פורים תשפ"ד: על נבלות החב"דיים
2 posters
יהדות בעידן המודרני :: ביזוי 'גדולים' להנאת המשתתפים, בנשיאות הוד כ"ק מרן שליט"א :: יהדות בעידן המודרני
עמוד 1 מתוך 1
פורים תשפ"ד: על נבלות החב"דיים
פורים שמח לכל חברי הפורום הפרזים.
כל ילד מכיר את ההבחנה של בעל ה'לבוש' (ר' מרדכי יפה, נפטר 1612) בין חנוכה לפורים.
בחנוכה הגזירה היתה על הרוח, שכן היוונים התנגדו לקיום המצוות. הרי ידוע כי אלו מן היהודים שהסכימו להתייוון לא סבלו כלל, ואדרבה - הגיעו למעלות רמות באליטה השלטונית ביהודה בימי אנטיוכוס, כמו מנלאוס ויאסון.
בפורים, לעומת זאת, הגזירה היתה על הגוף. אמנם המן שילב טענות נגד הדת היהודית, ככתוב: "ודתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עושים", והתלמוד מזכיר בשמו טענות כמו שה"י פה"י, אבל בשורה התחתונה מבחינתו כל היהודים היו בני מוות, ולא נזכר בשום מקום במגילה שהיתה דרך להינצל באמצעות המרת הדת.
עד כאן דברי ה'לבוש'.
הבחנה מעניינת זו חזרה על עצמה לאורך ההיסטוריה היהודית. בימי הביניים הרדיפות נגד היהודים היו דתיות. מומרים לא נרדפו, ובדרך כלל בעקבות המרתם זכו גם למשרות יפות בחברה הנוצרית ולהטבות שונות.
בימי גזירות היטלר, לעומת זאת, הרדיפה היתה גזעית. שוב, התעמולה האנטישמית של הנאצים כללה אמנם מוטיבים רבים הקשורים לדת היהודית, אבל בשורה התחתונה מבחינתם כל יהודי ביולוגי היה בן מוות, גם אם יתנצר עשר פעמים. לא רבים יודעים, אבל בגטו וורשה ובגטאות גדולים אחרים היו כנסיות עבור מאות יהודים מומרים שגורשו אל הגטו יחד עם היהודים החרדים והחסידים. המומרים והחסידים הובלו אל המשרפות כאחד, בשווה, וכשם שהאל היהודי לא עזר לאלו כך לא עזר ישו לאלו.
*
אלו הם דברים פשוטים וידועים לכל, אך לא למנוולי חב"ד.
בעלונם 'שיחת השבוע', המטנף מדי שבוע את בתי הכנסת וחוצות הערים במאות אלפי עותקים, שבו אלו לסורחנם הקבוע מדי שנה בתקופה זו, ואני מצטט (וראו תמונה):
"בימי הפורים [...] ריחפה על ראשי היהודים גזירת השמדה כללית, ומנגד עמדה לפניהם האפשרות להמיר את דתם ולהינצל. ואף על פי כן לא נמצא ביניהם אפילו יהודי אחד שעלתה על דעתו מחשבה כזאת" וכו' וכו'.
חב"דיים נבלים,
מניין לכם זאת? איזה רמז מצאתם במגילה או במדרשי חז"ל שבימי גזירת המן "עמדה לפניהם האפשרות להמיר את דתם ולהינצל"?
וכי חכמים אתם יותר מבעל ה'לבוש' ומכל הדורות עד עתה? על יסוד מה? יש לכם איזה בדל ראיה נגד דברי ה'לבוש' הנכוחים?
מה טוב, חב"דיים, כי מת משיחכם, מת מסריחכם, והצילנו הבורא מידיו ומידיכם. אוי לנו לו התגשמה מזימתכם, כמו בימי המן, להשתלט על הכלל כולו ולהמליך עלינו את מלך המסריח שלכם. בריך רחמנא דשיזבן מהאי 'משיח'.
פורים שמח לכולם.
דבר תורה לפורום - ועל נבלות החב"דיים
כל ילד מכיר את ההבחנה של בעל ה'לבוש' (ר' מרדכי יפה, נפטר 1612) בין חנוכה לפורים.
