שירי ביזוי 'גדולים' - אשכול ראשי

היו רגלי מוליכות אותי לקבוצת וואטסאפ אחת, שהיה שם דובר יידיש אחד ממונטריאול שהיה נוהג לכתוב בחרוזים ('גראמען') ביידיש.

נמשכתי אחריו וכתבתי גם אני כמה וכמה שירים ביידיש שם, והיו בני החבורה מבקשים ממני לכתוב בלה"ק.

נעניתי להם, והתחלתי מפרסם שם שיר יומי לביזוי 'גדול' כלשהו שנעשה קורבני באותו יום, עד שנתמלא דיוואן שלם, וכמעט אינו מבייש הדיוואנים של אבן גבירול והלוי.

מקודם פירסמתי השירים כאן בפורום כל אחד מהם באשכול המיועד לביזוי אותו ה'גדול', ומעתה אקבצם כולם הנה כאחד.


וזה יצא ראשונה, זמר לביזוי אליעזר שך ימ"ש, ה'מרן' הזוועתי של הליטאים ברבע האחרון של המאה העשרים, ואחד ה'גדולים' המרושעים והאכזריים ביותר בכל הזמנים.

לפי סדר כ"ב אתוון.

בניגון 'ימים', או כל ניגון אחר של ליטוואקעס.

אֶמְנֶה שִׁבְחֵי הָעַרְפָּד אֱלִיעֶזֶר שַׁךְ
בְּלֹא לַחַשׁ הַנָּחָשׁ כִּי יִשַּׁךְ
גֹּרֶן שְׁלֹמֹה קָרְבָּנוֹ הָרִאשׁוֹן, וְזֶה נִמְשַׁךְ
דָּוִד פּוֹבַרְסְקִי בְּיָמָיו תָּאֳרוֹ חָשַׁךְ
הִתְעַלֵּל בִּשְׁטַיְנְזַלְץ, מִמֶּנּוּ לֹא חָסַךְ
וְשָׁתָה דַּם גְרֵיְנְמַן, הוֹרִיד עָלָיו מָסָךְ
זָרַק עוֹבַדְיָה אַחַר נִצּוּלוֹ, כְּמוֹ בְּמוּסָךְ
חַבַּ"ד עַצְמוֹתָם פִּצַּח, מָצַץ וּלְפִיו יֻסַּךְ
טִפְּשׁוּת לִמְנוֹת לְקָרְבְּנוֹתָיו סַךְ
יִתַּמּוּ אוֹתִיּוֹת א"ב, וְחֶצְיָם לֹא יוּזַח
כְּבֶן תִּשְׁעִים מִפְלֶגֶת 'עֵץ' פָּתַח
לֶפְקוֹבִיץ מִיכַל, אֶלְיָשִׁיב, לִ'גְּדוֹלִים' מָתַח
'מָרָן' עָשָׂה עַצְמוֹ, וְהַיֶּתֶר - חָתַךְ
נוֹסַף הַבֶּעלְזֶער, לִנְיַר טוּאָלֶט לְשִׁמּוּשׁוֹ הֻתַּךְ
סֻגְיַת אֲחוּז הַחֲסִימָה, פַּחְדָּהּ עָלָיו נִתַּךְ
עַל יְדֵי בֶּעלְז יַעֲבֹר, כָּךְ בָּטַח
פָּרַשׁ בְּגִיל מֵאָה, עֵת טִיטוּל לַאֲחוֹרָיו רֻתַּךְ
צְרָכָיו קִנַּח הַנֶּכֶד בֶּרְגְּמַן, כַּמֻּבְטָח
קָטֶטֶר מִקָּדִימָה וְטִיטוּל מֵאָחוֹר, לְרֶגַע לֹא נָח
רִנָּה עָבְרָה: שַׁךְ מֵת, אֶלְיָשִׁיב נִמְשַׁח
שְׁמוֹ, אֵלִי, מְחֵה, עַצְמוֹתָיו בְּגַרְזֶן הַךְ
תֹּפֶת תְּאַכֵּל נִשְׁמָתוֹ, זִכְרוֹ לָעַד יִמַּח

מזמור ב

זה לעומת זה עשה אלוקים.

