התולעים אפילו טרם התחילו לאכול את ברוך וייסבקר... אבל כאן איננו מתעצלים בביזויו!

ביום שישי הובל לקברות בבני ברק ברוך וייסבקר, ראש ישיבת בית מתתיהו.

המנוח היה מסרחניק שהתחרד בנעוריו, ובהמשך טיפס בסולם המעלות אצל הליטאים עד שנעשה שם 'גדול' מדרגה ד'.

בעיתונים ודאי תקראו כרגיל את ההספדים הנמלצים והמקושקשים על וייסבקר, בסגנון הקבוע של סיפורי 'גדולים'. פה נביא לכם את הסיפורים האמיתיים, מפי תלמידיו בקבוצת 'דור שכולו חייב'. הסיפורים האותנטיים יובאו ככתבם וכלשונם, ללא עריכה.

נוח בשלום על משכבך, ברוך! תלמידים נאים גידלת, ללא ספק. אני מקווה שבגיהנום יש לך חיבור לאינטרנט ותוכל לקרוא שם את רשמיהם.

ביזוי ברוך וייסבקר 1 - מאת תלמידו י.

מכיוון שלמדתי אצלו בשנה האחרונה שהיה בקול תורה בתש"מ לפני שעזב ופתח את בית מתיס אסכם בקצרה שהוא שייך לדור שקודם כל לא היו עצמאיים אלא חלק מהקרטל של ראשי הישיבות שמסתכלים אחד על השני וכל הזמן נמצאים בתחרות וכולם כאחד מתנדנדים בהתאם לטירוף של יגאל רוזן.

עוד קדם לו הרב עדס שהיה מתפאר בכל מקום שמקול יעקב לא יצא תלמיד שיצא לעבודה וייסבקר בעבר היה נוהג לומר באירוסין של תלמידיו שאילו היה יודע שהבחור יקבל פחות מדירה הוא לא היה נותן לו לגשת לשידוך.

סה"כ כמו BM אזרחי הוא רצה כבוד בלי לעבוד ובתש"מ התחיל לייצר מסביבו חסידות היו אלו בחורים בני ברקים שהיו גוף זר בקול תורה הירושלמית ביניהם הרב קסלר מקרית ספר בסוף תש"מ הוא פנה לר' אלחנן קונשטט הבעלים של קול תורה בדרישה כי הוא במעמדו צריך לתת גם שיעור כללי לצדו של הגרשז"א הרב קונשטט ניפנף אותו ואז הוא החליט לפתוח ישיבה כדי לממש את הכבוד והוא דמיין שהוא יתן שיעור כללי והכסף יזרום מעצמו כמו מהייקים הזקנים שהיו תורמים לקול תורה ואז הסתבר לו שקודם ראש ישיבה צריך לדעת את מלאכת השנור.

מישהו תרם לו בניין קטן בתנאי שהישיבה תקרא על שם אחד בשם מתיתיהו והוא יצא לדרך עם 10 בחורים מהשיעור שלי ועוד כמה מפונביז' שלמדו אצלו ודרש מהם לבוא לחזק אותו כי זה עניין של פיקוח נפש ואז התחיל המשחק עד תשל"ט ביום חול הוא לבש חליפה קצרה ועכשיו בבני ברק הוא החליף את הקנייטש לכובע עגול כמו של הרב שטיינמן והיה הדבר ללעג אצל הירושלמים אחרי כמה שנים החליף להמבורג.

דבר ראשון סיפרו שהוא התיישב ללמוד היטב הלכות חופה וקידושין כי הרי לשם כך הוא פתח ישיבה כדי שיכבדו אותו כראש ישיבה לסדר קידושין.

אלא שהישיבה לא הצליחה להשתרש בבני ברק עד שעברו כמה שנים והוא החליט לפנות להר לעזרה ( כינוי של ר' חיים גריינמן לכל מי שהלך לרב שך הוא היה אומר הוא הולך להר ) ואז הרב שך צירף אותו לקרטל של שהיה בבניה ולימים דגל התורה והתחיל להפנות איליו תלמידים מישיבות קטנות משום מה הישיבה קיבלה שם של מודרנית ביחס לבני ברק עד שלפני כמה שנים הוא החליט שבגלל פגעי הטכנולוגיה הוא הופך אותו מהיום להיום למשהו דומה לחדרה דאז ועשה הפרדה בישיבה בין אלו שכבר לומדים לאלו שהתחילו להתקבל.

