כשהרמב"ם ניצח את הלובביצ'ר

מדברי הוד כ"ק מרן שליט"א כעת בפורום עצכ"ח:

במאמר שפירסמתי בחורף האחרון (נמצא בעמוד שלי באתר 'אקדמיה'): "תגובה ל"תגובה" לספרי 'מה שאלוהים לא יכול' מאת אברהם בערגשטיין ("נמנע הנמנעות", 'הערות וביאורים' שנה לט, ט (אלף קלט), עמ' 85-63)", התייחסתי לדברי בערגשטיין שהביא מדברי רבו ב'ליקוטי שיחות' טו (עברית) עמ' 85. משיח השקר של חב"ד מקשה שם:

בתחילת הלימוד של 'בן חמש למקרא' מלמדים אותו את הפסוקים המדברים על הקדוש ברוך הוא בביטויים כגון 'היד הגדולה' 'היד החזקה', כפשוטם. ככל שיסבירו ויפשיטו לילד את הכוונה בביטויים אלו, עדיין יתאר לעצמו שמדובר ביד גשמית, אלא שהיא גדולה וחזקה הרבה יותר מהיד שהוא רואה אצל מלמדו, למשל. לכאורה זוהי סתירה לעיקרי האמונה שאין לו גוף ולא דמות גוף וכיצד דורשת התורה שילמדו ילד או קטן בידיעה פסוקים וביטויים שמוכרחים ללמדם כפשוטם?

ו'מתרץ':

הילד המתאר לעצמו כפשט הדברים את היד הגדולה והיד החזקה למשל כיד גשמית אך גדולה וחזקה אינו סוטה מן האמת... וכו', עיין שם שטויותיו.

על כך כתבתי לבערגשטיין:

הבאת, בערגשטיין, מדברי רבך, "שאין הילד – בגלל הבנתו השגוי' בהקב"ה – בגדר "מין" כיון ש"זהו במי שיודע ומבין למעלה מזה כו', משא"כ בתינוק"". והרי שוב, הרמב"ם חושב להיפך!

אמנם הרחקת ההגשמה והסרת הדימוי וההפעלויות מהשם הוא עניין שראוי לבארו לכל אדם כפי מה שהוא, למוסרו בקבלה לקטנים ולנשים ולחסרי השכל, כמו שיימסר להם שהוא אחד ושהוא קדמון ושלא יעבוד זולתו; כי אין ייחוד כי אם בהסרת הגשמות [...] וכשיקבלו זה ויוגדלו עליו, ויתבלבלו בכתבי ספרי הנביאים - יבואר להם עניינם ויפרשו להם ראשון ראשון [...] עד שתהיה אמיתת האמונה באחדות השם ובהאמין ספרי הנביאים אמונה שלמה בידם. ומי שיקצר שכלו להבין פירושי הפסוקים [...] ייאמר לו שזה הפסוק פירושו מובן לחכמים, אבל אתה הוי יודע שהשי"ת אינו גוף, ולא יתפעל [...] ושדבר הנבואה אמת ויש לו פירוש, ויעמדו עמו על זה השיעור. ואין צריך שתתיישב דעת אדם על אמונת הגשמה או על אמונת משיג ממשיגי הגשמים, כמו שאין צריך שתתיישב על אמונת היעדר האלוה או השיתוף אליו, או עבודת זולתו (מו"נ א, לה).

שמעת מה הרמב"ם אומר לך? הרמב"ם אומר, כי כשם שבודאי תזדעזע בכל גופך אם תשמע את בנך הקטן בא ואומר לך שאין אלוהים, או שישנן שתי אלוהויות, כך עליך להזדעזע אם אתה שומע מבנך שהאל הוא בעל גוף! ואין לעניין זה כל הבדל בין מבוגרים לילדים – "הוא עניין שראוי לבארו לכל אדם כפי מה שהוא, למוסרו בקבלה לקטנים ולנשים ולחסרי השכל"! ולא כמו שמחייך לו רבך בסלחנות: "כיצד דורשת התורה שילמדו ילד או קטן בידיעה פסוקים וביטויים שמוכרחים ללמדם כפשוטם?" "שאין הילד נכנס בגדר "מין" בגלל הבנה מוטעית כזו"...