שיר פיוט על סורחן משיח חב"ד, בכ"ב אתוון על סדר א"ב, וניגון שירתו כניגון 'אזמר בשבחין' שלהם.

אֲסַפֵּר נַבְלוּת מְשִׁיחַ חַבַּ"ד
בְּעֶטְיוֹ כִּמְעַט יִשְׂרָאֵל אָבַד
גָּאָה בְּסֻרְחָנוֹ, כֶּאֱלִיל נֶעֱבַד
דֹּפִי דָּרַשׁ, בַּהֲבָלָיו נִכְבַּד
הִטְעָה רְבָבוֹת, נֶחְשַׂף בְּדִיעֲבַד
וְכָל שְׁטוּתוֹ הִמְצִיאָהּ לְבַד
זִנּוּ אַחֲרָיו רַב וְאַבַּ"ד
חֲסִידִים שׁוֹטִים, בְּעֵינֵיהֶם כֻּבַּד
טֶפֶשׁ טִפְלוּתוֹ, עָרוּךְ וּמְעֻבָּד
יוֹצֵא בִּדְפוּס, עָב כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד
כֻּלָּם הֲבָלִים, שְׁטוּתִים בִּלְבַד
לְהַטְעוֹת שׁוֹאֵל בְּאִגְּרוֹתָיו שָׁקַד
מֵת מֶענְדְל! מְשִׁיחֲכֶם נִלְכַּד!
'נִמְנָע הַנִּמְנָעוּת'? בְּטֵרוּפוֹ נֶעֱקַד
סָרְחוּ גְּלָלָיו, לְקַנְּחָם כּוֹחוֹ לֹא עָמַד
עַל אֱלוֹהַּ יִתְפָּאֵר כִּי בְּגוּפוֹ יָרַד?
פֵּרוֹת בֵּאוּשׁוֹ יַעַמְדוּ לָעַד
צַחַן טִנּוּפוֹ עָלָיו אִשּׁוֹ תּוּקַד
קָרֵב נָא, אֵלִי, יוֹם נוֹעָד
רַחֵם עַמְּךָ אֲשֶׁר בְּךָ נִסְעָד
שְׁלַח לָנוּ גּוֹאֵל הָאֲמִתִּי, הַמְּיֹעָד
תִּמְחֶה אָז סֻרְחַן שְׁנֵיאוֹרְסָאהן מִיָּד!

מנגינת אקדמות מילין מתאימה מאד. אגב אני מהסס לגבי באושו. אם השם בֵאוּש כמו גאות אז אכן בֵאוּשוֹ. אבל כתוב עלה בָאשוֹ ותעל צחנתו ולכן נראה שהשם בֹאַש (כמו ארכו גדלו גבהו רחבו אהלו. ולכן בסמיכות אפשר בְאֹש מחניכם כמו גְבֹהַ קומתו גְדֹל העצה) וצ''ל פירות בָאשׁוֹ. ואם השם בְּאֹש כמו צְחֹק אז בְּאֹשוֹ. ואם למד מויעש באושים אז צ''ל בְאוּשוֹ בשווא.

מקצהרגליים כתב:מנגינת אקדמות מילין מתאימה מאד. אגב אני מהסס לגבי באושו. אם השם בֵאוּש כמו גאות אז אכן בֵאוּשוֹ. אבל כתוב עלה בָאשוֹ ותעל צחנתו ולכן נראה שהשם בֹאַש (כמו ארכו גדלו גבהו רחבו אהלו. ולכן בסמיכות אפשר בְאֹש מחניכם כמו גְבֹהַ קומתו גְדֹל העצה) וצ''ל פירות בָאשׁוֹ. ואם השם בְּאֹש כמו צְחֹק אז בְּאֹשוֹ. ואם למד מויעש באושים אז צ''ל בְאוּשוֹ בשווא.

באתרא דמרא דדקדוק מאן מתבעי תמן?
אם היתה לך מסקנה הייתי אולי מתקן, ואחר דאת נמי מספקא לך נניח כמות שהוא.
אולי אעיין במילון אח"כ אבל באמת 'ויעש באושים' היה ברעיוני.

