ביזוי ישעיה מקרעסטיר

פרק א

אחד הפולחנים העולים בחברה החרדית העכשווית, הינו פולחן ישעיה מקרעסטיר.

ישעיה מקרעסטיר היה עם הארץ הונגרי, שמת לפני כמאה שנה. בחייו התפרסם בעיקר בשל האוכל שהיה מחלק בנדיבות למאמיניו, מדי בואם לחלות פניו בחצרו. סירי צ'ולנט גדולים, גדושי תפוחי אדמה, שעועית ובשר, המתינו לעולים לרגל אל קרעסטיר מכל המחוז, כשישעיה עומד עליהם לשמשם, ומדי פעם מגיש להם בחיוך מצטנע פיסת מלפפון חמוץ או כוס גזוז. המאמינים הודו לישעיה על טוב ליבו, יצאו מרוצים וחזרו שוב ושוב. קיים תיאור משעשע של ההיסטוריון יעקב כ"ץ מביקורו בצעירותו בחצר ישעיה מקרעסטיר.

לאחר מותו בשנת 1925 נקבע ישעיה מקרעסטיר במיתוס החסידי העממי כפטרונם של העכברים. אנשים שסבלו ממכת עכברים בבתיהם תלו שם את תמונתו, וראו זה פלא – העכברים נעלמו מייד, משל הושמעו להם צליליו המכשפים של החלילן מהמלין. שנים רבות חלפו על ישעיה מקרעסטיר בתפקידו כמגן הבתים מפני עכברים, וכל הצדדים היו מרוצים. מי היה מאמין כי כמעט מאה שנה לאחר מותו, יתעלה פתאום ישעיה מקרעסטיר ממקומו הצנוע יחסית בפנתיאון הקדושים החסידיים כפטרונם של העכברים, ויהפוך לאחד מקדושי החסידות המרכזיים והחשובים ביותר, ולו פולחן תוסס וחיוני, מן האהודים והפופולריים ביותר בעולם החרדי?

פולחנו החדש של ישעיה מקרעסטיר התחיל לצמוח בקהילות החסידיות בארה"ב. ככלל, החסידים האמריקאיים ידועים ברעבתנותם, ולזללנותם אין כמעט גבול. את יומו יפתח החסיד האמריקאי בשעת בוקר מוקדמת עם כריך בייגל גדול, מרוח היטב בגבינת שמנת וממולא בפרוסות סלמון מעושן, טבעות בצל, עגבניה ומלפפון חמוץ. הוא לא יקום מן השולחן עד שיקנח במגש הערינג עם מציות, קערת סלט ביצים, ו'קניש' ממולא תפוחי אדמה. שעות ספורות תחלופנה, וכבר מתיישב החסיד לארוחת צהריים, כשעל שולחנו עולות צלחת גאלע, צלחת קישקע ברוטב, גלריה שלמה של נתחי 'בריסקט', שניים או שלושה סוגי קוגל, וכמובן קערת צ'ולנט גדולה, עולה על גדותיה תפוחי אדמה, שעועית, גריסים, ובעיקר נתחי אסאדו משובח. מכל המזנון הזה לא יותיר החסיד אפילו פירור, ולא פעם גם ילקק את הקערות הריקות. בין כה וכה מגיע זמן ארוחת הערב, שתכלול המבורגר גדול שלצידו מנת צ'יפס, קערת טבעות בצל מטוגנות, וכמובן קטשופ ומטבלים אחרים. אחר כל זאת לא יעלה החסיד על יצועו בטרם יקנח בקופסת 'ארבעס' ובחצי קילו 'פאפיטעס' שחורים או לבנים, ולצידם שלושת רבעי ליטר בירה. תנומה תיפול על החסיד הלאה וקיבתו תזכה לכמה שעות חסד של מנוחה, עד שיעלה השחר וסדר היום יתחיל לחזור על עצמו.

כך חיים החסידים הגרגרנים בארצות הברית מסעודה לסעודה בשובה ונחת, אך משהו בכל זאת מעיק על מצפונם...

