ודע מה שתשיב למסרחניק: "וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה"

מחר כבר ראש חודש כסלו, ומתקרבים אנו לימי החנוכה.

ימים אלו, משמעות מיוחדת להם בעיני מסרחניקעס. בכל ויכוח עם מסרחניק, ישלוף הלה את הרמב"ם, ספר זמנים, ויקריא בחדווה מתחילת הלכות חנוכה:

"בבית שני כשמלכו יוון, גזרו גזירות על ישראל, וביטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם, ובבנותיהם; ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטימאו הטהרות.  וצר להם לישראל מאוד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוהי אבותינו, והושיעם מידם.  וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים, והרגום והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה--עד החורבן השני".

"וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה", יקרא המסרחניק בהטעמה, וישאג בתרועת נצחון:

מי הם המלכים שמלכו בישראל במאתיים שנה אלו? חוץ משלומציון ואגריפס, הרי היו רובם רשעים מרושעים, עוכרי ישראל, שונאי ורודפי הדת, צדוקים - אלכסנדר ינאי, הורדוס, וכיוצא בהם!

ובכל זאת, לדברי הרמב"ם, נקבע חג החנוכה על שחזרה המלוכה ליד ישראל, ולו תחת טיפוסים כאלו.

אם כך - יסיים המסרחניק, בעודו מחליק את שפמו בסיפוק - בודאי שעלינו לחגוג את יום עצמאותנו ותקומתנו, ראשית צמיחת גאולתנו, בישראל מדינתנו, יסוד כסא ה' בעולם. מה טוענים החרדים - שמד? העברה על דת? מליון ילדים לא יודעים 'שמע ישראל'? אך מה בכך! וכי גרוע הוא בן גוריון מאלכסנדר ינאי והורדוס?

והוא יהדס לו משם, משופם כמו מסרחניק של פעם, או עם זקן חרד"לי כאלו אשר חדשים מקרוב באו - כך או כך, יקרטע לו כטווס מנצח, וזמר 'התקווה' על שפתיו.

                                                              *

אינני יודע מיהו שהגה את הראיה הזו מדברי הרמב"ם - משה צבי נריה, שאול ישראלי, או אולי צבי יהודה המשוגע בעצמו. כך או כך, חובתנו לענות עליה. ודע מה שתשיב למסרחניק!

(המשך יבוא)

הנה, מסרחניקעס, כבר מתחיל אני לענות לכם.

פיתחו נא, מסרחניקעס, ב"קדמוניות היהודים" של יוסף בן מתתיהו, ספר יז פרק יא, עמ' 272 בתרגום שליט. שם מתאר יוסף את המשלחת היהודית שבאה לרומא לאחר שהורדוס שלכם התפגר סוף סוף, כדי לבקש על... "ביטול המלוכה"!!!

אללי, כן, "ביטול המלוכה", כך באמצע המאתיים שנה שחזרה מלכות לישראל, לפי הרמב"ם שאתם כה מנופפים בו...

ומי היו שם, במשלחת הזו? נטורי קרתא? טייטלבוימים? העדה החרדית? לאו דווקא...

הנה, כך אומר שם יוסף:

"מספר השליחים שנשלחו ברצון העם היה חמישים, ואליהם הצטרפו למעלה משמונת אלפים מיהודי רומי... וכשניתנה רשות הדיבור לשלוחי היהודים, שהתכוונו לדבר לשם ביטול המלוכה, נפנו לקטגוריה על מעשי העוול של הורדוס... אם אמנם רבים הם שמתו במיתות שמעולם לא סופר עליהם קודם לכן, הרי שאסונם של החיים גדול הרבה מאסונם של הללו... עינוי בתולות וחרפת נשים, ובאיזו מידה נעשו מתוך הוללות ושלא כדרך בני אדם... מנהג זדון זה נהג בהם הורדוס, שלא היתה נוהגת אפילו חיה, אילו היה בה הכוח לעמוד בראש בני אדם... עיקר דרישתם היה שישוחררו מן המלוכה ומשלטונם של אלה, וייעשו ארץ נספחת על סוריה, ויושמו תחת שלטונם של האיסטראטגים הנשלחים שמה"...

שומו שמייים, מסרחניקעס! הם פשוט ביקשו שיחזירו את הארץ לידי המנדט!