ההצעה לנגן השיר במנגינת 'אקדמות מילין' מעניינת מאד.

דא עקא, שמטומטמי חב"ד דווקא אינם אומרים 'אקדמות' בשבועות, היחידים מכל האשכנזים! 

אני מרחם על מי שנקלע לתומו למניין חב"די בליל שבועות, ומגלה פתאום לתדהמתו שלא יזכה השנה לשמוע 'אקדמות', וכך יחמיץ את אחד משיאי החג. 

'אקדמות' אגב דאתא לידן, אכתוב עליו בהמשך סיפור מעניין.

מקצהרגליים כתב:מנגינת אקדמות מילין מתאימה מאד. אגב אני מהסס לגבי באושו. אם השם בֵאוּש כמו גאות אז אכן בֵאוּשוֹ. אבל כתוב עלה בָאשוֹ ותעל צחנתו ולכן נראה שהשם בֹאַש (כמו ארכו גדלו גבהו רחבו אהלו. ולכן בסמיכות אפשר בְאֹש מחניכם כמו גְבֹהַ קומתו גְדֹל העצה) וצ''ל פירות בָאשׁוֹ. ואם השם בְּאֹש כמו צְחֹק אז בְּאֹשוֹ. ואם למד מויעש באושים אז צ''ל בְאוּשוֹ בשווא.

לפי מילון אבן שושן, הצורה "ביאושים" (ב' צרויה, הי' מייצגת צירה) לגיטימית.
הוא אמנם מונה אותה כצורה השייכת לעברית של ימי הביניים, ונפרדת מ"באושים" המקראי, אבל היא קיימת.
זה גם מתאים למונח בזכרוני, כי הצירוף "פירות ביאושים" הוא צירוף קיים, ולא מליבי בדיתיו.

חידוש בשבילי שבחב"ד שמטו את אקדמות. ידוע לך מדוע? וזה לעומת זה אף אני לא מכיר ניגון אזמר בשבחין שלהם

מקצהרגליים כתב:חידוש בשבילי שבחב"ד שמטו את אקדמות. ידוע לך מדוע? וזה לעומת זה אף אני לא מכיר ניגון אזמר בשבחין שלהם

איני יודע למה אינם אומרים 'אקדמות'. אולי המחבר אינו מספיק כשר לטעמם. גם אינם שרים שום זמירות שבת, לא מדונש ולא  מראב"ע ולא משום מחבר קדמון או אחרון, חוץ מאלו של האר"י. והשי"ת יצילנו מהם ומהמונם.

שיר ביזוי להאדמו"ר החזיר ישראל מגור, וכולל ה'תקנות' של הלה בענייני 'קדושה'.

ויועיל ג"כ למאמיניו, למען ייקל עליהם לשנן ה'תקנות' החולניות שלו על פה, ולא ישכחו אפילו אחת מהן.

נתקן על סדר כ"ב אתוון, ואחריהם נוסף נוטריקון י'ש'ר'א'ל' א'ל'ת'ר' ח'ז'י'ר' ג'ד'ו'ל' ה'י'ה'.

בניגון "אשת חיל".

