משא קודש הקודשים אור עולם הוד כ"ק מרן שליט"א - הדרן על מסכת זבחים

למען לא יחסר המזג אעלה כאן, גם אם באיחור מה, את משא הקודש ביום השנה על אמו, י"ח שבט תשפ"ג - הדרן על מסכת זבחים.



מי שלא מקשיב למשא הקודש מפסיד!

המשא מתחיל באבחנה בין נדרי איסר לנדרי הקדש - *ואגב הדוגמאות לכך מבזה הוד כ"ק מרן שליט"א שתי כתות סוטות בישראל: את כת ויז'ניץ הנאלחת ואת כת מטורללי חב"ד.*

משם עובר לחקירה: האם כשם שבנדרי הקדש יש אפשרות לנדור נדר באיכות - כמו ר' ישמעאל שנדר להביא חטאת *שמנה,* וכדתנן: (נדר להביא) גדול והביא קטן לא יצא, כן אפשר לנדור נדר הקדש בכמות, היינו להביא כמה קרבנות בבת אחת דווקא, בבחינת ברוב עם הדרת מלך, באופן שאם הביא קצתן היום וקצתן למחר לא יצא, כשם שנדר להביא גדול והביא קטן לא יצא?
והיינו שמצד נדרי איסר ודאי אפשר, אך השאלה אם זה נופל תחת נדרי הקדש, ונפ"מ כאמור בפנים.

כדי לברר זאת יוצא לניתוח של המשנה האחרונה במסכת קינים.
מקובל שמשנה זו מבוססת על חידה מתמטית עתיקה - כיצד אישה שנדרה קן אחד עשויה להגיע כתוצאה מסדרה של טעויות ובלבולים לחיוב להביא 7 ציפורים נוספות.
אבל פתרון החידה אינו פשוט כלל.

הדברים כולם מבוססים על סוגיא הערוכה כמעט בשלמות בכתב היד של תלמוד בתרא קינים.

מצורף דף מראי מקומות מורחב עם תרשימים מפורטים שנעשה בו שימוש ב'הדרן' כדי להקל על הבנת הבעיות הסבוכות הנידונות בו.

א. ברש"י הוכיח שפיר. ברמב"ם כבר סייג שאינו מוכרח כי אולי כל המחלוקת בעניין האם הראשון חובה. ועוד ייתכן שגם לרמב"ם יש נדר בכמות אלא שכאן האישה לא התייחסה במפורש לכמות שיהיה הקרבן גדול אלא כסתם אדם הנודר שתי עולות. ומה שהוכיח מרוב המעשה כמובן אינו מוכרח שאף אם הנותן למעלת נפשו טוב לו שיתן בכמה מעשים, הנה המקבל יש לו כבוד גדול יותר כשמקבל בפעם אחת ויש בזה ברוב עם הדרת מלך. ורמזת בסוף הדברים לאלף עולות שהעלה שלמה בחנוכת המקדש אך לא ביארת באמת מדוע אינו מוכיח שבקרבנות כן יש עדיפות לגודל המעשה (או שאלף עולות אלף נתינות הן, ולא דמי לכסף שנצבר ונסכם ואלף שקלים הם נתינה אחת, כי כל בהמה ישות לעצמה).
ב. ימחל שאולי פיספסתי כי שמעתי במרוצה וקראתי כחותה, אך לא הבנתי מניין הוציא שלרמב"ם בנדבה יכול להביא אחד תור ואחד בן יונה. אמנם זה מסתבר שמי יאמר לו מה תעשה אבל ברמב"ם היכן מצא.
ג. עניין האיכות לא ידעתי מי גילה לו רז זה ששור במנה הוא גדול מבחינה איכותית מאשר שני שוורים במנה. ועניין חטאת שמנה נראה שמפרש שאף שהחטאת היא חובתו בא ר' ישמעאל ונדר רק על האיכות שתהיה שמנה. וזה חידוש גדול (שאינו כ"כ מסתבר) שאפשר בנדרי הקדש לנדור על האיכות בלבד בלי עיקר הדבר. ומניין לו בכלל שר' ישמעאל נדר ולא רק כתב לעצמו שיזכור וללמד לקח לתלמידיו.

