מאמר כ"ק מרן בענין השגחה פרטית בבעלי חיים

זה היום קיבלתי על הפאס"ט המכונה מעיי"ל, מחד ממקושרי ומעריצי כ"ק מרן שליט"א את מאמרו החדש של הוד כ"ק מרן שליט"א, אשר פיו בשמו יקבנו "השגחה פרטית על בעלי חיים: השוואת מקורות בתרבות".
ולא אפונה מלגלות חטאי ברבים, שלמקרא שמו המעלה שממון כמנהג מפרסמי העלים בכתבי העת אשר לאקדמי"ע, וגם לרבות מקום פרסומו באותם כת"ע, הביאוני להרהר אחר רבינו, שמא רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם, וייבש מקורו כציץ הנובל, כדרכם כסל למו, להמית כל זיק חיות, באותה דרך אשר בדו מליבם, וישימו לה שם וחניכה - "כתיבה אקדמאית", אשר כנוד אינה מסוגלת אלא להפיל שינה על עיני הקורא, ה' יצילנו מהם ומהמונם, אך תומ"י ממש החזקתי אומן באמונת חכמים אשר מורשה לנו מכ"ק מרן שליט"א עוד משחר טל ילדותו בספרו הנורא "אור הלבנה", ויבואו דבריו כדבש מתוק לפי, ראיתי האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה, ודרך ורמס ואין מידו מציל. לכו חזו מפעלות כ"ק מרן שליט"א אשר שם שמות בארץ, וכל חכמי האקדמי"ע והכללים אשר בדו מליבם, כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו, והיה אור הלבנה כאור החמה, ויך בסנוורים את עיני הלעקטורי"ן, ומלאך רע בעל כרחו יענה אמן.

אך מה מאד מעי חמרמרו נהפך לבי בקרבי, בראותי כי נעלם מעיניו הבדולח של כ"ק מרן שליט"א דברי רבי אליהו איש ווילנא המפורשים בב' מקומות שיש השגחה פרטית בבעלי חיים, ויביא ממרחק לחמו מאותו נער קטון משיירי משמשי משמשיו מהגבעה הידועה. וסימנא מילתא, הכי קראו שמו "אדוננו הגר"א" אדוננו אדוננו לגזירה שווה, אלא שהוחלפה השיטה ויבוא המשיח אלפים לפני אליהו. וה' הטוב יכפר כי לישראל בשגגה.

ושלא להשאיר הנייר חלק, אעתיק דבריו:
ספרא דצניעותא פ"ה דף נה:
והכלל כי כל מה שהיה והוה ויהיה עד עולם הכל כלול בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל. ולא הכללים בלבד אלא אפילו פרטיו של כל מין ומין ושל כל אדם בפרט וכל מה שאירע לו מיום הולדו עד סופו וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי פרטיו. וכן של כל מין בהמה וחיה וכל בעל חי שבעולם וכל עשב וצומח ודומם וכל פרטיהם ופרטי פרטיהם בכל מין ומין ואישי המינים עד לעולם ומה שיארע להם ושרשם. וכן כל מ"ש באבות ומשה וישראל כלם הן בכל דור ודור שכלם מתגלגלים ניצוצותיהם בכל דור ודור כידוע: וכן כל מעשיהם מאדה"ר עד סוף התורה הוא בכל דור כידוע למבין. וכ"ה בכל אדם ואדם לבד כמו שהתחיל לבאר במדרש הנעלם ברמז: וכל זה נכלל כלו בפרשת בראשית עד נח כמ"ש כאן בס"ד: וכללו נכלל בפרשה הראשונה עד ברא אלקים לעשות כנ"ל: וכלל כללי הכללים בפסוק ראשון.
ועוד יותר מפורש ביהל אור במדבר קנז:
והוא הנהגת הטבע אבל הכל אלקים שופטים והשגחה כי אין אדם נוקף כו' (חולין ז' ב') ואפי' ציפרא קלא לית מתציד וכו', אלא שהטבע הוא השליח כי נגזר על זה להעשיר וזה להעני שולח השי"ת שזה יאבד וזה ימצא ואין עושה נס שיברא ממון ומזה יפרח הממון לשמים וזהו הטבע והוא ד"מ שמלך יושב בבית מלכותו ורואה מרחוק את כל אדם בצד א' ובהמה בצד אחר והוא שולח לאדם מזונותיו חטים ע"י תחבולות ע"י גלגלים וחבלים ושאר הדברים עד שמגיע אליו וכן לבהמה שעורין והם אינן רואין רק הסיבה הקרובה להם וסוברים שזה הסיבה הוא מעצמו ועוד לו רשת פרוסה להביא אותם על מקוםהליכתם וכשהגיע עתם מושך משם הרשת ונלכד בצוארו ומת והסכל מדמה בדעתו שמקרה קרה לו וגם זה הוא ע"י טבע שמסבב לו מאכל רע וכמ"ש (חגיגה ד: ה.) דמשגרא תנורא קדחה כו' והן הכל נסים נסתרים ונסים נגלים נעשין ע"י שם הויה כידוע