אֲזַמֵּר סֻרְחַן יִשְׂרָאֵל אַלְתֶּר
'בֵּית יִשְׂרָאֵל' שְׁמוֹ אַחֲרֵי הוּבָא לַקֶּבֶר
גּוּר - עֲיָרָה בְּפּוֹלִין, שָׁם הוֹרָהוּ גָּבֶר
דַּרְכֵי מִשְׁגָּלִים, לֹא נִמְצָא לוֹ בָּם חָבֵר
הִרְבָּה לְחוֹקְרָם, עֲלֵיהֶם חִבֵּר
וְסִדֵּר 'תַּקָּנוֹת' לְקִשּׁוּי הָאֵבֶר
זִכְרָן טֶרֶם בָּא בְּסֵפֶר
חֲזִירוּתוֹ עַתָּה אֶעֱרֹךְ כַּסֵּדֶר
טִפְּשַׁי גְּלָמָיו, אַחֲרָיו כְּעֵדֶר
יְשַׁמְּשׁוּ מִטָּתָם אַךְ בְּשַׁבָּת, גֶּדֶר!
כָּל שַׁבָּת? חָלִילָה! אֶלָּא לְפִי סֵדֶר
לְסֵרוּגִין: שַׁבָּת לֹא, וְשַׁבָּת - בְּסֵדֶר
מְשַׁמֵּשׁ כְּדַרְכּוֹ בְּלֵיל טְבִילָתָהּ, בַּסֵּתֶר
נִפְסְדָה זְכוּתוֹ לְשַׁבָּת, טוֹב הַהֶעְדֵּר!
סְיָג: טָבְלָה עַד יוֹם ג' - הֻתַּר הַנֶּדֶר
עוֹרְכִים מִטּוֹתֵיהֶם מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַחֶדֶר
פּוֹרֵשׁ הוּא לְשַׁגְּלָהּ בְּמִטָּתָהּ וְחוֹזֵר
צִפְּתָה לָבוֹא הִיא לְמִטָּתוֹ? לֹא, גּוֹזֵר!
קָשֶׁה: מַה זֶה מְשַׁנֶּה? חִידָה לְבָתֵּי-סֵפֶר!
רָצָה לִדְחֹק עַצְמוֹ בְּתוֹכָהּ? עָפָר וָאֵפֶר
שֻׁלְחָן עָרוּךְ: "לֹא הָיָה מְמָרֵק הָאֵבֶר"!
תִּשְׁאַל: מַה שִׁעוּרוֹ? וְכִי יֵשׁ תֶּפֶר?
יָקוּם מַדְרִיכוֹ, בְּנֹעַם אִמְרֵי שֶׁפֶר
שֶׁלֹּא יִטְעֶה, יְסַמֵּן עַל אֵיבַר הַגֶּבֶר
רְאֵה - עַד כָּאן תַּכְנִיס, וְלֹא מֵעֵבֶר!
אָסוּר לְהָסִיר חֲזִיָּתָהּ, אָז יֵצֶר גּוֹבֵר
לָמָּה תּוּסַר? לֹא בְּשָׁדֶיהָ אֶבְרוֹ עוֹבֵר
אַל תַּחְבֹּק, אַל תְּנַשֵּׁק, הִזְהַרְתִּיךָ גֶּבֶר!
לֹא תְמַשְׁמֵשׁ, לֹא בַּעֲגָבוֹת וְלֹא בְּדָבָר אַחֵר
תַּזְרִיעַ אִשָּׁה - עַד ג' חֳדָשִׁים תְּאַחֵר
רָאוּי שֶׁלֹּא תִּטְבֹּל, שֶׁלֹּא תִּתְעַבֵּר
חֲזִיר! מִנְהַג קָרָאִים הוּא, יִמַּח זֵכֶר
זוֹ זַעֲקַת בֶּן מַיְמוֹן, עֲלֵי סֵפֶר
יָשִׁיב יִשְׂרָאֵל: רַמְבַּ"ם? בְּסֵדֶר
רָאִיתִי דְּבָרָיו, לִי דֶּרֶךְ אַחֵר
גַּם קַנְיֶבְסְקִי הִשִּׂיגַנִי, מִיהוּ? פֶּגֶר!
דַּלִּים וְרֵיקִים הֵם, נִצְּחָם הַיֵּצֶר
וַאֲנִי זִכִּיתִי לִבִּי, כֻּלְּכֶם אַחֲרַי לֶחָצֵר!
הַשֵּׁם אֲדוֹנֵנוּ! הַעַל אֵלֶּה תִּתְאַפַּק, יוֹצֵר?
יְמִינְךָ נְטֵה, בְּאַלְתֶּר נְקֹם, אַל תְּקַצֵּר
הַעֲמֵק לוֹ גֵּיהִנֹּם, וּבְשִׁמְךָ נִנָּצֵר

מזמור ד

שיר ביזוי לעובדיה יוסף הארור, על סדר א"ב.

במנגינת 'אשור אשירה'.

