זרח בחושך אור לישרים - יצא לאור 'כפירותיו של הרמב"ם', מאת הוד כ"ק מרן שליט"א!

זרח בחושך אור לישרים, העם ההולכים בחושך אור נגה עליהם!

בדמעות שליש ובהתעוררות עצומה אבשר צדק בקהל רב: 'כפירותיו של הרמב"ם', ספרו החדש של אור עולם הוד כ"ק מרן שליט"א, יצא לאור כעת בהוצאת ידיעות ספרים.

קופון לרכישתו עבור חברי פורום ביזוי גדולים, למימוש באתר ידיעות ספרים:
*מס' קופון 8282.*

המעוניינים בכך יכולים לבקש בהערות להזמנה כי הוד כ"ק מרן שליט"א יחתום להם על הספר בחתימת ידו הקדושה.

לרכישה באתר ידיעות ספרים:

https://www.ybook.co.il/book/8707/%D7%9B%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%91%D7%9D

לקריאת המבוא לספר באתר 'עברית':

https://www.e-vrit.co.il/Product/27921/%D7%9B%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%91_%D7%9D

על הספר - מן הכריכה האחורית:

"לו ידעו הרבנים התלמודיים בפילוסופיא, לא היו שותקים לו בכאן" – כך כתב ר' יעקב עמדין על ההוכחה לקיום אלוהים שמביא הרמב"ם בתחילת ספרו המפורסם, משנה תורה. מזלו של הרמב"ם הוא כי רוב לומדי משנה תורה אינם מכירים את הפילוסופיה של ימי הביניים, וכך אינם מבינים כי מאחורי ההוכחה לקיום אלוהים שבתחילת משנה תורה מסתתרת כפירה בסיסית ב"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ".

בספר *כפירותיו של הרמב"ם* נפרסות עמדותיו הסודיות של הרמב"ם בנושאים העומדים בליבת התיאולוגיה היהודית: חידוש העולם, השארת הנפש, תחיית המתים, שכר ועונש, השגחה, נבואה, ניסים, תורה מן השמים, וכן הלאה. תפיסותיו של הרמב"ם בנושאי יסוד אלה מוארות באמצעות הזרקורים שהטילו עליהן פרשני מורה הנבוכים בימי הביניים, ובראשם נרבוני, כספי ואפודי. אולם המחבר אינו נשען על דברי פרשנים אלה כשלעצמם, אלא מעתיק את הקטעים הרלוונטיים של הרמב"ם עצמו, הן ממורה הנבוכים, הן ממשנה תורה והן מספרי הרמב"ם האחרים, ומנתח ומסביר אותם באופן המאפשר גם ל"רבנים תלמודיים", ובעצם לכל אדם משכיל, לשפוט בעצמו במה האמין הרמב"ם ובמה לא האמין.

תשואות חן חן. קניתי הספר (באתר עברית) ועד הנה קראתי יותר ממחציתו הפלא ופלא. אף כשידעתי עיקרי הדברים בדברי הרמב''ם ידיעה כהה באו השלמות והבהירות החדה והסדר ובכנפיהם הנאה גדולה. מלבד רעיונות עצמאיים מהגיון המחבר שנצטרפו. כה לחי.

מקצהרגליים כתב:תשואות חן חן. קניתי הספר (באתר עברית) ועד הנה קראתי יותר ממחציתו הפלא ופלא. אף כשידעתי עיקרי הדברים בדברי הרמב''ם ידיעה כהה באו השלמות והבהירות החדה והסדר ובכנפיהם הנאה גדולה. מלבד רעיונות עצמאיים מהגיון המחבר שנצטרפו. כה לחי.

אשרי חלקך!
אך משקנית ספר דיגיטלי, כיצד תקיים הסגולה להניח ספר קדוש זה בבית?
נו... השלם זאת בקניית תלמוד בתרא.

כיון שהספר יהא בראשי ואני שרוי עימי במחיצתי בכל שעה נמצא הספר לא מש ממני כלל ורק גווייתו חסרה. תלמוד בתרא גדול מכפי מידתי, ובוודאי עוד יגיע דבר תלמוד בתרא לידי מי שידע ענייניו ויבין מצפוניו וידעו ערך מה שנעשה. אבל אני בשנים הללו תחום שאני עוסק בו תוכו רצוף מהפכות ועלי לרוץ במתינות כאחוז תזזית. כמה שנים נצטערתי על המהפכה בפיזיקה בעניין היחסות והקוונטים שבוודאי בדור ההוא אנשים שזכו לחוש את החידה הגדולה ואז לראות את הפיתרון או יתרה מכך להיות מעורבים במשהו ביצירתו אין ערוך לתחושתם זאת. וכהיום הזה יש מקום להרהר שמא כפסח שני נקרתה לפניי ההזדמנות לראות בפריצת תחום חדש ולשבת במידה מסוימת סמוך לחלון ולהשקיף ולראות ומעט מעט גם ליצור ולחזות בנועם החידושים.