*המשך יבוא*

ישעיה מקרעסטיר - פרק ב

אבות החסידות הראשונים, אלימלך מליז'נסק והעשל מאפטא, הרבו להטיף בגנות "תאוות האכילה". כל הנאות הגוף, לדידם של מיילך והעשל, פסולות הן, ועל האדם להשתוקק רק לעבודת האלוה. כיצד יקראו אפוא אלו לעצמם 'חסידים', כאשר בפועל סובב עולמם בעיקר סביב מילוי הכרס במיני מטעמים?

על החסידים הללו נפל פולחנו העולה של ישעיה מקרעסטיר כמו מתנת חינם משום מקום. אכילה "לשם שמיים" מתירים הרי גם מיילך והעשל, ומה לנו "לשם שמיים" יותר מזלילה אגב פולחן חסידי, ועוד לכבוד "צדיק" כמו ישעיה מקרעסטיר? אי אלו זמרים יראי-שמיים אף הזדרזו להלחין שירי "דביקות", לזימזום החסידים אגב בליסה. "ישעיה ב"ר משה, אוי, ישעיה ב"ר משה, ישעיה ב"ר משה", ישורר החסיד, אחוז כיסופים לאלוהים, להונגרי מקרעסטיר, ולנתח האנטריקוט המשוייש או לנקניקייה החריפה שבידו, והכל יצאו מרוצים, לרבות מיילך והעשל.

לא יצאו שנים מועטות, ובאתרי קודש למיניהם אף נפתחו מזללות חינם לזכר ישעיה מקרעסטיר. בבתי כנסת פופולריים, מ'זכרון משה' בירושליים ועד 'שומרי שבת' בבורו פארק, ליד קברות קדושים למיניהם, לרבות זה של מיילך מליז'נסק עצמו, ובסמוך לכל אתר חרדי פופולרי, קמו מטבחים גדולים המחלקים חינם כל שעות היממה קוגל, צ'ולנט, דגים, סלטים, מרקים, עוגות, שתיה מתוקה, לכל מאן דבעי, לזכרו של ישעיה. המטבחים עוטרו בשלטים גדולים בנוסח 'בית ישעיה', 'זכרון ישעיה', 'חסדי ישעיה', 'כרכשתא דישעיה', וכיוצא. בכל המטבחים, ללא יוצא מן הכלל, תלויה על הקיר תמונה גדולה של ישעיה, עיניו מושפלות קימעה, ועל שפתיו הבשרניות חיוך גרגרני מזמין. לכל מתבונן דומה כי עוד מעט קט יגיח ישעיה מן התמונה, בידיו פחית מלפפונים חמוצים או קנקן גזוז, וכמו בימים הטובים בקרעסטיר ימזוג ויחלק ביד רחבה למאמיניו אסירי התודה.

מניין הכסף, אתם שואלים? אין זו שאלה, אלוהים, כידוע, אינו מקפיד לחלק כסף ושכל בכמויות שוות. אדרבה, דומה שהוא דווקא משתדל לקיים קורלציה הפוכה בנוגע להקצאת משאבים אלו. "גבירים" חרדים וחסידיים רבים צצו בשנים האחרונות, מעסקי 'הייטק' ואחרים. לאחר שקנו לעצמם בתים, מכוניות, יאכטה, מטוס פרטי, עדיין נותר לנובורישים המשועממים הללו כסף כדי לרכוש להם גם 'עולם הבא'. ומה עשוי להבטיח לך 'עולם הבא' יותר מתרומה להאבסת מאמיני ישעיה מקרעסטיר, ש"צדיקים" אמרו עליו דברים כה נוראים?! "צדיקים" אמרו!!

האמת היא שכל בר דעת יסכים, כי מוטב אכן כי חמורים אלו שמרדעת של זהב על גבם, במקום לבזבז את ממונם על טיפוח עוד כמה טחורני כולל בני-ברקיים, תרומות ל"ועד למען טוהר המחנה", מימון לעוד איזה קשקוש של 'עוז והדר' או 'מתיבתא', וכדומה, יתרמו, אם כבר, למזללות ישעיה מקרעסטיר.