בחנוכה הגזירה היתה על הרוח, שכן היוונים התנגדו לקיום המצוות. הרי ידוע כי אלו מן היהודים שהסכימו להתייוון לא סבלו כלל, ואדרבה - הגיעו למעלות רמות באליטה השלטונית ביהודה בימי אנטיוכוס, כמו מנלאוס ויאסון.
בפורים, לעומת זאת, הגזירה היתה על הגוף. אמנם המן שילב טענות נגד הדת היהודית, ככתוב: "ודתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עושים", והתלמוד מזכיר בשמו טענות כמו שה"י פה"י, אבל בשורה התחתונה מבחינתו כל היהודים היו בני מוות, ולא נזכר בשום מקום במגילה שהיתה דרך להינצל באמצעות המרת הדת.
עד כאן דברי ה'לבוש'.
הבחנה מעניינת זו חזרה על עצמה לאורך ההיסטוריה היהודית. בימי הביניים הרדיפות נגד היהודים היו דתיות. מומרים לא נרדפו, ובדרך כלל בעקבות המרתם זכו גם למשרות יפות בחברה הנוצרית ולהטבות שונות.
בימי גזירות היטלר, לעומת זאת, הרדיפה היתה גזעית. שוב, התעמולה האנטישמית של הנאצים כללה אמנם מוטיבים רבים הקשורים לדת היהודית, אבל בשורה התחתונה מבחינתם כל יהודי ביולוגי היה בן מוות, גם אם יתנצר עשר פעמים. לא רבים יודעים, אבל בגטו וורשה ובגטאות גדולים אחרים היו כנסיות עבור מאות יהודים מומרים שגורשו אל הגטו יחד עם היהודים החרדים והחסידים. המומרים והחסידים הובלו אל המשרפות כאחד, בשווה, וכשם שהאל היהודי לא עזר לאלו כך לא עזר ישו לאלו.
*
אלו הם דברים פשוטים וידועים לכל, אך לא למנוולי חב"ד.
בעלונם 'שיחת השבוע', המטנף מדי שבוע את בתי הכנסת וחוצות הערים במאות אלפי עותקים, שבו אלו לסורחנם הקבוע מדי שנה בתקופה זו, ואני מצטט (וראו תמונה):
"בימי הפורים [...] ריחפה על ראשי היהודים גזירת השמדה כללית, ומנגד עמדה לפניהם האפשרות להמיר את דתם ולהינצל. ואף על פי כן לא נמצא ביניהם אפילו יהודי אחד שעלתה על דעתו מחשבה כזאת" וכו' וכו'.
חב"דיים נבלים,
מניין לכם זאת? איזה רמז מצאתם במגילה או במדרשי חז"ל שבימי גזירת המן "עמדה לפניהם האפשרות להמיר את דתם ולהינצל"?
וכי חכמים אתם יותר מבעל ה'לבוש' ומכל הדורות עד עתה? על יסוד מה? יש לכם איזה בדל ראיה נגד דברי ה'לבוש' הנכוחים?
מה טוב, חב"דיים, כי מת משיחכם, מת מסריחכם, והצילנו הבורא מידיו ומידיכם. אוי לנו לו התגשמה מזימתכם, כמו בימי המן, להשתלט על הכלל כולו ולהמליך עלינו את מלך המסריח שלכם. בריך רחמנא דשיזבן מהאי 'משיח'.
פורים שמח לכולם.
Re: פורים תשפ"ד: על נבלות החב"דיים
בקבוצת 'דור שכולו חייב' התעורר דיון מעניין על הדברים.
ראשית מצאו את מקור הדברים. וז"ל המוצא:
לשאלתך בפייסבוק על המקור של חב"ד בתורת אדה"ז.