מקצהרגליים כתב:כיון שהספר יהא בראשי ואני שרוי עימי במחיצתי בכל שעה נמצא הספר לא מש ממני כלל ורק גווייתו חסרה. תלמוד בתרא גדול מכפי מידתי, ובוודאי עוד יגיע דבר תלמוד בתרא לידי מי שידע ענייניו ויבין מצפוניו וידעו ערך מה שנעשה. אבל אני בשנים הללו תחום שאני עוסק בו תוכו רצוף מהפכות ועלי לרוץ במתינות כאחוז תזזית. כמה שנים נצטערתי על המהפכה בפיזיקה בעניין היחסות והקוונטים שבוודאי בדור ההוא אנשים שזכו לחוש את החידה הגדולה ואז לראות את הפיתרון או יתרה מכך להיות מעורבים במשהו ביצירתו אין ערוך לתחושתם זאת. וכהיום הזה יש מקום להרהר שמא כפסח שני נקרתה לפניי ההזדמנות לראות בפריצת תחום חדש ולשבת במידה מסוימת סמוך לחלון ולהשקיף ולראות ומעט מעט גם ליצור ולחזות בנועם החידושים.

טוב... אז אתה הולך לתרץ את הסתירה מן היחסות לקוונטים? אם כן, אולי אף רבך לשעבר מאזוז עוד יזכירך בשיעוריו, לאחר שדיבר על סדר המסכתות מבלי להזכיר שראה זאת בתוס' הראשון בתלמוד בתרא.
אתה עדיין בתואר ראשון או שהמשכת לשני?

השאיפה שלי היא צנועה יותר, לראות מקרוב את ההתקדמות ולהבין את פריצות הדרך. אם יבריק המזל זה עניין אחר. מאזוז לא היה רבי אלא רק קראתי חלק מכתביו ושמעתי חלק מדבריו, ובתחום מצומצם ומסוים יש לו מה למכור. לא המשכתי לשני, חשבתי (ועדיין חושב) שבחוץ יש גמישות גדולה יותר ויכולות חזקות יותר.

גם אני הקטן הזדרזתי תומ"י ממש, עם כל הפירושים שבממש, והבאתי הברכה אל ביתי, או ליתר דיוק למחשבי דייקא, מחמת המציק.
והבוקר אף זכיתי לישב בכולל אברכים, מימיני מיכאל באיזה קרומקייט של תוספות מפלפל, ומשמאלי גבריאל באיזה עיקום פסוק אשר בדו להם חזלינ"ו מליבם מסלסל, ואני באמצע יושב ומחלל, וידי לפי שלא יראוני בשחוק מגלגל, ועל ראשי שכינת ישראל נתנאל.

אד\"ם הכהן כתב:גם אני הקטן הזדרזתי תומ"י ממש, עם כל הפירושים שבממש, והבאתי הברכה אל ביתי, או ליתר דיוק למחשבי דייקא, מחמת המציק.
והבוקר אף זכיתי לישב בכולל אברכים, מימיני מיכאל באיזה קרומקייט של תוספות מפלפל, ומשמאלי גבריאל  באיזה עיקום פסוק אשר בדו להם חזלינ"ו מליבם מסלסל, ואני באמצע יושב ומחלל, וידי לפי שלא יראוני בשחוק מגלגל, ועל ראשי שכינת ישראל נתנאל.

אשרי חלקך!
זכות הוד כ"ק מרן שליט"א תלווך בכל אשר תלך.
תלמוד בתרא כבר יש לך?
לעניין 'חמת המציק', אעתיק מדברי הוד כ"ק מרן שליט"א בקבוצת 'דור שכולו חייב' בעניין זה:

למעשה גם כאן אתה יכול לומר לחברי הדירה החרדים שהספר רק מסביר את עמדת ה'גדולים' שסברו כי הרמב"ם אכן היה כופר.
הרי בסופו של דבר זו "מחלוקת ראשונים", ויש לך שמות רבים לזרוק רק מתוך המבוא לספר החופשי לקריאה באתר 'עברית'.
אז הספר מסביר את אחד הצדדים ב"מחלוקת ראשונים". לא מופרך.

וכי אין עניין ליישב קשקוש של כל 'ראשון'? הרי אברכונים כותבים 'חבורות' שלמות כדי להסביר את בעל התרומות או בעל העיתים בדין כתם סגול שצץ על תחתוני טונגה כתומים בין וסת החודש לווסת ההפלגה.
וכי אם ר' יעקב עמדין אומר סברא בדין קדושת הפיפי, אין עניין ליישבו? ומדוע תיגרע סברתו בדין כפירותיו של הרמב"ם?
וזה לא רק עמדין, אלא גם כמה וכמה 'ראשונים'.

לצערי לא זכיתי להביא התלמוד בתרא לביתי, מטעמים ידועים, וככל הידוע לי אינו בהישג יד וירטואלי

בענין מחלוקת הראשונים, כבר ידוע שהגם שכל גרעפס של איזה אחרון בהלכה ששכח גמרא מפורשת מצוה ליישב בק"נ טעמים, וחלילה מהלכריע בשום מחלוקת שבעולם, אבל בנוגע לענייני אמונות ודעות, אחת דתם של כל חכמי ישראל ממשה ועד עתה ליישר קו אם האמונה השלטת, ולבאר א. שלא התכוונו. ב. שהם טעו כי הם לא הכירו את קשקושי המקובלים. ג. היה בזה צורך שעה, שכמובן כמובן אינה כבר בימינו. וד. לצעוק בקול גדול בקנאות. כך שתירוץ הוד כ"ק מרן לא יעלה יפה בטמטום המקובל.

