כל הש"ס בשנה אחת - בואו ללמוד עם הוד כ"ק מרן שליט"א מסכת כתובות!

לצורך ה'הדרן' ביום השנה בחורף עלה על לב הוד כ"ק מרן שליט"א ללמוד מסכת כתובות, וזאת כחלק מסדרת *כל הש"ס בשנה אחת.*

הלימוד יימשך 13 שיעורים, כל אחד מהם בן שעה וחצי.

בשיעור זה, הראשון בסדרה, לומד רבינו שליט"א תוך שעה וחצי תשעה דפים שלמים - מדף ב ע"א עד דף יא ע"א.

הערות מעניינות מתוך השיעור

ג ע"ב ולדרוש להו דאונס שרי וכו'. אחת הקושיות והסוגיות האבסורדיות ביותר בתלמוד. כפי שמסבירים התוס' וכמו שמוכח מן הסוגיא, ה"קושיא" היא שמכיון שע"פ דין אין על האישה חיוב למסור את הנפש כדי למנוע מן ההגמון לבעול אותה בלילה הראשון, מבוקש להותיר במקומה את התקנה של 'בתולה נישאת ליום הרביעי', על דעת כן שכל הכלות תובלנה מאולם החתונות למיטת ההגמון... מה הבעיה? הוא אכן יאנוס אותה, אבל זה לא נורא, ככל שאין בכך בעיה הלכתית. האבסורד מתעצם בהמשך: "ואם מחמת האונס - מותר. מאי אונס? [...] דאמרי: שר צבא בא לעיר", ומפרש רש"י: ויחטפו צורכי סעודה מאשר ימצאו, עכ"ל. החיילים יזללו את הבופה באולם החתונות - נורא ואיום, ובשל כך מותר להקדים את החתונה ליום שני; אבל זה שהכלה תובל מן האולם למיטת ההגמון ותאבד אצלו את בתוליה - לא נורא... ולדרוש להו דאונס שרי...

ה ע"א אלא מעתה יוהכ"פ שחל להיות בשני בשבת ידחה גזירה שמא ישחוט בן עוף. והתעוררו התוס' אמאי נקט יוהכ"פ יותר משאר יו"ט. ונ"ל דמכאן סמך למנהגי לשחוט עוף לכפרות ולזוללו בסעודה המפסקת, ודלא כאלו השוטים הנבלים המתעצלים לקיים כפרות בכסף.

יש להגר"י ידען שליט"א ספר שלם על כגון דא.

חדש מקרוב בא כתב:יש להגר"י ידען שליט"א ספר שלם על כגון דא.

יש לך תשובה לטענה, או שאתה סתם מקשקש?

עלה הסרט השני על כתובות - כולל שמונה וחצי דפים, מדף יא ע"א עד דף יט ע"ב.




https://youtu.be/YJwZHZEaxFk?si=SRSa2-F83Yarmi4x

הערות מעניינות בדפים אלו:

דף טו ע"א מתשעה צפרדעים ושרץ אחד ביניהם וכו'. ופירש"י ושרץ אחד כגון צב שהוא דומה לצפרדע ביניהם וכו'. ישראלים דוברי עברית מודרנית המביאים את העברית שלהם אל הטקסטים של המשנה והתלמוד, יוצרים רק בלבולים. צב דומה לצפרדע? איך? האמת היא אמנם ש"צב" של ישראלים אינו הצב של התנ"ך והתלמוד, ו"צפרדע" של ישראלים אינה הצפרדע של המקורות. הצפרדע של המקורות היא כנראה תנין והצב של המקורות הוא כנראה חרדון, וכך הגיוני בלבול ביניהם.

דף טז ע"א ודקארי לה מאי קארי לה. המטומטמים בישיבות מבטאים 'קארי' בא' אילמת, וכנראה "מפרשים" שהוא לשון קריאה. האמת היא שמבטאים בא' קמוצה. "ארי" בארמית פירושו 'לתפוס'. ודקארי לה מאי קארי לה - אותו ש"תפס" אותה מה תפס, כלומר: הרי הקושיא לא מתחילה בכלל. מאותו שורש הוא 'מאי איריא', 'מידי איריא'. שום מטומטם 'ישיבתי' לא יוכל להסביר לכם מהו 'איריא'. איריא=תפיסה.

דף יז ע"ב סורחב בר פפא משמיה דזעירי אמר וכו'. 'סורחב בר פפא' זכור לכל מי שסיים מסכת, מתוך הרשימה של עשרת "בניו" של רב פפא שאומרים בטקס החגיגי של הסיום. מנהג הזכרת עשרת השמות בסיום המסכת הוא עתיק, בן אלף שנה ויותר, ונזכר כבר אצל רב האי גאון. חרדים ושאר מטומטמים במשך הדורות אמנם פיתחו סביב המנהג, כדרכם, ים של אגדות ומעשיות משונות. כך יוכל מטומטם מצוי "לספר" לכם כי מדובר בעשרת בניו של האמורא רב פפא, ויש שעוד יפליגו בהבלים מעבר לכך. מקורו של המנהג בפועל כנראה אצל חובב טריוויה אחד, אשר שם לב כי בתלמוד מוזכרים כמה וכמה אנשים ששם אביהם היה 'פפא'. הוא אסף את כולם, ובאחד מסיומי המסכתות הפגין לפני הציבור את חכמתו וכישורי הליקוט שלו. מן הדף שלנו אסף לו את 'סורחב בר פפא'. סורחב בר פפא ודאי לא יכל היה להיות בנו של האמורא המפורסם רב פפא, שהרי הוא מוסר מאמר בשם זעירי, שחי שני דורות לפני רב פפא הידוע. מסתבר שהשם 'פפא' היה פופולרי בין יהודי בבל והיו אנשים רבים שנקראו בו.

צפרדע תנין מניין. מוזר שתנין שרץ ונכנס בתנורים ומכסה ארץ ופגריו נצברים. ורש"י עצמו כתב בתוך מעיהן נכנסין ומקרקרין. וצב חרדון נראה דלא כיונתן ורש"י עגלות צב מחופות והיינו שצב שלנו מיוחד בחיפוי. ואם צב חרדון קטן וצפרדע תנין גדול איך יתערבו ויתבלבלו.

השם פפא ופפוליריותו, נגזר מהשם פפוס papas, ביוונית שפירושו אבא. וכידוע קרוב למחצית משמות האמוראים נגזרים מהשם אבא והטיותיו השונות. אבין, אבינא, אביי, אביא, אבהו, ודו"ק

מקצהרגליים כתב:צפרדע תנין מניין. מוזר שתנין שרץ ונכנס בתנורים ומכסה ארץ ופגריו נצברים. ורש"י עצמו כתב בתוך מעיהן נכנסין ומקרקרין. וצב חרדון נראה דלא כיונתן ורש"י עגלות צב מחופות והיינו שצב שלנו מיוחד בחיפוי. ואם צב חרדון קטן וצפרדע תנין גדול איך יתערבו ויתבלבלו.

למה מוזר שתנין נכנס בתנורים וכו' יותר מצפרדע?
מ'מקרקרין' באמת ראיה לכאורה. ופלוגתא דקמאי היא וראב"ע הביא ב' הפירושים, ובדף מאת הוד כ"ק מרן שליט"א על פר' וארא שעלה לקבוצת 'דור שכולו חייב' האריך. וגם ביאר שם שהצפרדעים-תנינים במצרים היו צעירים וקטנים, וגם בטבע רק מיעוטם מגיע לבגרות.
ובעניין עגלות צב צ"ע לעת הפנאי.

משה זאב הכהן פעטש-געבער כתב:

חדש מקרוב בא כתב:יש להגר"י ידען שליט"א ספר שלם על כגון דא.

יש לך תשובה לטענה, או שאתה סתם מקשקש?

הטענה שלך שההיגיון של רז"ל מעוות, איזו תשובה אתה מחפש?
ובאמת זו גם דעת שנרב, אלא שהלה כתב זאת בצורה יותר דיפלומטית.

חדש מקרוב בא כתב:

משה זאב הכהן פעטש-געבער כתב:

חדש מקרוב בא כתב:יש להגר"י ידען שליט"א ספר שלם על כגון דא.

יש לך תשובה לטענה, או שאתה סתם מקשקש?

הטענה שלך שההיגיון של רז"ל מעוות, איזו תשובה אתה מחפש?
ובאמת זו גם דעת שנרב, אלא שהלה כתב זאת בצורה יותר דיפלומטית.

איפה כתב שנרב על כך?

ואתה, האם בטימטומך לא תבין? אני שואל שאלה פשוטה: האם הנזק לגוף האשה בשל אינוסה אינו באותה רמה לפחות כמו הנזק לכיבוד של סעודת החתונה שהחיילים יאכלוהו? וגם אם נניח שלחז"ל לא אכפת בכלל מהנשים, שהן רק אובייקט לגדל את בנינו ולהצילנו מן החטא וכו' - איך לא אכפת להם מהגבר שאשתו תיבעל בליל הכלולות בידי אחר? הרי מן הצד השני, כל 18 הדפים הראשונים של כתובות הם אובססיה לקרום הבתולים, אז איך מגיעה פתאום שאלה מטומטמת כמו ולידרוש להו וכו'?

מרוב שאתה שקוע באובססיית ענבל-ידען וכיוצא בה, אינך מסוגל להתייחס לשום דבר בצורה עניינית.

היזהר פן תיחסם, כי אתה קרוב לזה.

שנרב כתב משהו בסגנון (לא זוכר כעת איפה) שניסה להבין את ההיגיון של חז"ל ובשלב מסוים התייאש, וטוען שאיננו מסוגלים להבין את דרך החשיבה שלהם, כי דרך החשיבה שלנו שונה לחלוטין. משהו מעין זה. או בלשון בני אדם: הם היו בורים חסרי היגיון.
אשאל אותך בחזרה: האם נזק לגוף תינוקת שנאנסה אינו באותה רמה לפחות של שור שמבער שדה חברך וכיו"ב? עובדה שלא.
לא יודע איפה ראית שכתבתי באובססיביות על הנ"ל ולא התייחסתי בצורה עניינית. אפילו את הספר הנזכר לא קראתי באמת, עקב בחירתו לכתוב שם כאילו מסביר לילדים קטנים. כל תגובתי באה על "אחת הקושיות והסוגיות האבסורדיות ביותר בתלמוד".
על זה מגיעה לי חסימה?

עריכה: זכרוני לא כיחש לי, דברי שנרב נמצאים כאן.

חדש מקרוב בא כתב:שנרב כתב משהו בסגנון (לא זוכר כעת איפה) שניסה להבין את ההיגיון של חז"ל ובשלב מסוים התייאש, וטוען שאיננו מסוגלים להבין את דרך החשיבה שלהם, כי דרך החשיבה שלנו שונה לחלוטין. משהו מעין זה. או בלשון בני אדם: הם היו בורים חסרי היגיון.
אשאל אותך בחזרה: האם נזק לגוף תינוקת שנאנסה אינו באותה רמה לפחות של שור שמבער שדה חברך וכיו"ב? עובדה שלא.
לא יודע איפה ראית שכתבתי באובססיביות על הנ"ל ולא התייחסתי בצורה עניינית. אפילו את הספר הנזכר לא קראתי באמת, עקב בחירתו לכתוב שם כאילו מסביר לילדים קטנים. כל תגובתי באה על "אחת הקושיות והסוגיות האבסורדיות ביותר בתלמוד".
על זה מגיעה לי חסימה?

לא הבנתי מה אתה שואל בחזרה.
מה שעשיתי הוא לא לטעון על הגמרא מן המוסר בן ימינו כמו שעושים ידען וחבריו, אלא להקשות על הסוגיא מיניה וביה.
זו אמורה להיות קושיא בסגנון הגרע"א.

ואת החזיר כתב:השם פפא ופפוליריותו, נגזר מהשם פפוס papas, ביוונית שפירושו אבא. וכידוע קרוב למחצית משמות האמוראים נגזרים מהשם אבא והטיותיו השונות. אבין, אבינא,  אביי,  אביא, אבהו,  ודו"ק

פפס זה אבא, פפוס זה סבא.

עלה הסרט השלישי על כתובות. שוב לומדים שמונה וחצי דפים - מדף יט ע"ב עד דף כז ע"ב.

הערות מעניינות בדפים אלו:

דף כ ע"א אלא אמר רב נחמן אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה מידי דהוה אנכסי דבר שטיא וכו' דבר שטיא זבין נכסי וכו' אמר רב אשי אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת בר שטיא. לכאורה תמוה מאי מייתי מהך דבר שטיא, דהרי זה פשוט בכל הש"ס דהמע"ה ומה צריך ראיה לזה. אח"כ מצאתי שעמד ע"ז הגרע"א בס' דרוש וחידוש, וע"ש שתירץ ע"ד פלפול. אבל בפשוטו נ"ל דהא בלא"ה תמוה, מה שייך שיוכיח רב נחמן מדברי רב אשי שהיה ג' דורות אחריו. אלא נ"ל פשוט דבודאי אין זו ראיה מהך דרב אשי לדרב נחמן, רק גררא כשאר גררות שבש"ס שהכניס מסדר הש"ס, והוכרח לשבץ הך דבר שטיא באיזה מקום וקבעו בכאן מפני הדמיון להך דר"נ דבתרווייהו אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה, וכדי לקשר ביניהם הוסיף מילות קישור מידי דהוה אנכסי דבר שטיא וכו', ולא שיש איזו ראיה מזה לזה. חידוש נפלא זה הוקבע בספרי סדר לגמרא המנתח באופן שיטתי את הסידור האסוציאטיבי של התלמוד, דף אחר דף.

דף כג ע"א אותיב אבוה דשמואל נטורי בהדייהו. הניקוד הנכון של 'נטורי' הוא בנ' קמוצה וט' חלומה. כיום מבטאים את כינויים של משליכי הטיטולים 'נטורי קרתא' בנ' שוואה וט' קבוצה. זהו עוד אחד מאלפי השיבושים של ההגייה ה"ישיבתית" - הגייתם של בהמות שאין להם מושג בארמית. לו קמו אביי ורבא מקברם היו מייד קופצים אליו בחזרה, לשמע ה'ארמית' של המטומטמים החרדים בזמננו.

דף כה ע"א רשב"ג אומר אף אלכסנדריא של מצרים בראשונה מפני שב"ד קבועין שם. זוהי עדות היסטורית מעניינת. לפי רשב"ג היתה תקופה שישב באלכסנדריה בית דין פרושי, אבל רק "בראשונה" - בזמנו כבר לא היה שם כזה. אנחנו מכירים את יהדות אלכסנדריה ומצרים כהלניסטית לגמרי. בסוף ימי הבית השני ישב שם קיבוץ יהודי עצום - מאות אלפים ואולי יותר, אבל הם דיברו יוונית בלבד, לא ידעו עברית וכמעט לא הכירו את מסורת התושבע"פ אלא את התנ"ך בלבד. יהודי מצרים ואלכסנדריה העמידו אישים כמו פילון האלכסנדרוני שכתב יוונית, אבל לא יצא משם אף תנא או אמורא. גם רשב"ג מודה שזהו המצב בזמנו, אבל טוען כי "בראשונה" היה שם אחרת. למעשה איננו מכירים שום פעילות פרושית באלכסנדריה ובמצרים בתקופה כלשהי.

סדר לתלמוד הוא ספר קיים או עודנו בכת"י?
אם אביי ורבא היו קמים מקברם, הבעיה האחרונה שלהם הייתה שיבושי ניקוד פה ושם. הם פשוט לא היו מבינים כלום מההגייה האשכנזית למיניה. אינני יודע אם ספרדים או תימנים מבוגרים הם היו מבינים, אבל אשכנזים - בטוח לא.
כבר כתבתי באשכול אחר שעדות היסטורית של חז"ל לא שווה כלום. הם פשוט לא היו אמינים. תעבור על כל נושא שאתה מכיר מההיסטוריה המוכרת שיש לו מקבילה בדברי חז"ל, ותראה. לכל היותר לפעמים יש במקרה איזה גרעין אמת בסיפוריהם. לכן אין סיבה לחשוב שכאן המקרה שונה. ככל הידוע לי, היהודים ההלניסטים והיהודים הפרושים כלל לא הכירו אלה דברי אלה - אשמח אם מישהו יודע אחרת ויאיר את עיניי. ראיה נוספת היא שחכמי המשנה והתלמוד לא הכירו את תגליות היוונים אפילו 'על צד הסיפור', והמעט שהגיע אליהם היה משובש ובלי הבנה, ממש כמו אצל החרדים בזמננו.

דבר ברור הוא שההוספה מידי דהווה אנכסי דבר שטיא הוא הוספה שטותית סבוראית, וכרוב סוגיות סבוראיות הינם חסרות קשר לחלוטין ורק דמיון קלוש ביניהם לגמרא.

בדבר ישוב יהודי באלכסנדריא אכן לא ידעו ולא הכירו חזל אותם כלל, והיה להם רק שמועות בעלמא ולכן שיערו שהיה שם בית דין כמו בכל מקום יהודי. ומילת בראשונה היא כנראה הוספה מאוחרת לאחר שנחרב הישוב שם