באשכול זה נבזה להנאתנו את שמואל וואזנר

ליתר הדברים הנה אתקן בהבלוג של הוד כ"ק מרן שליט"א כבקשתך כשיימצא הזמן לזה.
ובכן ג' תיקונים - עזו, רעיון, לפורצים?
ומ"ש מנ"ל לרבינו שאתה מן העולם החרדי - לכאורה מילתא דפשיטא היא.
ומ"ש על 'מסתורי' - נ"ל דכוונת הוד כ"ק מרן שליט"א שאינו יודע מי אתה. ולמשל באלו הימים עסוק הוד כ"ק מרן שליט"א בחיבור ספר אחד נורא מאד - דווקא בהוויות דאביי ורבא - ואמר לי כי ככלותו עם הדפסתו תוך איזה חודשים היה ברצונו לשגר לך א' מנחה שלוחה, כי הרבה נחת רוח גרמת לו בהשיר. אלא שאינו יודע להיכן לשלוח. וכמובן אין מדרך הוד כ"ק מרן שליט"א לפשפש בחורים וסדקים שקורין אאוטינ"ג ומה לו אם יהיה ראובן בן שמעון או גד בן נפתלי והעיקר שקורין ומעיינים בספריו ותורתו. וע"ז כתב 'מסתורי' ולא שתהא לו איזו כוונה בזה.

אכן ג' תיקונים עוזו לפורצים רעיון. עוזו ולפורצים תיקונים הנדרשים (עוזו שהוא טעות גמורה כמות שהוא עכשיו, ולפורצים שהוא כתיקונו מצד עצמו אלא שאינו מתאים למשקל) ורעיון הוא ענין של סברא אם יש אם למסורת (רַעֲיוֹן) או יש אם למקרא (רַעְיוֹן). והנה אנוכי מתקן בשיר עצמו, ישוט רבינו וילקוט באמרים בדרך קלה ונקיה.

ועל עניין הספר, אמצא חן בעיני רבנו כי נחמתני, ולמועד המעותד לכך יורני ואומר לו שמי בצינעה, ובוודאי רבינו עצמו עיניו כיונים חופש כל חדרי בטן ויודע נפש כל איש וכל שום וחניכא למעלה מן הטבע ומן הסתם כוונת רבינו שאין סומכין על הנס וכל שאפשר על פי חוקות שמיים וארץ עדיף טפי. או ישגר לי רבינו הקובץ בpdf אם נכון בעיניו ואשימה נא עין עיוני עליו לטובה כי רב הוא.

.

.

בעניין הס' שערי יושר שמעתי מהוד כ"ק מרן שליט"א שקילס שער ה' ממנו בתחילתו במש"ש אמאי כל ספק ממון לא הוי ספק אסורא דגזל וכו'. אך שאר הספר לא התלהב ממנו כ"כ וקצת יותר מצאה חן בעיניו הסידרה חידושי ר"ש שקופ על הש"ס ואנוכי הרואה כי הציבה בספרייתו.

וע"ד הס' של הר' עמיאל הנה מילי מעלייתא דאית ביה דרוש דרש להו הוד כ"ק מרן שליט"א והם לו תמצאם במאמרו הנדפס על ה"ה הוא בעל מגיד משנה על הרמב"ם. ואמנם יצא קצפו דהוד כ"ק מרן שליט"א על שעמיאל הנז' עם היותו לכאורה איש מאדער"ן המתהלך קדמה לאורח היום (וצא וראה כמה נתקצף עליו הג' חזו"א) שבקיה למאדער"ניותיה בפולמוס שעורר הגאון ר' יחיא קאפח זצוק"ל נגד הקבלה והטיח במהר"י קאפח ניבולים קשים כאחד המתחסדים החנפים. ויחר אף הוד כ"ק מרן שליט"א ויקבע שם עמיאל במסתו בעניין פולמוס הנ"ל "המסרחניק הנאלח משה אביגדור עמיאל".

.

וגבי המאמר הנפלא מאד שכתב רבינו הגאון שליט''א אודות המ''מ ובלש בו אחר מקומות שריח פילוסופיה וכדומה דבקה בבגדי המגיד ואספם כעמיר גורנה, הנה מצאתי מגילה סמוך למקום מושבי, לא תואר לה ולא הדר מקורעת וקמוטה ושחרורית כפחם, ואת מחברה ידעתי כי הוא פתי מהביל אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו וזקן כתיש לו ועין אחת עקומה ושערות רבות בנחיריים לא אשא את מראהו כלל, ואולם אציגה נא את אשר כתב ואפשר בנוטריקון או בגימטריא יימצא שם איזה דבר של טעם אף שהוא רחוק מאד.