צדקה, אומרת הגמרא הקדושה, היא רק לעניים, בעוד גמילות חסד – בין לעניים ובין לעשירים. גם אדם שטחורני הכולל מעניינים אותו כשלג דאשתקד, הוא משתמש כסדר בסמארטפון טרף-חזיר-שרימפס, והטינופת של 'עוז והדר' ו'מתיבתא' שווה בעיניו לקינוח – עדיין עשוי ליהנות, לעת מצוא, מפרוסת קוגל עם מלפפון חמוץ, או מכוס גזוז מרענן ביום חם, באחת מתחנות 'חסדי ישעיה', 'זכר ישעיה', 'כרכשתא דישעיה', וכיוצא. אילולא נתעלה ישעיה מקרעסטיר מפטרונם של העכברים לפטרונה של האיצטומכא רק לשם תיעול נדבותיהם של המתעשרים החרדים החדשים למקומות מועילים יותר – דיינו.

ישעיה מקרעסטיר - פרק ג

דורות ארוכים לא ידעו היהודים המסכנים בגולה כיצד להתמודד עם ילדיהם הממורמרים בסוף חודש דצמבר. כשהביטו הילדים אל בתי השכנים והעצים המקושטים שניצבו שם לכבוד חג המולד, גאו בהם הכעס והתסכול עד להחריד. בבוקר החג, כששמעו מאיוון וסטפן החמודים והבלונדיניים על המתנות היפות שהחביא להם סנטה קלאוס בגרביים שעל העץ המקושט, היו הילדים היהודים מוכנים להשליך את ארבעת אלפי שנות היהדות כולן היישר למעמקי האסלה הקרובה.

- אמא, למה נולדתי יהודי?

- אמא, כשאהיה גדול אני אתנצר! לא אכפת לי!

היהודים המבוהלים שמעו את זעקות המרמור של ילדיהם, ופכרו ידיהם בפחד וייאוש. מה לעשות? ניסו להסביר להם איזה אושר זה להיות יהודי, ואיזו אומללות היא להיות ערל. אמרו להם שעשיו בחר לו את העולם הזה, ויעקב את העולם הבא. תיארו להם את תענוגות גן העדן המצפים ליהודים, ואת מוראות הגיהנום המחכים לנוצרים. כשלא עזר בטובות, ניסו להרביץ, להפליק, איימו שיספרו ל'מלמד' ב'חדר' והלה כבר יראה להם בפרגולו.

כלום לא הועיל!

עד שיום אחד עמד אחד, בעל "הבנה בחינוך" כמו שאומרים בחרדית, או בעל גישה בסיסית לנפש האדם, כפי שאומרים אנשים נורמליים. הלה זנח את כל השיטות הישנות, ובמקום זאת הודיע כי בחג החנוכה, תוך שבוע מן הכריסמס, יחולקו לילדים היהודים הצדיקים, צאן קדשים, דמי חנוכה, ישר מידי המלאך גבריאל, והם יהיו שווים פי אלף ממה שנותנים סנטה קלאוס ויאשקע פונדריק הטמאים לערלים שלהם.

כל ההמשכיות היהודית ניצלה בזכותו של אותו גאון. הילדים היהודים לא ביקשו עוד להפוך לנוצרים. הם היו מאושרים בדמי החנוכה שלהם, ובבוא מסעי הצלב אפילו הסכימו לרוץ עימם להישחט בידי אבותיהם ואימהותיהם הקדושים.