ומה שהקשה רבך: "ככל שיסבירו ויפשיטו לילד את הכוונה בביטויים אלו, עדיין יתאר לעצמו שמדובר ביד גשמית, אלא שהיא גדולה וחזקה הרבה יותר מהיד שהוא רואה אצל מלמדו, למשל" – טעות בידו. ילדים אינם כה טיפשים, ובהינתן האווירה המתאימה הם מבינים גם דברים מופשטים, ואפילו מבלי שיסבירו להם בפירוש... וכו', והארכתי שם, עיין שם.

*

ההכנות למסיבת הסידור של בתי בכיתה א', ביום שישי הקרוב, נכנסות להילוך גבוה. כשבאתי לקחתה ביום ראשון מבית הספר, הלכה איתי כשהיא מפזמת בקול מתוך הטקסט של תפקידה במסיבה:

אנא ה' שמע תפילותינו, תהיינה אוזניך קשובות
אנא ה' אל תחזירנו ריקם מלפניך, בוחן לבבות

ופתאום אמרה לי, כלאחר יד:

-אבא, מה זה "תהיינה אוזניך קשובות?" הרי להשם אין אוזניים!

נדהמתי! עיניי התקשרו בדמעות... את שואלת את השאלה הזו או שמישהו שאל אותך?

לא הבינה מה אני רוצה... היא שואלת את השאלה הזו.

-מתוקי! לאיפה את רוצה שנלך עכשיו?

-אמרת שהולכים לקנות את ה'לולה' (=מין בובה בתוך עטיפת הפתעה) שהבטחת לי!

-ואם נלך לקנות את ה'לולה', זה נקרא שאני מקשיב לך?

-כן! שמחה.

-לזה גם מתכוונים בשיר "תהיינה אוזניך קשובות". כמו שאם בן אדם עושה מה שחבר שלו מבקש ממנו זה נקרא שהוא מקשיב לו, אנחנו אומרים על השם שהוא מקשיב אם הוא עושה מה שמבקשים ממנו. אבל בודאי שאין לו אוזניים. הוא לא צריך אוזניים, כי הוא יודע הכל אפילו בלי שאומרים לו.

והלכנו לקנות את הבובה.

כך הפריכה ילדה בת שש וחצי את שיחת הילדים של משיח השקר החב"די.

מנחם שניאורסון, משיח שקר! אתה שקר! תורתך שקר! כולך שקר! מתחילתך עד סופך שקר! אתה שקר, והרמב"ם אמת! מי מוכיח? ילדה קטנה, בת שש וחצי...

שכה אחיה כי כעבור מעט ואין אשכול בעצכח והתבוננתי על מקומו ואיננו. ומ''מ כמעט והספקתי לכתוב שם בלשון הזו:

המו''נ לא כותב שילדון שמגשים (בסתם ילדונים קאמר ולא בבתו של ארזלא בן אכסדרא) הוא מין אלא שראוי להסב את ליבו אחרת, ומה לך כי נזעקת אחרי ברגמן ורבו.
גם מנומסת היא בת ו' חכמנית זו ולא המשיכה לשאול א''כ למה נזכרו כלל אוזניים ולא ששומע (כלומר יודע) מאליו, ואיך תניח התורה מקום לטועים לטעות בדבר שהוא עיקר האמונה.
ומ''מ קושטא קאי שבתקופת התנ''ך טרם התגלה חידוש נפלא זה שה' אין לו גוף כלל ואדרבה נראה שסברו כדעת מחרימי הרמב''ם שאם אין לו גוף אם כן אינו קיים ונמצא האומר כן כופר ואין נאה לפיו אלא מנת עפר הגונה. ואפילו על תקופת אונקלוס (התנאים) כבר משך הרמב''ן המקובל (בראשית מו) בתנופה רבה את השטיח הקצר שפרש המו''נ בזה, ויותר נראה שרק בתקופת הגאונים צמח הרעיון הזה וקראו הסובר חילוף נרגן מפריד אלוף. [אגב רוב המבוכה לעניין תרגום ראייה ושמיעה מסוכמת יפה בשלושה פסוקים סמוכים בתרגום איכה, והם בפרק ג' פסוקים נט-ס-סא: ראית, ראית, שמעת – מתורגם חזיתא, גלי קדמך (נראה שמפרש נקימה במחשבה כנטירה, שהדבר קיים ושמור), שמיע קדמך. זאת אף שתרגום איכה כנראה מאוחר אפילו מתרגום הכתובים כגון תהלים ואכ''מ].

