ברוך משנה הבריות: החרד"לי המטורף "הרב דוקטור" רועי הכהן זק

אחת התופעות הדוחות ביותר שהתפתחה בישראל בעשרות השנים האחרונות היא החרד"לות. באשכול זה נעמוד על טיבה של בריה משונה העשויה להוות דוגמה טיפוסית לחרד"ליות, טירלוליה וסכנותיה. אף שללא ספק מדובר בטיפוס שהחולניות החרד"לית מגיעה בו לקיצוניות מטורללת במיוחד, פעמים רבות יש שדווקא הקצוות יש בהם ללמד על הכלל.

זר כי ייקלע למסדרונות 'מכללת ירושלים' בבית וגן, עשוי להירתע כאשר תצוץ מולו, ללא אזהרה מוקדמת, מפלצת חייזרית העונה לשם רועי הכהן זק. למעשה, הניחוח הנודף ממסרחניק-חרד"לי זה עשוי להביא את הזר אף למחשבה כי ה'מרנים' של הליטאים בשנות השבעים של המאה הקודמת, אליעזר שך ויעקב קנייבסקי, צדקו כשהטילו על 'מכללת ירושלים' את איסורם הידוע.

ובכן, הזר שלנו בוהה ביצור שלפניו ומנסה לגבש עמדה. רועי הכהן זק הוא עבדקן בעל פנים מוארכים לא נעימים, שיני ארנב, שיער אפור מגודל המונח על ראשו בצורה בלתי ברורה כמין פאה נכרית, פאות פרועות, ועל הכל - ניצוץ מטורף בעיניים. אך לא זה העיקר. מכוערים הרי יש הרבה. סימן ההיכר העיקרי של 'הרב דוקטור' רועי הכהן זק הוא התפילין שהוא מניח במשך כל היום, כולל בשעת הרצאותיו במכללה. "הרב דוקטור" בתפילין כל היום! אני בטוח שתופעה כזו לא התקיימה מראשית תרבות ה'רבנים דוקטורים' אצל הירש והיילדסהיימר והאורתודוקסים שלהם בגרמניה של המאה הי"ט ועד ימינו. ודווקא רועי הכהן זק, אשר דומה כי האיסור על הנחת תפילין בגוף לא נקי כאילו נכתב רק בגללו!

מוצאו של החרד"לי המסרחניק המטורף רועי הכהן זק, כפי שיכולים אתם לשער, ממשפחה של מזרחניקעס מצויים, שפויים. יצור מחליא זה בא לעולם ברעננה, ממעוזי הבורגנות המזרחניקית הישנה, הנורמלית. מעטים האנשים בגילו של רועי הכהן זק שנולדו חרד"לים. מגיפת החרד"ליות היא מחלה חדשה יחסית, שנגיפיה התחילו להתפשט באופן משמעותי לפני כארבעים שנה לכל היותר. אומרים שהחולה הראשון שבודד בו הנגיף החרד"לי הוא ברנש שעדיין חי בתוכנו והוא בשנות השמונים שלו, שלמה אבינר, אך רוב הלוקים במחלה קשה זו כיום הם צעירים הרבה יותר.

רבים מן המסרחניקעס המתחרד"לים פותחים את התהליך באמצעות אימוץ 'גדול' כלשהו לליקוק קבוע. ה'גדול' שבחר לו המסרחניק הריחני 'הרב ד"ר' דידן היה המקובל הבני-ברקי המנוח, שריה דבליצקי. מדוע נטפל חרד"לי נאלח זה דווקא לדבליצקי? יש להניח כי היה זה בעקבות שטות נעוריו של שריה דבליצקי, אשר נלכד לזמן מה ברשת הציונות ובתקופה מסויימת אף הגיע לפאתטיות של אמירת הלל ביום ירושלים. שריה דבליצקי הספיק כבר להתחרט מאז, ובניו ונכדיו החרדים בושים כיום בשטות נעוריו ומשתדלים להצניעה. אבל עבור מסרחניק דוחה כמו רועי הכהן ז"ק היה זה מספיק. הנה מצא לו 'גדול' כלבבו - נטוע מחד בלב הקונצנזוס החרדי, למען ספק את רגשי הנחיתות המסרחניקיים שלו, ומאידך מפולפל בשמץ מן 'התורה הגואלת' ומכיר ב'תחיית האומה', וכיוצא באלו פטפוטי מסרחניקעס שהורגל בהם רועי הכהן ז"ק בצעירותו.

אחד ממיני טירופיו של יצור הכלאיים, המסרחניק הריחני רועי ז"ק, הוא הוספת גידוף 'ימש"ו' בכל עת שהוא מזכיר את "הגויים". לא רק על אנטיוכוס או על היטלר, אלא, כמעשה ילד קטן, על כל "הגויים". מצינו אמנם "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך" - אשר לא ידעוך דייקא! האם מוכר לכם מקור יהודי אחד, גדול אחד, הנוקט 'ימש"ו' כלפי כל אדם שאינו יהודי? אך המסרחניק הריחני 'הרב ד"ר' מהדר. הוא הרי חרד"ל, קתולי יותר מן האפיפיור. אשר ידעוך, אשר לא ידעוך - "ימש"ו". "הגויים ימש"ו". "התאריך הלועזי ימש"ו". רועי הכהן ז"ק ימש"ו. אני תוהה מי יפנה כבר למל"ג בשאלה האם סביר כי אדם המאחל לתשעה מיליארד איש 'ימש"ו' מכהן כמרצה במכללה מוכרת בישראל.