מקצהרגליים כתב:א. ברש"י הוכיח שפיר. ברמב"ם כבר סייג שאינו מוכרח כי אולי כל המחלוקת בעניין האם הראשון חובה. ועוד ייתכן שגם לרמב"ם יש נדר בכמות אלא שכאן האישה לא התייחסה במפורש לכמות שיהיה הקרבן גדול אלא כסתם אדם הנודר שתי עולות. ומה שהוכיח מרוב המעשה כמובן אינו מוכרח שאף אם הנותן למעלת נפשו טוב לו שיתן בכמה מעשים, הנה המקבל יש לו כבוד גדול יותר כשמקבל בפעם אחת ויש בזה ברוב עם הדרת מלך. ורמזת בסוף הדברים לאלף עולות שהעלה שלמה בחנוכת המקדש אך לא ביארת באמת מדוע אינו מוכיח שבקרבנות כן יש עדיפות לגודל המעשה (או שאלף עולות אלף נתינות הן, ולא דמי לכסף שנצבר ונסכם ואלף שקלים הם נתינה אחת, כי כל בהמה ישות לעצמה).
ב. ימחל שאולי פיספסתי כי שמעתי במרוצה וקראתי כחותה, אך לא הבנתי מניין הוציא שלרמב"ם בנדבה יכול להביא אחד תור ואחד בן יונה. אמנם זה מסתבר שמי יאמר לו מה תעשה אבל ברמב"ם היכן מצא.
ג. עניין האיכות לא ידעתי מי גילה לו רז זה ששור במנה הוא גדול מבחינה איכותית מאשר שני שוורים במנה. ועניין חטאת שמנה נראה שמפרש שאף שהחטאת היא חובתו בא ר' ישמעאל ונדר רק על האיכות שתהיה שמנה. וזה חידוש גדול (שאינו כ"כ מסתבר) שאפשר בנדרי הקדש לנדור על האיכות בלבד בלי עיקר הדבר. ומניין לו בכלל שר' ישמעאל נדר ולא רק כתב לעצמו שיזכור וללמד לקח לתלמידיו.

א) הטענה היא די"ל דהר"מ לא פירש כרש"י משום דפליג עליה בהך דליכא מעלה בריבוי קרבנות, ואזיל לטעמיה דיותר ראוי להנותן ליתן באלף נתינות, ולכן מצד הנותן אינו נדר הקדש. ואההיא דאלף עולות ע"ש ברד"ק.

ב) עיין ר"מ פ"י מפסוהמ"ק ה"א וז"ל, שאין אדם מביא *חובתו* גוזל אחד תור ואחד בן יונה וכו', עכ"ל - חובתו דייקא.

ג) במשנה במנחות מבואר דנדר שור במנה אינו יוצא בב' במנה ובע"כ ה"ט משום דשור שמן חשוב יותר. ואמאי אינו מסתבר דשייך לידור בנדרי הקדש על האיכות לבד כיון שמצוה להביא מן המובחר, וכל דבר מצווה נתפס בנדר.

מובן, תודה.

א. שוב חשבתי. אם בנדר בכמות יש יתרון בצד המקבל אז מה בכך שיש חיסרון מצד הנותן, הרי לבן והביא שחור שחור והביא לבן לא יצא, כלומר די ביתרון כלשהו לצד פלוני ואין חיסרון מכבה יתרון.
אגב צ"ע על ירמיהו הנביא שדרש לא תאמרו עוד משא ה' איך לא הכיר הלשונות שבכאן ואולי י''ל דהא קיימא לן עמשא אכין ורקין דרש, קרי ביה המשא אכלים ריקים דרש, והיינו שאף הנביא אין לו לומר לשון משא מחמת השומע שתהפוכות בליבו אבל אם השומע צדיק בתומו הולך לית לן בה, ושאול בחיר השם קרא שם בנו אשבעל וכוונתו לשמים כמו שכתוב לא תקראי לי עוד בעלי דמוכח דקודם לכן בעל כינוי לה' אלא משעה שקילקלו השוטים תיקנו הסופרים איש בושת למדנו שהכל לפי השומע.