באשכול זה נבזה להנאתנו את שמואל וואזנר

שמואל וואזנר, פושק הדור שמת לפני כשנתיים, היה אחד ה'גדולים' המטומטמים ביותר בזמננו.

על כך שבטבעו היה מטומטם תעיד העובדה שמאמיניו עצמם מספרים, כי נדחה מלכתחילה מישיבת חכמי לובלין, וחזר ונתקבל רק לאחר שראש הישיבה התרשם מכך שאת הזמן שהיה עליו לחכות עד לבוא הרכבת הוא מעביר בלימוד.

הוי אומר: אטום מוח היה ואטום מוח נשאר, אלא שתכונות כגון שקידה ויראת-שמיים קידמוהו בסולם ה'גדולים' ועשוהו ראש לעדת שועלים מטומטמים עוד יותר, רובם ככולם מיוצאי הונגריה.

מבחינה פוליטית היה וואזנר או"מניק וניסה תמיד להישאר נייטרלי בקטטות ששיסעו את הציבור החרדי, וזאת כדי להמשיך לתפקד כפושק הדור של כולם. בכך דמה לפושק-דור אחר, ש.ז. אויערבאך. סיפורים בהקשר זה ניתן יהיה להעלות בהמשך האשכול.

מבחינה ציבורית היה וואזנר מחמיר ופנאט גדול. אחת הפאתטיות במלחמות הדון-קישוט שלו היתה זו שניהל בקול רעש גדול בשנות השמונים של המאה הקודמת, יחד עם 'גדולים' אחרים מסוגו, נגד השימוש במכשירי וידיאו בחתונות - גזירה וידיאו אטו טלויזיה וקולנוע... בחתונות ניניו של וואזנר עצמו השתמשו בוידיאו, וצעירים כיום, גם אדוקים, אינם עשויים אפילו לרדת לעומק טימטומו אז.  וואזנר עסק רבות גם באורך החצאיות והפאות, עובי הגרביים, ומידת החולצות, של בנות המין היפה, ותיאוריו האירוטיים על 'צר וקצר' מילאו את לוחות המודעות באזורים החרדיים דרך קבע.

הסתלקותו של וואזנר מן העולם היתה אף היא ייחודית, כשבו ביום נטל עימו אלי קבר שניים ממאמיניו שנמחצו למוות בדחיפות סביב מיטתו, בדומה למלכים קדומים שמשרתיהם היו מומתים ונקברים יחד עימם, כדי שימשיכו לשרתם בעולם הבא. האמת - לדעתי, פשוט מגיע לשני הטיפשים הללו. לא הצלחתי מעולם לתפוס את פסטיבל הלוויות ה'גדולים' בכלל, ואת ההידחפויות בפרט.

באשכול זה נתלוצץ להנאתנו מפסקים משונים של וואזנר, ונתהה על סוג הטיפוסים שהחרדים מאמצים להם כ'גדולים' ופושקי-דור.

בספרו 'שבט הלוי', ו, קסז, מספר וואזנר על ויכוח שהיה לו עם ה'חזון איש', בשאלה אם עציץ נקוב המונח על רצפת בלטות "יונק" מן הקרקע.

עמדת המשנה והתלמוד היא, כי עציץ נקוב נחשב כקרקע לענין שמיטה, מעשר, שבת, טומאה, וכיוצא, מאחר ודרך הנקב הוא "יונק" מן הקרקע. לא ניכנס לשאלת המדעיות של עמדה זו במשקפיים של בן-זמננו, שכן כפי שהעיר כבר הרמב"ם לגבי דיני טריפות, אין טעם לשפוט את חז"ל וקביעותיהם בזמנם לפי התקדמות המדע בכל דור. בהתאם לכך, כשמתעורר ספק בהלכה מוסכם על הכל כי הוא נפתר באמצעות הוכחות תיאורטיות מן הספרות ההלכתית, ואין ניגשים לבצע ניסוי אמפירי למשל האם הסיר הבשרי שלפנינו "בלע" מן החלב שנשפך לתוכו או לא... אוי לתוצאותיו של ניסוי כזה, ושאלות באמונה לא חסרות לצעירים גם כך.

'מוסכם על הכל' אמרנו? לא על הונגרי תמים ומטומטם כמו שמואל וואזנר. לוואזנר היה רעיון מקורי כדי להכריע במחלוקתו עם ה'חזון איש':



ח ח ח... ואיך לא הציע עצמו וואזנר לפרס נובל בבוטניקה, על ה'הוכחה' לתיאוריית היניקה של חז"ל? והרי יכול היה להדוף באחת את כל פקפוקי הכופרים, ולהוכיח להם באות ומופת אמיתות דברי חז"ל הקדושים על יניקת העציץ! מאה אלף בעלי תשובה היו מתווספים, וכל הפרופסורים האפיקורסים היו טומנים פניהם בקרקע מבושה!

נו... די להתגלגל מצחוק. ולמי שבכל זאת לא הבין: בשכבת הבטון תחת המרצפת שם בביתו של וואנר היה במקרה חור, וההונגרי התמים והשוטה היה בטוח שסיבתו אינה אלא ה"יניקה" שתיארו חז"ל.

היינטיקע גדולים.

.

סהדי במרומים שכן שמעתי באוזניי מהוד כ"ק מרן שליט"א שהרבה להתלוצץ מפסק הוואזנע"ר בענין היניקה. אבל אם לך דרך אחר אדרבה הוציאנו אליה ונדעה. דלכאורה דברי הוואזנע"ר בהך עניינא תמוהים טובא דניתי אנן וניחזי כל עציצים נקובים שבעולם אם עושין נקב תחתיהם? וכ"ש שדבר זה שעציץ הנקוב גורם נקב תחתיו ליתא בשום דוכתא במשנה ובגמרא ובפוסקים ראשונים ואחרונים, והוואזנע"ר בדאו מסברת כרסו ודמיונו וגורם שילעיגו המינים ונמצא ש"ש מתחלל ח"ו. וליבי אומר לי בטח שכבר נתן את הדין ע"ז ולא הועילוהו מאום ב' המשמשים שנטל עמו ביום מותו אם סבר שהם יצילוהו.

יותר משהעציץ רוצה לינוק האדמה רוצה להיניק אלא שאין טבע המזגים שווה ואדמה שראתה באור פניו דמרנא החזו''א לא יעצרנה כח הגשמי מלעלות מעלה מעלה לכנוס ולהידחק בפיתחו של מחט להשפיע שפע רב בכל העולמות ולצמח אילנא רברבא והוא שאמר הכתוב אעלה על במתי אב אדמה לעליון, שבאה אדמה זו ונתעלתה מדרגה אחר מדרגה עד ששבה להיכלל בשורשה במקום עליון. ומפי רבותי ז"ל שמעתי ענין נפלא בסברא שעציץ היונק נמצא שאין כאן מחיצה המפסקת בינו לרצפה ודווקא משום כך זו היא מחיצה הכשרה לסוכה כדין לבוד ובקעה מצאו רבותיי ז"ל להתגדר בה

ואולם חסד אעשה עימך בעבור זכות רבך הקדוש שליט''א שהארץ מאירה מכבודו בס"ד תא ואסברא לך פשרם של דברים, שכבר אמר הכתוב אבנים שחקו מים והרך פוסל את הקשה (והוא שאמר המחריז ביאליק שר''י מי אתה שמיר מי אתה חלמיש לפני נער עברי העוסק בתורה) וכיון שהיה נקב בתחתיתו של עציץ ובא בעל הבירה להזיל מים מדלייו לאשקויי לאילנא בההוא נביעו נמצאו המים מניחים מקום גבוה ברומו של עציץ והולכים למקום נמוך אתרא דנקב ושם נקשו באבן וחתרו בחושך בתים ויהי מקץ שבע שנים וכנקב נראה לנו באבן ודברי הוואזנערער נאמנו מאד שבא זה הנקב מחמת עציץ אלא שבחדא פליגנא עליו שיניקה אין כאן אלא אדרבה התזה שניטפטפו הטיפין בכח הגראביטשיון. ומעשים בכל יום שאנו רואים בבתי החצרים שתחת ברז הנוטף הימצא תימצא כמין שקערורית אדמדמה ירקרקת במרצפת כל שאינה מחופה בריקועים שקורין קרמיקס ודכוותן ובזה סרה מהר השגתך מעניין כל עציצים נקובים שלא ראית נקב תחתנה ובוודאי הגמור שלא יצאה תואנה זו מפה קדוש רבינו שליט''א ואתה דע לך

שם ב'שבט הלוי' ג, ח, נשאל וואזנר "אי מותר לדבר או לחשוב במחשבתו מהמעשים הנעשים ע"י האמריקנים שמעופפין בכליהם למעלה מחלל העולם ומראין תמונת העולם בציורן מראה הלבנה והעיגול והעולם והחלל הסובב, אי אית ביה משום מאי דאמרינן רפ"ב דחגיגה דמסתכל בד' דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם, מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור"!

והשיב התמעוואטע ההונגרי:

"שאלה גדולה היא! דהתוס' כתבו רפ"ב דחגיגה דב' הפירושים איתנייהו, הן עד שלא נברא העולם ואחרי סוף העולם והן חוץ לחלל למזרח וכן למערב, וכן מורה באמת פשטות הגמרא... על מזרח ומערב ומטה של עוה"ז הגשמי... ע"כ אומר בטח, דלאו משנת חסידים הוא להסתכל בדברים אלו!", עכ"ל.

והנה איסור חדש נולד, מפי פושק הדור... ונאס"א מייד אצו-רצו לסגור...

בהמה ארורה שכמותו. האם במוחו הציפורי לא מסוגל היה לתפוס, שהאיסור הוא על חקירה פילוסופית אם היקום סופי או אינסופי (דבר שקאנט טען שהוא אנטינומיה של התבונה), ומה עניין טיסה בחלל לכאן? טסים לחלל כדי לברר אם יש ליקום סוף?!

ובכלל, היכן נזכר במשנה 'חלל'... בזמנם הרי חשבו שהאוקיינוס האטלנטי הוא סוף העולם. טוב שקולומבוס לא התייעץ עם וואזנר...

בלתי נתפס כיצד מטומטם כזה נחשב כמנהיגו ההלכתי של "דור". ואולי, במחשבה שנייה, הוא ראוי לדורו ודורו ראוי לו... מה חבל כי במותו נטל עימו אלי קבר רק שניים ממאמיניו, ולא את כולם!

