ביזוי המסריחון משה סופר מפרשבורג שר"י, מעניינא דיומא: למה השמיט הר"מ הדין דמשנכנס אדר מרבין בשמחה?

הרמב"ם לא העתיק המימרא דמשנכנס אדר מרבין בשמחה, והמסריחון משה סופר בשו"ת שלו חאו"ח סי' קס מתפלפל למה, ומאריך בהבליו.

למעשה הרי ברור שהר"מ סובר שמדובר באגדתא בעלמא. לגבי משנכנס אב ממעטין בשמחה הרי מוגדר במשנה ובגמרא במה ואיך ממעטין, אבל לגבי משנכנס אדר מרבין בשמחה אין שום הגדרה האיך מרבין. בשתיית יין כל יום? בסיפורי בדיחות גסות מצחיקות? בביזוי 'גדולים'? בהוצאת זרע לבטלה? הרי לכל אחד יש את מה שמשמח אותו, ואין בזה הגדרה. ממילא ברור שאינה להלכה אלא אגדתא בעלמא.

וגם הדין שאמרו שם אח"כ: אמר רב פפא הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה, לא העתיקו הר"מ. כי גם זו אינה הלכה אלא סגולה, והר"מ אינו ספר סגולות. אלו שרוצים סגולות שילכו לקופת העיר, לשמעון גלאי, לדוד אבוחצירא, ולשאר חולירות. אין עניין הר"מ להעתיק סגולות, כמו שלא העתיק הרפואות מפ' מי שאחזו וכיוצא בהן.

משה סופר - לאסלה!

אכלתם כזית מצה, מרור? כרפס, חרוסת? שתיתם ד' כוסות? אכלתם אפיקומן? יש מכם שאף השתעלו ונחנקו מהחריין?
אתם כבר מדמיינים את גן העדן הנפלא המצפה לכם בעד כל זה?
לא לפי משה סופר מפרשבורג ימ"ש, *בהגהותיו לשו"ע או"ח סי' ת"פ*. לפי השטינקער הזה, כלום לא היה שווה. על ליל הסדר הזה תלכו ישר לגיהנום, *כי בלילה הזה חירפתם וגידפתם את האלוהים*.
וכל כך למה? כי בפיוט היפה "אדיר הוא, יבנה ביתו בקרוב" שבסוף הסדר, אמרתם, בין השאר: *למוד הוא*.
ובזה, נעבעך, חרצתם את דינכם. שום חריין לא יעזור. את האלוהים גידפתם - קדימה, היישר לשאול תחתית!

כך כתב הנבל הארור הזה, משה סופר מפרשבורג ימ"ש, בהגהותיו לאו"ח סי' ת"פ:
*מה דכתיב בשיר 'אל בנה': למוד הוא, הוא חירוף וגידוף...*, עכ"ל הסרוח.

אינני יודע מי חיבר את 'אל בנה', אך הרי שוררו אותו בהתלהבות עצומה, ורבים בדמעות שליש, מאות שנים לפני משה סופר ימ"ש, ומאות שנים אחריו.
רבבות אלפי ישראל במשך מאות שנים חירפו וגידפו כולם את האלוהים, עד שזרח עלינו אורו המפוקפק של משהל'ה השטינקער מפרנקפורט דמיין, שגדל לטינופת משה סופר מפרשבורג - אבי ההונגריות, אבי החרדיות, אבי כל טימטום וזוהמה.

וכך מתחיל ד"ה למוד הוא בספר חידושיי הוד כ"ק מרן שליט"א על ההגדה של פסח, השי"ת יזכהו להשלימו ולהוציאו מהרה:
*למוד הוא. כתב בהגהות חת"ס [...] עכ"ל. תמה אני על פטפוטיו ובלא שמכיר לשון עברי פוער פיו על זמר קדמון [...]*

משה סופר - לאסלה!!
https://chat.whatsapp.com/IdRK8lOBVgfGGmt3eBdTKa

א. א"א לומר על אותו ביטוי, שבאדר הוא אגדתא בעלמא ובאב לא. אמנם נכון שבאב פירטו היאך ממעטים בשמחה ובאדר לא, אבל קיימא לן שאין שמחה אלא בבשר ויין 🥩(והובא אצל הר"מ בהלכות שביתת יום טוב פ"ו). ותמוה על תלמיד מרן בעל אור הלבנה איך אמר "ואין בזה הגדרה". ואף אם לא נקבל לומר זאת (להרבות בשר ויין באדר) מדעתנו, למה לא נלמד ממה ממעטים באב ונרבה בו באדר?
ב. לא הבנתי על מה יצא קצפו. בלשון המדרש, למוד הוא=רגיל הוא (לעשות כך וכך). אמנם ברור שמדובר בעילגות, ומי הביא לאשכנזי בבית שיר, אבל חירוף וגידוף אין כאן.
ג. לא תעמוד לזכותו לפחות העובדה שכפר בזוה"ק?

תלמיד חבר כתב:א. א"א לומר על אותו ביטוי, שבאדר הוא אגדתא בעלמא ובאב לא. אמנם נכון שבאב פירטו היאך ממעטים בשמחה ובאדר לא, אבל קיימא לן שאין שמחה אלא בבשר ויין 🥩(והובא אצל הר"מ בהלכות שביתת יום טוב פ"ו). ותמוה על תלמיד מרן בעל אור הלבנה איך אמר "ואין בזה הגדרה". ואף אם לא נקבל לומר זאת (להרבות בשר ויין באדר) מדעתנו, למה לא נלמד ממה ממעטים באב ונרבה בו באדר?
ב. לא הבנתי על מה יצא קצפו. בלשון המדרש, למוד הוא=רגיל הוא (לעשות כך וכך). אמנם ברור שמדובר בעילגות, ומי הביא לאשכנזי בבית שיר, אבל חירוף וגידוף אין כאן.
ג. לא תעמוד לזכותו לפחות העובדה שכפר בזוה"ק?

א. קודם הובא מאמר הלכתי ואגב זה מאמר אגדי באותה לשון, ואין זה מחייב ששניהם באותה כוונה. ואין שום פוסק הסבור שיש חיוב בשר ויין בכל ימי חודש אדר ואין שום אגם הנוהג כך.
ב. אכן זהו אחד ההסברים ל'למוד הוא'. אבל דוחק קצת כי לא כתוב מה הוא למוד, ומה שבח ברגילות בלא לפרש למה.
ג. אכן רמז לדברי עמדין, אבל מאידך לנבל הזה שר"י מיוחסת המימרא על כל הכופר בנגלה בנסתר וכו'.

משה זאב הכהן פעטש-געבער כתב:

תלמיד חבר כתב:א. א"א לומר על אותו ביטוי, שבאדר הוא אגדתא בעלמא ובאב לא. אמנם נכון שבאב פירטו היאך ממעטים בשמחה ובאדר לא, אבל קיימא לן שאין שמחה אלא בבשר ויין 🥩(והובא אצל הר"מ בהלכות שביתת יום טוב פ"ו). ותמוה על תלמיד מרן בעל אור הלבנה איך אמר "ואין בזה הגדרה". ואף אם לא נקבל לומר זאת (להרבות בשר ויין באדר) מדעתנו, למה לא נלמד ממה ממעטים באב ונרבה בו באדר?
ב. לא הבנתי על מה יצא קצפו. בלשון המדרש, למוד הוא=רגיל הוא (לעשות כך וכך). אמנם ברור שמדובר בעילגות, ומי הביא לאשכנזי בבית שיר, אבל חירוף וגידוף אין כאן.
ג. לא תעמוד לזכותו לפחות העובדה שכפר בזוה"ק?

א. קודם הובא מאמר הלכתי ואגב זה מאמר אגדי באותה לשון, ואין זה מחייב ששניהם באותה כוונה. ואין שום פוסק הסבור שיש חיוב בשר ויין בכל ימי חודש אדר ואין שום אגם הנוהג כך.
ב. אכן זהו אחד ההסברים ל'למוד הוא'. אבל דוחק קצת כי לא כתוב מה הוא למוד, ומה שבח ברגילות בלא לפרש למה.
ג. אכן רמז לדברי עמדין, אבל מאידך לנבל הזה שר"י מיוחסת המימרא על כל הכופר בנגלה בנסתר וכו'.

א. אמרתי שתי סברות. או שנרבה בשר ויין או - וזה יותר סביר בעיניי - שנלמד מה ממעטין באב ונרבה בזה באדר, שהרי סמכו זה לזה [וכמה תועלת תצמח מהסברא השניה, שירבו החרדים להתרחץ באדר כשם שממעטין באב ובשאר השנה]. ואם לא הובא בפוסקים, הדרא קושיא לדוכתא, כי על זה שאל החת"ס. דחוק לעשירות דעתי לומר שזה אגדתא. 
ב. הוא שאמרתי, כנראה מדובר בעילגות של המשורר האשכנזי. ולא מובן לי זעמו של החת"ס. 
ג. נו, ולא צדק בזה? 
ולדעתי הוא הרחיק לכת יותר מהיעב"ץ (שגם המשיך להאמין בקבלה, בתירוצים מצחיקים), וקרוב יותר לעמדת הנודע ביהודה ותלמידו התשובה מאהבה. ופלא גדול איך ארבעה גדולים המקובלים על החרדים סברו כך ולא נשאר מזה זכר.