דברי כפירה לפרשת השבוע

מדי שבת בשבתו, עת נטו צללי ערב, בשעת רעווא דרעווין בבית הכנסת הגדול 'דור שכולו חייב', כשהציבור מסיים לזלול את ההערינג עם החמוצים ולטבול את החלה בטחינה ובסלט חצילים, משתררת בהיכל דממה. קול משק כנפי שדים, רוחין ולילין, מהדהד באויר, נפשות הצדיקים המשועממים מגן עדן באות לבקש *קלקול* לנשמותיהם התועות, 'מזיקים' שנוצרו מטיפות זרע לבטלה משרבבים לשונות אדומות ארוכות ומצחקקים בקול, ומתוך החשכה מתגלגל כרעם קול הוד כ"ק מרן שליט"א, נושא דברי כפירה על פרשת השבוע, לשם יחוד סמאל ולילית על ידי ההוא טמיר ונעלם ביחודא שלים בשם כל ישראל, להרבות כוח הטומאה בעולם, להחטיא את הרבים ולמלא כרסה של הקליפה בעוונות ישראל בכלל, ובחטא הידוע בפרט.

תיכף כצאת השבת נעמד החוזר, אחי וראש הרה"ג ר' נח געצל פעטש געבער, וחוזר על משא הוד כ"ק מרן שליט"א כאמירתו, והרצים יוצאים דחופים לפרסמו בקבוצת הוואטסאפ 'דור שכולו חייב' ובדף הפייסבוק.

אענה גם אני חלקי ואפרסם הדברים גם כאן, ויהיו לרצון אמרי פי לפני סמאל ית"ש, ומי יתן ואזכה לעובדו בלבב שלם.

*בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.* 

'שמיים' אלו מה טיבם, לעזאזל? כיום הרי ידוע שהארץ טסה בתוך חלל ריק, וכך גם שאר הפלנטות והכוכבים. מה היה שם בדיוק לברוא? את האין? 

נראה שפסוק זה נכתב לפי התפיסה הבבלית העתיקה, שסברה שהדבר הכחול הזה מלמעלה הוא מין שטיח או יריעה בתוכו משובצים גרמי השמיים. למעשה, כאמור, הכל חלל ריק, והצבע הכחול הוא תוצאה של שבירת קרני השמש באטמוספירה. אלוהים - עם כל הכבוד, הגיע הזמן שתעדכן את ספרך. 

יום ב': 

*וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ.* 

סלח לי, אלוהים - מה אתה מקשקש שם? על איזה מים "מעל הרקיע" אתה מדבר? 

אך שוב, אלוהי התנ"ך תקוע עדיין עם הקוסמולוגיה הילדותית של הבבלים מלפני 4,000 שנה. הללו חשבו שהדבר הכחול הזה מעלינו הוא מין אוקיינוס שמיימי, כמו הים על הארץ, וכשהאלים מחליטים להוריד גשם הם פותחים שם את הברז מלמעלה. 

אלוהים! הרי אתה עושה מעצמך צחוק. הילדים ששרים עכשיו עם הגננת "מה ברא ה' ביום השני" הרי ילמדו עוד כמה שנים בשיעור טבע בבית הספר על מחזור המים, ויסתכלו עליך כמו על איזה מטורלל. אלוהים, אפילו הרמב"ם צוחק עליך: "שאם ילקח על פשוטו בגסות העיון יהיה ענין בלתי נמצא כלל - שאין שם גוף אחר בלתי היסודות בינינו ובין השמים התחתונים ואין שם מים למעלה מן האויר" (מו"נ ב, ל). 

אלוהים! אם לא תעדכן את פרפראותיך בדחיפות, תישאר רק עם רש"י התמים, ועם הילדים החרדיים שלא לומדים ליבה וקוראים רק חיים ולדר בהכשר נסים קרליץ. לאלו אתה יכול לספר על גאונותך בהבדלה "בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ", בלי שישאלו אותך שאלות. 

יום ד': 

*וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה [...] לְהָאִיר עַל־הָאָרֶץ, וַיְהִי־כֵן. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים, אֶת־הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת־הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל־הָאָרֶץ.* 

אלוהים, נטרפה עליך דעתך? קודם בראת את הארץ, אתה טוען, ואחר כך תלית מעליה שמש? הרי הארץ היא לוויין קטנטן של השמש, ותלויה בה בכל. בלי שמש יהיו כאן 200 מעלות מתחת לאפס, וכמובן אפס חיים. אלוהים, אתה צוחק עלינו? ביום שלישי בראת דשא ועצים, ורק ביום רביעי נזכרת לתלות מעליהם שמש? וכי ראית פעם דשא פורח בלי שמש? ובלי שמש, איך היו כאן מים, "מתחת לרקיע" או "מעל לרקיע", כמו שקישקשת קודם? בלי שמש, אלוהים, אין שום מים אלא רק קרח - אוקיינוסים קפואים ועולם קפוא כולו!  

אלוהים, אני חושב שאתה צריך להתחיל הכל מן ההתחלה. לך לכיתה א', ובקש מן ההורים שזה יהיה בית-ספר עם לימודי ליבה, ולא איזה 'חדר' גועלי. אם אינך רוצה להתחיל את מעשיות הבריאה שלך במפץ הגדול, התחל לפחות מהתהוות מערכת השמש. ענן גז גדול הסתחרר לו בפינת הגלקסיה, סופח אבק וכל מיני חלקיקים שנקרו בדרכו. התעבות אקראית באחד מחלקיו משכה אליה בכוח הכבידה עוד ועוד חומר, עד שהפכה לכדור ענקי. כה צפוף היה במרכזה, עד שהתחילה שם התכה גרעינית. אטומי הליום התמזגו לאטומי מימן ואטומי מימן לאטומים כבדים יותר, והאנרגיה שנפלטה הציתה אש אדירה. 

בראשית לא נבראו לא שמיים ולא ארץ, אלא שמש. לא ביום ראשון ולא ביום רביעי, אלא אחרי כמה מאות מיליוני שנים, ניתז חלקיק קטן מן השמש. קטן במושגים של שמש - רק אחד חלקי מיליון ממסתה, וענק במושגינו שלנו, החיים עליו. מכוח המכה שספג בהתזה טס לו החלקיק, טס רחוק, וכמעט שברח מן המערכת לגמרי, אבל כוח הכבידה של השמש אחז בו, ולא הניח לו להשתחרר. לאט לאט נכנס למסלול מעגלי נצחי סביב השמש, מאוזן בידי שני כוחות שיפעלו עליו לעד - כבידת השמש מחד, והמכה שספג כשניתז ממנה מאידך. עוד כמה מיליארדי שנים עברו, ועל החלקיק הזה נוצרו בהדרגה חיים, ולבסוף גם יצורים תבוניים, שיכלו לספר מעשיות מהם נבנו לילדי הגן שירים "מה ברא ה' ביום הראשון".

סיפור המבול היה נפוץ בכל תרבויות המזרח, אך מי שחיבר את הגירסה התנ"כית היה כנראה איזה ילד שלא ידע גיאוגרפיה בסיסית, או חשבון מינימלי, או שניהם. 

ראו גם ראו: 

וְהַמַּיִם, גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד--עַל-הָאָרֶץ; וַיְכֻסּוּ, כָּל-הֶהָרִים הַגְּבֹהִים, אֲשֶׁר-תַּחַת, כָּל-הַשָּׁמָיִם. חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה, גָּבְרוּ הַמָּיִם; וַיְכֻסּוּ, הֶהָרִים. 

אלוהים מבקש שנאמין שהמים כיסו את "כל ההרים הגבוהים אשר תחת השמיים". האוורסט גבוה 9,000 מטר - ובכן, המים הגיעו לגובה הזה, ומעליו עוד 15 אמה. נו נו. 

אחר כך: 

וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם--מִקְצֵה, חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם. וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, עַל, הָרֵי אֲרָרָט. וְהַמַּיִם, הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר, עַד, הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי; בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים. 

רש"י עושה את החשבון, שאם לאחר 40+150 יום התחילו המים לרדת, ורק באחד לעשירי נראו ראשי ההרים, משמע שבמשך חודשיים נחסרו 15 אמה, כלומר - אמה אחת לארבעה ימים. 

אחר כך: 

וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, חָרְבוּ הַמַּיִם, מֵעַל הָאָרֶץ. 

מ"בִּשְׁנַת שֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, לְחַיֵּי-נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ", מינוס 190 יום = 128 ימים. מינוס 60 יום מתחילת ירידת המים עד שנראו ראשי ההרים = 68 ימים. לפי חשבון אמה אחת לארבעה ימים, יוצא שבמשך 68 ימים ירדו המים 17 אמה... כלומר, ההר הגבוה ביותר בעולם, לפי הסיפור התנ"כי, הוא בגובה 8 מטרים... 

אלא מה? פתאום לאחר שנראו ראשי ההרים, התגבר קצב ירידת המפלס פי חמש מאות - מאמה אחת בארבעה ימים, למאה ושלושים אמה ביום... 

שלמה וולבה, שביקש להסביר מדוע ה'גדולים' מתנגדים ללימודים אקדמיים, טען כי בנעוריו בגרמניה, כל מי שהלך לאוניברסיטה לא היה מסוגל עוד להאמין בבריאה בשישה ימים. 

ואני אומר: מי שהלך לאוניברסיטה? מי שהלך לבי"ס יסודי וסיים בהצלחה כיתה ד' או ה', אינו מסוגל עוד להאמין בסיפורי הסבתא של בראשית. את הלאקשן שלו אלוהים מצליח למכור רק לילדי 'חדר' נבערים - יבואו 'טהורים' ויעסקו בקשקושים. 

ומאיפה בכלל היו כה הרבה מים כדי לכסות גובה 9,000 מטר מעל הארץ? כמות המים על כדור הארץ הרי ידועה: כל המים שבאוקיינוסים ובימים, פלוס המים הכלואים בקרחונים. בתקופות קרח, כשהקרחונים מתפשטים, זה על חשבון המים באוקיינוסים, ומפלס החוף יורד. הרי כך הגיע האדם מאסיה לאמריקה בתקופת הקרח, לפני 10,000 שנה - כשבשל ירידת המפלס היבשות היו מחוברות במיצרי ברינג, ובאותו אופן הגיעו לאוסטרליה לפני 50,000 שנה, וכו'. המים בכדור הארץ מספיקים לכסות את היבשה בגובה 3,000 מטר אם ימעכו את כל היבשות וישוו אותן לקרקעית האוקיינוס. כיום כשהיבשות מתרוממות מעל האוקיינוסים, וחלק מהמים כלוא בקרחונים, עומק האוקיינוס הממוצע הוא 5,000 מטרים. אין על הארץ מים כדי לכסותה בגובה 9,000 מטרים. 

אלא מה? אלוהים ברא במיוחד עוד מים? ולאן נעלמו המים המיותרים אחרי המבול? שוב נעלמו בדרך נס? אם כבר נס, למה היה צריך מבול בכלל? אם הוא רק רצה להטביע את כולם, יכול היה למעוך את היבשות מתחת האוקיינוסים, ואחר כך ללוש אותן שוב... 

נמשיך בקריאת הקשקוש השבועי של אלוהים. 

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-נֹחַ, וְאֶל-בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר. וַאֲנִי, הִנְנִי מֵקִים אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם [...] וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא-יִכָּרֵת כָּל-בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲשֶׁר אִתְּכֶם--לְדֹרֹת, עוֹלָם. אֶת-קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן. וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי, אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, בְּכָל-בָּשָׂר; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר. וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, בֵּין אֱלֹהִים, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. 

אלוהים - מה אתה חושב, שאנחנו מפגרים? את מי אתה מנסה לרמות? הקשת בענן היא אות, ברית, אחרי המבול הדמיוני שלך? הקשת היא הרי תופעה פיזיקלית הנגרמת משבירת קרני השמש בטיפות הגשם. אפשר להשיג קשת גם כשמסתכלים דרך מנסרת זכוכית. אלוהים, לו הגעת לכיתה ח', נניח - ואני מדבר על בית ספר נורמלי, לא על ה'חדר' הגועלי לשם שלח אותך אביך - היית לומד בשיעור אופטיקה, כי באמצעות המנסרה גילה ניוטון שהאור הלבן אינו אלא תרכובת כל הצבעים, וכשמצליחים לשבור אותו מקבלים את כל הספקטרום של הקשת, מסגול עד אדום. 

אלוהים, אתה חושב שאנחנו ילדים קטנים? קשת היתה גם לפני המבול הדמיוני שלך, בהנחה שלא שינית בינתיים את חוקי האופטיקה, דבר שלא טרחת לספר לנו עליו. ובניגוד לקשקושי חז"ל, קשת היתה ודאי גם בדורו של רשב"י, גם אם תינוקות ה'חדר' ימשיכו לזמר "כל ימיו אשר חיה, אות הקשת לא נהיה", ומייד ירוצו לקבל טרופיות ורוגעלעך. 