זה בספר תורה אור, מאמר ד"ה "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות" ושם לשונו בסוף המאמר, לפני הביאור שבא אחריו:
וזכו אז ישראל למדרגת הבטול הגדול ע"י מסירת הנפש על קדוש השם שהרי אם רצו להמיר דתם לא היה המן עושה להם כלום שלא גזר אלא על היהודים אלא שהם מסרו עצמן למות כל השנה כולה ולא עלה להם מחשבת חוץ ח"ו וע"י בחינת מסירת נפש זכו לבחי' קבלה גמורה שנכנס ונמשך להם בחי' אוא"ס ב"ה ממש.
עכ"ל.
ואח"כ מצא בעניין זה בדברי מלך המסריח וכתב כדלקמן, וז"ל:
הלבוש מובא בהערה למטה. יש פה נסיון לקבל בו בזמן את מה שהלבוש אמר וגם מה שאדמו"ר הזקן כתב
עכ"ל.
ראו תמונה:
ראשית מצאו את מקור הדברים. וז"ל המוצא:
לשאלתך בפייסבוק על המקור של חב"ד בתורת אדה"ז.
זה בספר תורה אור, מאמר ד"ה "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות" ושם לשונו בסוף המאמר, לפני הביאור שבא אחריו:
וזכו אז ישראל למדרגת הבטול הגדול ע"י מסירת הנפש על קדוש השם שהרי אם רצו להמיר דתם לא היה המן עושה להם כלום שלא גזר אלא על היהודים אלא שהם מסרו עצמן למות כל השנה כולה ולא עלה להם מחשבת חוץ ח"ו וע"י בחינת מסירת נפש זכו לבחי' קבלה גמורה שנכנס ונמשך להם בחי' אוא"ס ב"ה ממש.
עכ"ל.
ואח"כ מצא בעניין זה בדברי מלך המסריח וכתב כדלקמן, וז"ל:
הלבוש מובא בהערה למטה. יש פה נסיון לקבל בו בזמן את מה שהלבוש אמר וגם מה שאדמו"ר הזקן כתב
עכ"ל.
ראו תמונה:
Re: פורים תשפ"ד: על נבלות החב"דיים
ובאה תשובת הוד כ"ק מרן שליט"א ע"ז וז"ל:
אף פעם לא ראיתי.
אבל זה אופייני לסורחנם: יעקמו וילחצו במלאכותיות את כל הצדדים כדי לאונסם לטינופם.
כדי להביא גם את ה'לבוש' תחת כנפיו, מגיד מלך המסריח 'לומדות': בחנוכה הגזירה היתה מלכתחילה לכפור, ואילו בפורים הגזירה היתה להרוג, אלא שמי שיכפור - יינצל.
ומה זה משנה אם הראש הוא מתחת הכובע, או הכובע הוא מעל הראש? לפי ה'לבוש' בפורים לא היתה גזירה על הדת אלא על הגזע, והמרה לא היתה מועילה מאומה; ודבריו נכונים, וכך היה גם בימי הנאצים - ואילו דברי מלך המסריח, כדרכו, מסריחים.
לא די לו למלך המסריח בסורחנו, אלא ש"מחדש" מתוך טינופתו דין חדש:
הא דאמרינן דאותן שבייהרג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג אין עונשין אותו, דהוי אנוס - דווקא כשגזרו להעבירו ואם לא יעבור יהרגוהו, אבל אם גזרו להורגו ואם יעבור יינצל, והמיר כדי להינצל, עונשין אותו!
חידוש נפלא שלא נמצא בשום פוסק.
ובאמת היה כזאת לרוב בימי הביניים, כשיהודים שנידונו למוות על פשעים אזרחיים היו יכולים להינצל ע"י המרה, ורבים אכן הצילו עצמם באופן זה; ולמה לא חילקו
הפוסקים בינם לאלו שמלכתחילה נגזר עליהם להמיר ואם לא ימירו, ימותו?
וא"כ לפי דעתו המסרחת צריכין ב"ד ליטול נוסח הגזירה ולתרגמו מיוונית לעברית, וידקדקו בו: אם דקדק אנטיוכוס בלשונו שגוזר לעבור, ומי שלא יעבור ייהרג - פוטרין העובר, ואם היה לשון אנטיוכוס להרוג, אלא שמי שיעבור יינצל - ממיתין העובר! והכל תלוי בלשון אנטיוכוס בגזירתו!