סוף תשל"ח יגאל רוזן ר"מ בשיעור ג באור ישראל הקטנה שאך לפני שנתיים החליף את ר' יוסף רוזובסקי מחליט לפתוח ישיבה גדולה מה שאני זוכר שכמה רבנים בקול תורה שלמדו איתו בפוניבז הגיבו בעצבנות על כך כנראה בגלל שהכירו אותו מפוניבז' הם פחדו ממנו אולי חששו שיהיה פעם רשכבה"ג.

פעם בבית וגן הרחוב שמהצד של הישיבה היה פתוח בשבת והבחורים החליטו שצריך לשים מחסומים ולסגור ואז הגיעו המזרוחניקים מנתיב מאיר והזיזו את המחסומים בשבת וצעקו אהבת ישראל בשבת השניה כבר הגיע למהומה טדי קולק בעצמו ווייסבקר יצא אל המהומה והתחיל להתווכח עם טדי קולק ואז טדי קולק אמר לו שהוא יתן לו אגרוף בפרצוף וויסבקר פתח את הפראק ואמר לו בוא נראה אותך.

ביזוי ברוך וייסבקר 2 - מאת תלמידו ג.

זכור לי שסיפרו בישיבה שהרבנית ויסבקר היתה אוהבת לראות את הבחורים החתיכים בפנימייה שוב ושוב. ודבר זה הכעיס הרבה בחורים שרצו פרטיות. ובפרט שהייתה מעירה להם כשהיו שם בין הסדרים. אבל היות שהבחורים היו מפוחדים כי הורגלו במשטר דיקטטורי לא עשו כלום.

אחרי הרבה שנים היה בחור שביקש מחבריו שיודיעו לו כשהרבנית בדרך לפנימייה מבית המדרש. והודיעו לבחור. והלך מיד מבית המדרש לפנימייה ופשט כל בגדיו חוץ מבגד החלציים, בחדרו בפנימייה כאילו הוא בדרכו להתרחץ. והיא נכנסה לחדר וראתהו כמעט ערום ועריה. והפיץ מעשה העניין לכל הישיבה. וכל הישיבה ששה ושמחה. וצחק הציבור לעלבונה ובפרט כשהייתה מבקרת בישיבה.

ושם לב לזאת ראש הישיבה ר' ברוך וחקר ודרש באיומים והפחדות ונודע לו בסוף הדבר.

ומני אז הורה לה ראש הישיבה ר' ברוך להפסיק לשוטט ולחטט בפנימייה ולבחורים הייתה הישועה.

ביזוי ברוך וייסבקר 3 - פורסם מכבר בידי התלמיד ג. הנ"ל והוסף כאן לבל יחסר המזג וייאספו כל הביזויים במקום אחד בשלמות

סיפור שאחד העורכים קיבל מאת בעל המעשה.

"קלמן, צ'מע סיפור בשבילך, הייתי 'נחום הלמדן', בחור מוכשר הלומד בישיבה ודופק סדרים, אבל גיוואלד, היה לי פלאפון בכיס. הייתה חשובה לי החירות והיכולת לתקשר עם המשפחה, הרגשתי שזה בריא לנפש שלי.

וכך כמה שנים למדתי מצוין, אבל הפרתי את הכללים התמוהים והנוקשים של הישיבה הקדושה. אנו בני מלכים ולא צריכים להיות עבדים.

פוחוביץ המק"ק (משגיח קטן קטן) הלשין לראש ישיבה. הוא מסכן זו הייתה עבודה בזויה. כנראה שלא הייתה לו ברירה וזו הייתה הדרך שלו להתפרנס. ממש לא נעים.

פוחוביץ המקק השיג את המספר שלי מאחד הבחורים בוועד והוא צלצל אלי מהמערב של הבייסמדרש, ויצאתי בתמימות לדבר ליד הטלפון הציבורי. בדרכי קלטתי שעושים לי תרגיל אמבוש, אז חזרתי למקום בבייס מדרש. אולם הם הבינו שיש לי בכיס סלולר, אבל לא יכלו להוכיח.

