משא הקודש מאת הוד כ"ק מרן שליט"א - הדרן על מסכת מגילה

כתב מגיב בתגובה לסרטון ביו טיוב:

ייש"כ. וע"ע כאן http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=26477 בקונטרס עמודים 89-90 (בלי ערעורים על ההוכחות של הגרז).
בד"ה 'אמנם לכאורה' הוא מקשה על ההשוואה של הגמרא בין אי-הבנת הפירוש המדויק של ג' המילים לבין אי הבנה של כל המגילה. השימוש בהשוואה המלאה הזו (כמו שעושה הגמרא) הוא החידוש שלך מעבר לשמועה בשם מהרילד והרוגצ'ובר. וזה באמת די מוזר שפירסומי ניסא שייך גם בקריאת המגילה בלי להבין משם מילה, וא"כ למה לא יתקעו בשופר וינשנשו תנוך מאוזנו של המן לפירסומי ניסא.


תגובתי לו אחר העיון:

אני מודה לך מאד על מראה המקום הזה ואתייחס לכך בקצרה.
קודם אומר, שאני חשבתי שאני בגאונותי הייתי הראשון בעולם לתרץ את הקושיא ממבטלין ת"ת לשמוע מקרא מגילה ולהעמידה בלועז ששמע אשורית.
והנה שם הוא כותב ששמע כך בשם הר' י.ל. דיסקין והרוגצ'ובר.
אינני יודע איך שמע ואם זה אכן כתוב היכן שהוא. בכל אופן, הצורה שהוא מביא את הדברים ודאי אינה נכונה, ואם הגאונים הנז' אכן אמרו כך, הם אמרו ודאי כמוני, ולא כמו שהוא מבין את דבריהם בעקמימותו ומפלפל בהם פלפול של שטות.
בודאי אין הכוונה שמשום אלו הג' מילים 'האחשתרנים בני הרמכים' שאין יודעים פירושם יש כאן ביטול תורה באותה שנייה שהבעל-קורא קורא "האחשתרנים בני הרמכים"... רק ליטאי עקום מוח באופן מופלג יכול לחשוב כך.
אלא הכוונה היא כמו שאמרתי בהדרן שבסרט, שהדין דמבטלין ת"ת לשמוע מקרא מגילה משכחת לה בלועז ששמע אשורית, ואותו הלועז לומד כל היום בשפה שמבין אבל בלה"ק אין מבין כלום, ובכל קריאת המגילה מתחילתה עד סופה ששומע בלה"ק ואין מבין כלום אין מקיים ת"ת, אבל מקיים מקרא מגילה.
תירוץ נפלא זה היכה במוחי כברק ברגע אחד, בהיותי בהמבורג בגרמניה לפני שנתיים.
סיפר לי שם הרב החב"די, שבנות חב"ד בנות 14 באיזה מקום, שיננו בעל פה את ספר ה'תניא' שלהם.
אמרתי לו: וכי הבינו הללו סוד 'מיין נוקבין' המבואר שם (היינו דרשה קבלית על ההפרשה הווגינאלית של האישה בעת אורגזמה, להבדיל מסוד 'מיין דכורין' האמור בזרע הזכר...)?
אמר לי: ודאי שלא הבינו.
אמרתי לו: אם כן, מה הטעם בשינונן? הרי אין מצוות ת"ת במה שקורא בלא הבנה.
אמר לי: אותיות ה'תניא' מטהרות את האויר...
אמרתי לו: אם כן, למה לא ישננו הספר מסופו לתחילתו...
ובעודי מתווכח איתו, היכה פתאום במוחי כברק, דנוכל להעמיד הדין דמבטלין ת"ת לשמוע מקרא מגילה בלועז ששמע אשורית.
כלל הדבר, שלא מצאתי שום תועלת בכל פטפוטיו של אותו שולביץ בהקונטרס שם, רק בהמראה מקום שציין לשו"ת מהרי"ל החדשות סי' מ"ה שכתב שם "דפשיטא דאיש חייב לברך אע"ג דאין מבין קריאתו וגירסתו"! וכיוצא בזה בס' כד הקמח ערך תורה.
וזה היפך דברי המג"א וגם היפך דברי הגר"ז, שהרי מהרי"ל אינו מחלק כלל בין תושב"כ לתושבע"פ.
ובאמת בפשיטותו דמהרי"ל לא אכפת לי כלל ולי פשוט בהיפך, אלא שמהרי"ל מסתמך שם על גמרא בע"ז דף י"ט ע"א: ואמר רבא לעולם ליגרוס איניש ואע"ג דמשכח ואע"ג דלא ידע מאי קאמר, שנ' גרסה נפשי לתאבה גרסה כתיב ולא כתיב טחנה.
והגמרא הזו לכאורה היא ג"כ היפך המג"א וגם היפך הגר"ז, דהלשון 'ליגרוס איניש' אינו נופל אלא בתושבע"פ.
ובאמת, הלשון "לא ידע מאי קאמר" היא ממש הלשון שאמרו במגילה דף י"ח לעניין לועז ששמע אשורית, "לא ידע מאי קאמרי"!
על הגמרא בע"ז אני יכול רק לומר, שאין משם ראיה שבלימוד בלא הבנה מקיימים מצוות ת"ת, וחייבים לברך ברכת התורה. מה שאפשר כן להוכיח משם הוא רק, שישנו ערך כלשהו בשינון הטקסט הקדוש גם בלא הבנה, אם בסגנון "מטהרים את האויר" של החב"די הנז', או בסגנון אחר. ובזה יתיישבו דברי המג"א עם הגמרא בע"ז.
ובאמת, לו היה אותו החב"די שולף כנגדי את הגמרא בע"ז, הייתי נותר המום ולא היה לי מה לענות לו! אלא שכנראה מרוב עסקם של אלו ב'טהרת האויר' בלי הבנה, לא נותר להם פנאי ללימוד אף בהבנה מינימלית, וכך למזלי אז הוא לא הוציא כנגדי את הגמרא בע"ז.
והנה התירוץ על הקושיא ממבטלין ת"ת לשמוע מקרא מגילה חידשתי בהמבורג, אבל עיקר השגתי על הגר"ז דאין לחלק בין תושב"כ לתושבע"פ וכל יתר הפלפול כתובים הם כבר בספרי הנדפס אור הלבנה פ"ב מהל' מגילה ה"ד מדף קצ"ד ואילך.