ומדמה לזה בסכלותו הך דעבר ונתרפא ממיתין אותו, ובאמת שם אין כלל אונס חיצוני ודמי לנ"ד כי עוכלא לדנא.
עכ"ל הטהור.
אף פעם לא ראיתי.
אבל זה אופייני לסורחנם: יעקמו וילחצו במלאכותיות את כל הצדדים כדי לאונסם לטינופם.
כדי להביא גם את ה'לבוש' תחת כנפיו, מגיד מלך המסריח 'לומדות': בחנוכה הגזירה היתה מלכתחילה לכפור, ואילו בפורים הגזירה היתה להרוג, אלא שמי שיכפור - יינצל.
ומה זה משנה אם הראש הוא מתחת הכובע, או הכובע הוא מעל הראש? לפי ה'לבוש' בפורים לא היתה גזירה על הדת אלא על הגזע, והמרה לא היתה מועילה מאומה; ודבריו נכונים, וכך היה גם בימי הנאצים - ואילו דברי מלך המסריח, כדרכו, מסריחים.
לא די לו למלך המסריח בסורחנו, אלא ש"מחדש" מתוך טינופתו דין חדש:
הא דאמרינן דאותן שבייהרג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג אין עונשין אותו, דהוי אנוס - דווקא כשגזרו להעבירו ואם לא יעבור יהרגוהו, אבל אם גזרו להורגו ואם יעבור יינצל, והמיר כדי להינצל, עונשין אותו!
חידוש נפלא שלא נמצא בשום פוסק.
ובאמת היה כזאת לרוב בימי הביניים, כשיהודים שנידונו למוות על פשעים אזרחיים היו יכולים להינצל ע"י המרה, ורבים אכן הצילו עצמם באופן זה; ולמה לא חילקו
הפוסקים בינם לאלו שמלכתחילה נגזר עליהם להמיר ואם לא ימירו, ימותו?
וא"כ לפי דעתו המסרחת צריכין ב"ד ליטול נוסח הגזירה ולתרגמו מיוונית לעברית, וידקדקו בו: אם דקדק אנטיוכוס בלשונו שגוזר לעבור, ומי שלא יעבור ייהרג - פוטרין העובר, ואם היה לשון אנטיוכוס להרוג, אלא שמי שיעבור יינצל - ממיתין העובר! והכל תלוי בלשון אנטיוכוס בגזירתו!
ומדמה לזה בסכלותו הך דעבר ונתרפא ממיתין אותו, ובאמת שם אין כלל אונס חיצוני ודמי לנ"ד כי עוכלא לדנא.
עכ"ל הטהור.
Re: פורים תשפ"ד: על נבלות החב"דיים
אחר כתב וז"ל:
אנכרוניסטי לדון כך אלפי שנים אחורה. הפרסים היו סובלנים בנושאי דת ומן הסתם גם נושא גזע לא היה קיים בפני עצמו, השאלה העיקרית הייתה הלאום כלאום נכנע או מתמרד.
בכל מקרה השאלה כאן היא לא היסטורית אלא על תיאור המגילה. לפי המגילה 'התייהדות' בכל משמעות שתהיה, סייעה לאנשים לחמוק מגורל של אויבי היהודים. אין סיבה לחשוב שזה לא היה פועל להיפך, אם היהודים היו מתגיים.
עכ"ל.
ובאה תשובת הוד כ"ק מרן שליט"א וז"ל:
בודאי שיש סיבה לחשוב.
יהודים מקבלים גרים, ואף שהיו אלו גיורי דרוקמן היו צריכים לשאול את ה'גדולים' מה דינם, ועד שרוקנו ל'גדולים' את הקטטר עבר איזה זמן ופג האישור המלכותי להרוג בשונאיהם.
מה שאין כן המן והנאצים שאין אצלם מושג של המרה, וכל יהודי הוא בן מוות גם אם ימיר עשר פעמים. ושוב - במגילה אין שום רמז שהיה אפשר להינצל על ידי המרה.