ומה, מסרחניקעס ריחניים שלי? לא היה שם צבי יהודה, או משוגע מסוגו? לא היה שם איזה טאו או יואל בן נון שיסביר להם, כי 'יסוד כסא ה' בעולם' מתקיים אפילו במלך רשע? נו, אז הורדוס הרג קצת, אנס קצת, ובנו גם ילך בדרכו מן הסתם - אבל העיקר הוא הרי ש"חזרה מלכות לישראל"! ועכשיו, בגלל זה אתם מבקשים לחזור למנדט? מטורפים! ומה יהיה עם מאתיים השנים של הרמב"ם? מה יהיה עם חנוכה?

(המשך יבוא)

מסרחניקעס! משום מה נראה לי כי גם אתם, לו חייתם בימי הורדוס, הייתם מצטרפים למשלחת המבקשת להחזיר את ארץ ישראל למנדט. 

כשמדינת ישראל עורכת מצעדי גאווה ברחוב, זה לא מפריע לכם לטעון שהיא "ראשית צמיחת גאולתנו". אפילו כשמדינת ישראל עושה 'התנתקות' ומשליכה אתכם מבתיכם, כלב 'ממלכתי' כמו יואל בן נון, תלמידו של צבי יהודה המשוגע, עשוי לומר ש"הריבון החליט". אבל אם "הריבון" הורדוס היה מחליט לצלוב את יואל בן נון או לאנוס את בתו, ליבי אומר לי שגם חמור כזה היה מצטרף למשלחת המבקשת להשתחרר מן ה"מלכות" שחזרה לישראל, ולחזור אל המנדט.

אז אל תקשקשו לי, מסרחניקעס ריחניים שכמותכם, על הרמב"ם של "וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה".

חוץ מזה, מסרחניקעס, לטעמייכו:

או שהרמב"ם לא ידע היסטוריה, או שהוא לא ידע מתמטיקה, או שהוא לא ידע לא זה ולא זה.

"יתר על מאתיים שנה" שחזרה מלכות לישראל "עד החורבן השני" אין כאן, וגם לא משהו קרוב למאתיים שנה.

מרד יהודה המכבי פרץ ב167 לפנה"ס, וגם אם נתחיל לחשב מאותה שנה עצמה, הרי עד שפומפיוס התערב בריב האחים ב63 לפנה"ס ויהודה איבדה את עצמאותה, אין לנו יותר ממאה וארבע שנים.

אפילו אם נניח שגם השנים בהן משלו ביהודה מלכים שהיו משועבדים לרומא והעלו לה מס, כמו הורדוס, נחשבים עדיין כחלק מתקופת "חזרה המלכות לישראל", אין לנו בסך הכל יותר ממאה ושמונים שנה. שהרי משנת 6 לספירה, לאחר הגליית ארכלאוס בן הורדוס לגאליה, עד פרוץ המרד הגדול בשנת 66, לא היה ביהודה אפילו מלך בובה של הרומאים, למעט תקופת אגריפס הראשון בין 41 ל44. בכל השנים הללו, כידוע לכל בר בי רב, היתה יהודה פרובינציה רומאית לכל דבר, ומשל בה נציב רומי. אז אפילו אם נוסיף את כל שנות בית הורדוס, וגם את ארבע השנים של המרד הגדול, ממש עד שריפת בית המקדש בשנת 70, אין לנו יותר ממאה ושמונים שנה, לא רצופות.

מסרחניקעס - אפילו לשיטתכם, היכן הן ה"יתר ממאתיים שנה" בהן "חזרה המלכות לישראל", לפי הרמב"ם?

(המשך יבוא)

לגבי מניין "יתר ממאתיים שנה" שמזכיר הרמב"ם, יתכן והוא הסתמך על הברייתא בעבודה זרה ט, א: "מלכות חשמונאי בפני הבית מאה ושלוש, מלכות בית הורדוס מאה ושלוש". ובאמת, רק המספר של "מלכות חשמונאי בפני הבית מאה ושלוש" מדוייק, אבל המספר של "מלכות בית הורדוס מאה ושלוש", אינני יודע איך חישבוהו. ימי מלכות בית הורדוס נטו הם לכל היותר שבעים ואחת שנים, ואם מחשבים את כל התקופה מ63 לפנה"ס עד 70 לספירה, יש לנו מאה שלושים ושבע שנים. כמובן שאין סיבה לטרוח יותר מדי בביאורה של אותה ברייתא מבולבלת, הקובעת בתחילתה כי "מלכות פרס בפני הבית שלושים וארבע שנה" - במקום מאתיים וחמש שנה, כפי שהיה במציאות.