אנכי אנכי הוא שהגבתי שם, ובאמת ההדרן כולו יפה מאד.

מקצהרגליים כתב:אנכי אנכי הוא שהגבתי שם, ובאמת ההדרן כולו יפה מאד.

הבנתי שזה אתה.

אני מעתיק גם את תגובתך השנייה שם, ואת תשובתי עליה.

כתבת:

כעת ראיתי. מסכים לגמרי לתוכן. השמועה בשם מהרילד די ידועה והילכה בישיבות בזמני (בגירסא החלשה, כמו שמוצג בקונטרס). והאמת עד שהוא מתפלא ומניח בצ''ע איך השוותה הגמרא אי הבנה של כל המגילה לאי הבנה של שלוש מילים בודדות, באת אתה ולמדת מזה גופא ובזה נשתבח התירוץ הרבה. עד שייתכן מאד שבאמת זו הייתה גם כוונת הריל דיסקין. זכור לי שהחידא אומר משהו על קריאה בזוהר דווקא לגירסא שמזכך את הנפש וכו' ומן הסתם שם יביא גם את הגמרא בע''ז. לגופה של הוכחה מהגמרא בע''ז לא בטוח שהערך הוא מיסטי ואולי הערך הוא טכני בתור מכשיר מצווה שהאדם יתרגל לקריאת המילים וסוף דבר יזכור ויבין.

