מחדד את המוח, ויודעים לדמות מילתא למילתא בצורה נכונה [...] צא וראה לראש הישיבה שלהם שטועה בהלכה על ימין ועל שמאל, וכך חינך" וכו' וכו' (צילום המכתב בנספח ד'). מוסכם אפוא על יצחק יוסף עצמו שאין מקום ללימוד הלכה ללא "עיון ישיבתי", והן הם דברי רש"י דלעיל: "אינו אלא כְּסַל שמילאוהו ספרים, ואין מבין מה בתוכה". ובכן, יצחק יוסף – טול קורה מבין עיניך! אין ספק כי ספר הכולל אמירה כי קיימים שני כדורי-הארץ ובכל אחד מהם קיימת "ארץ ישראל" נפרדת אינו כתוב ב"עיון ישיבתי", וממילא ברי כי לשיטת יצחק יוסף עצמו הוא אינו ראוי לפרס כלשהו, ובוודאי לא לפרס ישראל לספרות תורנית.

15. לאור סד הזמנים הקצר אני מצפה להתייחסותכם בתוך ארבעה-עשר יום. אם בתוך ארבעה-עשר יום לא תשיבו לי כי תכנסו את וועדת פרס ישראל בשנית כדי לדון במתן פרס ישראל לספרות תורנית ליצחק יוסף, לאור הגילוי האמור, או שלא תתייחסו כלל לפנייתי, אעתור בעניין לבג"ץ. יתייצב יצחק יוסף בפני בית הדין הגבוה לצדק ויסביר שם כיצד הוא ראוי לפרס ישראל לספרות תורנית בגין פרסום כי קיימים שני כדורי-הארץ, ובכל אחד מהם קיימת "ארץ ישראל" נפרדת.  

בברכה,
ישראל נתנאל רובין, ד"ר

העתקים:
שר החינוך, מר יואב קיש
הרב יצחק יוסף

"ועדת פרס ישראל לספרות תורנית: הרב פרופ' אברהם שטיינברג (יו"ר הועדה), גב' רחל סילבצקי והרב פרופ' יגאל שפרן".

כנגד שלושה בנים דיברה תורה:
אחד רשע - מסרחניק שהתחרד וליקק לש.ז. אויערבאך,
אחד תם - מסרחניק שנותר מסרחניק,
ואחת שאינה יודעת לשאול - נקבה פתייה.
חכם לא היה שם.

חֲמוֹר רָאָה עַל עֵץ זָמִיר
וְסָח בְּנֹעַם: "שְׁמַע, בֶּן־חֶמֶד!
אוֹמְרִים כִּי כֹּחֲךָ גָּדוֹל מְאֹד בַּשִּׁיר!
רוֹצֶה הָיִיתִי לְהַכִּיר
אֶת זִמְרָתְךָ הַמְפֻרְסֶמֶת,
כְּדֵי לִשְׁפּוֹט, הַאִם אָמְנָם
הִנְּךָ אָמָּן כָּל־כָּךְ מֻשְׁלָם".

פָּתַח לוֹ הַזָּמִיר כְּמוֹ זַמָּר בַּר־וֶתֶק:
בְּאֶלֶף אֳפָנִים גִּוֵּן כָּל צְלִיל וּצְלִיל:
הִנֵּה קוֹלוֹ עָנֹג וְרַךְ כְּקוֹל חָלִיל –
וּלְפֶתַע עֹז יָצָא מִמֶּתֶק,
וּבַמֶּרְחָב יְפֵה־הַנּוֹף
נִשְׁפַּךְ קוֹלוֹ כְּהֹלֶם־תֹּף.
נִשְׁמַת הַיְקוּם כֻּלּוֹ נֵעוֹרָה
לְקוֹל נְעִים־זְמִירוֹת־אַבְרוֹרָה.
בְּעֹצֶר־נְשִׁימָה הִקְשִׁיבוּ צַפְרִירִים,
נָדַמּוּ צִפֳּרִים,
לֹא זָעוּ עֲדָרִים…
וְגַם רוֹעֵה־הַצֹּאן חִיֵּךְ, אֲחוּז־הַכֶּשֶׁף,
לְעֵבֶר הָרוֹעָה, הַמַּקְשִׁיבָה רַב־קֶשֶׁב.

סִיֵּם זְמִירֵנוּ. הַחֲמוֹר,
בַּחֲשִׁיבוּת מֵאֵין כָּמוֹהָ,
חוֹרֵץ דִּינוֹ עַל הַמִּזְמוֹר:
"לֹא רָע! יָכוֹל אֲנִי לֵאמֹר:
בְּלִי שִׁעֲמוּם אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ.
אַךְ לוּ שָׁמַעְתָּ אֶת הַקּוֹל
שֶׁל יְדִידִי הַתַּרְנְגֹל!
זֶה בֶּאֱמֶת אָמָּן, אַלּוּף שֶׁבַּמִּקְצוֹעַ!
כַּמָּה תֵּיטִיב לָשִׁיר, חָבִיב,
אִם קְצָת תּוֹרָה תִּלְמַד מִפִּיו!"

כִּשְׁמוֹעַ הַזָּמִיר שֶׁלָּנוּ
אֶת פְּסַק־הַדִּין שֶׁל הַ“מֵבִין” –
פָּרַח וְעָף מֵאָה מִילִין.
יִשְׁמוֹר הָאֵל הַטּוֹב כֻּלָּנוּ
מִפְּנֵי שׁוֹפְטִים מִזֶּה הַמִּין!