אבל גם אם על אותה ברייתא הסתמך הרמב"ם, מסרחניקעס ריחניים שלי, לא תעלה בכך תרופה למכתכם. היתכן כי על "מלכות בית הורדוס מאה ושלוש" יכתוב הרמב"ם, כי חנוכה נתקן על שחזרה לישראל? הרי בבבא בתרא ד, א, קובע התלמוד כי הורדוס על פי דין היה *עבד*, עבד כנעני. אינני נכנס לזה שעל פי דין היה אסור למנותו למלך, לא היה לו דין מלך, ושום דין מדיני מלך לא נהג בו (כי הרי לפי המסרחניק הריחני בטיטולים, דב ליאור, גם המדבר נגד ביבי נתניהו עובר משום "ונשיא בעמך לא תאור"...). אבל הרי כתוב במשלי ל, כא-כב: "תחת שלוש רגזה ארץ ותחת ארבע לא תוכל שאת - תחת עבד כי ימלוך"! היתכן כי לפי הרמב"ם, את נרות החנוכה מדליקים אנו לזכר מאה ושלוש שנה בהם התקיים בנו "תחת שלוש רגזה ארץ"? האם יתכנו טימטום ועיוות יותר מזה?

ועוד, מסרחניקעס: הרי העניין כולו מופרך מיניה וביה. חנוכה נתקן, לפי התלמוד בשבת כא, ב, בשנה העוקבת לאחר כיבוש המקדש ונס פך השמן; "לשנה אחרת קבעום". איך יתכן, אם כן, כי באותה שנה תיקנו אותו על "יתר ממאתיים שנה" שתחזור המלכות לישראל בעתיד? וכי הם חזו עתידות?

אז מה בכל זאת הפשט ברמב"ם, מסרחניקעס ריחניים שכמותכם?

אני רק מחכה שיחליפו לכם את טיטוליכם וירחצו את צואתכם, כדי שניתן יהיה לדבר בדברי תורה, וכבר אני ממשיך!

(המשך יבוא)

ובכן, מסרחניקעס, מה הפשט ברמב"ם "וחזרה מלכות לישראל יתר ממאתיים שנה"?

כדי לתפוס מה קורה כאן, מסרחניקעס, עליכם להבין כי כשהרמב"ם מגיע לחנוכה, הוא בצרה גדולה. אין להרמב"ם שום משמעות לצקת לחנוכה.

חג בגלל נס פך השמן? ממתי זוכה כל נס לחג? והיכן החג על נס "שמש בגבעון דום"? על מפלת סיסרא, סנחריב, ושאר כל הניסים והנפלאות הדמיוניים שבתנ"ך? ניסים כשלעצמם אינם מונצחים בחגים, שאם לא כן, חייהם של אבותינו שהיו רוויים ניסים בכל עת, היו מחייבים כי כל יום יהיה חג.

במסורת הדרשנית המקובלת היום, שיסודה במקרה זה הוא בספרי מהר"ל מפראג, חנוכה מסמל את נצחון היהדות את היוונות, תרבות יוון ו"חכמה יוונית", נצחון האמונה את הפילוסופיה, נצחון אלוהי אברהם את אלוהי אריסטו, וכו'. נס פך השמן מתורגם לסמל לרוח היהודית המקורית שנושעה מן הטומאה היוונית, וכך נוצק לחג החנוכה תוכן מהותי, והוא מצטרף לחגים אחרים שגם הם טופלו בדרך דומה, כגון שבועות שהפך לחג מתן תורה, ראש השנה שהפך ליום הדין, סוכות המסמל את ארעיות העולם הזה, וכן הלאה.

אבל את הפרשנות הזו לחנוכה עשוי לתת רק מי שבעיניו אריסטו הוא "היווני הבליעל" ('איגרת הקודש' המיוחסת לרמב"ן), הפילוסופיה היוונית "אין לה פרי כי אם פרחים" (ריה"ל), וכן הלאה. זוהי אכן הדעה הנפוצה בין רובם ככולם של יראי שמיים, אך הרמב"ם, מה יעשה? לדידו הרי אריסטו הוא "ראש כל הפילוסופים" (הקדמת פיהמ"ש), חכמי יוון "הם חכמים באמת" (איגרת על גזירת הכוכבים), וכו' וכו'. חג על נצחון היהדות על היוונות? הרמב"ם, לדעתו 'מעשה מרכבה' ו'מעשה בראשית' אינם אלא המטאפיזיקה והפיזיקה האריסטוטליים, הרי שיעבד את היהדות ליוונות עוד יותר מאנטיוכוס, כפי שהעירו כבר שד"ל, הירש, ואחרים. כל הדרשנות המקובלת בעניין חנוכה, אינה באה כלל בחשבון מבחינת הרמב"ם. הוא בבעיה!