עכ"ל.
אנכרוניסטי לדון כך אלפי שנים אחורה. הפרסים היו סובלנים בנושאי דת ומן הסתם גם נושא גזע לא היה קיים בפני עצמו, השאלה העיקרית הייתה הלאום כלאום נכנע או מתמרד.
בכל מקרה השאלה כאן היא לא היסטורית אלא על תיאור המגילה. לפי המגילה 'התייהדות' בכל משמעות שתהיה, סייעה לאנשים לחמוק מגורל של אויבי היהודים. אין סיבה לחשוב שזה לא היה פועל להיפך, אם היהודים היו מתגיים.
עכ"ל.
ובאה תשובת הוד כ"ק מרן שליט"א וז"ל:
בודאי שיש סיבה לחשוב.
יהודים מקבלים גרים, ואף שהיו אלו גיורי דרוקמן היו צריכים לשאול את ה'גדולים' מה דינם, ועד שרוקנו ל'גדולים' את הקטטר עבר איזה זמן ופג האישור המלכותי להרוג בשונאיהם.
מה שאין כן המן והנאצים שאין אצלם מושג של המרה, וכל יהודי הוא בן מוות גם אם ימיר עשר פעמים. ושוב - במגילה אין שום רמז שהיה אפשר להינצל על ידי המרה.
עכ"ל.
Re: פורים תשפ"ד: על נבלות החב"דיים
בעניין החילוק שבין חולאים לאונסים לא ברור לי ההבדל בין דברי הכמ"ש לדברי רמ"ש. הכמ"ש כתב שההבדל אונס חיצוני (כדברי אור שמח, שאינו עושה מרצונו אלא מרצון אחרים). ורמ"ש כתב שההבדל שבחולה האונס אינו על העבירה. אבל רצון חיצוני מה בו, הרי לעולם אדם עושה מרצונו שלו. ואם החילוק הוא שבאונס פנימי המוות מקנן בו והלך לעבירה להרוויח ואילו באונס חיצוני הלך לעבירה שלא להפסיד את חייו, אז היינו רמ"ש.
מקצהרגליים- מספר הודעות : 378
Join date : 02.01.19
Re: פורים תשפ"ד: על נבלות החב"דיים
אני חושב כעת לכתוב מערכה על זה. נ"ל העיקר דלרפואתו אין כאן חזקת אונס שתוציא מוודאי עבירה. דאלת"ה א"כ אפילו על ספק קל שמא יתרפא עי"ז יהא פטור, דהרי בכל מקום גם ספק ספקא בנפשות מהני, וא"כ היכי משכח"ל חיוב מיתה בגילוי עריות, שכיון שמתאווה לה שמא ימות אם לא יבעלנה כאותו שהעלה טינא.מקצהרגליים כתב:בעניין החילוק שבין חולאים לאונסים לא ברור לי ההבדל בין דברי הכמ"ש לדברי רמ"ש. הכמ"ש כתב שההבדל אונס חיצוני (כדברי אור שמח, שאינו עושה מרצונו אלא מרצון אחרים). ורמ"ש כתב שההבדל שבחולה האונס אינו על העבירה. אבל רצון חיצוני מה בו, הרי לעולם אדם עושה מרצונו שלו. ואם החילוק הוא שבאונס פנימי המוות מקנן בו והלך לעבירה להרוויח ואילו באונס חיצוני הלך לעבירה שלא להפסיד את חייו, אז היינו רמ"ש.
Re: פורים תשפ"ד: על נבלות החב"דיים
כנראה לא ירדתי לסוף דעתך.
א. אם דם אוזל מגופו או נמק פושה בבשרו האם גם בזה לא תהיה חזקת אונס. ואגב מה נדון באריה עומד עליו לטורפו ואין לו בידו אלא חרב של עבודה זרה. נראה שלרמ"ש אריה כחולי ונענש ולהכמ"ש לכאורה אריה כאונס ואינו נענש.