אֲסַדֵּר בִּזּוּי עוֹבַדְיָה יוֹסֵף
בֶּן הַיַּרְקָן, עַגְבָנִיּוֹת הָיָה אוֹסֵף
גּ'וֹרָה פִּיהוּ, לַבִּיּוּב כּוֹסֵף
דָּרַשׁ בַּיֶזְדִים, אַפְסוּתוֹ חוֹשֵׂף
הֲלָכוֹת לִפְשׁוּטֵי עָם נוֹשֵׁף
וְאֶפֶס לַמְדָנוּת. רַק מֵסִית וּמְכַשֵּׁף
זָכַר אַשְׁכְּנַזִּים - קְלָלוֹת רוֹשֵׁף
חַכֵּה, ווּזְווּז, אוֹתְךָ אֲשַׁסֵּף!
טָעַן: אַשְׁכְּנַזִּי רֵיחוֹ נוֹדֵף
יַעַן בְּתִשְׁעַת הַיָּמִים גּוּפוֹ אֵינוֹ שׁוֹטֵף
כָּךְ, וְהַצְּחוֹק אֶת כֶּרֶס עוֹבַדְיָה עוֹטֵף
לָמָּה הָיְתָה שׁוֹאָה? עוֹבַדְיָה זְקָנוֹ מְלַטֵּף:
מְגֻלְגָּלִים בְּאַשְׁכְּנַזִּי רְשָׁעִים, לָכֵן חוֹטֵף
נְקֹם, אֵלִי, בְּהִיטְלֶר, וְעִמּוֹ אֶת עוֹבַדְיָה הוֹסֵף
סְבָרָא שִׁטְחִית עֵת פִּי בָּחוּר יְהֵא נוֹטֵף
עַבְּדַאלְלַה! יִצְהַל חֲבֵרוֹ, אוֹתוֹ תּוֹקֵף
פַּרְצוּפִים סָטַר עוֹבַדְיָה, וְאֵין אֶצְבַּע נוֹקֵף
צַאנְזֶער רַבִּי עַל זְקָנוֹ הִפְלִיקוֹ בְּתֹקֶף
קִבֵּל עַל לְחָיָיו גַּם אֵהוּד בָּרָק, לְמַעַן סַגֵּף
רִבּוֹן עוֹלָם, בְּעוֹבַדְיָה שְׁלַח נֶגֶף
שִׁיתוֹ כַּגַּלְגַּל, כְּקַשׁ אֵשׁ גֵּיהִנֹּם שׂוֹרֵף
תִּשְׁחוֹק עַצְמוֹתָיו כִּפְתִיתֵי שֶׁלֶג בַּחֹרֶף

מזמור ה

בגנות האי מסרחאה רשיעא, אהרן ליכטנשטיין שר"י. דאיתא בספר "מבקשי פניך" שהוציא אחד תלמידו חיים סבתו, וז"ל בעמ' 85:

אינני חושב שחלק מההתמודדות המחמירה הזאת היא הסתייגות טוטלית מכל מה שבא מבחוץ. יש אנשים, גם גויים, ששליחותם בהיסטוריה היא שליחות של יצירה- יצירה ספרותית, יצירה מוסרית. אנשים שאתה רואה בהם גדלות, גדלות הנפש, גדלות מוסרית. איך אפשר שלא להתפעל מסמואל ג'ונסון? אדם שהתחיל ברפש הלונדוני, והגיע לרמה של גמילות חסדים, שהלוואי ואני הייתי מגיע אליה. וכי עלי להתעלם מכך רק בגלל שהוא היה גוי? כמה שיחות מוסר גלומות בסיום שירו של רוברט פרוסט על אודות עובר אורח העוצר ליד יער בערב מושלג... ובאיזה ריכוז ועוצמת שלוה! איזה שגב איזו יראת שמים והתמסרות משתקפים בשורה הנפלאה החותמת את הסונטה של מילטון על עיוורונו! מדוע עלי להתעלם מכך?

עכ"ל.

קינה ע"ז בתיקון נאה כדרך משוררי ישראל בימים קדמונים, וחריזת הדלת והסוגר לתפארת הפתיחה ולתפארת החתימה.