הרמב"ם אינו היחיד בצרה הזו. נקלעו אליה גם הציונים החילונים, שותפיהם של המסרחניקעס הריחניים. מנקודת מבטו של החילוני, חג על נצחונו של הפאנאט הפרימיטיבי המדובלל יהודה המכבי, על היוונים והמתיוונים הליברליים, הוא הרי אווילות שאין כדוגמתה. על מה יחגוג חילוני אוכל חזיר ושרימפס - על מתתיהו ששחט על מזבח האליל אחד בדיוק כמוהו, שרק רצה לזבוח לזאוס חזרזיר מקיבוץ מזרע? לזכר מי יצהל חילוני בוגר 'גימנסיה הרצליה' - לזכר כמה חרדים חשמונאים מטורללים,  שהתנגדו ל"גמנסיון בירושלים כמשפטי הגויים" (מכבים א, א, יד)?

הפתרון של הציונים החילוניים, שותפיהם של המסרחניקעס הריחניים, היה להפוך את חנוכה לחג לאומי-צבאי, לציון מלחמת העצמאות כביכול של המכבים. כל מי שקורא אפילו ברפרוף בספר מכבים ובשאר המסמכים ההיסטוריים המתעדים את מרד החשמונאים, הרי מבין מייד שמדובר בשטות שאין כדוגמתה. עצמאות, מסרחניקעס ארורים, היתה הדבר האחרון שעניין את יהודי בית שני. שלוש מאות שבעים ואחת שנים חיו תחת שלטון הפרסים ואחר כך תחת שלטון היוונים, ולאף אחד מהם לא היה אכפת שאין להם משטרה יהודית, צבא יהודי, וזונה עברייה. לפי כל המסמכים ההיסטוריים, מרד החשמונאים פרץ אך ורק בגין הגזירות על הדת.

אבל את הציונים החילוניים, שותפיהם של המסרחניקעס הריחניים, הטקסטים אף פעם לא הטרידו במיוחד. כתוב שהחשמונאים מרדו בגלל גזירות על השבת והמילה? הם ישירו כי "קרה אזי הנס / לעם אשר העז, ללחום אלי הדרור", וכיוצא בזה, ואף אחד ממילא הרי לא ילך לבדוק בפנים, מה באמת כתוב שם. הרמב"ם, לעומת זאת, אינו יכול לצפצף כך על הטקסט, כמו חילוני עם-הארץ או שותפו המסרחניק הריחני. מה יעשה הרמב"ם?

(המשך יבוא)

אז מה הפשט ברמב"ם, מסרחניקעס?

פשט משביע רצון, אני חייב להודות - אין לי. אבל לא אני אשם. אשם הרמב"ם עצמו, שאין לו פשט משביע רצון בטיבו של חג החנוכה.

למעשה, מציקה לרמב"ם קושיה שהציקה כבר לתלמוד עצמו - במה שונה חנוכה משאר כל הימים הטובים שנהגו בימי בית שני ופורטו במגילת תענית, וכולם בטלו עם החורבן? התלמוד משיב על כך "שאני חנוכה דמיפרסם ניסא" (ראש השנה יח, ב), אבל תירוץ זה עצמו אינו מובן, כאמור. על כל נס מתקנים חג? אם כך, למה אין חג לזכר "שמש בגבעון דום"?

ההסבר המקובל כיום הוא, כאמור, שחנוכה הוא חג נצחי לכבוד נצחון היהדות על ההלניזם. עבור מתעבי ההלניזם זהו אכן הסבר מוצלח מאין כמוהו, שהרי ההלניזם ויורשתו, התרבות המערבית, נמצאים במאבק רוחני עם ערכי התנ"ך עד ימינו. מנקודת מבט כזו, חנוכה ראוי לציון לדורות יותר מכל חג אחר. אולם על דעתו של הרמב"ם, כאמור, אין הסבר כזה עשוי להתקבל. בלית ברירה הוא מסביר לעצמו, כי ייחודו של חנוכה לעומת הימים הטובים האחרים שבמגילת תענית, הוא בהיותו פותח תקופה משמעותית וממושכת של עצמאות מדינית, ומסיבה זו אין לבטלו, גם לאחר שבסופו של דבר אבדה אותה עצמאות שהושגה, עם החורבן השני.