ב. לא הבנתי מה שכתבת "אפילו על ספק קל שמא יתרפא עי"ז יהא פטור", אם בשאר איסורים כגון מתרפא בטבל הרי אכן מותר ופטור, ואם בג' עבירות הרי כל הדין שאנו עוסקים בו הוא שאף שפיקו"נ אינו נדחה בג' עבירות ונענש אם עשה מחמת חולי מ"מ אינו נענש אם עשה מחמת אונס. ואולי אתה מפרש ש"עונש הראוי לו" למתרפא בע"ז אינו דאורייתא והדבר צריך טעם וראיה.
ג. מדוע להתיר את האיסור שאינו ג"ע כגון להתרפא בטבל לא צריך חזקת אונס להוציא מוודאי עבירה ומתרפאים לכתחילה אף בספק ספקא, ורק לעניין עונש בג"ע יש חילוק בין חזקת אונס ללא.
ד. לכאורה גם ספק ספקא בנפשות דמהני בשאר איסורים עכ"פ יש לדבר קיצבה ואינו כל מיעוטא דמיעוטא שבעולם, דאל"כ לעולם ידליק אש לחום לו בשבת שמא בחשש רחוק תאחזהו צינה ויחלה וימות. וכל אדם יאכל כל איסורים שבעולם שמא בחשש רחוק לא ימצא מזון אחר עד שימות ברעב. ואם טומאה ברה"י אפילו אלף ספקות וצד אחד לטמא הדין טמא י"ל היינו דווקא על העבר אבל לחוש לעתיד בדבר רחוק מאד לא. וגדולה מזו אמרו בחמץ בפסח במשהו שעכ"פ בכינרת בטל.
א. אם דם אוזל מגופו או נמק פושה בבשרו האם גם בזה לא תהיה חזקת אונס. ואגב מה נדון באריה עומד עליו לטורפו ואין לו בידו אלא חרב של עבודה זרה. נראה שלרמ"ש אריה כחולי ונענש ולהכמ"ש לכאורה אריה כאונס ואינו נענש.
ב. לא הבנתי מה שכתבת "אפילו על ספק קל שמא יתרפא עי"ז יהא פטור", אם בשאר איסורים כגון מתרפא בטבל הרי אכן מותר ופטור, ואם בג' עבירות הרי כל הדין שאנו עוסקים בו הוא שאף שפיקו"נ אינו נדחה בג' עבירות ונענש אם עשה מחמת חולי מ"מ אינו נענש אם עשה מחמת אונס. ואולי אתה מפרש ש"עונש הראוי לו" למתרפא בע"ז אינו דאורייתא והדבר צריך טעם וראיה.
ג. מדוע להתיר את האיסור שאינו ג"ע כגון להתרפא בטבל לא צריך חזקת אונס להוציא מוודאי עבירה ומתרפאים לכתחילה אף בספק ספקא, ורק לעניין עונש בג"ע יש חילוק בין חזקת אונס ללא.
ד. לכאורה גם ספק ספקא בנפשות דמהני בשאר איסורים עכ"פ יש לדבר קיצבה ואינו כל מיעוטא דמיעוטא שבעולם, דאל"כ לעולם ידליק אש לחום לו בשבת שמא בחשש רחוק תאחזהו צינה ויחלה וימות. וכל אדם יאכל כל איסורים שבעולם שמא בחשש רחוק לא ימצא מזון אחר עד שימות ברעב. ואם טומאה ברה"י אפילו אלף ספקות וצד אחד לטמא הדין טמא י"ל היינו דווקא על העבר אבל לחוש לעתיד בדבר רחוק מאד לא. וגדולה מזו אמרו בחמץ בפסח במשהו שעכ"פ בכינרת בטל.
מקצהרגליים- מספר הודעות : 378
Join date : 02.01.19
Re: פורים תשפ"ד: על נבלות החב"דיים
מקצהרגליים כתב:כנראה לא ירדתי לסוף דעתך.
א. אם דם אוזל מגופו או נמק פושה בבשרו האם גם בזה לא תהיה חזקת אונס. ואגב מה נדון באריה עומד עליו לטורפו ואין לו בידו אלא חרב של עבודה זרה. נראה שלרמ"ש אריה כחולי ונענש ולהכמ"ש לכאורה אריה כאונס ואינו נענש.