אד"ם הכהן ידידי,

"שלמקרא שמו המעלה שממון כמנהג מפרסמי העלים בכתבי העת אשר לאקדמי"ע" -

דע לך, ששמו המקורי של המאמר היה:

השגחה פרטית על בעלי חיים - חידוש הבעש"ט או ישו הנוצרי?

התכוונתי לפרסם השבוע פוסט בבלוג וכאן בפורום, על המאמר הזה ובעיקר על השערוריה שליוותה את פרסומו, והשתהיתי רק כדי לקבל תחילה בדואר את הכרך המודפס שלהם עם המאמר בפנים - אחרי שתקרא את הפוסט שאפרסם תבין, שלמרות שהם שלחו לי PDF למייל, והמאמר גם עלה באתר שלהם, אחרי מה שעברתי איתם אינני מאמין שהמאמר אכן התפרסם, עד שאחזיק את הכרך המודפס ביד!

ולגוף הערתך מדברי הגר"א, אני מאד מודה לך! אמנם בניגוד למובאות שהבאתי במאמרי, במובאות שהבאת אתה הגר"א אינו מזכיר שיש שיטה אחרת ואינו תוקף את הרמב"ם, ואם לדין אולי יש תשובה.

כי מ"ש במובאה הראשונה:

הכל כלול בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל. ולא הכללים בלבד אלא אפילו פרטיו של כל מין ומין ושל כל אדם בפרט וכל מה שאירע לו מיום הולדו עד סופו וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי פרטיו. וכן של כל מין בהמה וחיה וכל בעל חי שבעולם וכל עשב וצומח ודומם וכל פרטיהם ופרטי פרטיהם בכל מין ומין ואישי המינים עד לעולם ומה שיארע להם ושרשם,

לכאורה אינו מוכרח דקאי על השגחה, אלא על ידיעה. ואע"פ שהרמב"ם כופר בהשגח"פ על בעלי חיים, לכאורה הוא מודה בידיעה, כמ"ש בפ"ב מהל' יסוה"ת ה"ט וז"ל: כל הנמצאים חוץ מן הבורא מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ הכל מכח אמתתו נמצאו ולפי שהוא יודע עצמו ומכיר גדולתו ותפארתו ואמתתו הוא יודע הכל ואין דבר נעלם ממנו, עכ"ל. וכן משמע במו"נ ח"ג פט"ז שבידיעה הרמב"ם מודה שהיא גם בפרטי הבע"ח. אמנם יש לפלפל בזה בדעת הרמב"ם האמיתית בענין ידיעה בפרטים (שהאריסטוטליים כפרו בה ג"כ וכשם שבעניין הקדמות לדעת רבים היה הרמב"ם אחד בפה ואחד בלב, אולי כך הוא בענין זה ג"ב) אבל מ"מ אין להוכיח מידיעה להשגחה.

ומ"ש במובאה השנייה:

כל אלקים שופטים והשגחה כי אין אדם נוקף כו' (חולין ז' ב') ואפי' ציפרא קלא לית מתציד וכו', אלא שהטבע הוא השליח כי נגזר על זה להעשיר וזה להעני שולח השי"ת שזה יאבד וזה ימצא ואין עושה נס שיברא ממון ומזה יפרח הממון לשמים וזהו הטבע והוא ד"מ שמלך יושב בבית מלכותו ורואה מרחוק את כל אדם בצד א' ובהמה בצד אחר והוא שולח לאדם מזונותיו חטים ע"י תחבולות ע"י גלגלים וחבלים ושאר הדברים עד שמגיע אליו וכן לבהמה שעורין,

אכן קאי על השגחה, אבל אולי יוכל מישהו להתעקש שמ"ש "כל אדם בצד א' ובהמה בצד אחר", לצדדין קתני - אדם בהשגחה פרטית ובהמה בהשגחה כללית, על המין ולא על הפרטים. ואין ראיה נגד זה רק ממה שהזכיר בתחילה דברי הירושלמי ואפי' ציפרא קלא לית מתציד וכו', ואלו סוף סוף דברי הירושלמי הם ולא דברי הגר"א, ומי שיאמר שהרמב"ם ה"ל איזה פירוש בהירושלמי שלא יסתור דבריו, הרי יוכל לומר כן גם על הציטוט בידי הגר"א.