עניתי:

בעניין החיד"א לא כיזב לך זכרונך - בחיפוש באוצה"ח הגעתי לספרו מראית העין, ובע"ז דף י"ט הוא מביא שם מס' בינת ישכר בשם אביו שדחה דברי המג"א מכוח מאמר זה דלעולם ליגרוס אינש וכו'.
לגבי דבריך שאולי הערך הוא טכני בתור מכשיר מצווה, שהאדם יתרגל לקריאת המילים וסוף דבר יזכור ויבין - גם על דעתי עלה כך בתחילה, אבל כפי שכתבתי קודם, לשון רבא "לעולם ליגרוס אינש... ואע"ג דלא ידע מאי קאמר" היא ממש הלשון שאמרו במגילה דף י"ח לעניין לועז ששמע אשורית, "לא ידע מאי קאמרי". כשאני מדמיין מישהו שאינו מבין סינית וקורא משפט בסינית מתוך תעתיק לאותיות לטיניות, קשה לי לראות אותו משיג בכך תועלת טכנית כלשהי.
אם נניח שהערך הוא מיסטי, אפשר לדמות זאת למשל למנהג ישראל לנשק את התפילין. אדם שנישק את התפילין מבלי להניחם, לא זו בלבד שלא קיים מצוות תפילין, אלא שאף אין לנשיקתו שייכות למצוות תפילין דווקא, אלא לערך הכללי של חיבוב מצווה. כך גם לעניין קריאת דברי תורה בלא הבנה - ישנו ערך כלשהו בביטוי האותיות והמילים הקדושות כשלעצמן, אבל אין לערך זה שייכות למצוות תלמוד תורה.
אני מסכים אמנם כי מדברי רבא משמע יותר שהערך הוא טכני, וצ"ע. אולי הלשון "לא ידע מאי קאמר" היא לפי העניין, וסתם תלמיד השונה בבית המדרש, גם אם אינו מבין, אינו ברמה של לועז ששמע אשורית, והוא כן יכול לקבל תועלת טכנית מן השינון.

אני בורח מהסברים של טיהור האוויר וזיכוך הנפש והעולם על תקופה שקדמה לקבלה ולכן נוטה טובא לקבל את האפשרות בפיסקה האחרונה שלך (ולכן גם מעיקרא לא הקפדתי להשיב לעניין השוואת הלשונות כיון שאינו מכריע).
דלא ידע מאי קאמר פירש"י שאין רבו יודע לפרש לו כלום. ומשמע שאם רבו יודע לפרש לו אז הגריסה המוקדמת לפירוש היא ודאי חשובה גם ללא דברי רבא, והיינו משום שנושאת תועלת בעתיד. וא"כ יש מקום לחשוב שה"ה לכל תועלת שבעולם לרבות מרוחקת ומעורפלת כקריאה בסינית מתועתקת (שסו"ס מתרגל לשמיעת המילים והילוך הלשון) שהיא חשובה (אולי ממש עד כדי ת"ת) גם ללא דברי רבא. ורבא בא לחדש שאף שאין תועלת משום צד.
אבל בסוגיא שם לומדים מלשון גריסה. וא"כ החיטין כן נגרסות ומשתברות ואינן נשארות כמות שהן. וא"כ על כרחנו רבא מיירי בשיש תועלת מצד כלשהו. ודיו לבא מן עדות מחבר הפרק בתהלים להיות כנידון שבוודאי המחבר ידע משהו. ועוד שכתוב שגרס לתאבה, ומה תאווה יכולה להיות לאדם לקרוא בסינית מתועתקת. [והמתאווה שוטה ופטור ממצוות. ומכאן נלמד שגם הפטור מטהר את האוויר וכו']. ומ"מ אילו ידע רבא צער שיש למחברי שירים לקיים מצוות האקרוסטיכון לא היה מקפיד כולי האי, אם לא שהדבר לדעתו נכון בעצמו.