ללא ספק, מדובר בהסבר צולע. האם כיום מציינים אנו בחג את ימי חנוכת המקדש הראשון והשני, או דווקא בצום את יום חורבנם - תשעה באב? ברור כי לאחר שמישהו מת, אין עוד טעם לחגוג לו יום הולדת. גם חג על חזרת העצמאות המדינית לתקופה בת מאתיים שנה, כשמאז שבה אותה עצמאות ואבדה למשך אלפיים שנה, הוא חסר טעם וריח. אבל הרמב"ם במיצר - מה יכול תלמידו של אריסטו לעשות? לומר שהוא חוגג על מפלת רבו? בלית ברירה, נטפל הרמב"ם ל"חזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה".

אבל הגידו לי, מסרחניקעס: האם זה יפה לנצל כך את מצוקתו של הרמב"ם? הרי ברור כי לו היו לוחצים את הרמב"ם אל הקיר ושואלים אותו: האם כך אתה אמנם באמת סבור, כי את חנוכה מציינים אנו לדורות מאחר ועל ידו זכינו לשלטונו של הורדוס? היינו מראים לרמב"ם ב"קדמוניות היהודים" כי יהודי בית שני התחננו להפוך לפרובינציה רומית ולא להמשיך ולהישלט בידי בנו של הורדוס, והרמב"ם היה מתעקש: לא, העיקר ש"חזרה מלכות לישראל"?

תנו דעתכם, מסרחניקעס - והרי דברים קל וחומר, בן בנו של קל וחומר! ומה בימי יצחק רבין שחיק עצמות, על שאמר שאתם יכולים להסתובב לו כמו פרופלורים וכיוצא, עמדתם ושיניתם תיפלתכם ל"הגן עליה מפני ראשיה, שריה ויועציה", אילו הייתם בימי הורדוס שהיה טובח וצולב בכם, אונס את בנותיכם ונשותיכם, ומחרים את כל רכושכם - והרי את בניו שלו רצח, אותה חיית טרף מ"חזרה המלכות לישראל" - מה הייתם עושים אז?

הרפו, מסרחניקעס, הרפו! הרמב"ם, מסכן, לא התכווין למה שפלטה עטו במצוקתו. כשכתב "וחזרה המלכות לישראל יתר על מאתיים שנה" חשב על מלכות בית חשמונאי, לא על הורדוס. גם ימי בית חשמונאי היו רחוקים מלהיות כולם מציאה גדולה, אם נחשוב על אלכסנדר ינאי למשל, אבל הלה היה לו לפחות דין מלך, וקיימו בו מצוות עשה ד"שום תשים עליך מלך". על שכמוהו, גם אם רשע מרושע היה, אפשר לומר "וחזרה המלכות לישראל". לא על הורדוס, עבד אדומי, רשע ורוצח שהיה מלך דה-פקטו, אבל לא היה לו דין מלך ולא קיימו בו "שום תשים עליך מלך". 

וקל וחומר בן בנו של קל וחומר, מסרחניקעס, כי אין לבטא אפילו במחשבה "חזרה המלכות לישראל" על מלכים אביונים שלכם, מבן גוריון עד ביבי נתניהו, שאפילו מלכים דה-פקטו אינם. ביבי נתניהו? חחח! ההוא שלדעת אותו מסרחניק אלטע-קאקער, דב ליאור, עובר המדבר עליו משום "ונשיא בעמך לא תאור"? נתניהו הוא מלך, נשיא? הרי מתחילת כהונתו הוא בזוי, מושפל ומושתן עד עפר, בידי מלכי הארץ האמיתיים, שופטי הבג"ץ ימ"ש. נתניהו מלך, נשיא? אותו שלביתו פרצו עם צו חיפוש, זימנו לחקירות בכל בוקר, ובקרוב יוטל אל הכלא כשזר קוצים על ראשו?! בגלות ישראל!!! לא מלך יש לנו אלא מלכות, נקבות ארורות מן הבג"ץ ימ"ש!! וכמו יהודי בית שני, נזעק אף אנו בקול גדול: טלו מאיתנו מלוכה זו, קחו אותה בחזרה, הטילוה בפני מי שנתנה!! עשרת מונים מעדיפים אנו, הלואי תמשול בנו איזו ערלית הגונה כמו אנגלה מרקל, ולא הכלבתות מן הבג"ץ, ראשית סרחון גאולתנו!!!

ו"יתר על מאתיים שנה" ודאי לאו דווקא, ממש לאו דווקא.