וכפי הנשמע, באיזה בתי-כנסת של מסרחניקע"ס הנהיגו אמנם לומר קינה זו בסוף הקינות קודם אלי ציון, בין הקינה על השואה לקינה על גוש קטיף.

ואחר שנדפס בספרי קינות פירוש הרוו"ה מתחת, אמרתי אני הקטן לבל יגרע גם חלק הקינה של הוד כ"ק מרן שליט"א, והוספתי עליה מתחת פירוש הרמז"ה.

וישא הוד כ"ק מרן שליט"א משלו ויאמר:

אָפַס רוֹן / וְגָבַר חָרוֹן / אֶקְרָא בְגָרוֹן / עַל לִיכְטֶנְשְׁטֵיְן אַהֲרֹן
רְאוּ זֶה סָרוּחַ / כֻּלּוֹ גָּלוּחַ / פְּאַת-לֶחִי בְּכָל רוּחַ / שִׁיֵּר לְבִצָּרוֹן
בְּעַמִּי נוֹשֶׁה / הַנִּיחוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה / וְסֵפֶר רַב אַשֵּׁי / גִּנְזוּ בָּאָרוֹן
עַמִּיטַל וְשֶׁגֶ"ר / וּמֹשֶׁה לֶוִינְגֶר / הָאֶזְרָח וְהַגֵּר / וָתִיק וְטִירוֹן
לְקַב חוּמְטוֹן / פִּתְחוּ מִילְטוֹן / וְרוֹבֶּרְט פְּרוֹסְטוֹן / בְּרוּכֵי הַכִּשְׁרוֹן
יִרְאַת שָׁמַיִם / קְחוּ כִּפְלַיִם / זְהַב פַּרְוָיִם / מִשִּׁירֵי בַּיְרוֹן
מוּסַר יָהּ / מִבְּנֵי אַנְגְּלִיָּה / אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה / לָהֶם הַיִּתְרוֹן
אֶקְרַע כְּסוּתִי / וְתַעַל זַעֲקָתִי / עַל בִּזּוּי תּוֹרָתִי / מִמַּשְׁתִּין בְּמִדְרוֹן
כֻּלּוֹ שֶׁקֶר / אַלְטֶע קַאקֶער / תֹּפֶת לְלֹא חֵקֶר / לוֹ וּלְשַׁי פִּירוֹן
וְאָנוּ כִּבְנֵי מָרוֹן / נִסַּע בְּקָרוֹן / בְּשִׁיר וָרוֹן / לִקְרַאת גּוֹאֵל אַחֲרוֹן

פירוש הרמז"ה

שייר לבצרון. לישנא דקרא זכריה ט יב שובו לבצרון אסירי התקוה: הניחו תורת משה וספר רב אשי. אשי בש' צרויה וכן הוא ניקודה האמיתי וכן בשמות אמי אסי יוסי וכו' (ותדע דיוסי קיצור יוסף שכן היה דרך אנשי הגליל לקצר תנועה האחרונה כמו שעשו ישוע לישו) וכן הרמב"ם באיגרת חרז משה ואשי והעולם טועים וקוראין בש' חרוקה: עמיטל ושג"ר. ראשי ישיבות היו אצל כת הטועים שקורין מסרחניקע"ס ונתכווין אותו ליכטנשטיין להטעותם בכזביו: ומשה לוינגר. אף הוא מהם ומסרחניקע"ס נקיט לדוגמא בעלמא: ארץ מאפליה. לישנא דקרא ירמיה ב לא ארץ מאפליה: לשי פירון. אף הוא מאותם המסרחניקעס ובעל בשר היה ושמא משום הכי נקיט ליה:

האם בניגון דידהו התכוונת למנגינה זו: https://www.youtube.com/watch?v=Hou7z_WyhuU&ab_channel=beitavichaivideo

במה שנשתבשו נשתבשו, אבל ניגוני מעלייתא דאית בהו שמעינן להו בלופּא

שיר ביזוי לוואזנר הארור, המיוסד על מה שנתבאר באשכול https://bizuygedoylim.forumhebrew.com/t8-topic

על סדר כ"ב אתוון, ואחריהם נוטריקון: ש'מ'ו'א'ל' ו'ו'א'ז'נ'ר' י'מ'ח' ש'מ'ו'.