לסיום אני תמה, איך הגעת כה מהר למאמרי, שטרם סיפרתי על פרסומו לשום אדם בעולם, מטעם הנזכר לעיל? עכ"פ אני מודה לך מאד על עיונך בו ועל הערתך, ומקווה לפרסם עוד השבוע את הפוסט עם הסיפור השלם.

קיבלתי את המאמר מידיד שראה אותו באתר של האונברסיטה
לענין הגר"א אני מסכים שהקטע הראשון לעצמו פחות מוכיח את דעתו, אבל בשילוב הקטע השני, שהזכיר שם את המדרש על הציפור ובמשל דיבר על בהמה, דומני שדי ברור שזו דעתו, אם כי אכן זה לא מפורש להדיא
אגב, הרד"ל בהערותיו על מדרש רבה התייחס לראיה מציפור, ונדחק ליישב
את "שפתי חיים" השגחה אתה מכיר? [ישנו באוצה"ח, אם תרצה אוריד את הספר משם ואשלח לך], בספר חיים פרידלנדר שכידוע היה חצי זילברמן חצי בניברקי שכני"ק מביא את כל המקורות מהראשונים והמקובלים שאין השג"פ על בע"ח, ואז מביא את היע"ד והגר"א, ועושה שם שמיניות באוויר לסדר הכל ביחד, שלא תהיה מחלוקת גמורה וכו' וכו' וכנהוג. בזכותו התוודעתי כבר בהיותי נער צעיר שהדעה המקובלת על רוב חכמי ישראל והחשובים שבהם שאין השג"פ על בע"ח

וכמובן אני ממתין בכליון עינים לפוסט המדובר

אד\"ם הכהן כתב:קיבלתי את המאמר מידיד שראה אותו באתר של האונברסיטה
לענין הגר"א אני מסכים שהקטע הראשון לעצמו פחות מוכיח את דעתו, אבל בשילוב הקטע השני, שהזכיר שם את המדרש על הציפור ובמשל דיבר על בהמה, דומני שדי ברור שזו דעתו, אם כי אכן זה לא מפורש להדיא
אגב, הרד"ל בהערותיו על מדרש רבה התייחס לראיה מציפור, ונדחק ליישב
את "שפתי חיים" השגחה אתה מכיר? [ישנו באוצה"ח, אם תרצה אוריד את הספר משם ואשלח לך], בספר חיים פרידלנדר שכידוע היה חצי זילברמן חצי בניברקי שכני"ק מביא את כל המקורות מהראשונים והמקובלים שאין השג"פ על בע"ח, ואז מביא את היע"ד והגר"א, ועושה שם שמיניות באוויר לסדר הכל ביחד, שלא תהיה מחלוקת גמורה וכו' וכו' וכנהוג. בזכותו התוודעתי כבר בהיותי נער צעיר שהדעה המקובלת על רוב חכמי ישראל והחשובים שבהם שאין השג"פ על בע"ח

וכמובן אני ממתין בכליון עינים לפוסט המדובר

עיינתי כעת בדברי האי שוטה חיים פרידלנדר זל"ל בספרו 'שפתי חיים' א הנקרא 'פרקי אמונה והשגחה', עמ' עה-צה.
ולא הוסיף שם כלום אלא דברי הגר"א שהבאת, וכבר כתבתי שלדעתי אין מהם ראיה. ומן הטראסק שעשו בספרי סרוחי חסידים בעניין השגח"פ על בע"ח אותו פרידלנדר חסר מוח אינו יודע כלל.
אמנם כשיצא מאמרי בספר ובו קובץ ממאמריי כמקובל, אולי אוסיף שם בהערת שוליים ציון לספרו דהאי שוטה פרידלנדר. אם אדע שמך ותרשה זאת אתן לך קרדיט כמקובל באקדמיה (ומדקדקים בזה מאד שם), ולא - אכתוב שמן הקוראים הראו לי כך וכך.