• הערה 8 תלויה על בלי מה.
• השיפוט שאין בתורת המ"מ שמץ פרובנסליות לא נתבאר האם רק מחמת הצורה שאינו מרבה להביא מתורת חכמי פרובנס או זיהה כותב המאמר (כאשר שמע בוודאי מפורש יוצא מפי רבינו שליט''א) את שיטת פרובנס ויחרוץ שאינה מן הדומה.
• השוואת המאירי לרשב''א היא מוזרה (הרשב''א היה גדול המשיבים והמחדשים בדורו, איתן ותקיף ורם ונישא ותלמיד הרמב''ן שהיה הרועה לכל הארץ ההיא, ואין בינו למאירי כלום).
• אשר כלל יחס הרמבן והרשבא לרמב''ם עם יחס הריטב''א, לדעתי הצעיר הם קצת בהפרש.
• עיקר ההשערה שהמ''מ נמשך אחר הי''ד החזקה מחמת המשיכה לפילוסופיה, היא דחוקה טובא. היד החזקה עומדת בפני עצמה כתלפיות ואבן השואבת ואינה צריכה להישען על הפילוסופיה. ראה כבר בכתאב אלראסל אבולעפיה (ספר נהדר שאני מחבב מאד, ואולי רק בגללו מגיעות לרדצ"ה כמה צביטות בלחי. אם כי אני לא למדתי אותו אלא בהדפסה השבורה הנושנה) איך הערצת הרמב''ם (בעיקר מחמת ספר הי''ד) הגיעה שם לרמות נפרזות מאד. גם המשפט ש'היה הצירוף הכמעט בלתי אפשרי הזה כר פורה להישג המיוחד' הוא תלוי על בלימה. כי אין עניין פילוסופיה כלל בתוכן ספר המגיד (בטח לא בהשוואה למשל לבעל דרשות הר''ן) ומה בין זה לזה. זולת פעמים רחוקות מאד שבא זכרן במאמר (ולדעתי כל הגדולים בתקופה ההיא אולי זולת מהרשב''א והרא''ש לא יבצר מהם כדברים האלה). ובכלל, אי אפשר לדון את המגיד כבקי בפילוסופיה אלא אם יש בידיו דברים שלא בא זכרם בספרי הר''מ המורה ופירוש המשנה וספר המדע.
מעמדו של ספר הרמב''ם הלך וגבר ומן הסתם שיתחילו עליו פירושים. אני לא רואה כאן שום דבר מפליא שמצריך איזה פיתרון מיוחד. כאמור עוד בזמן הרמ''ה והרמב"ן היה לרמב"ם מעמד חזק שהלך עוד והתחזק (ראה כאמור בכתאב אל ראסל, וגם באגרת הרמבן המתחילה טרם אענה אני שוגג איך שאומר שהמון העם לא יחושו אפילו לחרם רבותינו הצרפתים אם יצאו כנגד הרמבם) עד כי גדל מאד.
• אשר הביא מד' ר''מ עמיאל הוא מעניינים צידיים ואינם מתוכן הספר שם ושיטתו. על כן עדיין לא למדנו מכאן אם יאות לתלמיד ותיק לקבוע זמנו בספר הנ''ל, ומעשה רב מרבינו שליט''א הוא שאינו כדאי.
• הסיבה שקוראים 'גדר' שורש, הוא משום שבריבוע (מרובע שבו הצלעות מקבילות ושוות) אורך הצלע היא שורש השטח (תשבורת). וזה כוונתו גדר - צלע, שמגדר את שטח הריבוע. וז''פ. ואשר אמר גדור על מספר טבעי, נראה (בדוחק קצת) שהשתמש במונח הזה כי הוא דבר הלמד מעניינו, ולעולם גדור פירושו דבר שבא בגבול. וכאשר מדברים על צורות מתכוונים למספר רציונלי (כלומר 'יחסי', מנה של שני שלמים, ויש בו סוף; ולא ממשי אי-רציונלי שהייצוג העשרוני שלו הוא אינסופי בהכרח בלי מחזוריות) וכאשר מדברים על מטבעות מתכוונים לסכום שאפשר לגבול אותו במטבעות שקיימים בזמנם.
• הערה 42, כל הכתוב במאמר נכוח למבין. ובעיני הפירוש היותר פשוט ומתקבל בירושלמי מצד ההלכה שבו הוא שהרי כל עניין ג' שנים הוא קביעה על צד הרוב ובוודאי אינו מדוקדק בכל הנשים בעולם בשום פנים. רק כדי לא לתת הדברים לשיעורים קבעו שיעור ג' שנים ואף שיש אחת ממהרת ואחת מעכבת וכו'. ומאותה סיבה בדיוק לא נתנו הדברים לשיעורים גם כאשר יש עיבור. וזה נראה לי פשוט מאד.

אלו דברים קלי ערך מאד, ושאר כל המאמר נראה יפה תואר בדבר אמת וצדק ויתברכו בו כל גוים יאשרוהו.

ומהרי קפאח מאי שייטיה הכא? מבין ריסיך ניכר שיצא רבינו הקדוש בפסק הלכה שמהרי''ק זה יש להתחשב בו יותר מסתם ארחי פרחי מן השוק ששלח ידיו בנימוקי חבריו ושם בכליו ואין בטענותיו מן החידוש עד שתצדק עליו תיבת 'משעמם'. ומעתה שלפי דרכנו למדנו שאינו כן הנה מה טוב שהגעתי לאתרא הדין ללמוד דבר ה' זו הלכה בחידושים נפלאים עין לא ראתה והחי יתן אל ליבו משפיל גאים ומגביה שפלים עולם ישר ראיתי

תוקן בהבלוג של הוד כ"ק מרן שליט"א.

בושה!!!!!!!!

פרשה זו נשנית מפני דבר שנתחדש בה. שהנה נזדקר לפני פסוק דרך אקראי גמור, והוא מתאים יותר לעניין 'וליכולת אלוה שם גבול לה' שמיאנת בהצעה אחרת שהצעתי להקל יותר 'יכולת האלהים שם גבול לה'. והוא שכתוב ביהושע פרק א פסוק ב: "אשר אנוכי נותן להם לבני ישראל", וראה בעיניך כי בא גם כינוי רומז (להם) וגם אות שימוש (לבית ישראל). וכתב שם רד''ק "להם לבני ישראל כמו יביאֶהָ את תרומת ה', ותראהו את הילד".
ואמנם באלו בא הכינוי הרומז ורק אחריו בא הפירוש, וזה עולה יפה יותר (שסותם ושוב מפרש) מאשר שבא במפורש ואחריו הכינוי הרומז. וזה שכיון שם ר' יוסף כספי שכתב: "לבני ישראל - כאלו אמר 'רוצה לומר: לבני ישראל' ".

יפה. כעת גם התרגלתי לשיר כמו שהוא ואיני משנה בו אות. כשיצא ספר ההמשך יוצב השיר בראשו ובידך הבחירה למה שייכתב על מחברו...

אם נוח לך להציבו בסתם בלא להזכיר עניין הכותב כלל ניחא, ואם נוח לך לכתוב בעילום שם ניחא, ואם נוח לך לכתוב שמי בראשי תיבות גם כן ניחא, הכל כאשר עם נפשך לעשות עשה רק את שמי במילואו לא תביא שמה שאינו נוח כ''כ.

ואולם הדר ותהלה צ''ל הדר תְּהִלָּה מחמת המשקל (ואז דגש קל בת' שהיא בראש מילה), כפי שהיטב דייקת בבלוג שרק שורוק גנובה שאינה לפני שווא יתד תהיה לנו (ואם את נפשך שחסרה הו''ו הנה בתנך רבות ו''וות עשו חיל במשמעות ואינם בכתוב ואף אנו מחבבים את הפסוקין ומה נעשה שאם באנו למנות אין אנו מספיקין. רק מרגלא בפום המדקדקים להביא מחבקוק שמש ירח עמד זבולה ומהושע ויחלו מעט ממשא מלך שרים שצ''ל שמש וירח עמד זבולה וכמו כן ממשא מלך ושרים, ורבים כהנה). וגם חקקה-והיא צ''ל חֲקָקוֹ-וְהוּא שהוא שינוי שכמעט אינו מורגש ועולה יפה יותר שמוסב על הספר ולא על היכולת המוגבלת.

תוקן עתה.

שיר ביזוי לוואזנר הארור, המיוסד על מה שנתבאר באשכול זה.

על סדר כ"ב אתוון, ואחריהם נוטריקון: ש'מ'ו'א'ל' ו'ו'א'ז'נ'ר' י'מ'ח' ש'מ'ו'.

בניגון אמר יי ליעקב. ומקובל מצדיקים זי"ע שסגולה לשוררו במוצאי שבת, בעת שמחזירין נשמת וואזנר לגיהנום.

אֶפְתַּח פִּי עַל הַנֶּאֱלָח שְׁמוּאֵל ווֹאזְנֶר
בִּזּוּיוֹ לִי יִנְעַם, יֵשׁ הַרְבֵּה חֹמֶר
'גָּדוֹל' נֵיְטְרָלִי אֲנִי, הָיָה אוֹמֵר
דֶּרֶךְ שַׁ"ז אוֹיֶערְבַּאךְ אֶהְיֶה שׁוֹמֵר
הַכֹּל יְלַקְּקוּנִי: חָסִיד, לִיטָאִי, סַ"ט, וְגוֹמֵר
וּבְהַלְוָיָתִי גַּם סְבִיבִי מִלְיוֹן יְדַלְּגוּ כְּעֹפֶר
זוֹ תָּכְנִיתוֹ, וְלֹא יָדַע כִּי אֱלוֹהַּ בּוֹר לוֹ חוֹפֵר
חַיִּים בְּלִי פּוֹלִיטִיקָה - כְּבֶגֶד בְּלִי תּוֹפֵר
טֵרוּף יֹאחֲזֶנּוּ, בְּשִׁעֲמוּמוֹ מְכוֹנִיּוֹת יְהִי סוֹפֵר?
יָגַע וּמָצָא עֵצָה: בִּצְנִיעוּת נְקֵבוֹת יַעֲסֹק, יְסַפֵּר
כָּל יוֹם מוֹדָעָה: הַיַּשְׁבָנִים בּוֹלְטִים! הֶחָזֶה לְבַחוּרִים צוֹפֵר!
לֹא צַר! לֹא קָצָר! גַּרְבִּיּוֹנִים - רַק מֵאָה דֶּנְיֶר!
מְפֻרְסָמוֹת כָּךְ חֲזִירוּיוֹתָיו לְנַעֲרוֹת בָּתֵּי-סֵפֶר
נִפְתַּח 'שֵׁבֶט הַלֵּוִי', נַעֲשֶׂנּוּ עָפָר וָאֵפֶר
סְחִי וּמֵאוּס כֻּלּוֹ, אֵין אִמְרֵי שֶׁפֶר
עֵת נִשְׁאַל: הַאֶצְפֶּה בִּנְחִיתָה עַל יָרֵחַ, בַּבֹּקֶר
פָּסַק: 'מַה לְמַעְלָה וּמָה לְמַטָּה' הַתַּלְמוּד אוֹסֵר!
צְחוֹק יִמָּלֵא פִּי, הֲבָנַת ווֹאזְנֶר כִּפְרִי בֹּסֶר
קַבְּלוּ עוֹד: הֲיוֹנֵק עָצִיץ נָקוּב, בֶּטוֹן נוֹסֵר?
רְאָיָה הֵבִיא - רְאוּ אֵיךְ דַּעַת הָיָה חָסֵר!
שֶׁבְּבֵיתוֹ עָצִיץ הָיָה, וְתַחְתָּיו חוֹר עוֹבֵר
תִּפַּח רוּחוֹ! בְּמִקְרֶה חוֹר בָּרִצְפָּה, וְהוּא סוֹבֵר
שֶׁהֶעָצִיץ בִּינִיקָתוֹ אוֹתוֹ חוֹרֵר...
מֵעַתָּה אֶת קִצּוֹ אֲסַפֵּר
וַיְהִי כִּי הוּבַל ווֹאזְנֶר לַקֶּבֶר
אוֹתוֹ לַיְלָה, יוֹם רִאשׁוֹן לָעֹמֶר
לַהֲקַת מַאֲמִינָיו סָבְבָה אֶת הַפֶּגֶר
וְהִתְחִילוּ לִדְחֹף וְלִמְחֹץ, תִּינוֹק וּבוֹגֵר
וּשְׁנֵי פְּתָאִים נֶחְנְקוּ, הָמוֹן עֲלֵיהֶם סוֹגֵר
אוֹתִי תִּשְׁאֲלוּ? מַגִּיעַ לָהֶם! מֵתוּ כְּחָתוּל, כְּאוֹגֵר
זֶה סוֹפוֹ שֶׁל הַמְּדַדֶּה אַחַר מִטַּת 'גָּדוֹל' מְפַגֵּר
נִשְׁאַל בְּגֵיהִנּוֹם: אֶת מֵי הַשֵּׁד תְּחִלָּה חוֹגֵר
רֵאשִׁית ווֹאזְנֶר, אוֹ אֶת הַצֶּמֶד שֶׁאַחֲרָיו שִׁגֵּר?
יָבִיאוּ סְפֵקָם לִפְנֵי אֱלוֹהַּ, אֲשֶׁר רְשָׁעִים יְמַגַּר
מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ הִשְׁקִיף שְׁאוֹלָה, שָׁם סַמָּאֵל דּוֹגֵר
חַתְּכוּ ווֹאזְנר תְּחִלָּה! שָׁמְעוּ קוֹל יְיָ בֶּחָלָל מְנַסֵּר
שֶׁהוּא הַחוֹטֵא, הַחֲזִיר, הִתִּיר אֶת שֶׁאֲנִי אוֹסֵר
מִמֶּנּוּ לָמְדוּ שְׁנֵי הַכְּסִילִים - אַחֲרָיו אֶבְרֵיהֶם אֲנִי קוֹצֵר
וְשָׁלוֹם יְהִי לַצַּדִּיקִים, שְׂכָרָם אֲנִי נוֹצֵר