ואילולי שארזלא אתה לא הייתי מצליח להתעניין בשאלה מה יחשבו זאטוטים.

אם כי האמת שכאן אין לי חשק לדון בזה, אם זה יהיה בעצכח אפשר שאצטרף גם אנוכי טו דה פארטי לחזות בנועם הכותב ולהצליף בישבנו

ראית שבעלבעמיו מילין לצד עילאה ימלל וכו'? הרבה מיני שעשועים יש לו למקום עלינו. ומ''מ אני זוכר לו לטובה כמה הערות עם התבוננות מקיפה וקולעת שלמדתי ממנו במשך השנים (ובפרט מימי שבתו כאריק123 שאז כמדומה לי האריך יותר), וגם שיצא ללחום מלחמה במקסמן הטרחן (גם בדברי מקסמן היה אפשר למצוא דברי טעם פה ושם, אלא שכל אחד ואחד מהם קבור בהררים של הבל ומשוכפל עד לזרא). אבל אגב, נזכרתי כעת שבזמנו כינית שם לשוטנג אחד מבכירי הפורום וכו' ואני לא ידעתי על מה, כי שוטנג דינוקא בשוקא ברובו המוחלט דברים תפלים ובדרך כלל הזכירו לי את תלונת הרשב''א הקבועה על הרא''ה במשמרת הבית שהרא''ה אינו מביא טעמים לשיטה שאוחז בה אלא רק מגלה לפנינו דעתו הקדושה שהוא סובר כך וכך.

'שוטנג' בחור יקר הוא. אל תזלזל בו (לא שאני מכירו באופן אישי). עכשיו עבר ל'אוצר החכמה' וכותב שם בניק 'תוכן'. כעת ממש דיבר באשכול שפתחו שם על החזונאישניק יחזקאל ברטלר שהלך עתה לעולמו. מתוך דברי שוטנג שם קיבלתי השראה למאמר שהתחלתי להכין: "כשלונו של ה'חזון איש' במתמטיקה לכיתה י"א". מאמר שבודאי יהיה לך מה להגיד עליו, שהרי בתחומך הוא. דא עקא שבמקום לכתוב על מה שאני רוצה, נאלץ אני לבזבז כעת זמני על כתיבת עבודות לסטודנטים, לתרץ הקושיא כסף מנלן. 

דברי 'בעל בעמיו' ראיתי בהודעה הראשונה כשכתב מחמאות ועניתי לו, האמנם הוסיף עוד דבר אח"כ? ראה גם ראה, שכשמישהו כבר כותב בפורום המת שלהם, עומד המנהל הטיפש ומוחק. טוב שיש לי גם כאן.

חי זקנו של מרלין! גם מאת תוכן נשבה כלפיי אותה רוח מתישה המביאה לידי גיחוך שנשבה משוטנג ועתה כפתור ופרח טבעת וכומז (רוח התנשאות מופרזת שלא מגובה בכלום. ארבע מידות הן: יש לו ומתגאה צדיק, יש לו ואינו מתגאה מידה בינונית, אין לו ומתגאה זנב שרוף של שניצל טוב הימנו, אין לו ואינו מתגאה משול כחרס הנשבר), ואתה יודע מה, קשה לי גם להאמין שהתוכן הנכבד יודע בצורה מסודרת גם טריגונומטריה של כיתה יא. אדרבה הודיעני נא מה מצאת באותו נש (רק זכור לי שפעם דבליצקי שבד''כ הוא שקול כתב בשבחיה דתוכן והתפלאתי. אני לא יכול לנסות לחפש את ההודעה כי האפשרות לראות הודעות של משתמש פתוחה רק לחצבי שחורי דמלאי קיטמא דהתם). אמנם יש פעמים נדירות שהוא כותב דברי כיבושין, אך זה נחמד רק כשהכותב בר הכי בדרך כלל.
אריה שטרן כתב וזת''ד "בינתיים רובין מתכתב עם עצמו גם בפלטפורמה אחרת", צא וראה כוחם של ניקים שמדמים הצורה ליוצרה וכמעט לטעות גדול של דור אנוש הגיעו ה' ירחם על עמו ויבער הגלל עד תומו.
ופשר מחזה המחק יש לפתור החלום שהמנהל כרגע אפוף זעם קדוש וצדקני לצאת לישע מימוני ולעמוד על משמר כבודו תובב''א ולכן גודע בחרי אף כל קרן יהודה, ומימוני לא יכול לעמוד בפרץ מאחורי הוילונות כיון שהמנהל משתקו ואומר לכבודך אני עושה.