כל התולה בוקי סריקי ברבינו צניף התפארה שליט''א יוצק עפר רותח לפומו, והיאך סלקא דעתך שחז''ל סלקא דעתם שהיקום אינסופי, לא כי רק חשבו שלמטה שאול ותהום רבה ולמעלה שמי השמיים וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כיסא ועל הכיסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, והחקירה הפילוסופית לא עלתה בליבם כלל מחמת טבע הידיעות דזמנם כאשר כתבת מפי רבינו במק"א על ענייני טרפיות. ועל כן היטיב הפושק אשר דיבר, ומן הסתם אילו יהודה בן טבאי וסומכוס ואשת אביי כולם כאחד עומדים לפנינו ונזרקת שאלה בבית המדרש כלום מותר להציץ מעבר לכיפת הרקיע ודאי יירתעו לאחוריהם ומשתקין את השואל בנזיפה והחולק על זה לא חש לקמחיה ואינו מכיר במזג החכמים ההם כלל וטוב ממנו הנפל ורתוי לו שלא נברא משנברא. לכן אני אומר די לך במה שתמסור שמועות רבינו הקדוש כהוויתן ולא תיחנק באילן גדול כי שבעתיים יוקם קין ודברי רבינו קילורין לעין.

הוד כ"ק מרן שליט"א ביקשני לפרסם, לתועלת הרבים, התכתבות מהיום במייל שלו בנושא האשכול עם האדם המתכנה במערכת 'בחדרי חרדים' "מיימוני", ומשמש כמנהל בפועל של פורום עצכ"ח.

הלה פנה להוד כ"ק מרן שליט"א וכתב לו וז"ל:


שלום וברכה

שלחתי לך תגובה ואז קיבלתי הודעה שזה לא עבר. אני משער שמישהו במערכת האתר מחק את שם המשתמש שלך.

כמובן תמיד תוכל לפתוח חדש. אבל אולי תרצה להשתמש בו לדברים שלא יביאו לחסימה?

זה מה שכתבתי לך שם, מתוך הערכה וצער.

אני משער ואני מקוה שאני היחיד, אבל הסתכלתי בפורום וראיתי שיש לך שתי הערות מצויינות על הרש"ו. באחת מהן עסקתי לפני שנים אחדות כשלמדתי סוגיות בשביעית. והרעיון שלך לגבי ניקוב המרצפות בשל המים הוא מעניין וצריך בירור אצל המומחים לדבר.

מה חבל שאתה מסתיר את האבחנות האלו בתוך שטף של ****. האם לא היה עדיף להכין מאמר רציני ובו קושיות בדרך ארץ לפי הסגנון שמורגל בבית המדרש, גם אם זה מאד מגביל את היכולת להקשות ולהודות שזה קשה והדברים שגויים?

במקום להשתעשע בעלבונות היית ממש מסייע לתקן את העולם.

כל טוב

עכ"ל הלה במכתבו. והוד כ"ק מרן שליט"א ענה לכסיל כאיוולתו וז"ל:

שלום.

כתבת "אני משער ואני מקווה שאני היחיד".

אתה יכול להתפוצץ אך ממש אינך היחיד ויש שם לפחות עוד שלושה כותבים. לא אכפת לי אם לא תאמין לי אך אני יודע שזו המציאות.

מה שכתבת על "הרעיון שלך לגבי ניקוב המרצפות בשל המים" אינו שלי אלא של הכותב שהתווכח איתי, ואני אינני רואה כלל כיצד זה רלוונטי לדברי וואזנר האידיוט.

אגב, כותב זה הינו כשרוני במיוחד ותוך חמש דקות חיבר באחת התגובות שם שיר בן חמש שורות בסגנון משוררי ימי הביניים עם חרוזים ומקצב מושלמים, כמו שתראה שם. אני גם יכול לכתוב כזה דבר אך לא תוך זמן קצר כל כך. כנראה יש גם היום בין החרדים מחוננים באופן קיצוני, אולי אפילו כמו בתקופת ההשכלה. ומה קורה איתם? בדרך כלל נובלים בין העדר.

לעצם דבריך, לא אכפת לי להתכתב איתך אך את צדקנותך שמור לעצמך. לא לך ללמדני כיצד "לתקן את העולם", ואני פועל בהקשר זה בגלוי הרבה יותר ממך במאורתך. מטומטם כמו וואזנר הסבור כי משום 'מה למעלה ומה למטה' אין לחקור את החלל, בעיניי אינו פרטנר לדיון אלא מושא ללעג לעת מצוא וכבילוי לשעות הפנאי, כשם ששפינוזה היה מבלה, לפי הסיפורים, בהשלכת זבובים לקורי עכבישים.

במקום לקשקש שוב ושוב הטפות צדקניות, מוטב לו היית כותב בפורום סקירה על ספרי, דבר שכיבדת בו עוכר ישראל כמו יובל נח הררי.

עכ"ל הוד כ"ק מרן שליט"א בתשובתו אליו, ודבריו קילורין לעיניים.

אמת אמת תפסתיה להאי שעניין הניקוב במרצפת מחמת המים לא נועד להסבר דברי חכם שמואל וואזנר זצל אלא רק לשער איכה נהייתה הרעה הזאת ש'כנגד נקב העציץ היה חלול כמין נקב באבן הרצפה על השכבה העליונה' ודברי הר' וואזנר עצמו תמוהים להפליא כאשר הגדיל עליו רבינו שליט''א המדורה הירבה העצים הדליק האש. ואולם את דעתי אני אומר ואמלא חוצני מעמר שאדם נידון לפי רוב הניכר מסיפרו האם מועיל להבנת הסוגיות, והשאלה האם האדם היה בור באופן כללי או טמבלול בעינו היא לא מעניינת בכלל, ורק צריך לבחון האם בדרך כלל הוא אומר דברים של טעם בסוגיות שאליהן הוא מתייחס ולכן האם משתלם לפתוח את הספר הזה. וחוץ מזה שכך העניין לעצמו, גם האמוראים והראשונים והרבה מחכמי האומות (ועל צבאם ר' ניוטון הכ''מ) היו שטופים באמונות תפלות ועדיין בתחום התמחותם אמרו דברי טעם, וכל עוד לא באנו לעניין הנהגה ציבורית (או פסקים שמשפיעים על האנשים) אלא רק על עיון פילפולי בסוגיות אז אגדתא דנזלת או סערת ההבדל בין מרפק לישבן איננה מעניינת בכלל.

ואשר חטאת בדבר שפתיך לעניין עדר ונבילה, צחוק גדול עשה לך האלוקים ועמו הקוראים כולם נתנו עליך בקולם אף בבטנם אחזו וטחו אגרופם בקרקע כי כארץ תוציא צמחה כן ה' אלוקים יעשה לרוח משקל ודעת לנבון נקל. צא וראה גדולתו של רבינו הקדוש וטהור שליט''א שאתה הדל באלפך נמשל כבהמות לעומת הדרת כבודי ומדרגתי ביראת אלוהים וכל מידה נכונה ועמקות ופלפלא חריפתא ואני אף כחמור אינני לעומת רבינו הקדוש וטהור שליט''א שהוא לבנת הספיר כעצם השמים מה שלא יבינהו הגיון ולא יכילנו רעיון ואילו היו כל עפרונות שקורין פענסי''ל עטים שקורין פע"ן אין סיפק בידינו כלל לתנויי לשבחייהו צפרא ורמשא וצהריים נשיח ונהמה רק זאת חובה עלינו ומצווה לנפשנו לידבק במידותיו לילך באורחותיו לפעור פינו למלקושו ואוזן לפעמונו תקשיבה כי הוא המשביר לכל העם הוא אל מולו זהב יועם הוא תהילתו הים ירעם הוא מורנו הוא מאורנו אלוף וקצין ושר וגדול ונשיא ואות ומופת ושופט ואמר כל העם אמן.

ר' מקצה-רגליים יקירי וחביבי,

באימה ובסילודין אבקש מחילתך, אף כי לא אדע על מה יצא עלי קצפך שהרי לשבחך באתי.

וסהדי במרומים כי כשראיתי שירך המתחיל קומה נא אל תיבהל וכו' כמו רגע השתוממתי ונעתק הדיבר מפי. ולא נתקררה דעתי עד שעמדתי ושלחתיו לכל חברי עצכ"ח הנותרים לקיים ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. וכתבתי להם לנגנו בלחן איש אלוקים קדוש הוא אשרי עין ראתהו וכו' וכל אותו היום לא פסק מפומאי. והם אינם מאמינים לי וכסבורים שאני אתה ויהי להם אשר להם כי אין זמני פנוי להתווכח עימם.

וע"ז כתבתי כי פלא הוא אף שבהשקפה ראשונה נראה למסתכל בעולם הישיבות דהיום שכולו סג יחדיו נאלחו צאן ובקר ובהמה רבה וכותבים בשגיאות כתיב ודקדוק ואין יודעים לבנות אפי' משפט אחד בלה"ק (ויהי להם רבם העילג אליעזר שך למופת) עם כל זה לא אלמן ישראל ויש גם כיום מחוננים ובעלי כשרון טבעי. כמו שהיה בתקופת ההשכלה שבלא ליב"ה ובלא בגרות יצאו מזוהמת יראי-שמיים בעיירות אנשים גדולים בעלי כשרון אדיר שהתפרץ מעצמו כמו אד"ם הכהן ויל"ג ומל"ל וכו' אשר בתיה"ס החילוניים בראשית סרחון גאולתנו לא יגדלום לעולם.

ובטוחני במידת טובך וחסדך אשר תתרצה לעתירתי ותאמר סלחתי שהרי שנינו כאן אך לעשות נחת רוח להוד כ"ק מרן שליט"א.

.

וְאוּלָם דַּע גְּאוֹן עֻזּוֹ וְקָדְשׁוֹ  / בְּיִשְׂרָאֵל שְׁמוֹ הָדָר תְּהִלָּה
וּמָתַק לִי דְּבַר סִפְרוֹ בְּחֵילוֹ /  יְכֹלֶת הָאֱלֹהִים שָׂם גְּבוּל לָהּ
וּמִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמֶרֶת חֲקָקָוֹ / וְהוּא מַחְסוֹם לְפוֹרְצִים בָּהּ פְּלִילָה
אֲשֶׁר שָׁגוּ בְּדָבָר הוּא לְאַיִן / וְרַעֲיוֹן לֹא יְצֻיַּר רַק בְּמִלָּה
וְשִׂכְלָם זַח נְטוֹת הַפְרֵז בְּכוֹחוֹ / וְהִיא כוֹחוֹ וְהִיא אֵינָה שְׁלִילָה

הנה מה שכתבת שזה לך שנים שעזבת מקור מים חיים והלכת לחצוב לך בארות בארות נשברים בחכמת מאתעמאטי"ק ופיסי"ק וכו'.

לפי דעתי אף בדרך ענווה אסור לכתוב כן דמה שייך לומר בארות בארות נשברים על חכמת הטבע שפסק הרמב"ם שהיא מעשה בראשית הנזכר רפ"ב דחגיגה. וחכמת החשבון היא מבוא הכרחי לה כמבואר במו"נ ח"א פל"ד ע"ש.

וכ"ש מי שיש בידו מקודם לכן דבר קטן שהם הויות דאביי ורבא ודאי גדלה מעלתו פי שניים. ופוק חזי כגון הפרופ' נדב שנרב שהוד כ"ק מרן שליט"א מחשיב מאד ספרו 'קרן זוית'  על שחיבר התורה והחכמה יחד והיו לאחדים בידו. וגם הפרופ' שנרב הנ"ל זכה והיה מהראשונים להודיע גודל עזוז הוד כ"ק מרן שליט"א בהמאמר שפירסם עליו ועל ספרו הנורא בהמכ"ע מקור ראשון שיש לו יותר מכ' אלפים מנויים ובאותה השבת נתוודעו על ידו לגודל שגב הוד כ"ק מרן שליט"א כמה רבבות קוראים וכו'.

ומה ששאלת שאכניס שמך ושם אמך לפני הוד כ"ק מרן שליט"א בעניין המאמר שהכינות וכו'. הנה אנוכי ודאי אעשה כן ולא נצרכא אלא לברכה. אך כפי ששמעתי בחכמת הטבע אינו כמו במדעי הרוח שקורין היומניטי"ז שהרבה סובלין המחברים מאותם זבי חוטם שקורין לעקטאר"ן וכל הפוסל במומו פוסל וברצותו מאריך ברצותו מקצר וכו' כידוע וכפי הנשמע בחכמת הטבע אינו כן אלא כל שלא מצאו טעות בחשבונו מכניסין אותו וכדבריהם 'השוק יקבע' וכו'. ועם כל זה שמא כנס שאני וכמובן אביא שמך אל הקודש פנימה.

ועל של עתה באתי הוא השיר הנורא שחיברת לכבוד הוד כ"ק מרן שליט"א וספרו.

הנה לזאת לא התמהמהתי וכבר הכנסתי קמיה דמרן שליט"א ואילו לא ראיתי לא האמנתי, כי למראהו זלגו עיניו הטהורות דמעות רותחות.

אשריך ואשרי חלקך שגרמת נחת רוח כזאת לאבינו מלכנו עטרת ראשנו הוד כ"ק מרן שליט"א, אשריך!! אשריך!! מחלקך יהא חלקי!!

ואח"כ אמר לי שישלחנו לאחוזת מרעיו הפרופסורים מן האוניווערסיטע"ט.

וגם אמר לי שברצות ה' כאשר יצא ספר המשך ל'מה שאלוהים לא יכול' ובו יקובצו מאמריו שכתב אח"כ בהאי עניינא בכמה כ"ע שקורין זשורנאל"ן, יציגנו אז בראשו כעין מוט"ו ויכתוב שחיברו אחד פלאי לכבוד הספר ומחברו. ואמר לי שכן  יש בריש ס' מסילת ישרים מרמח"ל ז"ל שהציג בראשו שיר תהלה נפלא מאד שכתב לו חברו ומתחיל: אסדר תהלות / לרב העלילות / פאר מעלות הוא / יקר החברים. למרבה להלל / לאל כל מחולל / ועניו כהלל / ומרחיק שקרים. וכו' וכו'. והוד כ"ק מרן שליט"א זוכרו ע"פ כיון שבהיותו בישי"ק היה ממנגדי המוסר ובסדר מוסר תחת לקרות בספר היה משורר עם חבריו השיר הנז' בניגון אזמר בשבחין של חב"ד.

ואך הערה אחת דלכאורה "וליכולת אלוה שם גבול לה" - 'וליכולת'/'לה' כפול הוא. אף שעי"ז ייפגם המשקל אם יהיה "ויכולת אלוה שם גבול לה". אלא אם יש למעלתך ראיה מתנ"ך לכפילות כזו ואם כן הוא בטלה דעתי.

.

ודין תשלומי כפל למ''דנו שהוא עניין כינוי רומז (כגון לה) שבא אחר אות שימוש (כגון ליכולת) והאף אמנם כי בירכתי מוחי מהבהב הרבה כה''ג ובזכרוני שבא כזאת וכזאת כמה פעמים בנ''ך והיוצאים בשיר משנים קדמוניות חיזרו אחר כל לשון משונה שבא זכרה בספר וקבעוה בשירם לתפארת, אולם אנוכי אין כח זכרוני ככח זכרון רבינו שליט''א שהעד העיד בנו לאמור אשר הוא כבור הסיד הזה שכיון שנכנסה בו טיפה שוב אינה יוצאת משם עולמית ונתקיימו בו ארבע מידות ספוג ומשפך משמרת ונפה כל אחד במקומו ובשעתו, רק זכרוני פעמים הוא בא פעמים הוא הולך אל אשר תהיה שמה הרוח ואבדה עצה מבנים. ואמנם שבאה אות השימוש ביתירות זה יש לרוב, רק אשר יבוא כינוי רומז אחר אות השימוש זה לא שם ה' אלוהים בפי מה אדבר. ודרך משל ראה דבר בן בוזי החוזה שאמר (כא,כ) למען למוג לב והרבה מכשולים, וכתב שם הקמחי "אמר כאן מילת הטעם ואות הטעם. כי די לו אם יאמר 'למען מוג לב' או 'למוג לב' מבלי זכר למען, והיא לתוספת דבר ולחזק הדבר". ודברי תורה כפטיש יפוצץ ששם בהמשך הפסוק נאמר 'הרבה מכשולים' וכתב שם הקמחי – "הרבה, מקור, בשקל 'החיה אותם' 'הזנה תזנו' ", ומשם חפר אוכל תיבת הפרז בשורה הה' שנאמר שם נטות הפרז בכוחו היא מקור בשקל הרבה, ועמדה לי זכות רבינו בזה להפיל זה הפסוק על לשוני צליל לחם שעורים מתהפך במחנה.
גם שמעתי גערת חכם בדין דבר גדול ודבר קטן אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני ויהיו נא אמרי לרצון לפני מי שגדול רבינו שליט''א

הראיה מ"למען למוג לב" ודברי רד"ק ודאי נכוחה היא. ופשיטא ודאי כדכתב מעלתך שאם יש זה הלשון בתנ"ך אפילו פעם אחת הוא כשר להשתמש בו ואני שאלת תם שאלתי להבין כוונת מעלתך ובודאי לא לערער באתי בדבר שמעלתך מבין יותר ממני.

אין השלמות כי אם לרבינו לבדו אף בדברים קלי הערך כגון חרוז ונקודה, והנני מונה בזה שגגותי כמרצה מעות. השגגה האחת שנקדתי עוּזוֹ העי''ן בשורוק מלא והזי''ן רפויה והאמת צ''ל עֻזּוֹ הז''ין בקישוי. ואף שמקורו עֹז בחולם החסר הנה כאשר נטיו רגליו נעשה דגוש ובקובוץ, כאשר אתה אומר דֹב ביחיד דֻבִּים ברבים תֹּף ביחיד תֻּפִּים ברבים חֹק חֻקִּים חֻקּוֹ, ומפורש בכמה מקומות בנ''ך עֻזּוֹ ואינו צריך לפנים כלל, הא חדא. השגגה השנית בלשון הנביא כתבתי 'והרבה מכשולים' והרביתי מכשול כי האמת 'והרבה המכשולים' בה"א אף שאינו נפק''מ לדידן. השגגה השלישית טרם ידעתיה ואולם לפתח חטאת רובץ.
ואשר זכינו לדעת רבינו במק''א על עניין הנהגת המדינה ושלשול הפתק ביום המתוכן לכך אשר שקל רבינו גבעות במאזניים וילמדנו זה פעמיים את אשר יעבור באש יעביר באש ואשר יעבור במים במים, צר ליבי כנקב מחט סידקית ולא זכיתי עמוד בסודו שם ששיבח לההוא סבא חביבא נשוא הפנים אשר למפדל ובעיני ירחמני האל הוא כחציר גגות, ואשר דאב אכל אחד ואחד מאיתנו שמא יקפוץ עליו רוגזו של עמלק הנה בשכל האנושי יסודו מעפר וסופו מעפר אינה נראית זו קושיה של עיקר וגם אין העינוי לשם הודאה לחוד אלא עינוי בעבור תת הוכחה וקודש וצבא מרמס כגון מקום אשר טמנו בו המיכל שהיה בו חומר המתבער ואז ילכו המחקרים ההמה שם ובטביעות ידא דתלמיד חכם יכירו יד מי הייתה בשריפה זו אשר שרף אשם ועוד שאר דברים שנאמרו שם אנו הקרוצים מחומר בזה העולם הגשמי עמקה ממנו עצת רבינו לא נדע לירד עד תכליתה רק בליבנו נאמין ונדע שבוודאי דברי רבינו שכולה אין בהם מסוד מרכבה העליונה בחכמת אלוהים אשר בליבו

הנה חכמת הדקדוק בעוונותי לא הגעתי עדיה אלא מעט. אך כתלמיד הדן לפני רבו אותבינך - אדמייתית מתוף-תופים ודוב-דובים, חוף-חופים ונוף-נופים מאי תימר בהו?

ועוד דבשלמא לעניין דגש אבל כתיב מלא וחסר לכאורה לאו מעיקר כללי הדקדוק הוא אלא משגעונות האקדמיה. והרי מתחילה בזמן בית ראשון היו כותבים הכל חסר כמו שנמצא בנקבת השילוח ואח"כ חציו מלא וחציו חסר כבתנ"ך ואח"כ כולו מלא כבמגילות מדבר יהודה אותכה כמוכה וכו'.

ולעניין דברי הוד כ"ק מרן שליט"א על הבחירות, למען הסדר הטוב העתקתי הערתך לאשכול העוסק בהם, ועוד חזון למועד להגיב שם בס"ד.

חוף ונוף הם בחולם מלא על כן לא ייסבו בלכתן (והוא משום ההבדל שבשורש). בשום מקום ככל שידיעתי מגעת לא תבוא תנועה גדולה (כגון שורוק מלא) ואחריה דגש, וכיון שדגושה הזי''ן על כרחך נתקצרה התנועה שבעין מחולם (שאף חולם חסר הוא תנועה גדולה) לקובוץ שהוא תנועה קצרה. ואכן מעתקים רבים נתגלגלו בשפה והבדלים רבים יש בכל מקום אך כלליהם של דברים אפשר לראות בתנך לרוב אשר רובא דמינכר עומד כולו על כמה עמודים פשוטים בכללים חקוקים גם זה כאחד מהם, והמדקדקים הקדמונים עשו את 'הנח הנעלם' לעיקר גדול במשנתם והיו סופרים כל אותיות שבתורה. ואמנם אני כבר שיכחתי ראשי פרקיי בעניין מקראות ונקודות וטעמים ועומד בזכרוני אפשר שיעור שתות אפשר פחות באשר שנים חלפו ואינם ושבקתי זה העסק כולו שאין בו מקום לסברת הלב

חישבתי דרכי ואשיבה רגלי לאתריה דרבינו ארץ תאנה ורימון ראש מר דרור חמש מאות וקינמון, וראיתי שם פסק רבינו לכנות לי שם 'עריץ' ונפשי בשאלתי לידע פירוש המילה ותוכן עניינה ומה עלי לתקן בהעת הזאת להסיר רוע הגזרה. ועוד איכא למשמע מדברי רבינו שם שאני העני ממעש מהעולם החרדי אני ומי גילה רז זה לרבינו אפשר רוח ה' דיבר בו ומילתו על לשונו, גם תואר מסתורי לא ידעתי כיצד נתעטרתי בו ואין בי מן המסתורין כלל, והאמת לא אכחיש כי אנוכי עובד בההייטק במעבדת מחקר חצי זמני ובחצי הנותר לומד בהיכל אקדמיק ויתר מזה לא אוכלה דבר מטעם הכמוס.
ועל כולם שתיבת עוזו באה שם עם השגיאה בו' יתירה ונטול דגש ומה ראה רבינו על ככה לאסוף השגיאה אל חיקו זאת לא אבין ואפשר תולין הקלקלה בשליח דאשתדר לתיקוני ותיכף יזדרז להשיב הים לאיתנו כדינו וכתיקונו.
גם אשר נקט לשון ערומים ש'לפי דבריו' השיר הוא במשקל וכו' הנה כל איש אשר חננו ה' בבת-אישון מנא מנא תקל ופרסין ויראה המשקל בעיניו ומה קושי יש בזה. יתד הוא שווא נע או חטף או ו החיבור כאשר נקודה שורוק (באשר מקורה הוא בשווא והלכו אחר המקור ולא אחר הצליל), וסמוך לו תנועה (יתד = שווא נע + תנועה. כאשר שווא נע זה שווע נע או חטף או ו' החיבור שרוקה שמקורה שווא). ותנועה היא תנועה כידוע, ועיניו לנוכח יביטו שבא המשקל מדוקדק בצמצום.
זולת עי''ן דתיבת רעיון שנקדתי שווא נח ולא חטף פתח (ואפשר כיון שקבעהו רבינו לרבים צריך להקל להם טורח ומשא ולנקד להם העי''ן בחטף פתח), וכן ר' דתיבת לפורצים אשר דינה שווא נע ולפי המשקל שווא נח, והן הנה דברים מורגלים ושגורים לאלפים בידי המשוררים ההמה ולא יחלוק בזה כי אם איש אשר לא נגע עניינם בלבבו. ואמנם על דבר הניקוד אף שיש לאל ידי ליתן ראיות נכוחות על כל הנקודות אשר נתתי שם, הנה לאשר יודע בטיב נקידין ויש לו עסק עימהן אינו צריך לי ולראיותיי והאמת עד לעצמו, ואשר לא ידע מה יועיל שאנסה למזוג אלו הראיות באוזניו כמאכיל הזה שבובת פלסטיק לו ומטחיננה מיני פסיונים.

אהה! רבינו אמר למשמשו תיבת 'מעריץ' ונתגדלה אותה האות מ''ם למשול ביום ובלילה ורקע לה ירוק בסיטרא דשמאלה וביינייהו כולה ומעתה א"ש בעז"ה.
רק יטה נא רבינו חסדו לנקוד תיבת עֻזּוֹ כך בקובוץ ודגש ואף אם ישמע לדבריי אני הצעיר אפשר כדאי לנקוד רַעֲיוןֹ  כדינו (פתח, חטף-פתח, חולם-מלא) ולא כאשר נקדתי אני רַעְיוֹן (פתח, שווא, חולם מלא) מחמת המשקל להיות לעזר לקורא שיראה שכאן צריך לקרוא העי''ן בשווא נח, ויהי רע-יון (RAYON) ולא ראעיון (RA'AYON) כמורגל.

וגם עניין דלת וסוגר הוא פשוט שבפשוטים, ורוצה לומר שבכל שורה יש שני חלקים, הראשון מכונה דלת והשני מכונה סוגר. ופעמים שהמשקל משונה מדלת לסוגר, וכאן לא כן אלא המשקל שווה הן בדלת והן בסוגר. וזהו שנקרא ''משקל המרובה'' אשר אין מספר לכמות השירים שנשקלו בו. רק זאת אומר כי נמבזה ונמס הוא בערך רבינו לתת מקום לשירי באתרו ואני לא הצגתיהו אלא למשל לסוג השיר אשר אשיר לכבוד רבינו בעת המזומן, וכיון שלא היה אלא לשם דוגמה בעלמא לא נתעסקתי בו בשום פנים יותר מט"ו מינוטין (אפשר זכות רבינו עמדה לי שיזדמנו המילים למקלדתי וכל אחת אומרת בי יהגה איש זה בראשו) ואולם אם עלה לרצון לפניו ישמח ליבי גם אני ותעלוזנה כליותי.

קודם כל לעניין הניקוד אוסיף ואשאל מה יאמר מעלתך בחוק-חוקים וחור-חורים. והאי כללא דכייל מעלתך שבשום מקום לא יבוא שורוק מלא ואחריו דגש. הנה ע"י הקאנקארדאנציא מצאתי עכ"פ א' ביחזקאל קאפיטל כ' פס' יח בחוקי אבותיכם אל תלכו. הן אמת דשאר כל חק בתנ"ך חסר (ועי"ז טעו טיפשי חב"ד בלשון בחק הבורא שקראו בציר"ה כמו שהאריך הוד כ"ק מרן שליט"א בספרו ובמאמרו נגד בערגשטיין). ו'חור' ג"כ דודי שלח ידו מן החור מלא והשאר חסרים וא"כ לדברי מעלתך היה חרים ראוי להיות בקובוץ. ושמא אותיות אהחע"ר שאני וכבר כתבתי כי בעוונותיי לא זכיתי לזו החכמה היקרה כי אם מעט.

וזהו שמסרתי להוד כ"ק מרן שליט"א שלפי דבריו המשקל כך וכך ולא לפקפק בדברי מעלתך ח"ו אלא שבדבר שאיני בקי בו בעצמי וצריך לסמוך על אחרים כן דרכי לכתוב שכך אמר פלוני להודיע שאין אחריותו עלי. וכמובן ידעתי מעניין משקלים ומיניהם בדרך כלל אבל לבדוק אחר השיר שורה אחר שורה אם אמנם כן ניתקן אין בכוחי ולדידי ודאי סמיכנא אמעלתך והקוראים ג"כ אם בקיאים בדבר (והבקיאים מועטים נער יספרם שהרי לא בימי דונש אנו) הרי יראו שכן הוא.

ועל היתר אשיב אח"כ ואתנהלה לאטי לרגל המלאכה.

רואה אני שנגזרה עלינו הגזירה להמשיך להתבוסס בדברים יבשים מאותם שאדם דש בעקביו.
ואשנה הכלל, כאשר המילה עיקרה חולם חסר (דֹּב תֹּף חֹק עֹז שֹׁד) ובאה בנטייה (דֻבִּים תֻפִּים חֻקִּים חֻקּוֹ עֻזּוֹ עֻזִּי שֻׁדָּדְנוּ) משתנה החולם החסר שהוא תנועה ארוכה להיות קובוץ שהוא תנועה קצרה ונוסף דגש. אבל מילים שעיקרם חולם מלא (חוֹף נוֹף קוֹף הוֹד הוֹן חוֹר עוֹר) יעמוד החולם בם וריחו לא נמר (חוֹפִים נוֹפִים קוֹפִים הוֹדוֹ הוֹנֶךָ עוֹרוֹ) כל הנ''ל באים בנ''ך ואל מקום אחד הכל הולך על פי הכלל שנתבאר. ויצא חוטר מגזע ישי משורשם של דברים שאלו המחלקה הראשונה בגזרת הכפולים והמחלקה השנית בגזרת נחי העי''ן, כמובן למסתכל. ואלו הגזרות באמת פעמים שמתדמות אישה אל רעותה ויאמרו בהם המדקדקים מדורות שאחר אבן חיוג' שבא אותו עניין בשני שרשים מגזרות שונות.
ותיבת חוֹרִים שבנ''ך (כגון חורי יהודה, מלכך בן חורים) אינה ריבוי של חור לשון נקב ואינה מעניינה, אף כי בר' לא יבוא דגש זולת בדרך זרות גדולה כמו לא כרת שרך וכן רפאות תהי לשרך ודכוותן. ואף שיימצאו תיבות זרות וגזרות משתנות עד אין מספר, זאת הארץ לעולם עומדת. ואשר אינו בא כן הוא דרך זרות וכל היד המרבה לבדוק בספרי המדקדקים תמצא שיעירו בם מר כי אתריה ומר כי אתריה.
וביחזקאל שם צדקת ממני וכדברך כן הוא שבאה שם המילה בדרך זרות, ומיד העמיד שם רד''ק וכתב "בוי''ו עם הדגש" וכוונתו מבוארת. ואני הפלגתי בדבריי שלא יימצא כן בשום מקום, כי כל כלל וכלל עומדות דוגמאות מנגדות על ימינו לשיטנו ושקדו עליהם בעלי המסורה ומחברי ספרי השרשים כנמלים בקציר לאוגרם כולם, אלא שהכלל הולך אחר הרוב המוכרע.
ואגב לגבי המשקל רואה אני שנתאנף ה' בי ואפשר קפד עלי רבינו כי שוב טעיתי, ונקדתי תיבת לַפּוֹרְצִים הלמ''ד בפתח והפ''א בדגש, ומחמת המשקל צריך להיות לְפוֹרְצִים הלמ''ד בשווא נע והפ''א רפויה. ודבר ה' בפי רבינו אמת שלא היה המשקל מדוקדק קודם לכן. ועתה השיבותי ידי עליו כבוצר על סלסילות ועדותי זאת נאמנת שאחר כל התיקונים הנ''ל עולה כולו בקנה אחד בריא וטוב. וכל משקל יש לו נעימה המיוחדה אליו וזה אשר נוגן השיר בה מיד ירגיש בכל מעקש במשקל ואין צריך ממש למנות הנקודות באצבעותיו. ואולם אני דרכי למנות באצבעותי בקריאה חתוכה לעזק ולסקל השדה מאבן.