בניגון אמר יי ליעקב. ומקובל מצדיקים זי"ע שסגולה לשוררו במוצאי שבת, בעת שמחזירין נשמת וואזנר לגיהנום.

אֶפְתַּח פִּי עַל הַנֶּאֱלָח שְׁמוּאֵל ווֹאזְנֶר
בִּזּוּיוֹ לִי יִנְעַם, יֵשׁ הַרְבֵּה חֹמֶר
'גָּדוֹל' נֵיְטְרָלִי אֲנִי, הָיָה אוֹמֵר
דֶּרֶךְ שַׁ"ז אוֹיֶערְבַּאךְ אֶהְיֶה שׁוֹמֵר
הַכֹּל יְלַקְּקוּנִי: חָסִיד, לִיטָאִי, סַ"ט, וְגוֹמֵר
וּבְהַלְוָיָתִי גַּם סְבִיבִי מִלְיוֹן יְדַלְּגוּ כְּעֹפֶר
זוֹ תָּכְנִיתוֹ, וְלֹא יָדַע כִּי אֱלוֹהַּ בּוֹר לוֹ חוֹפֵר
חַיִּים בְּלִי פּוֹלִיטִיקָה - כְּבֶגֶד בְּלִי תּוֹפֵר
טֵרוּף יֹאחֲזֶנּוּ, בְּשִׁעֲמוּמוֹ מְכוֹנִיּוֹת יְהִי סוֹפֵר?
יָגַע וּמָצָא עֵצָה: בִּצְנִיעוּת נְקֵבוֹת יַעֲסֹק, יְסַפֵּר
כָּל יוֹם מוֹדָעָה: הַיַּשְׁבָנִים בּוֹלְטִים! הֶחָזֶה לְבַחוּרִים צוֹפֵר!
לֹא צַר! לֹא קָצָר! גַּרְבִּיּוֹנִים - רַק מֵאָה דֶּנְיֶר!
מְפֻרְסָמוֹת כָּךְ חֲזִירוּיוֹתָיו לְנַעֲרוֹת בָּתֵּי-סֵפֶר
נִפְתַּח 'שֵׁבֶט הַלֵּוִי', נַעֲשֶׂנּוּ עָפָר וָאֵפֶר
סְחִי וּמֵאוּס כֻּלּוֹ, אֵין אִמְרֵי שֶׁפֶר
עֵת נִשְׁאַל: הַאֶצְפֶּה בִּנְחִיתָה עַל יָרֵחַ, בַּבֹּקֶר
פָּסַק: 'מַה לְמַעְלָה וּמָה לְמַטָּה' הַתַּלְמוּד אוֹסֵר!
צְחוֹק יִמָּלֵא פִּי, הֲבָנַת ווֹאזְנֶר כִּפְרִי בֹּסֶר
קַבְּלוּ עוֹד: הֲיוֹנֵק עָצִיץ נָקוּב, בֶּטוֹן נוֹסֵר?
רְאָיָה הֵבִיא - רְאוּ אֵיךְ דַּעַת הָיָה חָסֵר!
שֶׁבְּבֵיתוֹ עָצִיץ הָיָה, וְתַחְתָּיו חוֹר עוֹבֵר
תִּפַּח רוּחוֹ! בְּמִקְרֶה חוֹר בָּרִצְפָּה, וְהוּא סוֹבֵר
שֶׁהֶעָצִיץ בִּינִיקָתוֹ אוֹתוֹ חוֹרֵר...
מֵעַתָּה אֶת קִצּוֹ אֲסַפֵּר
וַיְהִי כִּי הוּבַל ווֹאזְנֶר לַקֶּבֶר
אוֹתוֹ לַיְלָה, יוֹם רִאשׁוֹן לָעֹמֶר
לַהֲקַת מַאֲמִינָיו סָבְבָה אֶת הַפֶּגֶר
וְהִתְחִילוּ לִדְחֹף וְלִמְחֹץ, תִּינוֹק וּבוֹגֵר
וּשְׁנֵי פְּתָאִים נֶחְנְקוּ, הָמוֹן עֲלֵיהֶם סוֹגֵר
אוֹתִי תִּשְׁאֲלוּ? מַגִּיעַ לָהֶם! מֵתוּ כְּחָתוּל, כְּאוֹגֵר
זֶה סוֹפוֹ שֶׁל הַמְּדַדֶּה אַחַר מִטַּת 'גָּדוֹל' מְפַגֵּר
נִשְׁאַל בְּגֵיהִנּוֹם: אֶת מֵי הַשֵּׁד תְּחִלָּה חוֹגֵר
רֵאשִׁית ווֹאזְנֶר, אוֹ אֶת הַצֶּמֶד שֶׁאַחֲרָיו שִׁגֵּר?
יָבִיאוּ סְפֵקָם לִפְנֵי אֱלוֹהַּ, אֲשֶׁר רְשָׁעִים יְמַגַּר
מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ הִשְׁקִיף שְׁאוֹלָה, שָׁם סַמָּאֵל דּוֹגֵר
חַתְּכוּ ווֹאזְנר תְּחִלָּה! שָׁמְעוּ קוֹל יְיָ בֶּחָלָל מְנַסֵּר
שֶׁהוּא הַחוֹטֵא, הַחֲזִיר, הִתִּיר אֶת שֶׁאֲנִי אוֹסֵר
מִמֶּנּוּ לָמְדוּ שְׁנֵי הַכְּסִילִים - אַחֲרָיו אֶבְרֵיהֶם אֲנִי קוֹצֵר
וְשָׁלוֹם יְהִי לַצַּדִּיקִים, שְׂכָרָם אֲנִי נוֹצֵר