ב. לא הבנתי מה שכתבת "אפילו על ספק קל שמא יתרפא עי"ז יהא פטור", אם בשאר איסורים כגון מתרפא בטבל הרי אכן מותר ופטור, ואם בג' עבירות הרי כל הדין שאנו עוסקים בו הוא שאף שפיקו"נ אינו נדחה בג' עבירות ונענש אם עשה מחמת חולי מ"מ אינו נענש אם עשה מחמת אונס. ואולי אתה מפרש ש"עונש הראוי לו" למתרפא בע"ז אינו דאורייתא והדבר צריך טעם וראיה.
ג. מדוע להתיר את האיסור שאינו ג"ע כגון להתרפא בטבל לא צריך חזקת אונס להוציא מוודאי עבירה ומתרפאים לכתחילה אף בספק ספקא, ורק לעניין עונש בג"ע יש חילוק בין חזקת אונס ללא.
ד. לכאורה גם ספק ספקא בנפשות דמהני בשאר איסורים עכ"פ יש לדבר קיצבה ואינו כל מיעוטא דמיעוטא שבעולם, דאל"כ לעולם ידליק אש לחום לו בשבת שמא בחשש רחוק תאחזהו צינה ויחלה וימות. וכל אדם יאכל כל איסורים שבעולם שמא בחשש רחוק לא ימצא מזון אחר עד שימות ברעב. ואם טומאה ברה"י אפילו אלף ספקות וצד אחד לטמא הדין טמא י"ל היינו דווקא על העבר אבל לחוש לעתיד בדבר רחוק מאד לא. וגדולה מזו אמרו בחמץ בפסח במשהו שעכ"פ בכינרת בטל.
אני אומר שככלל אדם שעבר עבירה שעונשה מיתה חייב מיתה אלא אם יוכיח שהיה אנוס, ועליו הראיה שהיה אנוס.
אם יש אדם אחר המאיים עליו במוות אם לא יעבור, יש חזקה שהלה יקיים דבריו. כדאיתא בשבועות דף מו ע"א: אמר רב נחמן האי מאן דנקיט נרגא בידיה ואמר איזיל ואקטליה לדקלא דפלניא ואשתכח דקטיל ושדי לא אמרינן דהוא קטליה וכו' עביד איניש דגזים ולא עביד, וכתבו התוד"ה עביד וז"ל: פירש ברוקח דוקא בסתם אדם אבל במוחזק לכך לא, וכן נראה, עכ"ל. וכיון דמהניא חזקה זו להוציא ממון אע"ג דקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב, ה"ה דמהניא לפטור אדם ממיתה על עבירה שיש בה מיתת ב"ד אם גוי המוחזק בכך (ואפשר שסתם גוי מוחזק בכך) איים עליו במיתה אם אם לא יעבור, דחזקה שבאמת היה הורגו.
אבל על רפואה ככלל אין כזו חזקה. מי יאמר לי שאם לא יתרפא בג' עבירות אלו, ימות? אולי יחיה גם בלי זה? אם תוכיח לי ע"י רוב או חזקה או איזו ראיה אחרת שיש בה להוציאו מחזקתו שעושה העבירה לרצונו, אה"נ שגם כשנתרפא בג' עבירות יהא חשוב אנוס ופטור ממיתה. אבל ככלל אין כזו חזקה, וזו כוונת הר"מ במה שחילק בין אנוס מחמת הנכרי לאנוס לרפואתו.
Re: פורים תשפ"ד: על נבלות החב"דיים
אמתין למערכה השלמה אם תבוא.
מקצהרגליים- מספר הודעות : 378
Join date : 02.01.19
משה זאב הכהן פעטש-געבער likes this post
יהדות בעידן המודרני :: ביזוי 'גדולים' להנאת המשתתפים, בנשיאות הוד כ"ק מרן שליט"א :: יהדות בעידן המודרני
עמוד 1 מתוך 1
Permissions in this forum:
אתה לא יכול להגיב לנושאים בפורום זה