משה זאב הכהן פעטש-געבער כתב:

אד\"ם הכהן כתב:קיבלתי את המאמר מידיד שראה אותו באתר של האונברסיטה
לענין הגר"א אני מסכים שהקטע הראשון לעצמו פחות מוכיח את דעתו, אבל בשילוב הקטע השני, שהזכיר שם את המדרש על הציפור ובמשל דיבר על בהמה, דומני שדי ברור שזו דעתו, אם כי אכן זה לא מפורש להדיא
אגב, הרד"ל בהערותיו על מדרש רבה התייחס לראיה מציפור, ונדחק ליישב
את "שפתי חיים" השגחה אתה מכיר? [ישנו באוצה"ח, אם תרצה אוריד את הספר משם ואשלח לך], בספר חיים פרידלנדר שכידוע היה חצי זילברמן חצי בניברקי שכני"ק מביא את כל המקורות מהראשונים והמקובלים שאין השג"פ על בע"ח, ואז מביא את היע"ד והגר"א, ועושה שם שמיניות באוויר לסדר הכל ביחד, שלא תהיה מחלוקת גמורה וכו' וכו' וכנהוג. בזכותו התוודעתי כבר בהיותי נער צעיר שהדעה המקובלת על רוב חכמי ישראל והחשובים שבהם שאין השג"פ על בע"ח

וכמובן אני ממתין בכליון עינים לפוסט המדובר

עיינתי כעת בדברי האי שוטה חיים פרידלנדר זל"ל בספרו 'שפתי חיים' א הנקרא 'פרקי אמונה והשגחה', עמ' עה-צה.
ולא הוסיף שם כלום אלא דברי הגר"א שהבאת, וכבר כתבתי שלדעתי אין מהם ראיה. ומן הטראסק שעשו בספרי סרוחי חסידים בעניין השגח"פ על בע"ח אותו פרידלנדר חסר מוח אינו יודע כלל.
אמנם כשיצא מאמרי בספר ובו קובץ ממאמריי כמקובל, אולי אוסיף שם בהערת שוליים ציון לספרו דהאי שוטה פרידלנדר. אם אדע שמך ותרשה זאת אתן לך קרדיט כמקובל באקדמיה (ומדקדקים בזה מאד שם), ולא - אכתוב שמן הקוראים הראו לי כך וכך.

מה מאד חפצתי שייזכר שמי בספר החיים למרן שליט"א, אך מטעם הכמוס אחפוץ בעילום שמי
פרידלנדר ידע מן הסתם לדברי החסידים הידועים מאד, אלא שהיה מנגד גדול רח"ל.

סוף סוף הגיע אתמול בדואר הכרך המודפס של "מורשת ישראל" עם מאמרי... וכעת פירסמתי בבלוג את כל השתלשלות הסיפור.

אני מעתיק את ההודעה שכתבתי בעצכ"ח, ובסופה קישור לבלוג, שם מסופר הסיפור כולו.

השגחה פרטית על בעלי חיים: חידוש הבעש"ט או ישו הנוצרי?

מאמרי החדש המתפרסם כעת בכרך 18 (2) של "מורשת ישראל", כתב-העת של אוניברסיטת אריאל, מרחיב בנושא שנגעתי בו ב"מה שאלוהים לא יכול", עמ' 409-399, ומבחינה זו הוא מהווה המשך של ספרי.

נושאו המרכזי של המאמר הוא דחייתה של התיאולוגיה החסידית והחרדית בת-זמננו את השקפתו של הרמב"ם, כפי שהיא מתוארת ב"מורה הנבוכים", ולפיה אלוהים משגיח בפרטות רק על בני אדם, בעוד לגבי בעלי-חיים, ואין צריך לומר צומח ודומם,

"לא אאמין כלל שזה העלה נפל בהשגחה בו, ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזירה מאת השם ורצונו האישי עתה […] אבל אלו כולם אצלי במקרה גמור, כמו שחושב אריסטו" (מו"נ ג, יז).

לדעה זו של הרמב"ם שותפים רובם ככולם של ה'ראשונים', אולם היא נדחית בידי החסידות, מאז עלייתה לפני כמאתיים וחמישים שנה, ועד לזמננו. בפרט בדורנו, הפך זאת ר' מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מלובביץ'-ניו יורק, לעיקר גדול בשיטתו. הלה יודע לקבוע, כי

"כבר נתקבלה שיטת הבעש"ט, שהשגחה פרטית היא היא לא רק על מין המדבר אלא גם על מין החי והצומח, ואפילו על מין הדומם" (תורת מנחם תשי"ז א, עמ' 211).

"נתקבלה"? על מי "נתקבלה"? איפה "נתקבלה"? ומה כוחו של אותו 'בעש"ט', שאינו מגיע לקרסוליו של הרמב"ם בשום תחום, לדחות את עמדת הרמב"ם?