החילותי להגות בספר הקדוש בשפתיים דולקות אחר הטבילה במקוה כנהוג, ואיתי שבפרק על חידוש העולם טוען הוד כ"ק מרן שליט"א כי הרמב"ם לא הוכיח את אחדות הבורא ואי גופניותו רק לפי הנחת הקדמות, ולא לפי אמונת החידוש. ואכן העיון השלישי שבפ"א אליו ציין בפ"ב הוא רק לפי הקדמות כמו שהאריך הספר הקדוש. אולם דומני שהעיון השני שבפ"א מהווה הוכחה גם לפי החידוש, הלא כן? האמת שאינני בקי דיי בפילוסופיה הזו, ויתכן שאני טועה טעות גסה, ואם כן אמתח עצמי על העמוד לרגלי כ"ק מרן, העיקר שיורני דרך אמת.

למדתי כל הספר ייש"כ. ביאה ריקנית אי אפשר ואשאל משהו בפרק הראשון פרק חידוש העולם. מספרי עמודים איני יודע לציין כיון שנראה שאינם מן הנמצא ב'עברית'.
[אגב אציע הגהה קטנה. מובא שם בפרק ציטוט מאברבנאל "למה זה הניח הרב אותן פתוחות? והמפתחות וחיצים שנונים בלב המעיין המאמין". צ''ל והמה פתיחות וחיצים שנונים, מלה"כ תהלים נה,כב].


בפרק מובא טיעון מהרמב''ם לטובת קיומו של משהו נצחי מחויב המציאות, ודחייה לטיעון:
"לכאורה נוכל להישאר עם האופציה השנייה, ושום דבר מן הקיים לא יהיה נצחי; נסכים גם כי אין בנצח מושג של 'אפשרי' וכל מה שיכול לקרות אכן קורה לבסוף, ובכל זאת לא נקבל את המסקנה כי "יתחייב שלא יהיה דבר נמצא כלל – ואנחנו נראה דברים נמצאים, והנה אנחנו נמצאים". אכן, מתחייב מן הדברים כי בשלב כלשהו "לא יהיה דבר נמצא כלל", אך מה החיפזון? הנצח הרי עדיין לפנינו, וביום מן הימים אכן יחדל הכל להתקיים. בינתיים אנו כאן, אולם לרשותנו זמן אינסופי כדי להתאיין – לאן יש למהר?...".
וכן מובא שם מכספי ור"ח קרשקש ואפודי, והשערה שזו הייתה שאלת המתרגם אבן תיבון שהשתמט הרמב''ם מלענות עליה.

יש להרהר בעניין הדחייה הזו. אם העולם ביום מן הימים יחדל להתקיים, זאת אומרת שכל העולם (ומחדשו) קיימים רק בחלק קטן מתוך הנצח, חלק קטן לאין שיעור, שבריר שנייה ממש, שכן גם מאות מיליארדי שנים הם ככלום ביחס לנצח. נניח לשם פשטות שהזמן הוא איכשהו כן קדמון, אני לא בטוח שזאת הנחה קריטית. כלומר אם העולם קיים לפרק זמן סופי אז הסיכוי שהוא יהיה קיים עכשיו הוא סיכוי אפס (אף שיכול להתממש). ואם אנו רואים שהעולם נמצא עכשיו טוב וסביר לנו להחזיק בדעה שאומרת שהסיכוי להימצאותו של העולם עכשיו הוא גבוה, מאשר להחזיק בדעה שאומרת שהסיכוי להימצאותו של העולם עכשיו הוא אפסי. כמובן שיש לפלפל בזה, ואולי באמת הוכחת הרמב''ם אינה מחזיקה, אבל ייתכן שהוא חשב שהיא מחזיקה ומהשיקול הנ''ל.
וזה הזכיר לי נשכחות מספר משל"י עמוד 68 הערה 117. שם הקשה סתירה בדברי אריסטו, מחד גיסא "בדברים הנצחיים מה שאפשרי קיים" ומאידך גיסא לדידו אלוהים יכול לעשות רע אבל ניתן להבין מדבריו שאלוהים לא יממש את יכולתו זו לעולם. והקשה איככה לא יממש אלוהים את יכולתו להרע והרי בדברים הנצחיים מה שאפשרי קיים. וכדי "לצאת מן הסבך" כתב שם שאלוהיו של אריסטו עצמו אין לו כלל את היכולת לעשות רע (ומכאן שנמנעות מוסריות כנמנעות לוגיות אינן חיסרון וכו'), ואילו האלים היווניים העממיים יש להם יכולת לעשות רע ואמנם בד"כ לא יעשו רע אבל לפעמים כן. כלומר היציאה מן הסבך היא לוותר על ההנחה שהאלוהים הנדון כאן לא יממש את יכולתו זו לעולם. אלוהי אריסטו אינו יכול לעשות רע, והאל העממי יכול לעשות רע ואף יעשה לפרקים, ואין אל שיכול לעשות רע אך לעולם אינו עושה.
לא מיושב לי התירוץ הזה. ראשית מהלשון, אם אכן כך היה על ר' אריסטו לפרש ולהודיענו כוחו שלא רק שאל יכול לעשות רע אלא שהוא אכן לפעמים עושה ויעשה. שנית מהעניין, הרי אריסטו בא לשלול כל גנאי מהאל ולכן שלל ממנו את אי היכולת לעשות רע, והתירוץ בא ומייחס לאל את הגנאי הגדול של עשיית רע בפועל, אתמהא. ועוד עניין שם לא התחוור לי אף שמסתמא התבאר בספר משל''י מ''מ כעת לא מצאתי במפורש. אם לאל יש בחירה חופשית של ממש והוא יכול לבחור ברע אבל אין שום סיבה שהוא יעשה דבר כזה כי אין לו שום מדרבן לבחור ברע ושום קושי לבחור בטוב, אז מצד אחד יש לו יכולת לעשות רע, ומצד שני הסברא נותנת שהוא לעולם לא יעשה רע, כי למה שיעשה, ואין פה שום אונס מצד טיבעו, והרי הוא כמו אדם מן השורה שמכיר בערך המוסרי ואילו במקרה הזדמן לו כוח בלתי מוגבל על ענייני הטבע אין סיבה שיעשה רע לכבשים ולנמרים.

מקצהרגליים כתב:למדתי כל הספר ייש"כ. ביאה ריקנית אי אפשר ואשאל משהו בפרק הראשון פרק חידוש העולם. מספרי עמודים איני יודע לציין כיון שנראה שאינם מן הנמצא ב'עברית'.
[אגב אציע הגהה קטנה. מובא שם בפרק ציטוט מאברבנאל "למה זה הניח הרב אותן פתוחות? והמפתחות וחיצים שנונים בלב המעיין המאמין". צ''ל והמה פתיחות וחיצים שנונים, מלה"כ תהלים נה,כב].

להערות העמוקות אתייחס אח"כ אך ראשית תודה על ההגהה.
באמת לא הצלחתי לתפוס מה אברבנאל רוצה כעת מהמפתחות.
לצערי אני רחוק מבקיאות בתנ"ך כמוך, אבל ה"והמה פתיחות" דווקא מוכר לי היטב. הרי זה חלק מה'ופדה בשלום נפשי' הקצבי והיפה של חב"ד.

אד\"ם הכהן כתב:החילותי להגות בספר הקדוש בשפתיים דולקות אחר הטבילה במקוה כנהוג, ואיתי שבפרק על חידוש העולם טוען הוד כ"ק מרן שליט"א כי הרמב"ם לא הוכיח את אחדות הבורא ואי גופניותו רק לפי הנחת הקדמות, ולא לפי אמונת החידוש. ואכן העיון השלישי שבפ"א אליו ציין בפ"ב הוא רק לפי הקדמות כמו שהאריך הספר הקדוש. אולם דומני שהעיון השני שבפ"א מהווה הוכחה גם לפי החידוש, הלא כן? האמת שאינני בקי דיי בפילוסופיה הזו, ויתכן שאני טועה טעות גסה, ואם כן אמתח עצמי על העמוד לרגלי כ"ק מרן, העיקר שיורני דרך אמת.

*תשובה*
אכן העיון השני במו"נ ח"ב פ"א הוא אמת גם לפי אמונת החידוש וגם העיון הרביעי. על העיון הראשון שם כותב הרמב"ם בפירוש שהוא אמת רק לפי הקדמות, ועל העיון השלישי הרמב"ם מציג הצגה בח"ב פ"ב שהוא גם לפי החידוש, וזו הטעאה שכיוון להטעות יראי שמיים כמ"ש כספי, כי העיון הג' כמו העיון הא' שניהם אמת רק לפי הקדמות.
אבל!!! מ"ש בספר כפירותיו של הרמב"ם בעניין זה לא מתייחס לכתוב במו"נ *אלא לכתוב במשנה תורה בפ"א מיסוה"ת*, ושם הרמב"ם מביא כהוכחה למציאות האלוה *אך ורק את העיון הראשון ממו"נ ח"ב פ"א, מסיבוב הגלגל תמיד*, והוכחה זו היא רק ע"ד הקדמות כמ"ש הרמב"ם עצמו כמ"ש.
והנה ע"ז התנצל הרמב"ם עצמו במו"נ ח"א פע"א (וציינו לו האו"ש והצפע"נ) שרוצה לקיים מציאות האלוה אפילו על צד הקדמות, כי אם נאמר שהעולם מחודש הרי פשוט שאין מחודש בלא מחדש.
והנה מלבד שהתנצלות זו היא בדיחה כמ"ש בס' כפירותיו של הרמב"ם, עוד זאת כתבתי שם שהרמב"ם צוחק ליראי שמיים בפרצופם, כי בהל' יסוה"ת שם אח"כ בפ"א ה"ז חוזר ומביא הוכחות גם לאחדות האלוה ולאי גופניותו. ההוכחה על אחדות נסמכת על ההוכחה לאי-גופניות, וההוכחה לאי-גופניות נסמכת שוב אך ורק על קדמות העולם, שהגלגל סובב תמיד.
וא"כ יוצא שאם נאמין בחידוש, לפי משנה תורה (שכאמור מכיר רק את העיון הא' במו"נ ח"ב פ"א ומסתמך רק עליו) אין לנו הוכחה לא לאחדות ולא לאי גופניות. וכאן א"א לתרץ כמו שתירץ הרמב"ם על מציאות האלוה שאם העולם מחודש אין מחודש בלא מחדש, כי מ"מ שמא שניים חידשו, ושמא הם גופים.
הא למדת שצחק הרמב"ם ליראי שמיים בפרצופם.

ובאמת חוץ מהעיון הב' והעיון הד' יש במו"נ ח"ב פ"א שם עוד כמה ראיות לאחדות ולאי-גופניות שהן גם לפי החידוש.
אבל הרמב"ם לא הביאן במשנה תורה, אלא את העיון הא' בלבד!
וגם מ"ש הרמב"ם בח"ב פ"ב שהעיון הג' הוא גם לפי החידוש, הוא רק כדי לתקוע ליראי שמיים אצבע בעיניהם. כי אם רצה, למה לא ציין לעיון הב' ולעיון הד' או לשאר ראיות שהם באמת גם לפי החידוש? דווקא לעיון הג' הוא מציין! אלא רק לעשות צחוק מיראי שמיים נתכווין.
ואגב, דבר זה שהעיון הג' אמת רק לפי הקדמות לא האפיקורס כספי לבד אומרו, אלא אפילו ר' חסדאי קרשקש שאין לחושדו באפיקורסות כתב כן בס' אור ה' מאמר א' כלל ב' פרק י"ז שמופת זו אינו אלא ע"ד הקדמות, ע"ש.

משה זאב הכהן פעטש-געבער כתב:ובאמת חוץ מהעיון הב' והעיון הד' יש במו"נ ח"ב פ"א שם עוד כמה ראיות לאחדות ולאי-גופניות שהן גם לפי החידוש.
אבל הרמב"ם לא הביאן במשנה תורה, אלא את העיון הא' בלבד!
וגם מ"ש הרמב"ם בח"ב פ"ב שהעיון הג' הוא גם לפי החידוש, הוא רק כדי לתקוע ליראי שמיים אצבע בעיניהם. כי אם רצה, למה לא ציין לעיון הב' ולעיון הד' או לשאר ראיות שהם באמת גם לפי החידוש? דווקא לעיון הג' הוא מציין! אלא רק לעשות צחוק מיראי שמיים נתכווין.
ואגב, דבר זה שהעיון הג' אמת רק לפי הקדמות לא האפיקורס כספי לבד אומרו, אלא אפילו ר' חסדאי קרשקש שאין לחושדו באפיקורסות כתב כן בס' אור ה' מאמר א' כלל ב' פרק י"ז שמופת זו אינו אלא ע"ד הקדמות, ע"ש.

ייש"כ על התשובה, אכן במשנה תורה הוא ממש מלגלג עליהם, ועד היום לא נדיר לשמוע איזה מאמין נלהב שעומד ומצטט את דברי הרמב"ם בראשית ספרו בהתלהבות ולא חלי ולא מרגיש...

אבל בנוגע לציון בפרק ב, מי אמר שאין שם פשוט ט"ס פשוטה, וצ"ל שני או רביעי?

אד\"ם הכהן כתב:

משה זאב הכהן פעטש-געבער כתב:ובאמת חוץ מהעיון הב' והעיון הד' יש במו"נ ח"ב פ"א שם עוד כמה ראיות לאחדות ולאי-גופניות שהן גם לפי החידוש.
אבל הרמב"ם לא הביאן במשנה תורה, אלא את העיון הא' בלבד!
וגם מ"ש הרמב"ם בח"ב פ"ב שהעיון הג' הוא גם לפי החידוש, הוא רק כדי לתקוע ליראי שמיים אצבע בעיניהם. כי אם רצה, למה לא ציין לעיון הב' ולעיון הד' או לשאר ראיות שהם באמת גם לפי החידוש? דווקא לעיון הג' הוא מציין! אלא רק לעשות צחוק מיראי שמיים נתכווין.
ואגב, דבר זה שהעיון הג' אמת רק לפי הקדמות לא האפיקורס כספי לבד אומרו, אלא אפילו ר' חסדאי קרשקש שאין לחושדו באפיקורסות כתב כן בס' אור ה' מאמר א' כלל ב' פרק י"ז שמופת זו אינו אלא ע"ד הקדמות, ע"ש.

ייש"כ על התשובה, אכן במשנה תורה הוא ממש מלגלג עליהם, ועד היום לא נדיר לשמוע איזה מאמין נלהב שעומד ומצטט את דברי הרמב"ם בראשית ספרו בהתלהבות ולא חלי ולא מרגיש...

אבל בנוגע לציון בפרק ב, מי אמר שאין שם פשוט ט"ס פשוטה, וצ"ל שני או רביעי?

אין כזה דבר ט"ס. יש מקור ערבי ויש עשרות כתבי יד ובכולם כתוב הג', אלא אם תאמר שהרמב"ם עצמו טעה כשכתב כך ולא שם לב לזה עד סוף ימיו.

ובאמת היה גם מקום לדון על ה"התנצלות" של הרמב"ם במו"נ ח"א פע"א, שאם כדבריו שבאמת מאמין בחידוש ורק רוצה להוכיח גם ע"ד הקדמות, למה לא הביא במשנה תורה ההוכחות מהעיון הב' והעיון הד' במו"נ שהן בין לפי החידוש ובין לפי הקדמות? ולמה לו להתחיל את משנה תורה עם אפיקורסות, שהגלגל סובב תמיד?

אבל על זה היה אפשר לדחות שהרמב"ם רצה להביא במשנה תורה את ההוכחה הפשוטה-ילדותית יותר, כזו שגם חונע ווסרמן ואליעזר שך ואמנון יצחק היו מבינים, בסגנון 'מי ברא את העולם'? 'מי מסובב את הגלגל'? (אפילו שבהמות כמו וסרמן ואליעזר שך גם בהוכחה הפשוטה יחסית הזו לא היו מבינים למה צריך "שהגלגל סובב תמיד").
משא"כ ההוכחות האחרות למציאות האלוה במו"נ ח"ב פ"א שהן מסובכות ופילוסופיות יותר.