לא רק אצל ילדים זה כך, אלא גם אצל מבוגרים. שוב עמדה היהדות בסכנה גדולה, עם עליית פולחן מרים, אם האלוהים הקדושה, בצרפת של המאה הי"ב. היהודים התקשו להתמודד עם הקנאה הקשה כשאול שחשו. מדוע לנו יש רק אלוהים גבר, קפדן, רתחן, אכזר ונקמן, כדמותו וכצלמו של ה'מלמד' ב'חדר', עם הזקן המדובלל, ה'טלית קטן' המרובב, והרצועה בידו? למה לא תהיה גם לנו לצידו לפחות גם אלוהית יפה וענוגה, מלאת רוך וחיבה, כמו מרים המערסלת כך באהבה את ישוע החמוד בחיקה, פניה מפיקים נשיות ואהבה, ממתנים מעט את זעמו של האל הזכר הקנא והנוקם מן התנ"ך?

הרבנים שמעו את התלונות, והתמלאו פחד ותיעוב.

- נטרפה עליכם דעתכם? - קראו הרבנים האשכנזים - אחת כמו מרים הזונה אתם צריכים? לא קראתם מה נאמר עליה בגמרא?

– חסרי בינה! – צעק הרמב"ם על היהודים. הקב"ה אינו לא גבר ולא אשה, אינו גוף ואין לו דמות הגוף, אין לו איברי מין, ומה שייך אצלו זכר ונקבה, גלמים מטומטמים שכמותכם!

זה עזר כמו לדבר אל הקירות. היהודים המשיכו להתגנב אל הכנסיות, לשלוח מבטים משתוקקים בפסלי המדונה והפייטה, ולתכנן את המרתם הקרובה. זכר לא היה נשאר מיהדות אירופה, לולא הגו המקובלים את הרעיון הגאוני בפשטותו, שהציל את המצב.

להם יש מדונה – לנו תהיה שכינה!

פולחן השכינה, שהתחיל להתפשט עם עליית הקבלה בפרובנס בסוף המאה הי"ב, פתר את הבעיה מיסודה באופן כזה, שתוך כמה שנים שכחו שאי פעם היתה בעיה בכלל. אף אחד לא התעניין יותר במרים לאחר שהיתה לנו אֵלָה משלנו. להיפך! כה התאהבו היהודים בתחליף המוצלח, עד שלפני כל קיום מצווה החלו לייחל, רעד אירוטי חולף בגופם, כי יעלו מעשיהם "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה". הכשרים והמובחרים שבין היהודים אף זכו למפגשים אינטימיים עם השכינה, כמו המקובל רבי אברהם גלנטי שראה אותה ליד הכותל המערבי, עטויה בגדים שחורים, עצובה ובוכיה, שואלת עוברים ושבים היכן לשכתו של רב המקומות הקדושים שמואל רבינוביץ'.

רבותי! א"ב בחינוך זה לא להתמודד ראש בקיר מול תשוקה אסורה. אם יש לכם ילד, או מבוגר, שנכנס בו טירוף כלשהו, יהיה אשר יהיה, לעולם אל תנסו להילחם בטירוף זה חזיתית. תמצאו עצמכם מטפסים על הקירות בתסכול, ודבר לא יועיל. במקום זאת הפעילו את מוחכם, ואלתרו עבור הילד תחליף כשר כלשהו. תוך יומיים תשכחו על מה נלחמתם איתו!

זוהי בדיוק הסיבה שאני חוזה כי פולחן ישעיה מקרעסטיר עתיד רק לגדול, לצמוח ולהתפשט. תוך פחות מעשר שנים, להערכתי, יהיה פולחן הבשרים של ישעיה חלק ממעגל השנה של כל חרדי באשר הוא, ממש כמו שנור קבצני הת"תים של הישיבות בפורים, עלייה למירון וח"י רוטל בל"ג בעומר, השתרכות לכותל בליל שבועות, והתפלשות בחוף הים אחרי תשעה באב.

ומדוע? איתרע מזלו של ישעיה, ואת נשמתו נפח בדיוק בתחילת חודש אייר, במועד בו פחות מחצי יובל לאחר מכן עתידים הציונים והמסרחניקעס לקבוע את ימי אידם. הקדים הקב"ה רפואה למכה, וזה לעומת זה עשה אלוקים...