עם זאת, מבחינה מסויימת הלובביצ'ר אכן צודק, שכן דחיית שיטת הרמב"ם בנושא זה אכן משותפת כיום לכל החוגים החרדיים, חסידים כ'מתנגדים'. במאמרי אני מביא למשל מדברי מנהיג הליטאים בדורנו ואויבו הגדול של הלובביצ'ר, אליעזר שך, שלמרבה האירוניה מצוטט באותו הנוסח ממש של הלובביצ'י, "שזו קבלת עם ישראל להאמין באמונה שלמה בהשגחה פרטית על הכל". אני מביא במאמר גם דיון משעשע מתוך "משנה הלכות" של מנשה הקטן מאונגוואר – ותיכף תשמעו מדוע אני מציין במיוחד כבר עכשיו את שמו של הברנש הזה – כדוגמה טיפוסית לתפיסה חרדית בת-זמננו את בעיית השגחה פרטית על בעלי חיים.

העוקץ המרכזי של המאמר מגיע כשאני מראה, כי האמונה בהשגחה פרטית על בעלי-חיים כלל ועיקר אינה "חידוש מורנו הבעש"ט", כפי שנהג הלובביצ'ר לומר. קדם לבעש"ט בחידושו המפוקפק מנהיג יהודי אחר – ישו הנוצרי, שהטיף אותו למאמיניו אלף ושמונה מאות שנה מקודם לכן. לא זו בלבד, אלא שהתיאולוגים הנוצרים של ימי הביניים, בהשראת מושיעם, ציטטו את הרמב"ם ותקפו אותו בזעם קדוש, באותן טענות צדקניות שמעלים נגדו החסידים והחרדים בעת החדשה. ולא רק הנוצרים; גם המוסלמים והקראים בימי הביניים האמינו בהשגחה פרטית על בעלי חיים, ואף אלו הטיפו בצדקנות ל"ר' משה, אשר נמשכה דעתו לפי דעת אריסטו". פלא גדול הוא, אם כן, כיצד דוקא אנו, בני העם הנבחר, היינו האחרונים לקבל את התובנה המופלאה הזו בעניין השגחה פרטית על בעלי-חיים, אלפי שנים לאחר שזכו לה כל התועים – הנוצרים, המוסלמים, ואפילו הקראים. אך טוב מאוחר מלא כלום.

נושא השגחה פרטית על בעלי-חיים הוא רק חלק מאבסורד גדול יותר, שהוא המטרה הראשית של המאמר. אני מצביע על מצב פרדוקסלי: בעוד בענייני הלכה מקודשת סמכותם של ה'ראשונים', כפי שמכונים חכמי ישראל שפעלו במחצית השנייה של ימי הביניים, ואף אחד מן ה'אחרונים' לא יעיז לחלוק עליהם אפילו בדין פעוט כלשהו בהלכות שבת או נדה, הרי שבענייני אמונה ו'מחשבה' משקלן של עמדות שהתקיים סביבן קונצנזוס של ה'ראשונים' כולם הוא אפסי, וטיפוסים כמו 'הבעש"ט', הלובביצ'ר ומנשה הקטן, מרשים לעצמם לבטלן כלאחר-יד. זהו גם הקשר בין בעיית השגחה פרטית על בעלי-חיים לבעיית הנמנעות, הנושא הראשי של ספרי "מה שאלוהים לא יכול", שאני מוכיח כי מצב זהה שורר גם לגביה.

מאמרי השלם נמצא במורשת ישראל 18, מס' 2 (2020), עמ' 267-235. אפשר לקרוא אותו גם באתר האינטרנט של "מורשת ישראל", כאן:

https://www.ariel.ac.il/wp/moreshet-israel-jurnal/2020/11/03/%d7%94%d7%a9%d7%92%d7%97%d7%94-%d7%a4%d7%a8%d7%98%d7%99%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%91%d7%a2%d7%9c%d7%99-%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%a9%d7%95%d7%95%d7%90%d7%aa-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%aa/