אלוהים, אנשים הם כבר לא איכרים פרימיטיביים על גדת החידקל, שאתה יכול לשווק להם הסברים מצחיקים כאלו על הקשת שהם רואים בשמיים. אלוהים, באמת, נסה להיות מתוחכם קצת יותר. אני במקומך לא הייתי מסתמך על פיגורם המובנה של ילדי ה'חדר', כי גם הם עלולים יום אחד לפקוח את העיניים. 

סיפור המבול נפוץ בגירסאות שונות בכל עמי ותרבויות המזרח, כך שמפתה לחשוב כי כן יש לו בסיס היסטורי אמיתי כלשהו. לפני שנים קניתי ספר שמאד אהבתי אז, "המבול של נוח". המחברים מעלים תיאוריה, כי מקורו של סיפור המבול בפריצת מיצרי בוספורוס, בין הים התיכון לים השחור, לפני כ7,000 שנה. מממצאים גיאולוגיים ידוע, כי הים השחור היה עד לפני 7,000 שנה ימה של מים מתוקים, עד שבעקבות אירוע גיאופיזי כלשהו נפרץ הגבול בינו לים התיכון, והוא הפך למה שהוא היום. המחברים מניחים, כי הפריצה היתה דרמטית. האנשים שחיו על חופי הים השחור ראו בוקר בהיר אחד כיצד מפלס הים מתחיל פתאום לעלות, ותוך כמה שעות, או ימים, מציף את בתיהם ושדותיהם באזור - "נִבְקְעוּ כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה". אם השתלבו עם ההצפה גם גשמים עזים, "וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ", הם היו עשויים להיות בטוחים כי מבול בא לעולם, והמים סוגרים עליהם מלמעלה ומלמטה. חלקם מן הסתם ניסו להימלט בסירות, וכשתוך כדי הפלגה גילו כי מי הימה המתוקה שלהם הפכו מלוחים, השתכנעו לגמרי כי סוף העולם הגיע. הם הרי לא ידעו דבר על הים התיכון ועל פריצת המיצרים. 

הפליטים משם שהגיעו אחר כך לאזור הסהר הפורה, הפיצו את סיפור המבול בין כל תושבי האזור, כמובן כמו שתמיד קורה - תוך הוספת פרטים רבים מדמיונם, וגירסה של הסיפור התגלגלה גם לתנ"ך. 

כיום אני קורא ב'ויקיפדיה' כי מחקרים חדשים מתיימרים להפריך את התיאוריה הזו, וטוענים שפריצת מיצרי הבוספורוס לא היתה דרמטית, והמלחת הים השחור נמשכה אלפי שנים. חבל על תיאוריה יפה! וברוך היודע.

היכן נטיל ארס כפירה השבוע, בפרשת לך לך? 

לכאורה לא צריך לחפש הרבה, כי מייד בהתחלה מתנוסס הפסוק המשמש יתד לכל כופר, מזה מאות רבות של שנים: 

וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה, *וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ.* וַיֵּרָא ה' אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת. 

פשט המילים "והכנעני אז בארץ" עבור כל מי שמגיע ללא דעות קדומות הוא, שהטקסט נכתב שנים רבות לאחר שבני ישראל ישבו כבר בארץ ישראל, והכותב מסביר לקורא: אלוהים נצרך להבטיח לאברהם את הארץ, מפני שאז היא עדיין לא היתה שלנו - והכנעני אז בארץ. 

רש"י הצדיק'ל אמנם מנסה לקשקש משהו: "והכנעני אז בארץ - היה הולך וכובש את א"י מזרעו של שם" וכו'. אבל ראב"ע, לאחר שהוא מביא את פטפוטיו של רש"י, קורץ לכופרים בשובבות: 

"והכנעני אז בארץ - יתכן שארץ כנען תפשה כנען מיד אחר, *ואם איננו כן, יש לו סוד והמשכיל ידום.* 

"והמשכיל ידום" - ודאי ידום, שהרי יראי-שמיים עומדים כבר מוכנים לפצפץ את עצמותיו. 

אבל למעשה, אינני מתכווין לעסוק כאן היום בכפירות הלעוסות של ביקורת המקרא, אלא בכפירה אחרת, גרועה בהרבה. אשאר אמנם עם הכנענים. 

הכנענים, הכנענים השנואים! 

 אין אומה מושמצת יותר בתנ"ך יותר מן הכנענים. 

"לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי"; 

 "קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת - אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ, לָמָּה לִּי חַיִּים"; 

 "וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו"; 

"אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ";

וכשמסע הדה-הומניזציה מושלם, מגיע הפתרון הסופי: 

"רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה, לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה". 

תארו לכם, שהיה מתברר שהיטלר הוא יהודי, או חצי או רבע יהודי... (זה ממש לא מופרך. מתוך ויקיפדיה, ערך הנס פרנק: "בעודו כלוא רשם פרנק את זיכרונותיו, בעידודו של הפסיכולוג האמריקני גוסטב מארק גילברט והכומר המוודה שלו. קוריוז חשוב שהעלה שם טוען למוצאו היהודי של אדולף היטלר". חפשו ב'גוגל' וראו שיש טוענים כי הדבר נכון, והיטלר היה רבע יהודי). 

האירוניה היתה אז הרי קופצת מהגג. הכלב המשוגע הזה, שרק רצה לרצוח את כל היהודים, הוא יהודי בעצמו... לפי התיאוריה שלו עצמו, הוא הראשון שצריך לקום ולהתאבד. 

ומה איתנו? מה יעשה ירא-שמיים חרדי יודונאצי בזמננו, כשיתברר לו שהוא עצמו כנעני? ודאי יקפוץ מייד, יחגור את החבל השחור על ישבנו, ולאחר 'לשם יחוד' בכוונה, יתלה את עצמו, לקיים "לא תחיה כל נשמה". 

אבל, זוהי בדיוק האמת... זהו אכן המצב. כולנו כנענים. העברית שאנו מדברים כיום, מניין צצה? אם אברהם אכן בא מאור כשדים, כפי שטוען התנ"ך, הוא ודאי לא ידע מילה בעברית. תרח ואמתלאי דיברו איתו עברית? הם כולם דיברו ארמית, השפה המדוברת בארם ובאור כשדים. 

*עברית, אינה אלא כנענית.* הארכיאולוגים מצאו כתובות כנעניות רבות, שכל אחד יכול לקוראן בעצמו. הן כתובות עברית, ממש כפי שאנו מדברים. כמובן, במשך השנים הלכה העברית והשתנתה, כמו שכל שפה משתנה עם הזמן, וכשם שהעברית של חז"ל שונה מן העברית המקראית. אבל בעיקרו של דבר, אנו מדברים עד היום את שפת אבותינו, הכנענים. 

הנה כתובת שנמצאה בכנענית-עברית, כתובת אחירם, מלפני 3,000 שנה: 

*ארנ | זפעל [א] תבעל | בנ אחרמ | מלכ גבל |* 

היינו: ארון זה פעל אתבעל בן אחירם מלך גבל... 

העברית-כנענית של פעם נכתבה בלי רווחים בין המילים ובלי אותיות סופיות, שהן המצאות מאוחרות. אבל העיקרון ברור. עברית אינה אלא כנענית, ואנחנו איננו אלא כנענים. כנענים!!! 

מואבית, עמונית ואדומית, דומות גם הן מאד לעברית. הן דוברו בידי בני דודינו, עמים הקרובים מאד לכנענים. על כך בדברי הכפירה לפרשות הבאות. 

אם אברם אכן בא מאור כשדים, בבואו הנה הוא לא ידע אפילו מילה אחת עברית. אולי למד במשך הזמן. ילדיו ונכדיו שגדלו כאן דיברו כבר עברית-כנענית מלידה, כמו כל בני מהגרים. למרות הקשקושים על "קצתי בחיי מפני בנות כנען", הם גם התחתנו עם כנעניות. על השוטה שטען כי תאומות נולדו עם השבטים, אין טעם להאריך את הדיבור. לו אכן היה כך, כל בני ישראל הרי היו עיוורים, חרשים, אילמים, ובעלי מומים אחרים, כפי שקורה לצאצאי זיווגים של אח ואחותו. האמת היא ודאי כר' נחמיה: "כנעניות היו". והנה יש לנו כאן הודאת בעל דין, כי לפחות 50% מן הגנים של כולנו, הם כנעניים. 

יציאת מצרים לא היתה ולא נבראה, כפי שאוכיח בדברי הכפירה לפרשת ויגש. אולי חלק מאבותינו חיו תקופת מה במצרים, שכנען ממילא היתה אז חלק מן האימפריה שלה, אבל בעיקרו של דבר, כל היהודים בימינו הם צאצאי הכנענים, ודוברי עברית-כנענית. 

תרמנו לעולם את התורה המפוקפקת, אבל לפני כן תרמנו לו את הא"ב, המצאתם הגאונית של אבותינו הכנענים, שהיוונים וכל אירופה העתיקו מהם אחר כך. 

"האלפבית הפרוטו-כנעני מציע שיטת כתיבה חדשה לחלוטין שלא הייתה ידועה באף אחד מהכתבים בני התקופה [...] הוא היה הבסיס של האלפבית הפיניקי, שהושאל אחר כך על ידי היוונים וממנו התפתחו שאר האלפביתים המוכרים כיום. האלפבית העברי הוא אחת ממערכות הבת של האלפבית הפרוטו-כנעני [...] הרעיון של הממציאים היה לתת שמות בכנענית לציורים המצריים ולקחת מן השם את העיצור הראשון בלבד (העקרון האקרופוני). למשל, את ציור הראש המצרי הם קראו כמילה 'ראש' בכנענית. אולם, ברגע שהציור הפך לאות, הוא עומד עבור הצליל 'ר' בלבד" (ויקיפדיה). 

אין לנו מה להתבייש באבותינו הכנענים. ה"תועבות" שלהם היו שוות וגאוניות יותר מכל פטפוטי ה'גדולים' החרדיים היום. כל הציוויליזציה עומדת על האלפבית שהם המציאו. אבל מירא-שמיים בן זמננו אני מצפה, אם נותרה בו טיפת יושר, לקום ולהתאבד כאן ועכשיו, לקיים "לא תחיה כל נשמה".

גם כן מרן, מעתיק מויקיפדיה ונהיה אפיקוירעס....
למה מי כתב את זה שם? יעקב ישראל סטאל???
לתשומת לבך, אבותינו דברו עברית בארם נהריים, כפי שמוכח מאוצר השמות שלהם שכולו מתבאר על פי העברית
ומה ההוכחה שלך שכולנו כנענים? שהכנענים ומישע מלך מואב דברו שפה שקרובה לעברית? מה זה אומר? מדובר על אבותינו או על אבות שפתינו?
היום יש מחקרים גנטיים שמראים שהגנים הישראליים מקורם במסופוטמיה

זלמן זורגר סוסרטי כתב:גם כן מרן, מעתיק מויקיפדיה ונהיה אפיקוירעס....
למה מי כתב את זה שם? יעקב ישראל סטאל???
לתשומת לבך, אבותינו דברו עברית בארם נהריים, כפי שמוכח מאוצר השמות שלהם שכולו מתבאר על פי העברית
ומה ההוכחה שלך שכולנו כנענים? שהכנענים ומישע מלך מואב דברו שפה שקרובה לעברית? מה זה אומר? מדובר על אבותינו או על אבות שפתינו?
היום יש מחקרים גנטיים שמראים שהגנים הישראליים מקורם במסופוטמיה

שוטה חצוף חסר מוח!
אכן "ראיה" עצומה משמותיהם... אחרי 1,500 שנה כה קשה להמציא למפרע שמות לאנשים שלא היו ולא נבראו? ואם כן היו, שמותיהם לפחות "נערכו"...
על יתר שטויותיך לא אטרח להגיב.
ואם ברצונך להמשיך כאן, מוטב היזהר בכבוד הוד כ"ק מרן שליט"א, מתורתו אני מצטט.

רמב''ן בראשית מה,יב
ישעיה יט,יח

וכיון שבאתי לפני הכמ"ש אציע לפניו עניין ולחוות דעתו הרמתה אצפה. יומא פא ע"א אמר ריש לקיש מפני מה לא נאמרה אזהרה בעינוי משום דלא אפשר וכו'. ומדוע לא המציא הקב"ה מילה חדשה ותהיה משמעותה אזהרה בעינוי. דרך משל ימציא מילה לא תתרגמדדו ויבאר למשה רבינו פירוש המילה תתרגמדדו לא להיות בעינוי, ובזה תהיה אזהרה בעינוי. ואם התורה ולשון הקודש קדמה לעולם א"כ איך ייתכן שיש מגבלות כאלה.