לפי דבריך יוצא שבבית רבי לא הבינו לשון הקודש. (לפחות חלקם) השאלה היא האם סביר להניח כזה דבר.

מאןדהו כתב:לפי דבריך יוצא שבבית רבי לא הבינו לשון הקודש. (לפחות חלקם) השאלה היא האם סביר להניח כזה דבר.

כתוב "מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין ת"ת ובאים לשמוע מקרא מגילה".
הם אמרו הלכה תיאורטית, לא בהכרח שנוגעת להם עצמם.
הלכות רבות בש"ס הן תיאורטיות, לפחות מבחינת אומריהן.

אתה אומר שמה שכתוב "מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין ת"ת ובאים לשמוע מקרא מגילה". לא נאמר כסיפור, אלא כמימרא.
א. לענ"ד הלשון לא משמע כך.
ב. אתה יכול להביא עוד הלכות שנאמרו על ידי דבי רבי? זאת אומרת, לאו דווקא בי רבי אלא כל משפחה אחרת שאומרת הלכות. (אמנם, גם אין עוד סיפור שמספרים על בי רבי. אך יותר מסתבר שיהיה סיפור יחידני, ממימרא יחידנית. במיוחד בי רבי, שלא סביר שיתעלמו מהם.)

מאןדהו כתב:אתה אומר שמה שכתוב "מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין ת"ת ובאים לשמוע מקרא מגילה". לא נאמר כסיפור, אלא כמימרא.
א. לענ"ד הלשון לא משמע כך.
ב. אתה יכול להביא עוד הלכות שנאמרו על ידי דבי רבי? זאת אומרת, לאו דווקא בי רבי אלא כל משפחה אחרת שאומרת הלכות. (אמנם, גם אין עוד סיפור שמספרים על בי רבי. אך יותר מסתבר שיהיה סיפור יחידני, ממימרא יחידנית. במיוחד בי רבי, שלא סביר שיתעלמו מהם.)

אני מודה לך על הערתך ועיינתי בדברים שוב.

עצם הדבר שבאותה תקופה היו שלא הכירו בלה"ק אין בו חידוש - אדרבה, לשון הדיבור היתה ארמית, ומן ההלכה של שניים מקרא ואחד תרגום והחיוב לתרגם בשעת קריאת התורה, ברור שהיו הרבה שלא ידעו עברית. שלא לדבר על המצב בחו"ל בקהילות דוברי היוונית.

השאלה היא אמנם מי הם אלו הקרויים "של בית רבי"?

אמנם מעיון בהך מכילתין גופה במגילה דף י"א ע"א מוכח ד"של בית רבי" הם חכמים, ע"ש: להפר בריתי איתם בימי פרסיים שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות. וחכמים אלו ודאי ידעו בלה"ק.

אעפ"כ בשורה התחתונה אינני רואה שום קושיא, אף אם נניח כדבריך ש"מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין ת"ת ובאים לשמוע מקרא מגילה" הוא מעשה שהיה. אפשר למשל לצייר שאותו חכם מבית רבי היה דורש בתורה בארמית לפני המון עם שהוא ידע בחלקם שאינם מבינים עברית, ואעפ"כ ביטל דרשתו לצורך קריאת המגילה בפניהם.

אהבתי את הכיוון.
יצויין, שמהגמרא שהבאת "להפר בריתי איתם בימי פרסיים שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות." באמת נראה שבית רבי הם היו אלו שלימדו את התורה להמון העם, שכפי המסתבר לא היה בקי בלשון הקודש. ולכן מסתבר שהדרשה התנהלה בשפה המקומית שזו היתה השפה היחידה שהמון העם הבין.
ולאחר מכן הדרשה הופסקה לטובת קריאת המגילה בלשון הקודש. למרות שאף אחד לא הבין לשון הקודש. ולכן נאמר שבית רבי ביטלו תורה בשביל מקרא מגילה.