וכן בדף שלי באתר Acadamia, כאן:

https://indepent.academia.edu/ISRAELNETANELRUBIN

'מורשת ישראל' לא הדפיסו את המאמר תחת כותרתו המקורית, "השגחה פרטית על בעלי חיים: חידוש הבעש"ט או ישו הנוצרי?", ותחתיה נתנו לו כותרת אנמית: "השגחה פרטית על בעלי חיים: השוואת מקורות בתרבות"... וזהו רק קצה הקרחון של השערוריה שהתחוללה סביב המאמר הזה. על דחיית המאמר, לאחר עימודו בתוך הכרך של 'מורשת ישראל' 17 (!), בשל האולטימטום שהציבה פרופ' חרדית, חברת המערכת ... דין תורה אצל פרופ' אסא כשר... איומים בפנייה למל"ג, כניעת המערכת, התפטרותה של הפרופ' הפתייה, ולבסוף – נצחון, והדפסת המאמר במלואו, למעט שינוי כותרתו והשמטת משפט לגלגני בסוף – תוכל לקרוא, לפי סדר השתלשלות האירועים, בבלוג שלי המוקדש לענייני הספר "מה שאלוהים לא יכול", כאן:

http://whatgodcannot.blogspot.com/2020/11/blog-post.html

שמתי לב כעת לעוד השמטה זדונית בנוסח המאמר ש'מורשת ישראל' פירסמו.

במאמר, עמ' 246, אני מצטט את ה"יערות דבש" לר"י אייבשיץ:

ועיין בדברי רמב"ם במו"נ, דדעתו
דעל אדם ה' משגיח בפרטות אבל על בהמות ועופות אין משגיח בפרטות כי אם בכל המין,
והרמב"ן חולק. וזהו מאמר חז"ל במדרש רבה )בראשית רבה עט, ו(: רשב"י כד יצא ממערה
]...[ שמתחילה חשב כדעת הרמב"ם במורה כי על ציפורים פרטיים אינו משגיח, אבל אחר
כך ראה כרמב"ן שאפילו על ציפורים פרטיים השגחתו מיוחדת".

ולכאורה - ישאל המעיין - הרי לעיל, עמ' 244 והערה 23 שם, הבאתי שני ציטוטים מהרמב"ן שאין השגח"פ על בע"ח, וכרמב"ם, ומאיפה הקריץ אייבשיץ שרמב"ן אומר להיפך?

אלא שמטומטמי 'מורשת ישראל' השמיטו בעמ' 246 שם משפט, המופיע גם בספרי "מה שאלוהים לא יכול", עמ' 401, וז"ל הטהורה שם:

הרמב"ן שמדבר עליו אייבשיץ נמצא באותו מקום בו מצוי הרשב"א בעניין הנמנעות של חב"ד, כלומר, בעולם הדמיון; כפי שראינו, הרמב"ן של העולם האמיתי נוקט בפירוש כשיטת הרמב"ם בנושא, כמו שאר כל גדולי ישראל עד לאותה תקופה, ולפנינו שוב נסיון להיתלות באילן דמיוני מעידן ה'ראשונים' כדי שלא להצטייר כחולקים על הקונצנזוס של תקופה הנתפסת כחתומה.

וכמובן, לפ"ז א"ש.

ובאמת תמוה מה ראו להשמיט משפט זה דווקא, אחר שהמאמר כולו רצוף ביזויים גדולים על חב"ד ועל כל 'גדול' הנקרה בדרכי? כנראה, רוחה הרעה של ל.מ. המשיכה לרחף על המערכת גם לאחר התפטרותה.

מה לעשות? שכינתא בגלותא ואורייתא בגלותא. לכשיודפס בקובץ מאמריי תושב הפיסקה המושמטת, יחד עם שמו המקורי של המאמר.

קראתי כעת את כל השתלשלות הדברים עד לפרסום, פלא פלאים, ממש מעשה ל"שבחי כ"ק מרן שליט"א", ותיתי לי שבכתבי ראיתי את האיל וכו', נזרקה בי רוח הקודש

הכותב הוא יהודי מאמין שאינו מזדהה עם הסגנון הבוטה של מרא דאתרא.
אולם מאד נהניתי מהספר מה שאלוהים לא יכול, שחושף את שקרי חב"ד ודמיונותיהם
כעת נהניתי לראות שנגעת בנושא שהעסיק אותי מכבר בעניין שקרי חב"ד לגבי השגחה פרטית בדצ"ח
כתבתי על כך מאמר לפני 15 שנה.
כשיתאפשר הדבר מבחינת המערכת כאן אצרף לינק לדרייב למאמר

מציץ כתב:הכותב הוא יהודי מאמין שאינו מזדהה עם הסגנון הבוטה של מרא דאתרא.
אולם מאד נהניתי מהספר מה שאלוהים לא יכול, שחושף את שקרי חב"ד ודמיונותיהם
כעת נהניתי לראות שנגעת בנושא שהעסיק אותי מכבר בעניין שקרי חב"ד לגבי השגחה פרטית בדצ"ח
כתבתי על כך מאמר לפני 15 שנה והריהו לפניכם
[בשל מגבלות האתר אני שולח אותו בלינק לדרייב

איפה הלינק?
לכאורה, אם המאמר טוב ומעניין, חבל שיהיה רק בדרייב, אשר ברבות השנים מתבטלת האפשרות להורידו משם כידוע לקוראי הפורומים.
אולי מוטב להעלותו כאן בכמה חלקים, או באיזו דרך אחרת, ואם צריך אתה לעזרתי, הגד ואתן לך כתובת מייל.

