פושק הדור מ. פיינשטיין

*עוד מעיוני בקובצי 'ישורון' ביום כיפור:* 

במאמר מעניין, מלגלג ד.צ. הילמן ז"ל על פושק הדור מ. פיינשטיין, ומראה שפושק הדור טעה טעות ילדותית בהבנת פשט בירושלמי. פושק הדור פיינשטיין נשאל אם מותר לעיוור להכניס את כלב הנחייה שלו לבית הכנסת, והתיר, מכוח "ראיה" מן הירושלמי מגילה פ"ג ה"ג: 

רבי אימי מפקיד לספריא אין אתא בר נש גביכון מלכלך באורייתא לגבכון תיהוון מקבלין ליה *ולחמריה* ולמנוי. 

פושק הדור פיינשטיין הבין כי "ולחמריה" היינו חמורו (המשיח הלובביצ'י שנשאל גם הוא על אותו עניין הביא "ראיה" מיומא כא ע"ב: אע"פ שאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט [...] א"ר חנינא סגן הכהנים אני ראיתיה ורבוצה ככלב...). 

הילמן מתפקע מצחוק. פיינשטיין לא ידע ארמית. וכי יעלה על הדעת להכניס חמור לבית הכנסת? מטורף שכמוך - זועק הילמן - וכי אינך יודע שחמור עשוי להטיל לו פתאום, סתם כך להנאתו וללא אזהרה מוקדמת, גללים ומי רגליים, בכל מקום שהוא נמצא (הביטו נא על סוסי השוטרים הציונים ימ"ש)? 

אדם נורמלי - אומר הילמן - הרי לא יכניס חמור לביתו הפרטי, אז לבית הכנסת? (הערה: ואף החילונים ימ"ש המגדלים בביתם כלבים וחתולים, הרי מאלפים אותם לעשות צורכיהם בכלי מיוחד - אחרת, אוי להם ולביתם; אך א"א לחנך לכך חמורים וסוסים). 

אלא, אומר הילמן, 'ולחמריה' בירושלמי אינו במ' רפויה אלא במ' דגושה, והכוונה לא לחמור אלא לחמר, היינו בעל מלאכה כמו עגלון המוביל אנשים על חמורו. 

פושק הדור מ. פיינשטיין, בניגוד לעובדיה הארור, כן היה למדן, ויש לו כמה סברות ותשובות טובות. עם זאת, ערכו ירד בעיניי לאפס משראיתי את תשובתו הפוסלת את פירוש ר"י החסיד על התורה בשל דעות לא מוכרות לו שנמצאו שם. 

הפירוש הנ"ל נדפס בתשל"ה מכתב יד ולא היתה לו "מסורת", אך משהראו לפיינשטיין כי דברים דומים נמצאים גם בספר הקבלה הידוע 'ציוני', כתב החמור: ואני הייתי אומר שטוב שלא לעיין גם בס' ציוני... וכאן כבר היכוהו על קודקודו מכל עבר, שהרי 'ציוני' הינו ספר קבלה ידוע ומפורסם שהשתמשו בו בכל הדורות. 

משה פיינשטיין, פושק הדור, התגלה כילד צר-מוחין, תינוק מגודל שעולמו מצומצם לספרות ההלכה - היחידה שהכיר כל ימיו, ובחוצפה ילדותית מחווה דעות על עניינים שאין לו השגה בהם, ונכשל בדברים פשוטים. טענות על פסוקים בתורה שנוספו בזמן מאוחר נמצאות כבר אצל ראב"ע. משם לקחם ר"י החסיד שהושפע מאד מראב"ע, וכך גלשו גם אל המקובל האשכנזי ר' מנחם ציוני שהשתייך לחוג החסיד. 

משה פיינשטיין, כמו 'גדולים' אחרים מסוגו, מזכיר לי תמיד את שחקן השחמט המפורסם בובי פישר, שהיה גאון בתחומו - שחמט, אך לא קרא מימיו שום חומר כתוב אחר, למעט חוברות קומיקס.

החיד"א כתב על הציוני: 

*ציוני - חיברו רבי מנחם ציוני על התורה על פי סוד ויש בו חידושים נוראים ובנה ספרו על הזוהר וספר הבהיר"...* 

והזכירו הציוני השל"ה, המג"א, שלא לדבר על מקובלים רבים! 

ואילו פושק הדור המושתן הסרוח מ. פיינשטיין מטנף: 

*ולא ידוע לנו בברור מי הוא ר' מנחם ציוני [..] ואני הייתי אומר שאסור למכור ולקנות גם ספר ציוני מאחר שנמצא דבר כפירה זו וטוב לכתוב זה לגדולי א"י".*!!!! 

לך דרעק קאקער, משה פיינשטיין, ליטאי צמוק-מוח, "לא ידוע בבירור" מיהו ר' מנחם ציוני, וממילא הציוני לא קיים... 

את נבלתו של פושק הדור משה פיינשטיין מזמן כבר סיימו התולעים לאכול, ואילו ה'ציוני' קבע מקומו לעד בכל הספריות התורניות, ובראש ובראשונה בספרייתי המפוארת!!

הוא לא באמת האמין בזה, רק רצה שלא יפרסמו את הדברים, וכמנהג אנ"ש

וכבר שקל בענין הציוני למטרפסיה ממנשה הקטן [עוד אוויל עצום שראוי לאשכול אחד לפחות], שטען - כמה מפתיע - שתלמיד טועה כתב את דברי רמ"פ, מאידך רמ"]פ לפחות הבין מה ה"בעיתיות" בדברי ריה"ח, ואילו מנשה הקטן כמובן יישב אותה בפלפול הונגרי כנהוג, ראה בחלק ט"ז סימן ק"ב:
שו"ת משנה הלכות חלק יב סימן ריד
הספר הציוני הוא מאחד הקדושים
מע"כ ידידי הרב הגאון המפורסם כו' כג"ת מוה"ר שלום ווייס שליט"א, אבד"ק אוהעל ובעמח"ס הרבה.
אחדשכת"ר בידידות.
על דבר אשר תמה מה שראה בספר אג"מ שכתב שספר הציוני לא ראה מעולם וכיון שהביא מס"ח כת"י פי' זר אשר לכן כתב לאסרו לעיין בכת"י הנ"ל וכיון שגם בספר הציוני הביא דברים זרים מכת"י הנ"ל לכן יש לאסור גם הספר הציוני לעיין בו, וכת"ר תמה עליו היאך יעלה על פי צדיק לאסור ספר הקדוש הציוני שהי קדמון קדוש ה' והאריך בדבר. להקשות על דבריו.
ולפענ"ד יפה כיון מעכ"ת וגם אני הקטן תמהתי כשראיתי דבר זה כי ספר הציוני הוא הי' מגדולי המקובלים אשר סמכו עליו הן בהלכה והן בקבלה מגדולי האחרונים ז"ל וגם המגלה עמוקות הביאו ועיין עטרת זקנים א"ח סי' ק"ו על גליון הש"ע שם לענין חוזר ה' אלקיכם אמת, וז"ל אמנם מצאתי הכותב דוד בהר"ר יוסף דימל"ש ז"ל מק"ק קראקא באבודרהם וצרור המור וציוני וספר המוסר ותולעת יעקב וטעמי מצות רקנטי בכולן כתוב ה' אלקיכם אמת וכו' עכ"ל מטה משה כל זה מצאתי דוד הנ"ל, גם המג"א בהל' ציצית הביאו.
ובס' מטה משה (תלמיד הרש"ל) חלק ראשון אות פ"ט בא"ד אך שהמנהג נתפשט ע"פ האחרונים ז"ל והמה האבודרהם והצרור המור פ' תבא והציוני פרשת ואתחנן וכו' עוד שם ס"ק קי"ג (של שו"ת) כ' הציוני פרשת שמות וז"ל יסוד המקובל בניקוד זה שמי לעולם הם הנקודות של שם הגדול ובאות קכ"ה שם והברכה זו וכו' וכתב הציוני בפרשת ויחי בפסוק יהודה אתה יודך אחיך ועיין עוד כמה מקומות עכ"פ הציוני מקדמוני בעלי המקובלים וגדולי הפוסקים גאון וקדוש ה' ואשרי מי שזוכה להבינו ולחקרו וללמדו, וח"ו להוציא לע"ז על קדוש ה'.
אבל האמת כי לא אאמין אשר דברים אלו יצאו מפי הגרמ"פ אלא נלפענ"ד שאיזה תלמיד טועה כתבו והכניסו בין מכתביו לאחר פטירתו וידי זרים שלטו בו ותלה עצמו באילן גדול גם כי לא אאמין שהגרמ"פ לא ראה ספר הציוני אשר מפורסם בעולם וודאי שהגרמ"פ ז"ל ראה את ספר הציוני והמפרשים המביאים דבריו כי דברי הש"ע היו שגורים וסדורים לפניו כשלחן ערוך אלא מי שהוא אחר הכניס בתשו' ושארי ליה מארי להאי אחר.
ובאמת כי לפ"ז גם הכת"י של ר"י החסיד אין לרחקו ולגנזו אלא כמ"ש (שבת י"ג ע"ב) ברם זכור אותו לאיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין דברי תורה מה עשה העלו לו ג' מאות גרבי שמן וישב בעלייה ודרשן עיין רש"י והכ"נ יש לישב שבעה נקיים ושלש מאות גרבי שמן ולדרוש דברי רבינו יהודה החסיד ולא לגונזן וב"ה עיינתי בדבריהם וראיתי שיש לפרשם לפי דרכו בקודש ע"פ ההלכה אלא שאין כאן מקומן.
ומחמת שאין הז"ג כעת יותר הנני לקצר בברכה בלב ונפש, מנשה הקטן

משה זאב הכהן פעטש-געבער כתב:[size=39]מבחינה טכנית אינני מבין מה המשתינון מנשה הקטן מקשקש - הרי התשובות בעניין פירוש ר"י החסיד נכתבו בחייו של פיינשטיין, ומה הוא מקשקש "שאיזה תלמיד טועה כתבו והכניסו בין מכתביו לאחר פטירתו"?[/size]

הוא לא התכוון ברצינות, זה סוג של עקיצה

משה זאב הכהן פעטש-געבער כתב:*
פושק הדור מ. פיינשטיין, בניגוד לעובדיה הארור, כן היה למדן, ויש לו כמה סברות ותשובות טובות.

מזה זמן רב תמוה אתמהה על הוכ"ק מרן שליט"א, שמחרף ומבזה בצדק לכל אלו שאינם למדנים,אך על הרי"ק שהיה למדן קטן בהרבה אף מכל אלו האינם-למדנים, וכמעט שלא ידע מאי קאמרי רבנן מעבר להבנה שטחית ממש ותרגום מילולי מערבית לעברית, יצא רבינו למען כבודו בחרב ובחנית. ורבות יגעתי להבין פשר דבר, והושחרו שיני בתעניות, ולא נושעתי. וה' יאיר עינינו בסודו של מרן שליט"א, עמוק עמוק מי ימצאנו.