אתמול יום ב', בעודי שוחה בבריכה, הורד לקבורות הנבל שלום כהן בן תופחה שר"י, שבחייו פער פיו על כמה וכמה מבני ישראל וכינם 'עמלקים'.

ואני בתוך המים וארא מראות אלוהים, ואשא משלי ואומר:

אָגִיל וְאֶשְׂמַח וּבְרֶנֶן אֶפְצַח
בֶּן תּוּפְחָה נִשְׁמָתוֹ נָפַח
לוּ שָׂמַנִי אֱלוֹהַּ נַפָּח
קֻרְנָסִי רֹאשׁ שָׁלוֹם כֹּהֵן פִּצַּח
אִם עֲשָׂאַנִי יְיָ טַבָּח
בֶּן תּוּפְחָה הִסַּקְתִּיו בַּכּוֹפָח
לְמַדְרֵגַת פּוֹעֵל נִקָּיוֹן אִם אֶצְמַח
שָׁלוֹם כֹּהֵן אַשְׁלִיכֶנּוּ לַפַּח
בֶּן תּוּפְחָה כַּשְּׂאוֹר תָּפַח
יְיָ עָלָיו בְּכַפּוֹ טָפַח
שָׁלוֹם כֹּהֵן כְּבוּעָה נֻפַּח
בַּשְּׁאוֹל שַׁדַּי לְעוֹבַדְיָה אוֹתוֹ סִפַּח
דֶּרְעִי אַרְיֵה בֶּן תּוּפְחָה טִפַּח
אֵל נוֹרָא חַיֵּי נָבָל קִפַּח
בֶּן תּוּפְחָה מִזְרָחְנִיקֶעס הִפַּח
עַתָּה תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח
שָׁלוֹם כֹּהֵן לְנֶפֶשׁ סְרוּגִים מַפָּח
כָּעֵת לְוַיְזָתָא יִהְיֶה נִסְפָּח

*ביאורים ומ"מ*
*הסקתיו בכופח.* מתני' שבת פ"ג מ"ב כופח שהסיקוהו וכו': *מזרחניקעס הפח.* כלשון הכתוב מלאכי א יג והפחתם אותו: *תאכלהו אש לא נופח.* לשון הכתוב איוב כ כו: