אובדן הדרך של החסידים: עם קדושת הפיפי לא הולכים לקלפי

סקר מעריב המתפרסם היום מגלה את האמת שכולם יודעים כבר מזמן: בריצה נפרדת של הליטאים והחסידים, גפני יקבל 5 מנדטים, והחסידים יהיו מתחת לאחוז החסימה, עם 2.5% בלבד.

מי אשם בכך? ואיך הגענו למצב הזה, כשבשנת 1989 אליעזר שך נזקק לחסדיו של הבעלזער כדי לגרד 2 מנדטים, והחסידים הוציאו 5?

*האשמים בכך הם רק החסידים עצמם ואדמו"ריהם השוטים.*

וייאמר בקול:

*לולא מלחמת החרמה שהכריז אליעזר שך נגד חב"ד לפני כארבעים שנה, היינו בסיטואציה הזו כבר מזמן. מלחמתו של אליעזר שך העבירה זרם חיות בחסידים והזניקה אותם למשך דור אחד, אך לא עוד.* אם לא יקומו אליעזר שך ולובביצ'י חדשים - והסיכוי לכך אפסי - החסידים במורד הבטוח להצטמקות ואבדון, ותוך מאה שנה הם יהיו מבחינה ציבורית בסדר הגודל של 'מרביצי' לעומת ש"ס או 'הפלג' לעומת הליטאים.

*החסידים בגדו במורשתם. מלבד חב"ד, אין היום חסידים אמיתיים.*

המורשת החסידית אינה 'תקנות' החזיר ישראל בענייני קדושת הפיפי, סמרטוטי 'כאלאט' ארוכים, ראשים מוקרחים, זקני תיש בלתי מטופחים, טבילות במי רגליים, ושאר דרעק כיוצא בזה. האם הבעש"ט או המגיד ממזריץ' עסקו אי פעם בענייני קדושת הפיפי? הביאו לי ראיה אחת לכך!

*המורשת החסידית הינה, בראש ובראשונה, ביזוי 'גדולים'.* הבשורה הראשונה של החסידות היתה השלכת הרבנים מכסאם והעמדתם בראש הקהילה של אישים כריזמטיים, שהצד החזק שלהם לא היה לא למדנות ולא דקדוקי הלכות.

השמעתם על ה'קולע' שנהגו בה החסידים, עליה אמר הגאון מווילנה שהיא מקליפת פעור? בשנות השבעים של המאה הי"ח, כשהיו חסידים הולכים ברחוב ורואים 'גדול' או תת-'גדול' מתנגדי, היו מבצעים לעומתו 'קולע' - גלגול זריז של הגוף ('סלטה' באויר), ששיאו בהפניית הישבן היישר מול פרצופו המבועת של ה'גדול' ההמום. בעת הלוויית הגאון מוילנה רקדו החסידים בחוצות בשמחה, ובשל כך התכנס קהל ווילנה להחרימם מחדש כבר בהושענא רבא תקנ"ח, יומיים אחר הלוויית ר' אליהו מוילנה.

וכיום?
במקום להפנות את ישבנם שלהם לקנייבסקי, החסידים רצים ללקק את ישבנו של קנייבסקי.

בהלווייתו של קנייבסקי, כמו בהלוויית 'גדולים' אחרים של הליטאים, חצי מן המשתתפים הם חסידים, בעוד בהלויית אדמו"ר חסידי לא תמצאו אפילו ליטאי אחד לרפואה.

אז מה הפלא שהדור הצעיר בחסידות מסיק את המסקנות?

חב"ד היא הקבוצה היחידה בה עצם איזכורו של 'גדול' ליטאי, יהיה מי שיהיה, מעלה חיוך לעגני על השפתיים. אם כותבים הערכה כלשהי על קנייבסקי, עיקרה הוא סביב ליקוק כלשהו שלו למשיחם. הם היחידים שישרדו. כל האחרים הפכו לסמרטוטים של הליטאים, והדור הצעיר שלהם מסיק את המסקנות. עם קדושת הפיפי, עם כל הכבוד, לא הולכים למכולת, וגם לא לקלפי.