אגב לעניין הערכת פועלם של ממציאי הא"ב. זכורני שראיתי שאמרו על איינשטיין שהמציא/גילה תורת היחסות הפרטית ולאחר שנים את תורת היחסות הכללית - שאת הפרטית אם לא היה ממציא איינשטיין היו במהרה אחרים ממציאים כי הקרקע הוכנה היטב, אבל הכללית אם לא היה איינשטיין ממציא מי יודע מתי היה קם אחר שימציא. כיוצא בזה יש לשער בכל המצאה מה היה קורה אילו לא היו הללו ממציאים, ורק ההפרש הזה הוא תרומתם ולא הדבר כולו. וגם לעניין הערכת גאונותם אין לנו אלא לשער עד כמה הייתה המצאתם זו רחוקה משכל שאר אנשים בדורם ובדורות הבאים. כי מידת גאונות היא תמיד יחסית, ואל''כ כל אדם גאון מופלג יחסית לעכברוש ביבים. ואף שהשערה כזו אינה אלא ספקולציה, כיון שהערכת התרומה והגאונות היא בוודאי תלויה בהשערה הזו כנ''ל אז מוכרחים לספקלץ. אדם העומד במדבר צמא למים ויש איש אחד שבידו קנקן, בוודאי ישלם לאיש כל מחיר שבידו תמורת המים והוא הציל את חייו וכו'. אך אם יודע שבעוד עשר דקות ירד גשם ומ''מ הוא צמא כעת אז לא ישלם לבעל המים אלא מחיר המתנת צימאון עשר דקות. ולכן גם אם בעל המים נותן לו בחינם את המים מידת תרומתו ותועלתו והערך שמגיע לבעל המים תלוי בציור הנ''ל מה היה קורה אילו לא היה מביא. ופשוט.

משה זאב הכהן פעטש-געבער כתב:

זלמן זורגר סוסרטי כתב:גם כן מרן, מעתיק מויקיפדיה ונהיה אפיקוירעס....
למה מי כתב את זה שם? יעקב ישראל סטאל???
לתשומת לבך, אבותינו דברו עברית בארם נהריים, כפי שמוכח מאוצר השמות שלהם שכולו מתבאר על פי העברית
ומה ההוכחה שלך שכולנו כנענים? שהכנענים ומישע מלך מואב דברו שפה שקרובה לעברית? מה זה אומר? מדובר על אבותינו או על אבות שפתינו?
היום יש מחקרים גנטיים שמראים שהגנים הישראליים מקורם במסופוטמיה

שוטה חצוף חסר מוח!
אכן "ראיה" עצומה משמותיהם... אחרי 1,500 שנה כה קשה להמציא למפרע שמות לאנשים שלא היו ולא נבראו? ואם כן היו, שמותיהם לפחות "נערכו"...
על יתר שטויותיך לא אטרח להגיב.
ואם ברצונך להמשיך כאן, מוטב היזהר בכבוד הוד כ"ק מרן שליט"א, מתורתו אני מצטט.

שוטה מופלג, שאינך ראוי להיות אפילו קונדום לזנבו של מרן!!!
אתה מתאר את אברהם מגיע מארם נהריים וכו', כמובן שאתה יכול להכחיש את כל הסיפור, כמו עוד הרבה מרנים כדוגמתך
אבל עד כמה שיש סיפור, הוא מספר על אנשים שמדברים עברית ושמותיהם בעברית, אזי מגוחך לומר שאברהם דיבר ארמית כי בא מארם נהריים, מוטב תאמר שאינך מאמין שהיה אברהם, כדרכם של אפיקורסים זבי חוטם ומעתיקי ויקיפדיה

נו, מאלו דברים שבקדושה נתלוצץ השבוע? אין התלבטות. מה מזמין יותר מן האגדה החביבה על מוצאם של עמון ומואב - מבנות לוט ששכבו עם אביהן! 

וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת-לוֹט, מֵאֲבִיהֶן. וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב: הוּא אֲבִי-מוֹאָב עַד-הַיּוֹם. וְהַצְּעִירָה גַם-הִוא יָלְדָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-עַמִּי: הוּא אֲבִי בְנֵי-עַמּוֹן, עַד-הַיּוֹם. 

יש לי רק שאלה קטנה... התנ"ך הרי מרבה להתפאר ברבייתם המהירה של ישראל במצרים. "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו במאד מאד", "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, ועתה שמך ה' אלוהיך ככוכבי השמיים לרוב", וכן הלאה. משמע, לפי התנ"ך, כי להתרבות בתוך תקופה של ארבע מאות ושלושים שנה, מלידת יצחק עד יציאת מצרים, לאומה בת כמה מאות אלפים, זה ממש נס, חריג, שלא כדרך הטבע, תופעה יוצאת דופן שהתרחשה רק בזכות הבטחת ה' לאבות. התנ"ך אינו נלאה מלנדנד ולטרטר שוב ושוב על הריבוי המפליא, ולהזכיר לנו עד כמה אנו חייבים תודה לאלוהים על כל מה שעשה למעננו. 

אבל ממש לא ברור לי... לפי התנ"ך עצמו, לידתן של האומות הגדולות עמון ומואב, התרחשה באותו זמן עצמו בו נולד יצחק, אבי הישראלים. והנה, ללא שום נס ופלא, ללא כל איזכור, ללא שום הבטחה לאבות או לסבתות, אנו מוצאים את עמון ומואב, באותו פרק זמן עצמו של כארבע מאות שנה עד יציאת מצרים, גם הם אומות גדולות, בסדר גודל של מאות אלפים, ממש כמו ישראל... יש להם מדינה, ערי בירה - קיר מואב, רבת עמון, ערים, עיירות, כפרים, שפה, צבא, אלוהויות - כמוש, מלכום... עבור כל הדברים הללו צריך אומה בסדר גודל של רבבות רבות, אולי מאות אלפים. מן התנ"ך נראה בבירור שהם היו לפחות באותו סדר גודל של ישראל, נחשבו ליריב שיש להזהיר מולו "אל תתגר בם מלחמה"... 

פלאי פלאים! איך זכו עמון מואב, שנולדו בלילה אחד שטוף זימה של בת עם אביה השיכור, לאותו גידול פלאי של "ככוכבי השמיים לרוב", ללא כל הבטחה, ללא זכות אבות - אולי עם זכותו של אב חזיר אחד?... 

האגדה החזירית בעניין בנות לוט כמובן לא היתה ולא נבראה, אבל כדאי לעמוד קצת על מקורותיה. 

ידוע, כי אין שנאה כמו במשפחה. כשאחים, קרובים, בני דודים, מתקוטטים, המשטמה והרשע שמקיזים הצדדים זה מזה, עלולים להיות גרועים בהרבה ממריבה בין רחוקים. 

עמון ומואב הם בני דודים ראשונים שלנו. הכי קרובים שיכולים להיות. מן הכתובות שנמצאו במואבית יודעים שהיתה זו השפה הכי קרובה לעברית, כמעט עברית ממש. הנה - ראו בעצמכם אם אתם יכולים לקרוא, מתוך מצבת מישע שנתגלתה בעבר הירדן: 

וָאַעַש הַבָּמָת (הבמה) זֹאת לִכְמֹש בַּקִרְחֹה (מצודת העיר) בָּמַ[ת יֵ]שַע כִּי הֹשִעַנִי מִכָּל הַמְלָכִן וְכִי הֶרְאַנִי בְּכָל שׂנְאַי (במפלת שונאי). עָמְרִי מֶלֶך יִשְרָאֵל, וַיְעַנוּ אֶת מֹאָב יָמִן רַבִּן (=ימים רבים), כִּי יֶאֱנַף כּמֹש בְּאַרְצֹה. וַיַחֲלִיפֹה בּנֹה (הוא אחאב) וַיֹאמֶר גַם הֻא: אֲעַנֵו אֶת מֹאָב. בְּיָמַי אָמַר כֵּ[ן]. וַאֵרֶא בֹּה (=במפלתו) וֻבְּבֵתֹה. וְיִשְרָאֵל אָבֹד אָבַד עֹלָם (=לְעולמים).... 

עם בני דודנו הכי קרובים, עמון ומואב, קיימנו יחסי אהבה-שנאה מאות שנים. נלחמים בהם, משעבדים אותם, הם משתחררים מאיתנו, שוב מלחמות, בורחים אליהם, מביאים כלות משם. כשרעב ביהודה - אלימלך הולך לשדי מואב, ולוקח משם כלות לילדיו. כשדויד בורח משאול, הוא מתחבא אצל מלך בני עמון. יפתח נלחם בבני עמון, נחש מלך בני עמון מקצץ לשלוחי דוד את זקניהם בסגנון אברהם ליטמנוביץ, יורם מלך ישראל נלחם במואב בקואליציה עם יהושפט מלך יהודה, וכן הלאה. אין אומות שהתנ"ך מרבה להזכיר כמו מואב ועמון, השכנים, בני הדודים, היריבים והקרובים הנצחיים. 

קיצם של מואב ועמון בא עם הכיבוש האשורי, כשסנחריב הגלה אותם מארצם. גם אותנו הגלו, אולם שרדנו בזכות ההלכות הטיפשיות והתורה המפוקפקת ש"שמרו" עלינו. עמון ומואב, כמו שמלמדות המורות הצדיקות, "נכחדו", ורק אנחנו "נשארנו". אל דאגה. שום דבר רע לא קרה לעמון ומואב. לא הרגו אותם, לא שחטו אותם. במציאות אין עמים, אלא רק בדמיון האנושי. במציאות יש רק בני אדם, ואלו התחתנו והולידו, התערבבו בסובבים אותם והמשיכו להפיץ את הגנים שלהם, אבל שפתם ותרבותם אכן אבדו. 

היריבות היומיומית עם מואב ועמון, השכנים הקרובים, הביאה לעלייתן של בדיחות בין בני ישראל על חשבון השכנים, כמו בדיחות הפלסטינים בזמננו. ילד ישראלי חזיר אחד, חשב שהשם 'מואב' זה ממש מצחיק. המלמד ב'חדר' אמנם לא היה מרשה לדבר על איך ילדים באים לעולם, ואם היה תופס מישהו כבר היה מלקהו כהוגן, אבל כשהרבי לא שמע, ציחקק אותו ילדון ישראלי חזיר באוזני חברו, ואמר לו ש"מואב" זה כמו "מאב". אותו חזירון היה גם בעל דמיון מפותח, ועל סמך החידוד שלו 'מואב'-'מאב' טווה חיש קל מעשיה חזירית שלמה, על אב זקן ושיכור ושתי אחיות מפוחדות הסבורות שהעולם נגמר, ומתעקשות "להחיות זרע" מאביהן. מואב-מאב... חיחיחיחיחי...חוחוחוחוחו.... 

ודאי היו גם ילדים מואביים חזיריים, ואני בטוח שגם להם היו חידודים וסיפורים זוועתיים על השם 'ישראל' ועל מוצא הישראלים. אבל שם כל הסיפורים ירדו לתהום נשייה ואבדו, יחד עם מואב, המואבים והמואבית. את ההיסטוריה כותבים המנצחים, ורק הבדיחות הגסות שלנו נשארו. 

כך, בבית לחם ובבית אל, בדן ובשומרון, לפני שלושת אלפים שנה, סביב המדורה בערב, התפקעו כל המבוגרים מצחוק על הבדיחה הגסה החדשה והחידוד 'מואב'-'מאב'. מפה לפה סיפרו אותה שוב ושוב, עד שלבסוף אפילו אלוהים הכניס אותה לספרו, את הבדיחה הגסה עם הסיפור הדמיוני שסיפר לחברו חזירון ישראלי בן עשר ב'חדר'. מאז אנו חייבים להאמין בזה. תורה מן השמיים...

כפירה בסגנון להשתין מרשות היחיד לרשות הרבים, אתה עושה מעצמך צחוק

אהרן רוז כתב:כפירה בסגנון להשתין מרשות היחיד לרשות הרבים, אתה עושה מעצמך צחוק

סולק על חציפות נגד הוד כ"ק מרן שליט"א.

לדברי הכפירה השבוע נקדים, שיש שלוש חלוקות בעולם. 

*חרדים* - עם אלו היא עיקר עבודתו ויגיעתו של סמאל. לא פשוט כלל להחטיא אותם. 

קודשא-בריך-הוא ושכינתיה חכמים יותר מסמאל ולילית. הם ציוו על החרדים שלהם "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", והחרדים מפרשים זאת: כלומר, אל תיכנסו בכלל לויכוחים. 

הרי אם ייכנסו לויכוחים - יפסידו. הרי אותן שיטות עצמן המשמשות את המדע המודרני ברפואה ובטכנולוגיה, השיטות בזכותן יש לנו חיסון לקורונה וסמארטפונים - אותן שיטות עצמן משמשות אותו בביולוגיה ובארכיאולוגיה, מהן עולה כי סיפורי התנ"ך כולם הבלים גמורים. היתכן?! פלגינן דיבורא?! או שתהיו כמו האיימיש הדוחים את המדע והטכנולוגיה בכלל, או שתקבלו את המדע עד הסוף - הרי כאן סתירה מיניה וביה! 

קוב"ה ושכינתיה יודעים שהחרדים שלהם לא יוכלו להתמודד בויכוחים, ומצאו פתרון: "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אסור לראות, אסור לשמוע, אסור לדבר - כמו שלושת הקופים. ארכיאולוגים מצאו? תירץ קנייבסקי הזקן ב'חיי עולם': כל הארכיאולוגים מכל האוניברסיטאות בכל העולם התאחדו לאגודה סודית, צבעו עצמות כדי שתיראנה ישנות וטמנון באדמה, והכל במזימה נסתרת כדי להחטיא את החרדים... 

איך בכל זאת מצליח לבסוף סמאל להחטיא חרדים? הוא שולח את לילית לפתות אותם להוציא זרע לבטלה. לאחר שטימאו אותם, יש להם כבר קצת שליטה עליהם. אז, לאט לאט הוא מסית אותם לפתוח פה ספר כפירה, להציץ שם באתר באינטרנט, וכן הלאה. תוך כדי כך מופיעה אצלם לילית שוב ושוב בחלומותיהם בלילות ודואגת שיתעוררו טמאים ורטובים, ואילו סמאל מצידו ממשיך להסיתם. אחרי רוב עבודה ויגיעה קשה, מצליח סמאל לחטוף לו כמה נשמות, ולהעבירן אל הקליפות. עבודת פרך, אולם כזו שסיפוק גדול בצידה. כל נשמה כזו שחילץ סמאל מידיהם של קוב"ה ושכינתיה, מביאה לו אושר עצום, ותאבון גדול בדרכו אל הנשמה הבאה... 

*חילונים* - עם אלו אין לסמאל שום עסק. אצל חילוני, להוציא זרע לבטלה זה הרי כמו לנגב נזלת מן האף. אצל החילוני הרי ברור מראש שסיפורי התנ"ך הם סתם מיתוסים עתיקים, ממש כמו אלו של המיתולוגיה היוונית או הנורדית. לרוב אין לו כלל מוטיבציה להתפלפל בכפירות. את זה עשו כבר אבות אבותיו באירופה, ואילו הוא נולד מראש לחיקו החמים של סמאל. החילוני בדרך כלל הוא גם עם הארץ גדול, ופעמים רבות, דקויותיהן של הכפירות הן בכלל ממעל להשגתו. 

כמעט אין לסמאל שום עסק עם החילוני, שממילא מונח בכיסו, ודרכו לבאר שחת סלולה לבטח מיום לידתו. פה ושם לילית צריכה אמנם לשים לב שקוב"ה ושכינתיה לא יחטפו ממנה אי-אלו נשמות צולעות משולי העדר, המכונות כיום 'חוזרים בתשובה'. אולם בדרך כלל מדובר ביצורים כה עלובים, ששווה כבר ללילית להעלים עין ולא לבזבז עליהם זמן, העשוי להיות מוקדש למשימה הרווחית בהרבה של החטאת בחורי ישיבה בהוצאת זרע לבטלה. 

הבעיה האמיתית של סמאל ולילית, היא עם הסוג השלישי. לסוג השלישי יש כמה שמות וכינויים. אלו הם אנשי 'תורה ומדע', אורתודוקסים-מודרנים, או חלק מן המזרחניקעס בישראל. לשם נוחות נכנה אותם בקצרה 'מסרחניקעס'. 

מן המסרחניקעס אין לסמאל שום נחת. הוא אינו יודע מה לעשות איתם. 

מחד, מסרחניק כזה אינו יכול לפטור קושיות מן המדע על התורה ב"תירוצים" כמו אלו של קנייבסקי הזקן, על הארכיאולוגים שהחביאו עצמות באדמה. מסרחניק, שלא הוחבא משחר ילדותו מאחורי חומות ה"ולא תתורו", הרי יודע מהו מדע ומהי ארכיאולוגיה. 

מאידך, המסרחניק בכל זאת מבקש גם לשמור על אמונתו בתורה, שלרוב מהולה בסורחן ציונות. למעשה, מסרחניק כזה הרי חייב את התורה, שכן הנבואות משמשות לו הוכחה לגאולה של הרצל, שהיא אצלו עיקר חייו. 

התוצאה היא שהמסרחניק מתמודד עם הקושיות באמצעות תירוצים "מדעיים" כאלו, שגם קשקושי קנייבסקי הזקן נראים לעומתם שיא של גאונות. 

יתר על כן. ביסודו של דבר, כל מסרחניק, ובטח מסרחניק בעל השכלה אקדמית, למען האמת, לא ממש מאמין בתורה מן השמיים. אינני טוען שהמסרחניק משקר כשהוא אומר שהוא מאמין, אלא שבתת-המודע שלו הוא יודע שהכל הבלים. זוהי בהכרח התוצאה כשמתעלמים מן ה"ולא תתורו", שכאמור, לא בחינם ציוו עליהם קוב"ה ושכינתיה. בליבו בהכרח מאבד המסרחניק את הנאיביות, ולמרות זאת הוא משום מה ממשיך לדקדק בהלכות השונות. אם לא ילך לבית הכנסת, הרי לא יהיה לו איפה לומר את התיפלה לשלום המדינה. 

מה יעשה סמאל עם טיפוסים כאלו? כל טענות הכפירה שבעולם לא תועלנה עבור מי שהחליט לבנות חומה בין שכלו להתנהגותו. סמאל מצליח לטמא את תת-המודע של המסרחניק, אבל למעשה לא יוצא לו מזה כלום. נחמתו היחידה של סמאל היא שבהמשך הזמן הוא מצליח להעביר לצידו את ילדיו של אותו המסרחניק, שלא ממש מתרשמים מעולמו הקרוע ומלא הסתירות של אביהם. אבל מן המדען הדתי עצמו אין לו שום תקווה. אם תכתוש!! אם תכתוש!! אם תכתוש את האוויל במכתש בתוך הריפות בעלי, לא תסור מעליו איוולתו!! 

לאחר הקדמה זו, נדון ב"תירוציו" של מסרחניק כזה על אנכרוניזמים בולטים בפרשת חיי שרה וסביבותיה. 

בפרשת חיי שרה וסביבותיה ישנם שני אנכרוניזמים בולטים, ש"טופלו" שניהם בידי מסרחניק בשם יהושע גרינץ. הראשון הוא הגמל. 

הגמל הוא ללא ספק המוטיב הראשי של הפרשה, והוא מוזכר בה לא פחות משמונה-עשרה פעמים. אליעזר הוליך עשרה גמלים של אברהם, הבריך את הגמלים מחוץ לעיר, רבקה נדרשה לומר "וגם גמליך אשקה", גם לגמליך אשאב, ותשאב לכל גמליו, כילו הגמלים לשתות, ואנוכי פיניתי הבית ומקום לגמלים, ויפתח הגמלים, תבן ומספוא לגמלים... 

דא עקא, שבזמן אברהם, היינו לפני 3,700 שנה, כלל לא השתמשו במזרח התיכון בגמלים. זה ממש כמו לומר שאביי ורבא נסעו באוטובוס. 

הגמל הוא חיה מבוייתת, כמו כל שאר חיות הבית. המדע והארכיאולוגיה יודעים מתי בויתה כל חיה. הכלב בויית לפני 12,000 שנה, הכבשים והעיזים לפני 10,000 שנה, הסוס לפני 6,000 שנה, וכן הלאה. הגמל בויית באזורנו לפני 3,100 שנה, ובזמן אברהם עוד היה חיית פרא שאנשים לא השתמשו בה. 

איך המדע יודע מתי בויתה כל חיה? בדיוק כמו שהוא יודע איך לייצר חיסון לקורונה ואיך לבנות סמארטפון. רואים באיזו שכבה מתחילים למצוא עצמות גמלים, ויש שיטות מדעיות לקטלג את השכבות לפי פחמן, רדיואקטיביות, וכו'. מסתמכים גם על ציורים, חרסים, וכו'. כשהמדע מתארך ממצאים ארכיאולוגיים בהתאם לשיטות אלו לתקופת בית ראשון, יראי שמיים קופצים ומתלהבים... וכשהמסקנות פחות נוחות להן? אז מגדפים את הארכיאולוגים הכופרים, וממשיכים הלאה. 

ומה תירץ המסרחניק גרינץ?... 

בעניין הגמל תירץ גרינץ, שהביות נעשה בשלבים, לאורך שש מאות שנה. בימי אברהם היו גמלים מבוייתים נדירים, ורק בתקופת השופטים נעשו נפוצים - "ולהם ולגמליהם אין מספר" (שופטים ו, ו). 

תירוץ זה נשמע מאולץ, אף שאי אפשר להפריכו באופן מוחלט. ודאי שביות בעל-חי אינו נעשה מהיום למחר, אף שפרק זמן של שש מאות שנה נשמע מופרז לכך. מאידך, יש טוענים כיום כי מימצאים חדשים יש בהם להקדים את ביות הגמל. לא נשים אפוא מבטחנו על קושיית הגמל, אף שלדעת רוב החוקרים, לא היו גמלים מבוייתים בתקופת אברהם, והסיפור בפרשת חיי שרה אנכרוניסטי. 

אולם פרשת חיי שרה מוקפת משני צידיה, בפרשת וירא ובפרשת תולדות, באנכרוניזם נוסף. האנכרוניזם של הפלישתים... 

פרשת וירא מלאה במעשיות על הפלישתים. ראשית סיפור ארוך על אבימלך הלוקח מאברהם את שרה, ולאחר מכן עוד מעשיה על ברית בין אברהם לאבימלך, אשר *"עַל-כֵּן, קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע, כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם. וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע, וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר-צְבָאוֹ וַיָּשֻׁבוּ אֶל-אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים".* 

*על כן קרא למקום ההוא באר שבע!!* לי משום מה נראה שהסיפור היה דווקא הפוך - העיר באר שבע היתה קיימת, ואיזה ילד החליט לטוות למפרע איזו מעשייה על "מקור" שמה. 

הפלישתים מככבים גם בפרשת תולדות, שם חוזר על עצמו אותו סיפור על לקיחת האישה אל אבימלך מלך גרר - הפעם עם יצחק ורבקה... מה, אברהם לא לימד את יצחק להיזהר מאבימלך הזה? 

דעת לנבון נקל שמדובר בגירסה אחרת של המעשייה מפרשת וירא. העורך לא התבלבל והכניס את שתיהן, ממש כמו ב"חננו מאיתך חכמה בינה ודעת, דעה בינה והשכל", של אי-אלו סרוחי חסידים (ראו הסדרה "חסידות ביאלא הנאלחת"). 

ומה? 

*וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא, וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל-אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, מָצָאנוּ מָיִם. וַיִּקְרָא אֹתָהּ, שִׁבְעָה; עַל-כֵּן שֵׁם-הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.* 

*על כן שם העיר באר שבע* - בגלל הבאר של יצחק? אני חשבתי שהעיר נקראת כך כבר מימי אברהם, *כי שם נשבעו שניהם*... 

אלוהים, אומרים ששקרן צריך להיות בעל זכרון טוב, כדי שלא ישכח את שקריו הקודמים! נו, אצל החרדים המטומטמים שלך אתה יכול להיות שקרן אפילו בלי זכרון בכלל. אף אחד הרי לא יעלה בדעתו לעמת אותך עם הסתירה - לא הילדים ב'חדר', ולא הילדים עם הזקנים הלבנים בקריאת התורה מדי שנה בבית הכנסת... 

בכל אופן, לא זו הבעיה העיקרית שלנו כאן. נחזור אל הפלישתים, אלו שעל שמם מכונה ארצנו בשפות זרות עד היום 'פלסטין'. 

אה, הפלישתים... 

הפלישתים היו עם יוצא דופן באזורנו. הם לא היו שמים, אלא פולשים אירופים, לפי הארכיאולוגיה היום - מאזור יוון הקדומה. לפי מימצאים ארכיאולוגיים וכתובות מצריות ואשוריות, הפלשתים הגיעו באוניות וניסו לפלוש למצרים לפני 3,300 שנה, ומשנהדפו משם התיישבו לאורך שפלת החוף של כנען. לפלישתים היתה טכנולוגיה מתקדמת של ברזל שלא היתה קיימת אצל המקומיים, והם הסבו לישראלים צרות צרורות. המלחמות איתם מתוארות באריכות בספרי שופטים ושמואל, שאכן מתארים אירועים היסטוריים שבהחלט נתמכים בידי הארכיאולוגיה. 

ובכן, היו גם היו פלישתים. דא עקא... 

דא עקא, שהפלישתים הגיעו אפוא לאזורנו כמה מאות שנים לאחר אברהם ויצחק, והסיפורים בעניינם בפרשות וירא ותולדות הם אנכרוניזם מוחלט. הילד שכתב את הסיפורים הללו לא זו בלבד שלא ידע היסטוריה, אלא טעה גם בגיאוגרפיה ובדברים פשוטים. 

הוא קובע את מקומם של הפלישתים בנגב, בבאר שבע, בין קדש ובין שור, ואילו האמת הארכיאולוגית היא ככתוב בספרי שופטים ושמואל - הם ישבו בשפלת החוף, בחמשת הערים המפורסמות שלהם - אשדוד, אשקלון, עזה, גת ועקרון. 

הילד מבראשית מייחס להם מלך בעל שם שמי - "אבימלך", והאמת היא שהם כלל לא היו שמים ולא דיברו שפה שמית, ולפי ספר שופטים כלל לא היה להם מלך אלא "סרנים". 

ומה מתרץ הפעם המסרחניק הריחני גרינץ? אולי נאמר שגם הפלישתים הגיעו לארץ בהדרגה, כמו הגמל, פלישתי אחד ביום לאורך שש מאות שנה? 

לא... הפעם לגרינץ תירוץ אחר, גאוני יותר. תרי פלישתים הוו... 

בטח זכר המסרחניק החמור מהישיבה-קטנה, כשהתחילו גיטין, את תירוצם הגאוני של התוס': תרי רקם הוו... תרי חגר הוו... תרי קדש הוו... הכא נמי, תרי פלישתים הוו... תרי פלישתים, וחד מסרחניק! 

ולמה מהפלישתים ה"שניים" יש מימצאים ארכיאולוגיים, כתובות, איזכורים, ומן הפלישתים הראשונים לא נותר דבר, כאילו בלעתם האדמה? היתכן?! הרי אלו דווקא היו הפלישתים הטובים, אלו שכרתו בריתות עם אברהם ויצחק... דווקא מהם לא נשאר כלום? היכן הצדק? 

למסרחניק גרינץ הפתרונים, בגיהנום.

לגבי תרי פלשתים, אדכרתן קונטרס תכלא דפזלון: www.techeiles.org-.pdf" target="_blank" rel="nofollow">https://www.techeiles.org/wp-content/uploads/2019/01/%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%A1-%D7%AA%D7%9B%D7%9C%D7%90-%D7%93%D7%A4%D7%96%D7%9C%D7%95%D7%9F-A-satirical-response-www.techeiles.org-.pdf

בפרשת תולדות נפתחים סיפורי יעקב ועשיו, הנמתחים לאורך שלוש פרשיות ארוכות, עד לסיום בסוף פרשת וישלח: *הוּא עֵשָׂו, אֲבִי אֱדוֹם*.

עשיו מתואר אפוא כאביה של האומה האדומית, שישבה מדרום לבני ישראל בארץ כנען, והיו לה יחסי אהבה ושנאה ארוכים עם בני ישראל השכנים. אם בעניין השכנים ממזרח, עמון ומואב, הסתפק התנ"ך באגדה קצרה יחסית על לוט, אחיו של אברהם, ששיאה בפרשת משכבו עם בנותיו, ממנו נולדו כביכול אבותיהם של עמים אלו, בעניין אדום שם המיתוס התנ"כי על יחסי אומה זו עם ישראל דגש חזק יותר, והפעם עם פחות חזירות. אדום לא נולדו מגילוי עריות, כמו עמון ומואב, אלא מיחסים כשרים בתוך המשפחה, וה'טוויסט' הוא רק בסיפור הילדותי על גניבת הברכות, המעניקה לישראלים את היתרון.


הקירבה היחסית לאדום, בניגוד לעמון ומואב כלפיהם היתה האיבה הישראלית גדולה יותר, מתבטאת גם בקביעה הנחרצת בספר דברים: *לֹא-יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, בִּקְהַל ה', גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא-יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה'"*, לעומת הטון הפייסני כלפי אדום: *לֹא-תְתַעֵב אֲדֹמִי, כִּי אָחִיךָ הוּא... בָּנִים אֲשֶׁר-יִוָּלְדוּ לָהֶם, דּוֹר שְׁלִישִׁי--יָבֹא לָהֶם, בִּקְהַל ה'*.


גם בעניין אדום יש להקשות, כמו שהקשיתי בעניין עמון ומואב. עשיו הרי נולד, לפי התנ"ך, יחד עם יצחק, אך בעוד את ריבוי זרעו של יצחק עד להקמת אומה שלמה מזרעו כעבור ארבע מאות שנה, מתאר התנ"ך כנס מופלא, תחת סופרלטיבים כמו "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד", "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה, ועתה שמך ה' אלוהיך ככוכבי השמיים לרוב", וכו' וכו' - מציאותו של עם שלם מצאצאי עשיו, כעבור אותו פרק זמן בדיוק, מתקבלת כמובן מאליו. בזמן יציאת מצרים, לפי התנ"ך, היו אדום שקולים לישראל מבחינה מספרית, והיו מסוגלים להדוף כל התקפה ישראלית: *"וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ, בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה. וַיְמָאֵן אֱדוֹם, נְתֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר, בִּגְבֻלוֹ; וַיֵּט יִשְׂרָאֵל, מֵעָלָיו"* (במדבר כ).


גם כאן התשובה היא בדומה למה שכתבתי בעניין הסיפור החזירי על עמון ומואב. עשיו לא היה ולא נברא, ואשכול הסיפורים עליו ועל "צאצאיו" האדומיים התפתח כולו מאוסף אגדות עממיות, שנועדו להסביר כביכול את היחסים המורכבים והסבוכים בין הישראלים לשכניהם מדרום.


אדומית היתה גם היא שפה שמית וקרובה מאד לעברית, כך שהאדומים מן הסתם אכן היו קרובים אלינו גנטית - וכמו במקרה של עמון ומואב, דווקא הקירבה הזו הולידה לעיתים שנאה רצחנית. 


העויינות בין ישראל לאדום הדריכה את התינוק מחבר ספר בראשית, שכפי שראינו כבר כמה פעמים, דרושים וחידודים בנוסח 'על כן קרא שמו' היו חביבים עליו ביותר. במקרה שלנו היתה לו הברקה בעניין מקור השם 'אדום': 


*וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב: הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה, כִּי עָיֵף אָנֹכִי! עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ אֱדוֹם.*


האם הילד הזה באמת חשב כי אנשים יקבלו שאומה שלמה קיבלה את שמה מאיזו זלילת נזיד אדום פעם בידי "אביה"? לפי ההגיון הזה הרי לא היינו אמורים להיקרא 'יהודים' אלא 'הערינגער', 'גאלער' או 'קישקערים', שהרי כל מה שאהבו אבותינו כל ימיהם היה רק לזלול הערינג, גאלע וקישקע. אך הרי ברור שגם מחבר בראשית כתב זאת תוך שהוא מתפקע מצחוק, ונזכר בחבר השמנמן מן ה'חדר' שסיפר לו ראשון את הבדיחה על מקור שמם של האדומים השנואים: אָדֹם-אֱדוֹם... חיחיחי, איזו הברקה! כמעט כמו מואב-מאב... בחלומם הורוד ביותר לא חשבו הילדים הללו, כי יום יבוא ובדיחות-הקרש שלהם ייקראו בידי חרדים ויראי-שמיים בחרדת קודש כזו. 


יחסי אדום וישראל בתקופת בית ראשון מתוארים בתנ"ך באריכות. דוד ביצע באדום ג'נוסייד: "וַיְהִי בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת אֱדוֹם בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא לְקַבֵּר אֶת הַחֲלָלִים וַיַּךְ כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם. כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם". מאידך, שר ממוצא אדומי - דואג, כיהן בממשלתו. בהמשך נלחמו האדומים בישראל כמה פעמים, שועבדו ומרדו, עד שגמרו את החשבון עם היהודים בחורבן בית ראשון, ככתוב: "זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם, הָאֹמְרִים, עָרוּ עָרוּ עַד, הַיְסוֹד בָּהּ". 


בניגוד לעמון ומואב, שמקומם בהיסטוריה היהודית תם עם הגלייתם בידי אשור ובבל בסוף ימי בית ראשון, הסאגה עם האדומים המשיכה גם בימי בית שני. המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי גייר את האדומים בכוח, ובהמשך שיחק תפקיד חשוב  בממלכה החשמונאית אנטיפטר האדומי, שבנו היה הורדוס המפורסם. יוסף בן מתתיהו מספר על כוח אדומי שנכנס לירושלים הנצורה בימי המרד הגדול והיה מעורב במלחמות בין הפלגים בעיר ובהגנתה מול הרומאים.


לאחר חורבן בית שני ירדו האדומים מעל במת ההיסטוריה הריאלית. שרידיהם התערבו בנבטים, ואלו בערבים. אולם בתיאולוגיה היהודית וב"היסטוריה" המדומיינת שלה, קיימים האדומים עד היום. כאן אחד העיוותים הספרותיים המגוחכים והאוויליים ביותר - אדום, עם שמי ובני-דודים ראשונים שלנו, התגלגלו איכשהו בדמיונם של חז"ל וממשיכיהם לאומה הרומית, שמוצאה ושפתה אירופיים טהורים, ואין בינינו לבינם שום קשר גנטי. החיבור המפוקפק קובע בדיעבד על דרשה אווילית כי "אלוף מגדיאל - הוא רומי", ומאז כבר לא ניתן היה לעקור את אדום מן הרומיים. גם לאחר שרומי נכבשה בידי הוונדלים והגרמאנים וירדה מגדולתה, נמצאה לאדום ממשיכה בדמות הכנסייה הנוצרית, שהפכה לדת המדינה של הקיסרות הרומית במאה וחמישים שנותיה האחרונות. 


כך, בזכות נזיד אדום אחד,  ממשיכים אנו לזמרר עד היום בדבקות "דחה אדמון, בצל צלמון". אפשר רק לדמיין כיצד היו חיינו נראים, לו הכירו הילדים מחברי האגדות של בראשית מנות שוות באמת.

נו... איזו בדיחה מספק לנו אלוהים השבוע?
אל דאגה... אלוהים אינו מאכזב. הנה:


וַיִּקַּח-לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן, וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת--מַחְשֹׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל-הַמַּקְלוֹת. וַיַּצֵּג אֶת-הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים, בְּשִׁקְתוֹת הַמָּיִם--אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן, וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת. וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת; וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים [...]  וְהָיָה בְּכָל-יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת, וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת-הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן בָּרְהָטִים--לְיַחְמֵנָּה בַּמַּקְלוֹת. וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן לֹא יָשִׂים; וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן, וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב. וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד, וַיְהִי-לוֹ צֹאן רַבּוֹת.


באמת איני יודע כיצד מלמדים ה'מלמדים' ב'חדר' את הפסוקים המצחיקים הללו, כשהם מאידך אמורים להיזהר לבל לחשוף את הילדים הצדיקים לענייני תשמיש-המטה. בכל אופן, הילד שחיבר את הבדיחה הזו מבקש ללמדנו את גאונותו של יעקב, שהערים על לבן. לבן הסכים לתת לו כל שה נקוד וטלוא, ויעקב בגאונותו מצא דרך להרבות את מספר הנקודים והטלואים. הוא פיצל מקלות עץ באופן שהם הפכו נקודים וטלואים, והניח אותם לפני הכבשים המיוחמות (והנה רצועתו של ה'מלמד' מתנופפת, אם יעיז אחד הילדים לשאול מה זה 'מיוחמות'). 


כשהכבשים המיוחמות השתגלו מול המראה המרהיב של המקלות הנקודים והטלואים, הן ילדו כמותם, שיים ושיות נקודים וטלואים! לפי התינוק מחבר ספר בראשית, העובר מתרקם ברחם הנקבה בהתאם למה שהיא רואה בזמן המשגל, כפי שמסביר רש"י בלשונו הזהב: "הבהמה רואה את המקלות והיא נרתעת לאחוריה, והזכר רובעה ויולדת כיוצא בו" (ילדים! על הרש"י הזה אני מדלג! ומי מכם שרוצה לשבת בנוח על כסאו גם בהמשך היום, מוטב לא ישאל למה).


אז מדוע בכל הקיבוצים הדתיים, שומרי שמיטה ומאמינים במי שאמר והיה העולם, 'חפץ חיים', 'יסודות', וכיוצא, אין מאמצים את השיטה להשבחה גנטית הכתובה בפירוש בתורה הקדושה? במקום לקנות זרע יקר של פר הרבעה משובח באלפי דולרים, יביאו רק את תמונתו של הפר, יקשטו בה את כל הרפתות מכל הצדדים, והפרות המיוחמות תלדנה בדיוק כמוהו - מעשה אבות, יעקב אבינו הצדיק, סימן לבנים! כל הקיבוצים הדתיים יתעשרו כמו יעקב אבינו, ויתרמו המון כסף לכל האברכונים, ואילו החילוניים הרשעים יתלשו את שערם ולא יבינו, איך הדתיים הללו מסתדרים בלי לקנות זרע, ועוד מצליחים כל כך... חחח... נו בטח. במקום ללמוד את חכמת התורה הקדושה ב'חדר', השחתם זמנכם בפטפוטי 'ליבה'...


בעולם העתיק לא ידעו דבר על גנטיקה, ד.נ.א., וכיוצא, והתפיסה הפרימיטיבית ששררה היתה שמראה העובר ותכונותיו נקבעים לפי המראות שהיו לנוכח האישה בזמן המשגל וההתעברות. ביטוי לתפיסה זו נמצא למשל בסיפור התלמודי על האמורא ר' יוחנן, ש"הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה, אמר: כי סלקן בנות ישראל ואתיין מטבילה מסתכלן בי, ונהוי להו זרעא דשפירי כוותי" (ברכות כ ע"א). ר' יוחנן היה בטוח שהוא דוגמן, ובטוב ליבו התנדב לשבת ליד המקווה, משם עולות הנשים לאחר הטבילה ונחפזות למיטה עם בעליהן, מתוך תפיסה נאיבית כי פנטזיה על מראהו בעת האורגזמה תוביל כביכול ללידת ילדים יפים כמוהו.


סיפור אוילי אחר הקשור לאמונה בהשפעת ראייתה של האישה המשתגלת על תכונות העובר, נמצא במדרש במדבר רבה, ושם אף מקושר בפירוש לבדיחתו של הילד מחבר ספר בראשית:


שָׁאַל מֶלֶךְ עַרְבִיִּים אֶת רַבִּי עֲקִיבָא: אֲנִי כּוּשִׁי וְאִשְׁתִּי כּוּשִׁית, וְיָלְדָה בֵּן לָבָן - אֲהַרְגֶּנָּה, שֶׁזָּנְתָה תַּחְתִּי? אָמַר לוֹ: צוּרוֹת בֵּיתְךָ שְׁחוֹרוֹת אוֹ לְבָנוֹת? אָמַר לוֹ: לְבָנוֹת. אָמַר לוֹ: כְּשֶׁהָיִיתָ מִתְעַסֵּק עִמָּהּ נָתְנָה עֵינֶיהָ בַּצּוּרוֹת הַלְּבָנוֹת, וְיָלְדָה כַּיּוֹצֵא בָּהֶן! וְאִם תָּמֵהַּ אַתָּה בַּדָּבָר - לְמֹד מִצֹּאנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁמִּן הַמַּקְלוֹת הָיוּ מִתְיַחֲמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת! וְהוֹדָה מֶלֶךְ עַרְבִיִּים לְרַבִּי עֲקִיבָא. 


חייה של המלכה הערבייה אכן ניצלו בשל תפיסה פרימיטיבית זו, אך בפועל כדאי לדעת כי מבחינה מדעית אין שום קשר בין מה שהאשה או הכבשה רואות בזמן האורגזמה שלהן לתכונותיו של העובר שיוווצר. תיש חסידי יכול להיוולד גם לאישה שכשיצאה מהמקווה ראתה רק סרטי פורנו ובהם כושים עם איברי-זכרות ענקיים, ולחילופין, גם אשה חסודה שהקפידה להסתכל כל הדרך הביתה רק על תמונת הרבי מלובביץ', עשויה להיות מופתעת לאחר שנים מבן אפיקורוס, רשע ופוקר, יודע את ריבונו ומתכווין למרוד בו ולהכעיס לפניו.


כיום ידוע כי תכונותיו של עובר נקבעות רק על פי הגנטיקה של שני ההורים, ולפי החוקים המסובכים של מעבר הד.נ.א. והגנים השונים. יש כאן הרבה שיקולים סטטיסטיים, ופעמים רבות גן עובר בקפיצות של כמה דורות, אבל כשהולכים אחורה ובודקים היטב, מתברר תמיד שהכל הוא רק גנטיקה.


לו רצה כל כך יעקב בריבוי כבשים נקודים וטלואים, מוטב לו הניח למשחקיו הילדותיים במקלות, ובמקום זאת היה דואג כי כבשים רבות ככל האפשר תורבענה רק מכבשים נקודים וטלואים. כך, בסופו של דבר, היה עשוי לקבל אפילו עדר שלם שכולו נקוד וטלוא, בלי לטרוח לקלף אפילו מקל אחד.


וכך - אגלה לכם בסוד - פועלת גם האבולוציה, כפי שגילה דרווין. מוטציות שיש להן עדיפות כלשהי ולו קטנה, משתכפלות בסופו של דבר עד להשתלטות על המין כולו, רק בזכות יתרונן היחסי, שלאורך תקופת זמן גדולה מספיק הופך למכריע. ממש בדרך זו השתכפלה המוטציה האקראית שצצה בין אבות-אבותינו ממשפחת הקופים, במזרח אפריקה לפני מליון שנה. לפריטים שהיו בעלי מוח גדול יותר היה יתרון בהישרדות, שהלך וצמח עם הזמן, ובסופו של דבר תורגם גם ליתרון בהזדווגות. לאט לאט ירדנו מן העצים, למדנו לתקשר, המצאנו שפות, ציוויליזציות, בראנו אלוהים, כתבנו סיפורים מצחיקים על מחשוף הלבן וטלואים ונקודים, ולבסוף סגרנו את המעגל עם המצאת המוסד המפואר של ה'חדר', הקולט לתוכו גורים אנושיים ומוציא אותם בחזרה כשימפנזים מגודלים.

בדיחת מסרחניקעס ישנה גורסת, כי הסיבה שחרדים אינם לומדים תנ"ך היא שאין לו 'הסכמה'.

ובאמת, לא הייתי אומר לאלוהים לבקש 'הסכמה' מחולירות כמו אלישיב, וואזנר, או עובדיה, אבל לו בא אלוהים לבקש ממני 'הסכמה' לפני שפירסם, הייתי מציע לו כמה הצעות, שאולי היו הופכות את מעשיותיו לפחות אוויליות ויותר אמינות.

אנחנו היום בפרשת וישלח, בסיפור אונס דינה. מי שיעיין בסיפור ללא דעות קדומות, ודאי ישים לב לאי-אלו דברים מוזרים.

למשל:

וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן-הַשָּׂדֶה. כְּשָׁמְעָם, וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד, כִּי-נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל, לִשְׁכַּב אֶת-בַּת-יַעֲקֹב, וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה.

אפשר להבין, במחילה, מה זה בדיוק "כי נבלה עשה בישראל'? 'ישראל', לפי מה שסיפרו לנו בשבוע שעבר, הוא שם אדם - שמו החדש של יעקב, לאחר ששרה עם המלאך. אם הכוונה היא אכן ליעקב, היה צריך להיות "כי נבלה עשה לישראל".

ברור אמנם כי הדברים על נבלה בישראל שולבו בסיפור הרבה לאחר שנכתב לראשונה, כאשר 'ישראל' היה כבר שמה של אומה,  ואנשים נהגו לדבר על נבלות שנעשו בקרבה.

אבל מבלי להיכנס לדקדוקים דקים, הרי ברור שהסיפור כולו, כפי שהוא לפנינו, הינו אבסורדי.

נראה לכם הגיוני, כי עיר שלמה!!! מאות אנשים!!! מבוגרים!!! באמצע החיים!!! ביום בהיר אחד, יסכימו כולם!!! לחתוך לעצמם, כל אחד, חצי איבר-מין!!! רק כדי שבנו הקאקער של ראש העיר יקבל את הבחורה שהתחשקה לו?! נראה לכם הגיוני?!

אמנם הסיפור אירע לפי הטענה לפני 3,700 שנה, אבל גם אז אנשים לא היו כה מטומטמים!!!

אפילו הדיקטטורים הכי סאדיסטים ורצחניים, ג'ינגיס חאן, סטאלין, קים ג'ונג און, לא היו מצליחים לכוף את נתיניהם לכזה דבר. גם הדיקטטור האכזר היותר אינו שולט בכוח מאמר פיו, אלא באמצעות צבא. כשהדיקטטור היה דורש מחייליו לחתוך לעצמם, הם הרי היו הראשונים להתקומם נגדו, לקום ולחתוך לו את איברו, אוזניו, חוטמו וישבנו גם יחד, עוד לפני שהיה מצליח להשלים את המשפט.

נו...

תארו לכם כי בזמננו, יעקב אריה, האדמו"ר מגור, היה מחליט כי מטעמים פוליטיים כדאי לו לשדך את נכדתו עם נכדו של ישכר דב, האדמו"ר מבעלז, כדי להקים חזית מאוחדת מול יריבו שאול אלתר.

הגערער היה ממהר לשלוח לבעלזער על ההצעה הנפלאה, אבל הבעלזער לא היה ממש מתלהב. עם זאת הוא היה חושש לסרב, מפחד נקמת הגערער.

והנה, מצא לו הבעלזער מוצא!

הוא היה מזמין אליו את הגערער, ופונה אליו במתק שפתיים:

הייליגער גערער רבי!

הרעיון של השידוך הוא ממש נפלא, ענבי הגפן בענבי הגפן.

אלא שישנה בעיה אחת קטנה...

לנו, בחצר הקודש בעלזא, ישנה מסורת מקודשת עוד מימי השר-שלום זי"ע, בעניין הנהגת החתנים בערב שבת קודש של האויפרוף.

השר-שלום זי"ע תיקן, שלכל חתן, בערב שבת קודש האויפרוף שלו, יחתכו חלק מן הישבן.

אל דאגה, גערער רבי!

לא חותכים הרבה. מכל פלח ישבן, רק כזית. מגיע אברך מיוחד, מומחה במלאכת הקודש, ועם מאכלת מיוחדת מקצץ בזהירות כזית - מספיק כזית של ר' חיים נאה - מראש כל אחת מגבעות הישבן, כך שלחתן הצדיק נוצרים שם שני מכתשים חינניים כאלו, בצורת חרוטים.

אמת - זה כואב קצת, אבל לא הרבה. החתן בוכה מעט, אבל נרגע מייד כשנותנים לו פעקעלע ממה שהכינו לאויפרוף. אחר כך מוהל-הישבנים חובש את המקום, משאיר הוראות למחותנת המודאגת, והכל בסדר. מאחורי כל הקאפעטעס והראדזשווולקעס אף אחד לא שם לב לבליטה של התחבושות. 

תוך כמה שבועות הפצעים מתרפאים, ונותרות רק שתי גומות חינניות במרכזי פלחי הישבנים של כל חסיד בעלזא. מאז, גם כשנמצאים במקווה, ואין כובע שאפשר לסובב כך שהסרט יהיה משמאל, מספיק מבט חטוף על הישבן, ומייד רואים מיהו בעלזער ומי לא. אות ברית קודש, ברית ישבנים היא בינינו לשר-שלום זי"ע, לא נמירנה ולא נחליפנה לעולם.

ועתה, טייערער גערער רבי!

לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה, לָתֵת אֶת-נכדתֵנוּ, לְאִישׁ אֲשֶׁר-לוֹ ישבן עגול מושלם, ללא שום מכתשים בפסגותיו;  כִּי-חֶרְפָּה הִיא לָנוּ, בעלי הישבנים הנימולים. אַךְ-בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם: אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ, לְהִמֹּל לָכֶם כָּל-ישבן. וְנָתַנּוּ אֶת-בְּנֹתֵינוּ לָכֶם, וְאֶת-בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח-לָנוּ; וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם, וְהָיִינוּ לחסידות אחת, ואת האדמו"רות נחלק בינינו ברוטציה. וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ לְהִמּוֹל את ישבניכם, וְלָקַחְנוּ אֶת-נכדתנוּ, וְהָלָכְנו.

נו... שומע הגערער רבי. מה הוא יכול לומר?

מיד הוא חוזר עם ליצמן לבית המדרש הגדול, אוסף את כל החסידים, ופונה אליהם במתק שפתיים:

הבעלזער הָאֵלֶּה - שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ, וְיֵשְׁבוּ בָאָרֶץ וְיִסְחֲרוּ אֹתָהּ, וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת-יָדַיִם לִפְנֵיהֶם. הם יקנו אצלנו ב'מעדני זהב', ואנחנו נקנה אצלם ב'כובעי פרסטר'. אֶת-בְּנֹתָם נִקַּח-לָנוּ לְנָשִׁים - איזה אושר, בעלזערקע! הרי הזיקפה מתעוררת רק למראה הכובע על הפאה!! - וְאֶת-בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם, והם יקבלו עליהם את ה'תקנות'. אַךְ-בְּזֹאת יֵאֹתוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים, לָשֶׁבֶת אִתָּנוּ, לִהְיוֹת לחסידות אחת: בְּהִמּוֹל לָנוּ כָּל-ישבן, כַּאֲשֶׁר הֵם נִמֹּלִים עם מכתש בפסגת כל אחד מפלחי ישבניהם. מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל-בְּהֶמְתָּם, הֲלוֹא לָנוּ הֵם - וכי יש לכם בהמה יותר מבעלזער? - אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם, וְיֵשְׁבוּ אִתָּנו.

ולא איחרו הגערער כולם לקיים... ששים ושמחים לעשות רצון רבם, מפשילים כולם את מכנסיהם, משתטחים על השולחנות, ומוהל הישבנים מתחיל במלאכת הקודש...

אה? נו בטח...

האגדה המקורית בעניין דינה היתה ללא ספק כי חמור, בן אצילים משכם, התאהב בה ונשא אותה לאישה, וכך נוסד היישוב הישראלי בעיר שהיתה בהמשך אחת הערים המרכזיות של ממלכת הצפון.

אולם בזמן עזרא ונחמיה - צמד השוטים הורסי המשפחות, שהחליטו פתאום כי נישואי התערובת, שהיו לגיטימיים אצל דוד ושלמה וכל המלכים, אסורים מכאן ואילך, ועל כל הזוגות המעורבים להיפרד - חשב עורך ספר בראשית כי הסיפור העתיק טעון שיפוץ וניטרול משמעויותיו הבלתי-חינוכיות. את העובדה שדינה נישאה לכנעני לא ניתן היה להשכיח, ועל כן החליט העורך כי בת ישראל הצדיקה, נאנסה, נעבעך, שלא באשמתה.

עריכת 'תינוקות בראשית מספרים על עצמם' נמסרה אמנם לילד מגודל, ששיבץ את הגירסה החדשה בפנטזיה מטורללת על עיר שלמה המתמסרת לחיתוך עורלותיה למען בנו המיוחם של ראש העיר - אך בל חשש! החרדים הפתאים יקנו הכל, איך שלא יהיה, ואף אחד לא ישאל שאלות.

ומה - התקדמנו מאז? ממש לא. גם במדינה המוסרחת בעולם, ישראל 2021, יכולה כל זונה שהתמסרה למישהו ולא קיבלה אחר כך את מה שחשבה שמגיע לה, ללכת למשטרה ולהפוך את הסיפור למפרע לאונס. גם אם יצליחו איכשהו להפריך אותה, לה ודאי לא יעשו דבר, שהרי הכלבתא שכיהנה בזמנו כפרקליטת מדינת ראשית סרחון גאולתנו ציוותה, כי אין לנקוט כל אמצעי נגד מתלוננות שווא. אבל ברוב המקרים יתקבלו דבריה של הזונה, והזכר המסכן יוכל אז רק לקנא בגורלו של חמור בן שכם. גם אם יכהן כנשיא המדינה, כמה זונות פמיניסטיות תוכלנה בקלות להורידו אלי קבר, ועל אחת כמה וכמה אם יהיה אזרח רגיל.

הייתי מוכן לוותר על מדינת ישראל המוסרחת הזו כולה ולהטילה לאסלה הקרובה, גם במחיר חזרה לימי חמור בן שכם. עדיפים כבר אנשי שכם על הכלבתות של בג"ץ.

פרשת וישב פותחת את מחזור סיפורי יוסף, הנמשכים מכאן לאורך ארבע פרשיות עד סוף ספר בראשית.

יוסף לא היה ולא נברא, והמעשיות אודותיו צמחו מאגדות עממיות שסופרו באלף הראשון לפנה"ס במטרה להסביר את קיומן של שתי ממלכות עבריות זו לצד זו - ישראל הגדולה יותר בצפון, שהתבססה בעיקר על שבט אפרים, ולצידה יהודה בדרום, שהתבססה בעיקר על שבט יהודה. היחסים הסבוכים בין שני העמים, שדיברו כמעט אותה שפה ומבחינות רבות חשו עצמם כעם אחד, ומאידך חיו בשתי מדינות שהיו לרוב עוינות, כמו קוריאה הצפונית והדרומית, הולידו אגדות שניסו להסביר זאת במתח קדום בין יוסף דמיוני, אבי אפרים ובנה של רחל דמיונית, ליהודה דמיוני, הדומיננטי בבני לאה דמיונית.


אולם בדברי כפירה אלו יהיה לנו עוד פנאי להאריך בפרשיות הבאות. בפרשה זו נגווין ובמקום בדברי כפירה נעסוק בדברי חזירות, שאף מהם יש לסמאל נחת רוח עצומה, ככתוב בגמרא הקדושה: כל המנבל את פיו - מעמיקין לו גיהנום (שבת לג.).


פרשת השבוע ממש מזמינה את דברי החזירות הללו. באמצע מעשיית יוסף, עורך בראשית אתנחתא חזירית גדולה, ועובר לסיפור שונה לחלוטין:


*[...] וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה,  כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ. וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל-הַדֶּרֶךְ, וַיֹּאמֶר: הָבָה-נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ! כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִיא. וַתֹּאמֶר: מַה-תִּתֶּן-לִי כִּי תָבוֹא אֵלָי? וַיֹּאמֶר: אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי-עִזִּים מִן-הַצֹּאן. וַתֹּאמֶר: אִם-תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ! וַיֹּאמֶר: מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן-לָךְ? וַתֹּאמֶר: חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ, וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ! וַיִּתֶּן-לָהּ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ; וַתַּהַר לו.*


לו חי יהודה במדינה המטונפת והמוסרחת בעולם, ראשית סרחון גאולתנו ישראל 2021, ושוטר ציוני היה לוכד אותו, היה יהודה נאלץ לשלם על הביקור, מעבר לגדי העיזים, קנס 2,000 ש"ח. היה אפשר גם להביא אותו  לפני שופטני ציוני צדקן צבוע, ומי יודע מה היה הלה גוזר עליו (חוק איסור צריכת זנות, התשע״ט–2019). 


למזלו, חי יהודה בעולם אחר לגמרי - בעולם שפוי. בזמנו לא היו חרדים יראי-שמיים שיטיפו על קדושת הפיפי, וגם לא כלבתות פמיניסטיות שתפרוצנה בנביחות למראה הנדיר של גבר שטרם גילה את האור ו"יצא מהארון". בעולמו של יהודה, בנו של יעקב אבינו הצדיק, ביקור אצל זונה מזדמנת נחשב לדבר רגיל, טבעי ומקובל לחלוטין, ממש כמו ארוחה במסעדה מזדמנת. גם היום כך הוא הדבר אצל המתוקנות שבאומות באירופה ובמקומות אחרים, ורק אנו כאן צריכים לברך את אלוהים בכל יום על שנתן לעם הבחירה המטומטם שלו את המדינה המוסרחת הזו. 


שימו לב: תמר אפילו אינה פונה ליהודה. היא כנראה הכירה היטב את חמיה לשעבר ומדרגתו בקדושת הפיפי. היא רק ניצבת לה שם על הדרך, במקום שהיא יודעת שיהודה יעבור, דואגת שחזה וישבנה יהיו הדוקים ומורמים היטב, וסמוכה ובטוחה שהוא כבר יפנה אליה. ואכן - ויט אליה מן הדרך...


קרויים אנו 'יהודים', אך יהודה, אבינו הראשון, היה שונה לגמרי מצאצאיו הדרעקיים במדינתם המוסרחת - תערובת זבל עופות של חרדים ויראי שמיים, מכשפות פמיניסטיות, מסרחניקעס צדקניים, שמאלנים שטניים, ו'להט"בים' למיניהם. קוים לדמותו של יהודה בכל זאת אפשר למצוא אולי בבדיחות הישנות של עם היידיש באירופה.


הזונה של העיירה ביקשה לתרום לבית הכנסת פרוכת חדשה, לעילוי נשמת הוריה הצדיקים, זכרונם לברכה. באו הגבאים הנבוכים אל הרב בשאלה, אם מותר לקבל ממנה.
- מותר, מותר! פסק הרב. זה כסף של כולנו...


ופעם אחת האריך הרב בדרשתו לפני קריאת התורה על מעלת שגב קדושת הפיפי, והאיסור החמור לבקר בבתי זונות.
- אוי! - טפח פתאום אחד המתפללים על מצחו - כעת אני יודע היכן שכחתי את המטריה שלי...


ואפילו רבינו החיד"א מספר ב'מעגל טוב' בהתלהבות על ביקורו בפאריז, שעובדות בה שלושים אלף זונות, ועל הגשר ישנה זונה זמינה 24 שעות...


מכל מקום, נתתי אל ליבי לעיין בדברי התורה הקדושה בסיפור נשגב זה על יהודה. הפרוצדורה של מין בתשלום שמתארת התורה הקדושה, לא השתנתה במאומה באלפי השנים שחלפו מאז. הזונה תובעת תשלום מראש - בכל זאת לא מסעדה - ויהודה נותן ערבון. אך יש לעיין במחיר - גדי עיזים בעד שעה של עונג!


משיטוט קצר באינטרנט אני לומד שמחירו של גדי בן כמה חודשים כיום הוא 1500-1000 ש"ח - מחיר מופרז ביותר עבור זונה סטנדרטית בימינו. מחירי הזונות אמנם משתנים ממקום למקום וממדינה למדינה, אך ככלל, בכל העולם, המחיר הוא בטווח מחירה של ארוחה סבירה במסעדה טובה - בין 200 ל400 ש"ח. יש אמנם מה שקרוי 'זונות צמרת', כמו זו שמספרת עליה הגמרא הקדושה במסכת מנחות, אך לדעתי אין אישה בעולם ששווה 1500 לשעה, כמו שאין ארוחה במסעדה ששווה מחיר כזה. חוץ מזה - וכי תמר היתה זונת צמרת? לפי הסיפור בתנ"ך היא היתה זונת רחוב.


האם מאז ימי התנ"ך התייקרו העיזים? הוזלו הזונות? ואולי ביקש יהודה 'אקסטרות' סוטות ויקרות במיוחד?...


התעריף התנ"כי לביקור אצל זונה - גדי, מופיע גם בקטע מעניין בספר דברים:


לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם.


זהו אחד הפסוקים שסורסו בידי חז"ל בצורה המטורפת ביותר שניתן להעלות על הדעת. פשט הכתוב ברור מן התקבולת: *לא תהיה קדשה בבנות ישראל* - זונה רגילה, נקבה; *ולא יהיה קדש בבני ישראל* - זונה ממין זכר, בחור מזומן למין הומוסקסואלי בתשלום. ומה אם בכל זאת אנשים ציפצפו, ביקרו אצל זונה ושילמו לו/לה? *לא תביא אתנן זונה* - היינו, גדי או כבש שקיבלה הזונה עבור עבודתה; *ומחיר כלב* - גדי או כבש שקיבל זונה ממין זכר, שהתנ"ך מכנה אותו בתיעוב 'כלב', שכן אלוהים לא היה ממש מחוייב לפוליטיקל-קורקט, לא חשש מהפגנות חולירות כמו גל אוחובסקי ואיתי פנקס מול ביתו, ולא התרגש אפילו מהדרעק בני לאו. *בית ה' אלהיך לכל נדר* - היינו, שהם פסולים לקרבן.


זהו פשט הפסוק המובן לכל תינוק. ואיך עיקמו וטימטמו חז"ל? לדידם, 'מחיר כלב' אינו כבש שניתן כתשלום לבחור עבור המשכב איתו, אלא כבש שהוחלף תמורת כלב... למה טימטמו כך לא הצלחתי מעולם להבין. אולי הם כן פחדו מהמסרחניק הנאלח בני לאו.


על כל פנים - למדנו מכאן לענייננו, כי התעריף הקבוע בימי התנ"ך עבור מין בתשלום היה אכן בסדר גודל של כבש או גדי.


נחזור אפוא לשאלה בה התחלנו, בעניין היחס בין התעריף לביקור אצל זונה בזמן התנ"ך לעומת ימינו.


כשהתורה הקדושה מדברת לעניין, ובמקום סיפורי סבתא על בריאה, מבול, וחיתוך המוני של איברי-מין, מוסרת לנו לשם שינוי תיאורים יפים על ביקורים מהנים אצל הקדשה על הדרך - אין מטרתנו ללגלג עליה חלילה, אלא להיפך, לתרצה וליישבה.


נאמר אפוא, כי בשיטוט נוסף באינטרנט מצאתי ציטוט מן החוק החיתי הקדום, ששרר בתקופת התנ"ך:


"המחיר לשלושה עזים הוא שני שקלי כסף; המחיר לשני כבשים הוא שקל כסף אחד".


שקל תנ"כי, לפי ערך הכסף היום, שווה בערך 50 ש"ח שלנו. תמר קיבלה אפוא מיהודה עבור חסדיה בערך 30 ש"ח בערכי ימינו. 


הזונות לא הוזלו אפוא מימי התנ"ך. העיזים, בעולם שחדל להיות חקלאי, התייקרו מאד. גם הזונות התייקרו, כי יוקר החיים בכלל עלה. זונות במחיר ששילם יהודה בר המזל, היה אולי אפשר למצוא באומן שבאוקראינה לפני כחצי יובל. 


כך או כך, דברי התורה הקדושה שרירים וקיימים. נאחל לעצמנו כולנו כי נזכה ללכת בדרכי אבות ולחגוג כאבינו הראשון, ללא הטרדות לא מיראי-שמיים דרעקיים ולא מכלבתות פמיניסטיות; כי הזונות האמיתיות, לאסוננו, יושבות היום בבג"ץ וכיוצא בו.

בפרשת מקץ נכנסים אנו ללב הדרמה המצרית של התנ"ך. 


מצרים תלווה אותנו מעתה לא רק עד סוף ספר בראשית, אלא לאורך חמשה חומשי תורה כולם. האגדות על יוסף במצרים הן למעשה רק פתיח לסיפור ההמשך, שהוא הינו העיקרי בעיני כותבי התנ"ך: ירידת ישראל כולו למצרים, שעבודו שם וגאולתו ממנה. 


האתוס הישראלי והיהודי כולו נבנה על "זכר ליציאת מצרים". לאורך חמשה חומשי תורה כולם אלוהים אינו חדל מלקשקש לנו עד כמה עלינו להכיר לו טובה על שהוציאנו ממצרים, וכפועל יוצא מכך ללקק לו לנצח. בפתח עשרת הדברות, מציג אלוהים את עצמו כ"אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ותואר זה חשוב לו אפילו יותר ממעשיותיו בדבר היותו בורא העולם בכלל, בהן התחיל את ספר בראשית. 


בדברי הכפירה לפרשה זו ולפרשה העוקבת נעלה, בכל אחת מהן, טיעון המקעקע את סיפור יציאת מצרים מעיקרו. לא היה, ולא נברא!! מעולם לא ירדנו למצרים, וכמובן לא עלינו משם!! אנו צאצאיהם הקדומים של יושבי כנען, וגם אם בשלב כלשהו התערבו בנו מעט מהגרים מן הארץ השכנה, המאסה העיקרית שלנו ישבה כאן תמיד, ומעולם לא עזבה את הארץ.


בדברי הכפירה לפרשת מקץ נתבסס על התנ"ך עצמו, ששרד בו טקסט הסותר במפורש את סיפורי הסבתא שהתנ"ך כה אוהב לספר על יציאת מצרים. בדברי הכפירה לפרשת ויגש נתקוף את המיתוס של יציאת מצרים באמצעות טיעון היסטורי חיצוני, המוכיח כי לא זו בלבד שיציאת מצרים לא היתה, אלא שגם לא היתה יכולה להיות.


מתחילים אפוא במרץ בכפירה השבועית!


וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים, בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב, אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ אָסְנַת, בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן. וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת-שֵׁם הַבְּכוֹר, מְנַשֶּׁה, כִּי-נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת-כָּל-עֲמָלִי, וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִי. וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי, קָרָא אֶפְרָיִם:  כִּי-הִפְרַנִי אֱלֹהִים, בְּאֶרֶץ עָנְיִי (בראשית מא, נ-נב)


לפי ספר בראשית נולד אפרים במצרים. גם בניו ונכדיו נולדו שם, ככתוב: וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם, הוּא וּבֵית אָבִיו; וַיְחִי יוֹסֵף, מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים. וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים (שם נ, כב-כג). יחד עם כל צאצאי יעקב המשיך גם זרע אפרים לחיות במצרים מאות שנים, עד שיצא משם עם כל העברים בהנהגת משה, כמתואר בספר שמות ובספרים שלאחריו.


האמנם?


ספר אחד יש בזנב התנ"ך, ו'דברי הימים' שמו. כמעט שום חרדי אינו מכיר אותו, וטוב שכך. ב'חדר' המבחיל מגיעים במקרה הטוב לישעיהו או לירמיהו, ואחר כך לומדים רק גמרא. בסמינרים של הבנות אולי מגיעים גם למשלי ולתהילים ואיוב, אבל ספק אם הבנות אפילו יודעות על קיומו של דברי הימים. מכיון שהוא חלק מן הכתובים לא קוראים ממנו גם בהפטרה, כך של99.99% מיראי-השמיים אין מושג מה כתוב שם.


גם בין חוקרי התנ"ך החופשיים לא שפר חלקו של דברי הימים. אין שם כמעט חומר מקורי, מעבר לסיכום הפרטים הכרונולוגיים בחמשה חומשי תורה ויהושע, ולאחר מכן הרצאה מקבילה לספרי שופטים, שמואל ומלכים. טוענים כי מחברו היה חצרן חנפן אצל זרובבל או מישהו אחר מזרע דוד בראשית ימי בית שני, שעיקר מגמתו היתה להאדיר את בית דוד, אפילו יותר מהלקקן שחיבר את מלכים. הוא בודה למשל מעשיה כביכול בסוף ימיו שב מנשה מלך יהודה בתשובה, דבר שאינו מוזכר במלכים ובודאי לא היה ולא נברא.


הפילוסוף ברוך שפינוזה, למשל, אחד מגדולי חוקרי התנ"ך בכל הזמנים, כתב על דברי הימים א-ב בזלזול, ומתח ביקורת על אנשי כנסת הגדולה שכללום בתוך התנ"ך: "לא נתחוור לי ולא כלום בעניין מחברם האמיתי וכן סמכותם, תועלתם ותורתם. יתר על כן, לא אוכל שלא לתמוה הרבה על שראו לקבלם בין ספרי–הקודש, אלה שדחו מן הקאנון של ספרי–הקודש את ספר חכמת שלמה, טוביה ויתר הספרים הקרויים גנוזים".


בכל זאת, כיום כל החוקרים מסכימים כי דברי-הימים הינו ספר חשוב ביותר, ובחכמה רבה נהגו אנשי כנסת הגדולה כשהכניסוהו פנימה. 


מרגלית קטנה אחת יש בדברי הימים, פנינה יקרה... דבר טוב אחד - כתב הגאון ר' יעקב לוברבום, בעל 'נתיבות המשפט', בצוואתו - מציל את כל הספר. גם פנינת כפירה אחת ששרדה לה איכשהו ב'דברי הימים' השולי, היא בעלת ערך כביר, ששמירת כל הספר היתה כדאית עבורו.


פנינת כפירה אחת - המגלה את האמת בעניין יציאת מצרים, שלא היתה ולא נבראה. המסורת האלטרנטיבית וההיסטוריה האמיתית של העברים, שרדה בכל זאת בכמה פסוקים נשכחים, שעורכי התנ"ך לא שמו לב אליהם, או שחששו למוחקם והשאירום בתוך הטקסט כפי שהם.


ובכן, ראו נא את דברי הימים א, ז, כ:


*וּבְנֵי אֶפְרַיִם, שׁוּתָלַח; וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ, וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ. וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ, וְעֵזֶר וְאֶלְעָד; וַהֲרָגוּם, אַנְשֵׁי-גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ, כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת-מִקְנֵיהֶם. וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים, וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ. וַיָּבֹא אֶל-אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן; וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ בְּרִיעָה, כִּי בְרָעָה הָיְתָה בְּבֵיתוֹ. וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה, וַתִּבֶן אֶת-בֵּית-חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת-הָעֶלְיוֹן, וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה. וְרֶפַח בְּנוֹ, וְרֶשֶׁף וְתֶלַח בְּנוֹ--וְתַחַן בְּנוֹ. לַעְדָּן בְּנוֹ עַמִּיהוּד בְּנוֹ, אֱלִישָׁמָע בְּנוֹ. נוֹן בְּנוֹ, יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ. וַאֲחֻזָּתָם וּמֹשְׁבוֹתָם בֵּית-אֵל וּבְנֹתֶיהָ [...] בְּאֵלֶּה יָשְׁבוּ בְּנֵי יוֹסֵף בֶּן-יִשְׂרָאֵל.*


הפה נפער בתימהון, והעיניים מסרבות להאמין.


ולא בגלל שאפרים בחזירותו קרא לבנו 'תחת'. יעמוד ר' תחת ב"ר אפרים שלישי... אבא חזיר וחסר-התחשבות, שלא היה אכפת לו כמה יתעללו הילדים בבית הספר בבנו המסכן. פשוט מנוול. נו מילא. 


אבל מה כתוב כאן, לעזאזל? 


בניו של אפרים התקוטטו עם "אנשי גת הנולדים בארץ" - אני יודע שגת היא בארץ ישראל, אבל הספר עוד טורח להדגיש לי: "הנולדים בארץ" - "כי ירדו לקחת את מקניהם", ואפרים התאבל ימים רבים... נו בטח. גם אם בחזירותך קראת לבנך 'תחת', זה עדיין עצוב מאד כשרוצחים אותו.


אבל איך כל זה קרה, לעזאזל? איך אפרים, שכל ימיו חי במצרים, ונכדיו יולדו על ברכי יוסף, הגיע לגת שבארץ כנען? ואיך הבת שארה בונה את בית חורון תחתון ובית חורון עליון, ערים בארץ ישראל, בעודה במצרים? והייחוס ממשיך עד יהושע בן נון - לפי חמשה חומשי תורה, תלמידו של משה במדבר, ולפי ספר יהושע, כובש כנען בסערה, מבצע ג'נוסייד בשבעה עממין - ובעל דברי הימים המסכן, אינו יודע מאומה מכל זאת... לדידו, יהושע בן נון אינו אלא תושב שליו בבית אל...


חז"ל, שבניגוד לחרדים של ימינו, כן קראו את דברי-הימים, הרגישו בפצצה הפוטנציאלית, וניסו לנטרל אותה. מכאן נולדה המעשיה המפוקפקת על בני אפרים שדחקו את הקץ ונהרגו בידי הפלישתים: "שטעו שבטו של אפרים ויצאו ממצרים, עד שלא שלם הקץ, ונהרגו מהם שלשים ריבוא. ולמה נהרגו? שחשבו מיום שנדבר (עם) אברהם בין הבתרים וטעו שלשים שנה" (שמו"ר כ, יא).


איך זה מתיישב, לכל הרוחות, עם הדברים על כך שאפרים אביהם התאבל עליהם? וכי אפרים חי ארבע מאות שנה? בתנ"ך נאמר בפירוש שאפרים מת עוד לפני תחילת השעבוד, ככתוב: וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא [...] וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ [...] וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם (שמות א, ו-יא). ובכלל, דברי הימים אינו מזכיר בהקשר זה שום יציאה ממצרים, אלא סכסוך מקומי בעניין "לקחת את מקניהם". 


לפי כמה חוקרים, "הנולדים בארץ" היא הערת שוליים שהוסיף לטקסט של דברי הימים קורא, ששיפשף את עיניו ולא האמין: הנולדים בארץ?! והרי בראשית אומר שנולדו במצרים?!


האמת היא, כמובן, שדברי הימים שימר כאן מסורת אלטרנטיבית, שהיא הינה ההיסטוריה האמיתית, לפיה ישבו בני ישראל בארץ כנען מאז ומעולם, ויציאת מצרים לא היתה ולא נבראה. בדברי הכפירה לפרשת השבוע הבא נוסיף לכך הוכחה היסטורית חיצונית-עצמאית.


חנוכה שמח ושבת שלום.

יצא לאור כעת ס' דברי כפירה מאת הוד כ"ק מרן שליט"א, בפורמט מהודר, חלק ראשון על חומש בראשית.
עם קונטרס דברי שירות ותשבחות בסופו.
להשיג בחנויות הספרים המובחרות.
מצויין למתנת בר מצווה, ולהניחו תחת הכר של אישה המקשה לילד, במקום 'נועם אלימלך' של המשתינון מיילך.