מציץ כתב:
כשיתאפשר הדבר מבחינת המערכת כאן אצרף לינק לדרייב למאמר

מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה!
מתי יתאפשר הדבר מבחינת המערכת? צריך לחכות שבוע?
בינתיים שלח לי הלינק למייל natie@netvision.net.il
אם אינך רוצה להיחשף תוכל כמובן לפתוח לך מייל זמני.

אני מנסה להעלות כאן המאמר ששלח לי 'מציץ' דלעיל, ואם תצליח ההעלאה אכתוב עליו בהודעה הבאה.

העלאת המאמר ששלח לי 'מציץ' הצליחה - עכ"פ, אני הצלחתי להורידו לאחר ההעלאה למחשבי, ואני מקווה שגם אחרים יצליחו בכך.

כעת אכתוב עליו כמה מילים.

מחבר המאמר הזדהה בפניי, אבל ביקש שלא אכתוב שמו ושאמחק שמו מראש המאמר ששלח לי, וכמובן כיבדתי זאת.

כפי שכתב 'מציץ' בהודעתו דלעיל, המאמר אכן נכתב מתוך יראת-שמיים, ובכל זאת יש בו לדעתי כמה נקודות מעניינות, ואני ממליץ לכל אחד להורידו ולקוראו, ובהמשך אולי נדון בחלק מאותן הנקודות.

עכ"פ, לא אמנע מלכתוב כבר עתה, כי קריאת המאמר גרמה לי תענוג גדול.

ראשית, שמחתי לראות, כי בניגוד לגישת ה'אמונה פשוטה' השוררת כיום, בה דנתי במאמרי, עדין יש בזמננו אברכים שחוץ משטויות כגון דיני הנחת השניצל על הפלטה בשבת, מתעניינים גם בנושאים העומדים ברומו של עולם, באלוקות, בתיאולוגיה, וכשאף אחד לא רואה, אפילו מעיזים לפתוח מו"נ.

אמנם, חיפשתי את שמו של כותב המאמר ב'גוגל', ומצאתי שהוא משתייך לקהילת מאמיני הר"ל מינצברג ז"ל; והנה מתברר עתה, כי לא על חינם נידהו להלה מיכל יהודה קאקוביץ' זל"ל - ואשים מחסום לקולמוסי, פן אשתנק מצחוק.

שנית והוא העיקר, נהניתי לראות כי לא זו בלבד שמעיינים באלוקות, אלא אף מעיזים לפקפק בשטויותיהם של אנשי חב"ד, שהללו מפיצים בכל מקום כביכול מדובר בגופה של יהדות, וכמובן, כשבודקים אחריהם ואפילו מעט, מגלים במהרה את סורחנם הנודף.

רבותיי! שטיפת המוח הציבורית בידי אנשי חב"ד, היא נוראה. הללו, סמוכים על "חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם", כפתגמו של רבם, דומה שהיו יכולים לתת שיעורים גם לגבלס. בכל בית כנסת, בכל בית מדרש, בכל פינה, בכל חור, מטילים הללו את "שיחת השבוע" שלהם, "שיחת הגאולה", "אור וחיות", "כי קרוב", פרסומיו הרבים של שילת שנועדו לשטוף מוחם של מזרחניקעס (השוק הייחודי שלו, וכסף לא חסר לו), וכן הלאה. אנשים כה רבים, מתוך שיעמום, ומהיעדר אלטרנטיבה, נוטלים את עלוניהם ופרסומיהם וקוראים בהם, וכך מתקבעות שטויותיהם בליבם, כביכול הם גופי תורה. הרי סתם אדם לאו בר הכי הוא להתחיל לבדוק אחריהם ולחפש במקורות, וכשהוא קורא שוב ושוב מדברי סורחנם שיש השגח"פ בבע"ח למשל, סוף סוף מתיישב הדבר בדעתו ומתערבל אצלו יחד עם 'הדף היומי' שהוא שומע בכל ערב וכיוצא, עד שנקבע אצלו שכך היא דעת היהדות.

לדעתי, אפוא, פרסום סורחנם, הודעת קלונם, בשורת חרפתם, וגילוי ערוותם של הללו, היא ממש עבודת קודש, הצלה לדורות ממש. מזה כמה שנים שאני עוסק בכך, וב"ה רואה ברכה בעמלי. אמנם אין לי כסף וכוח אדם כמותם, אבל מקובלנו כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. אני קורא לכל אחד ואחד שידע ויודיע בסביבתו, כי בכל פעם שבפרסום חב"די מופיע בהערות "מקור", במקרים רבים מדובר במ"מ שאינו קשור לנושא כלל, ולא מעט פעמים כתוב שם ממש ההיפך. בפרט נטפלים הללו לרמב"ם, שאילו  קם לתחייה וראה את מה שהם כותבים משמו בספרי סורחנם, חוששני שהיה קופץ מיד בחזרה לאדמה. אולם, יש שכר לעמלי, ולאור ההד שעוררו ספריי ומאמריי בשנים האחרונות, אני מקווה כי הציבור בסופו של דבר יעמוד על טיבם, ויתן לסילופי סורחנם את המשקל הראוי לו.

משה זאב הכהן פעטש-געבער כתב:העלאת המאמר ששלח לי 'מציץ' הצליחה - עכ"פ, אני הצלחתי להורידו לאחר ההעלאה למחשבי, ואני מקווה שגם אחרים יצליחו בכך.

אודיעו שאף אני הצלחתי בכך, ומאחר שהעדת שהמאמר מעניין אקראנו מחר

מציץ כתב:הכותב הוא יהודי מאמין שאינו מזדהה עם הסגנון הבוטה של מרא דאתרא.
אולם מאד נהניתי מהספר מה שאלוהים לא יכול, שחושף את שקרי חב"ד ודמיונותיהם
כעת נהניתי לראות שנגעת בנושא שהעסיק אותי מכבר בעניין שקרי חב"ד לגבי השגחה פרטית בדצ"ח
כתבתי על כך מאמר לפני 15 שנה.
כשיתאפשר הדבר מבחינת המערכת כאן אצרף לינק לדרייב למאמר

כבוד הרב/הרה"ג/הרב הגאון/הגאון/הגאון הגדול [מרן יש כאן רק אחד, אז יסלוח לי שאיני מכבדו בתואר זה] רבי מציץ שליט"א
קראתי מאמרך, ונהניתי מאד, אך כמדומה שדווקא לפי פשוטו הבאת מקור נאמן שכבר מראשית החסידות סברו שיש השגחה פרטית על כל דבר, שהרי כך הם פשטם של דברי הפרי הארץ שהבאת, ואעתיק אותו כאן לתועלת הדיון:
בספר פרי הארץ נאמר – (פרשת בא) והנה באמת רחוק מרשעים ויפג לבם להאמין השגחה פרטית כזו שאין אדם נוקף אצבעו, ואין שום עשב יבש ונעקר, ואין שום אבן נזרק, כי אם בזמן ומקום הראוי לו, כמאמר (קהלת יא, ג) אל מקום (אשר) שיפול העץ שם יהוא, ואין שום תנועה גדולה וקטנה מן הצמצום הראשון עד שפל המדרגות שבארץ ותחת לארץ הכל מאתו יתברך.
וודאי וודאי שהמשמעות הפשוטה של דבר היא כפי הידוע בשם הבעש"ט.
הן אמת שבתחילה נדחקת להעמיס בדבריו ובדברי עוד חכמים אחרת, אך גם מדבריך נראה שהינך סבור שאין אלא בגדר "העמסה".
ומה שהצעת בהמשך שאמנם זו השגחה פרטית אך היא מגדר השגחה כללית, הרעיון לעצמו בהחלט אפשרי כביאור בדעת הבעש"ט, אך דומני שודאי פשטות דברי הראשונים ואולי אפילו יותר מפשטות היא לא כך, ולדעתם יש אקראיות גמורה בהשגחה הכללית.
וכמו שכתבת הינך מודה ביושר שנקודת המבט שלך איננה מחקרית, אלא ממקום של יר"ש ואמונת צדיקים,אבל אנו הנוקטים בשיפולי אדרתו של מרן שליט"א אין לנו כל צורך להדחק וליישב דברי הבעש"ט וראשי החסידות עם דברי הראשונים. והבוחר יבחר.