פשוט לא יאומן מה שקורה כאן.

לפני שלושים וארבע שנים חיפש אליעזר שך בנרות אדמו"ר חסידי להושיבו לידו, כדי להפריך כביכול את הטענות שהוא מלבה מחדש את מחלוקת חסידים ומתנגדים ההיסטורית.

אליעזר שך פנה לקאמארנער בני ברק, לנאדבארנער רעננה, לטשערנאבילער חאן יונס, והציע לכל אחד מהם הון תועפות על תמונה איתו. בואו, שבו, אל תעשו כלום חוץ מלהחליק על זקניכם ולתחוב ידיכם בגארטל שלמותניכם - ותקבלו כל מה שתרצו!

אבל אף רבילע לא הסכים לבגוד כך בבעש"ט הקדוש, ולערוק למחנהו של הצורר הליטאי.

הרבילעך אמנם אוהבים מאד כסף, אבל גם לזונות רחוב יש איזשהו קו אדום, איזה גרגר אחרון, שריד של כבוד עצמי, המעניק להן משמעות לחייהן. זונת רחוב תעשה הכל, אבל את גרגר הכבוד האחרון הזה לא תמכור בעד שום הון שבעולם - לא מתוך פחד ממישהו, אלא כדי שלא לאבד את האפשרות להסתכל בראי.

את התחושה כי גם בדיוטא התחתונה נותר לך ערך, פירור של קומה זקופה בזכותו אתה יכול לראות עצמך באיזושהי דרך, אחרי הכל, לא כסמרטוט לרגליים אלא כיצור אנושי!

רק זונת רחוב אחת הסכימה לפתוח לאליעזר שך ימ"ש את רגליה, להזמינו לקיטון שלה ולהכניסו למיטתה.

היה זה ישכר דב מבעלז.

האם לא היתה לישכר דב אפילו אתיקה של זונות?

מן הסתם היתה לו, אבל תאוות הנקם בגור וויז'ניץ שהשפילו אותו עד עפר שנים כה ארוכות, עלתה על הכל.

כדי להרגיע את אש התסכול רב השנים שבער בו, היה ישכר דב מוכן לבגוד באבותיו, להתמסר לצורר החסידים, ואף לשלוח את מאמיניו בזוגות הידועים לשכנוע מצביעים - ליטאי מגולח, מגודל בלורית, מבושם, בחליפה מודרנית ועניבה, ולצידו בעלזער קרח, מדובלל, ב'כאלאט' סמרטוטי, מדיף ניחוח מי רגליים של מקווה. מפגן 'אחדות' של "תורה וחסידות".

והזונה חדורת תאוות הנקם, ישכר דב, סיפקה את הסחורה!!! ואפילו בלי לבקש אתנן!!

אליעזר שך ימ"ש גירד את המנדט השני על הקשקש ממש. אילו היה מקבל רק אחד וג' מקבלים 6 עם הבעלזער, אליעזר שך הרי היה יורד מן הבימה הציבורית ומובל לשאול בחרפות לדראון עולם, כמי שקבר את 'עולם התורה' קבורה סופית. ישכר דב גאל את אליעזר שך, פדה אותו, הצילו ממוות לחיים ממש!!

ואיך שגלגל מסתובב לו...

שלושים וארבע שנים לאחר מכן עומד לו גרשון שטיא, ויקם מלך חדש - והכל נשכח!

את ישכר דב, הזונה שהזדקנה מאז וכיום אין דורש לחסדיה, מסלק גרשון בבעיטה עזה מכל המדרגות, ועוד דורש גם משכניו החסידים לעשות כמוהו, פן יבולע להם.

איך ניתן להבין שפלות כזו, כפיות טובה כה אכזרית ותת-אנושית, אפילו במושגיהם של 'גדולים'?

את התשובה נתנה כבר הגמרא הקדושה, לפני אלפי שנים:

*סהדי דשיקרא - אאגרייהו זילי.*