ר' ברוך ויסבקר ציווה עלי לעלות עימו לחדר. עליתי מאחוריו, והבנתי שהוא יכפה עלי חיפוש, ובמדרגות דחפתי לבחור משיעור א' את הפלאפון. בחדר של הראש-ישיבה, אחרי שהוא היה בטוח שיש לי פלאפון, הוא הפך בעצמו לסוהר הראשי בכלא שלו וכפה עלי להראות לו את הכיסים הריקים, ממש להוציא ולמשוך את הבד הפנימי של הכיס החוצה. לא ידעתי בכלל שלפי החוק יש לי זכות להתנגד, מזל שהוא לא עשה בי דברים אחרים… ור' ברוך לא ידע איך זה קרה שאין לי מכשיר סלולר. ומבטו התקיף הפך להבעת אכזבה. הפרצוף הנדהם שלו היה כנראה כמו של הקלגס הרומאי עם התפילין של אלישע בעל הכנפיים…

כשירדתי למטה כל הבית מדרש כבר נייס על הפלאפון. כי הבחור "העילוי" (ישיבה הזויה) סיפר לציבור שהבאתי לו פלאפון כשהייתי ביחד עם הראש ישיבה. המקק פוחוביץ קלט, אז הוא דיווח לראש ישיבה את הקומבינה.

אחרי חצי שעה כשרכושי האהוב חזר אלי, ראש הישיבה ויסבקר, קרא לי שוב פעם באופן אישי. ווהפעם אמר לי לעלות לפניו כשהוא סורק לי את הכיסים מאחורה, הרגיש לי ממש לא צנוע. נלחצתי כולי, אבל לא אמרתי נואש, בסיבוב-עיקול המדרגות בין חצי קומה לחצי הקומה השניה, העברתי בזריזות את הפלאפון מקדימה לכיס האחורי שעבר כבר את סריקת עיניו החודרות והבוחנות של מרן ראש הישיבה.

וכשהיינו בחדר הוא אמר לי: "עכשששיו תוציא את הכיסים!". כמובן שהוצאתי והוא שוב אכל קש ונורא כעס. הוא אמר לי "אני בטוח שה-י-ה ל-ך פ-ל-א-פ-ו-ן ב-כ-י-ס".

לאחר הדברים האלה, אחרי שבועיים, פוחוביץ המקק כבר שמע את כל מה שקרה דרך המלשינים הרבים בישיבה. ואגב חשוב להגיד שהעניין פשוט משחית הנפש. פוחוביץ המקק דיבר עם הצוות. והמשגיח קרא לי ואמר שחושבים מה לעשות, בגלל שביזיתי את ראש הישיבה שליט"א. תבין ראש הישיבה רדף אותי והציק לי והמשגיח ברויאר אומר שאני ביזיתי את ראש הישיבה – תקלוט עד כמה הכוח משחית. אפילו בעל המוסר הכי גדול, כביכול, בעולם הישיבות מדבר כמו ילד קטן ולא מצליח להסתכל על המצב כאדם בוגר, אלא כילד המשחק שוטרים וגנבים. עצוב מאוד. מה שווה שיטתת המוסר עם כהן ראשי שלה כך מתנהג? ביזיון!

בקיצער, המעיישה, הוחלט להרחיק אותי מהישיבה. וכך הפכתי לחרדי עובד, חרד"ק שיש לו נטפליקס אפילו…

ואוסיף, משהו, זה היה בדיוק אחרי שמרן הרב שטיינמן בא לדבר על פלאפונים ואז החתימו את כל הישיבה שלא יחזיקו פלאפונים. ואני לא רציתי לחתום.

כשהרב רפפורט אמר לי לחתום, אמרתי לו: 'בכיף'. אז הוא אמר לי איך אתה חותם וברור שיש לך פלאפון?! צחקנו… רפפורט הבין שהראששיבע מגזים.

חחח עד היום פוגשים אותי בחורים מהישיבה, בייסמאטעס החדושע שלומדים שם צעירים נשיים כאלו ששמעו מהסיפור וזה הדרך שלהם לחוות חירות.

בזכות זה אני חרדק, ברוך ה'.

מבוסס על סיפור אמיתי עם שינויים ספרותיים קלים.

ביזוי ברוך וייסבקר 4 - וייסבקר מתווכח עם תלמידו הצרפתי האם בחורים בישיבתו מאוננים. מאת תושב שטרסבורג

למד בזמנו אצל ויסבקר בחור שהגיע מישיבה קטנה מוכרת בצרפת, (ראנסי, פרבר פריז). ראש הישיבה שם למד בפוניבז אצל שך ושמר על קשרים בארץ [...]

פגשתי היום את הבחור (כיום אברך כאמור) והודעתי לו שוייסבקר מת הוא בכלל לא ידע.