*ובאמת עיין בס' העיקרים מאמר ב' פרק ד' שבוחר להוכחה למציאות האלוה דווקא את העיון הד' ממו"נ ח"ב פ"א וכותב עליו שהוא מופת תורני ומסכים עם ס' בראשית, ע"ש.*

מקצהרגליים כתב:
בפרק מובא טיעון מהרמב''ם לטובת קיומו של משהו נצחי מחויב המציאות, ודחייה לטיעון:
"לכאורה נוכל להישאר עם האופציה השנייה, ושום דבר מן הקיים לא יהיה נצחי; נסכים גם כי אין בנצח מושג של 'אפשרי' וכל מה שיכול לקרות אכן קורה לבסוף, ובכל זאת לא נקבל את המסקנה כי "יתחייב שלא יהיה דבר נמצא כלל – ואנחנו נראה דברים נמצאים, והנה אנחנו נמצאים". אכן, מתחייב מן הדברים כי בשלב כלשהו "לא יהיה דבר נמצא כלל", אך מה החיפזון? הנצח הרי עדיין לפנינו, וביום מן הימים אכן יחדל הכל להתקיים. בינתיים אנו כאן, אולם לרשותנו זמן אינסופי כדי להתאיין – לאן יש למהר?...".
וכן מובא שם מכספי ור"ח קרשקש ואפודי, והשערה שזו הייתה שאלת המתרגם אבן תיבון שהשתמט הרמב''ם מלענות עליה.

יש להרהר בעניין הדחייה הזו. אם העולם ביום מן הימים יחדל להתקיים, זאת אומרת שכל העולם (ומחדשו) קיימים רק בחלק קטן מתוך הנצח, חלק קטן לאין שיעור, שבריר שנייה ממש, שכן גם מאות מיליארדי שנים הם ככלום ביחס לנצח. נניח לשם פשטות שהזמן הוא איכשהו כן קדמון, אני לא בטוח שזאת הנחה קריטית. כלומר אם העולם קיים לפרק זמן סופי אז הסיכוי שהוא יהיה קיים עכשיו הוא סיכוי אפס (אף שיכול להתממש). ואם אנו רואים שהעולם נמצא עכשיו טוב וסביר לנו להחזיק בדעה שאומרת שהסיכוי להימצאותו של העולם עכשיו הוא גבוה, מאשר להחזיק בדעה שאומרת שהסיכוי להימצאותו של העולם עכשיו הוא אפסי. כמובן שיש לפלפל בזה, ואולי באמת הוכחת הרמב''ם אינה מחזיקה, אבל ייתכן שהוא חשב שהיא מחזיקה ומהשיקול הנ''ל.

קודם כל כנראה יש ט"ס בדבריך ורצית לכתוב: אם העולם קיים לפרק זמן אינסופי אז הסיכוי שהוא יהיה קיים עכשיו הוא סיכוי אפס וכו'.
וגם לא מובן מה שכתבת: סיכוי אפס אף שיכול להתממש. אם הסיכוי אפס, אינו יכול להתממש. ואולי התכוונת: שואף לאפס.
ולמעשה, הר"מ מוכיח שיש 'אינו הווה ואינו נפסד' (היינו אלוהים) שאם הכל הווה ונפסד הרי כבר היינו נפסדים. השאלה היא: ואולי עדיין ניפסד בעתיד? ואין על זה תשובה אלא אם נאמר שעבר כבר זמן אינסופי, כך שאם הכל הווה ונפסד כבר מזמן לא היה כאן כלום. אבל אם עבר רק זמן סופי, אין שום ראיה.
אינני מבין כלל מה אתה רוצה. אם עבר זמן אינסופי והכל הווה ונפסד - אין כאן עניין של סיכוי, אלא בוודאות של 100% לא היינו כאן. אם עבר רק זמן סופי, אכן יכול להיות שלכן שרדנו עדיין... אבל אז אין שום הוכחה שיש אלוהים.
אם התכוונת לשאול משהו שלא הבנתי, נא פרש דבריך.
ועדיין חיוך ענק על פניי מההגהה באברבנאל. ומזה כבר התפארתי בכמה מקומות בקוראיי.

התכוונתי לכתוב זמן סופי. אם העולם קיים זמן סופי מתוך הנצח אז - בניסוח חופשי - כמעט בכל נקודת זמן שמסתכלים רואים שבה העולם לא קיים. כלומר הוכחת הרמב''ם אינה מוחלטת אלא מעין סטטיסטית, אם אנו רואים שכרגע יש לפנינו עולם, ולפי התיאוריה שהכל נפסד יוצא שכמעט תמיד-תמיד-תמיד העולם לא קיים, ואנחנו כרגע נמצאים ברגע מיוחד במינו בתולדות הנצח שבו העולם כן קיים, אז סביר לחשוב שהתיאוריה הזו לא נכונה אלא התיאוריה המתחרה שאומרת שלא הכל נפסד. האם תשובתך היא שאפילו עניין סטטיסטי אין כאן, או שגם אם יש כאן עניין סטטיסטי מ''מ בוודאי הוכחה גמורה אין כאן ולכן פשיטא שלא לזה נתכוון הרמב''ם. [כאשר מרחב ההתפלגות רציף אז אין ממש הסתברות למאורע אלא לקבוצת מאורעות (ההסתברות מתקבלת מאינטגרל על פונקציית צפיפות ההסתברות. ואינטגרל על נקודה הוא תמיד אפס). כלומר אם תהיה דרך להגריל באופן אחיד מספר כלשהו בין 0 ל1, אזי הסיכוי למשל שיצא המספר "פיי חלקי ארבע" מתוך אינסוף המספרים האפשריים הוא סיכוי שאין לסמן אותו אלא ב"אפס". אף שזה לא אותו אפס כמו להגיד שהסיכוי שבהטלת קוביה רגילה יצא המספר 15 הוא סיכוי אפס. אמנם שאיפה לאפס מוגדרת על סדרה ולא על מספר בודד אבל כניסוח חופשי אפשר להשתמש בביטוי שואף לאפס (אף שמקובל ובצדק להגיד בפשטות שהסיכוי הוא אפס). בכל אופן ההתחפרות בזה היא עניין שולי].

מקצהרגליים כתב:התכוונתי לכתוב זמן סופי. אם העולם קיים זמן סופי מתוך הנצח אז - בניסוח חופשי - כמעט בכל נקודת זמן שמסתכלים רואים שבה העולם לא קיים. כלומר הוכחת הרמב''ם אינה מוחלטת אלא מעין סטטיסטית, אם אנו רואים שכרגע יש לפנינו עולם, ולפי התיאוריה שהכל נפסד יוצא שכמעט תמיד-תמיד-תמיד העולם לא קיים, ואנחנו כרגע נמצאים ברגע מיוחד במינו בתולדות הנצח שבו העולם כן קיים, אז סביר לחשוב שהתיאוריה הזו לא נכונה אלא התיאוריה המתחרה שאומרת שלא הכל נפסד. האם תשובתך היא שאפילו עניין סטטיסטי אין כאן, או שגם אם יש כאן עניין סטטיסטי מ''מ בוודאי הוכחה גמורה אין כאן ולכן פשיטא שלא לזה נתכוון הרמב''ם.  [כאשר מרחב ההתפלגות רציף אז אין ממש הסתברות למאורע אלא לקבוצת מאורעות (ההסתברות מתקבלת מאינטגרל על פונקציית צפיפות ההסתברות. ואינטגרל על נקודה הוא תמיד אפס). כלומר אם תהיה דרך להגריל באופן אחיד מספר כלשהו בין 0 ל1, אזי הסיכוי למשל שיצא המספר "פיי חלקי ארבע" מתוך אינסוף המספרים האפשריים הוא סיכוי שאין לסמן אותו אלא ב"אפס". אף שזה לא אותו אפס כמו להגיד שהסיכוי שבהטלת קוביה רגילה יצא המספר 15 הוא סיכוי אפס. אמנם שאיפה לאפס מוגדרת על סדרה ולא על מספר בודד אבל כניסוח חופשי אפשר להשתמש בביטוי שואף לאפס (אף שמקובל ובצדק להגיד בפשטות שהסיכוי הוא אפס). בכל אופן ההתחפרות בזה היא עניין שולי].

לעניין התוכן המתימטי אני לא במדרגה לדון בזה, אבל גם לי ברור שחלוקה באינסוף נותנת אפס.
ולגופם של דברים, כל מהלך המחשבה הזה זר לרמב"ם.
"אם העולם קיים זמן סופי מתוך הנצח" - אין כזה דבר, כי אם העולם קיים זמן סופי הרי שהזמן נברא, וא"כ אין כאן 'נצח', ולא שייך לומר "בכל נקודת זמן שמסתכלים רואים שבה העולם לא קיים", כי אין 'זמן' שבו העולם לא קיים, והזמן התחיל כשנברא העולם.
אפשר לטעון שאין כזה דבר "בריאת הזמן" והזמן לא יכול "להתחיל", אבל זה כבר חלק מהטיעון בעד קדמות העולם, שאני כמובן מסכים איתו. אבל אלו המאמינים בחידוש מתעקשים שהזמן נברא ויש לו התחלה, ולפני כן לא היה זמן.
וגם מצד עצמם אין הדברים נראים. זוהי בעצם טענתם של יראי שמיים, שמכיוון שגם לפי המדענים הסיכוי להיווצרות חיים הוא זעיר, בהכרח שיש מתכנן, שאם לא כן איך "בדיוק" נפלנו דווקא אנו על אותו שבריר אחוזון של 0.000000000000001 סיכוי?
והתשובה היא שזה גופא שאנו הם השואלים את השאלה הזו הוא בגלל שהתמזל מזלנו. בדיוק בגלל זה כל ה99.999999999999999999999999 שלא נוצרו אינם יכולים לשאול את השאלה הזו.
משל לאחד מתוך 300 מליון אזרחי ארה"ב שזכה בפייס, והוא יושב וחוקר איך "בדיוק" הוא מכל ה300 מליון זכה... מכאן שיש מתכנן.

לזה כתבתי בהודעה קמייתא שנניח שהזמן כן קדמון (ויש לי הגיגונים שאולי גם בזמן נברא יש יסוד לטיעון אבל לא ברור לי) וגם כתבתי שיש לפלפל וכוונתי מצד התשובה הלזו לטענת יראי השמיים ולא באתי להצדיק ההוכחה עצמה אלא להציע כיוון אליבא דהר"מ. אם כי באמת זו לא צורת חשיבה מתאימה. מ"מ אה"נ.
מה לגבי העניין באריסטו. זכורני כשקראתי בזמנו הספר הגדול משל"י נשקעה שאלה זו בזכרוני ועתה כשקראתי בספר החדש נתעורר הזיכרון אך לא עיינתי שוב כדבעי ואולי טעיתי בהבנה אז ועכשיו.

מקצהרגליים כתב:לזה כתבתי בהודעה קמייתא שנניח שהזמן כן קדמון (ויש לי הגיגונים שאולי גם בזמן נברא יש יסוד לטיעון אבל לא ברור לי) וגם כתבתי שיש לפלפל וכוונתי מצד התשובה הלזו לטענת יראי השמיים ולא באתי להצדיק ההוכחה עצמה אלא להציע כיוון אליבא דהר"מ. אם כי באמת זו לא צורת חשיבה מתאימה. מ"מ אה"נ.
מה לגבי העניין באריסטו. זכורני כשקראתי בזמנו הספר הגדול משל"י  נשקעה שאלה זו בזכרוני ועתה כשקראתי בספר החדש נתעורר הזיכרון אך לא עיינתי שוב כדבעי ואולי טעיתי בהבנה אז ועכשיו.

הרמב,ם בח"ב פי"ג במפורש שולל את האפשרות שהזמן קדמון, אם העולם מחודש, כך שאין באפשרות הזו להושיע את דברי הרמב"ם

הצגתי את ההנחה לשם פשטות הדיון (זו גם איזו טקטיקה של הרמב"ם). אם הטענה הייתה מתיישבת בהנחה שהזמן קדמון הייתי מנסה את ידי בלהעמיד אותה גם בהנחה שהזמן נברא. מ"מ כל הדברים יגעים.

אני מתקדם לאיטי בספר, כי אף שאפשר לקוראו כספר פופלרי הנקרא בנשימה אחת, והוא באמת מרתק עד כדי כך, אני קוראו לאט ובעיון
ומה אומר ומה אדבר, שפתיים יישק, וכמו שכבר כתב מקצה יש בספר הן חידושים של הוד כ"ק מרן שכשלעצמם שווים, אך לא פחות מכך הריכוז והסידור בבהירות של החומר ורש תמונה רחבה ומקפת של עד היכן הדברים מגיעים. ואף שכבר מזמן הכרתי הרבה מכפירותיו של הרמב"ם, אין מה להשוות בכלל מה שידעתי לפני, לאחר קריאת הספר לא בהיקף ולא בחדות.

קראתי את הפרק על הנבואה, ובעניי לא הבנתי כלל את הקושיא הגדולה המוצגת בסוף הפרק מדברי הרמב"ם בפרק עא. הרמב"ם כבר ביאר בתחילת ח"ב שפשטי המקראות מלמדות על חידוש העולם, ואין סיבה להוציאם מידי פשוטם [אני כמובן לא מתייחס לשאלה מה דעתו האמיתית], ממילא דבריו הם פשוטים, הנבואה איננה תלויה אם העולם קדום או מחודש, ומשכך הנביאים הם נביאי אמת כך או כך, ושוב יש לקבל את דבריהם לפי פשטם שהעולם מחודש. לא רואה פה שום סתירה ושום בעיה.

לפרק הנפלא על תורה מן השמים, יש להוסיף שאף שהרמב"ם שתל במשנה תורה הרבה מכפירותיו כמבואר לאורך הספר, דווקא בנושא של מתן תורה יש התנגשות חזיתית בין המורה למשנ"ת, במשנ"ת הרמב"ם ממש מתפייט ומתלהב על מעמד הר סיני [יסודי התורה ח]:
ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך, וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה' עמכם, ונאמר לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת, ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה...
לפי שנבואת משה רבינו אינה על פי האותות כדי שנערוך אותות זה לאותות זה, אלא בעינינו ראינוה ובאזנינו שמענוה כמו ששמע הוא
ואכן עד היום המשגיחים עומדים ומצטטים את הרמב"ם הזה בהתלהבות עצומה
אבל דא עקא שלפי המורה כל התיאור הנלבב הזה, לא היה ולא נברא ואפילו משל לא היה, חוץ מאיזה קול מפחיד חסר פשר לא שמעו דבר, פשוט ליצנות. אני הקטן לא מכיר עוד סתירה כזו חזיתית בין המשנ"ת למורה.
שו"ר שהתייחס לכך בחצי מילה הוד כ"ק מרן בפרק על הניסים, אבל לא ציין לגודל הסתירה.

ואגב, הוד כ"ק מרן מלגלג ובצדק על הרמב"ם שמציע שהמופתים יכולים ליות כישוף, בעוד הוא אינו מאמין בכישוף כלל ועיקר, וכצפוי כבר היו צדיקים שקפצו על המציאה והוכיחו מכאן שארבה הרמב"ם בהכרח מאמין בכישוף, עד שתמהו על הטוענים אחרת, ראה למשל את דברי מהר"י ט"ב כאן, הוא כמובן מאד מרוצה מהענין כי זה מאפשר להגיד שניסי הציונים הם מהשטן כדרכו, פשוט למות מצחוק.