הוא אמר שאינו מקפיד עליו היום.

לא הספקתי "לבשל" אותו הרבה על מה שהיה אז אני אגיד מזיכרון אבל זה לא מתקרב למה שסיפר [...] בעסיסיות.

הוא אמר לי שוייסבקר לא היה עורך חיפושים בחדר שלו אבל הוא היה אז צעיר וטיפש, עישן ושתה הרבה (ולא רק סיגריות) ויום אחד הוא נעלם בלי להגיד כלום לאף אחד לשלושה ימים.

אז היה ברור שיחפשו בחדר שלו וזה מה שהם עשו.
ומצאו שם מגזינים כPlay-Boy וכו' (אז לא היו סמארטפונים נפוצים כלל, רק אייפון).

כשהוא חזר קרא לו ראש הישיבה וביקש הסבר אז הוא אמר לו שבגיל הזה יש לכל בחור הורמונים ולכן טבעי לאונן.

הוא צעק לו שזה לא ייתכן ושהוא היחיד בישיבה שעושה את זה.

הוא השיב לו שמזה ברור שהוא לא מכיר את הבחורים בישיבה שלו ושהוא חי בפלנטה אחרת.

הוא התעקש שרק הוא עושה את זה, שהוא חולה וצריך טיפול.

אחר כך זרק אותו מהישיבה.

מאז היו לו תקופות בהן עזב את הדת לגמרי, הכיר כמה גויות, והיה קרוב להתחתן עם אחת מהן.

אחריו לא התקבלו יותר בחורים מצרפת אצל ויסבקר, נראה לי.

ביזוי ברוך וייסבקר 5 - "מ'בית מתתיהו' לא יצא אף אחד לעבודה"...

הביא התאמעוואטע זאב וגנר ימ"ש בפורום אוצה"ח סיפור שכתב לו אחד על וייסבקר, וז"ל:

בהמשך התגלגל לדבר על הישיבה, הוא השתבח בישיבה כאל ילד טיפוחים, על הבוגרים המוצלחים המאיישים את משרות הרבצת התורה בישיבות החשובות, ועל המפורסמים פחות שאף הם אברכים חשובים ורציניים. "לא יצאו מהישיבה בעלי בתים", סיים בגאוה בלתי מוסתרת.
לא ברור לי למה, סוג של חוסר פרגון משולב ברוע. פניתי אליו ואמרתי לו: באמת? אפילו לא בעלבת' אחד? הוא קצת נבהל, אבל אמר: אני חושב שאפילו לא אחד, כמעט. ואז דליתי כמה שמות של בוגרים, לא מי יודע מה. הוא היה ממש במבוכה, והסביר שהוא לא בדיוק למד רק אצלנו, והוא ממשפחה כזו וכו'.

עכ"ל הסרוח.

הדברים מדברים בעד עצמם.

וכתב ע"ז תלמידו ג. הנ"ל וז"ל:

שנים הוא היה אומר בישיבה - שיצאו פחות מעשרה לעבוד - פשוט שיקר במצח נחושה

עכ"ל.

לא יאומן עם אלו 'גדולים' חולי נפש עלינו להתמודד היום.

אצל החסידים העבירה הכי גדולה היא להוציא זרע לבטלה,
אצל החב"דצקער העבירה הכי גדולה היא "לגעת" בזקן תיש,
ואצל חולי נפש אלו העבירה הכי גדולה היא לצאת לעבוד.

בגיהנום, ברוך וייסבקר, כבר יוציאו אותך כעת לעבודה... עבודת פרך, בחומר ובלבנים. כאותו אדם שראה התנא האלוקי ר' עקיבא מהלך בדרך, והיה מכוער ביותר ונושא משא גדול של עצים, שאין אדם בעולם ולא חמור ולא סוס שיכולים לטעון כמותו. בכל יום ויום, ברוך וייסבקר, תביא משא כזה, ויכניסוך לתוך הגיהנום וישרפוך באותם העצים שלוש פעמים ביום, עד סוף כל הדורות, ולא יזדמן שום ר' עקיבא להצילך. אז תבין ותדע ערכה של מלאכה, "יציאה לעבודה", ותחת אשר בזיעת אפיך לא אכלת לחם בעולם הזה והורית שנוררות ואברכונות כדרך חיים, בזיעת אפיך תלקט עצים לשריפת עצמותיך הנשחקות בעולם הבא.