וכיון דעסיקנא בר' תוכן ודבריו בעניין תכונה וטענתי כלפיו שמחוסר תוכן וכו' נזכרתי במשהו שכתב הרב חיד''א ולא אקפח שכר מליצה נאה, שכתב על רב אחד שכחתי את שמו 'ויהי תוֹכֵן הרבה' וכוונתו שהיה בקי בחכמת התכונה, והמליצה כאן מתחברת יפה שכתוב על שמשון ויהי טוחן בבית האסורים ויש שבח בגמרא טוחן הרבה ומוציא מעט, והיו לאחדים ביד החיד''א שכתב ויהי תוכן הרבה. ובכאלה מקרים שהמליצה אינה מפורשת בלשון הפסוק אלא בשינוי קל תיגלה רעת המהדיר בקהל שטומן ידו בקונקורדנציה נלאה להשיבה אל פיו. ופעם ראיתי שעמד ר' מאזוז על המליצה הזאת וביאר אותה כביכול סתומה וחתומה היא, כדרכו כמה פעמים לבאר הפשוטות כמגלה תעלומות.

דברי תורה פרין ורבין ותא שמע מעשה שהיה לא מזמן שחשבתי להצהיל לב ולהשיב תודה ולפתע שקלתי למטרפסי. יש אחד שם בפורום אוצר החכמה זאב וגנר שמו המכונה זאב ערבות וזמנו בידו לשבת ולסרוק ספרים ועמודים ולהעלותם הפורומה, ותמידין כסדרן מתרעם שאין מכירים לו תודה כביכול אין לו מה לעשות וכו' (אף שבוודאי כן היא האמת). לא מזמן באשכול ספרים ופרפראות הוא העלה הקדמה של חיבור על פירוש הרמבן, עברתי על הקובץ ונהניתי לראות את המחבר מוכיח יפה שמהדיר הרמב''ן ח"ד שעוועל יצא לשוק בבגדים שאולים ושלח ידו כסדר במלאכת רעהו. אמרתי אגמול נא טובה לזאב הנ''ל וכתבתי תוכנה קצרה (סקריפט) שלוש שורות אורכה ושתי דקות מזמני נטלה, והיא תדמה כביכול 200 פעמים הורידו את הקובץ הנ''ל. חשבתי הלה ישמח שיש שכר לעמלו ותו לא. אלא שההוא מיד ראה שרבו הקופצין על מציאתו ואז ישב (שעות רבות לפי עדותו) וסרק את כל הספר כולו (ולבסוף הודיעוהו שהוא קיים באוצר החכמה). אמרתי לנפשי, מה אעשה לו בעת הזאת? אם אתן לו שוב 200 הורדות על כל אחד מה' הכרכים לה' החומשים, מנין אדע אם לא ישב לסרוק גם שאר חיבורים כגון סנדלי מנחם או טיטוליה דטיילטבוים ונשים עד נופח וכיוצא, אלא אתן לו מספר הולך ופוחת סביב 70 ולה' הישועה (זה לקח כבר 3 דקות לעשות כי רציתי שיהא הולך ופוחת). דא עקא שהלה התאכזב שנתמעטו הקונים והחל מרביץ מוסר שכל קובץ שהוא מעלה יש להוריד מיד שמא יימלך בדעתו וימחקנו וכו' לך נא ראה. סוף דבר תחת שחשבתי לתרום לו מעט זה נהנה וזה לא חסר, נתקיים בי הכתוב חוח עלה ביד וכו' ואפשר בקרוב ימצא הזדמנות וילמדנו שאנשים בימינו אינם מודים על הטובה ואף שיותר מ200 איש הורידו איש כמעט לא שלח לו בפרטי או בציבורי תודה וקילוס נוי וכו'. מ''מ מעט אנשים באמת נקהלו למראה כמות ההורדות החריגה והורידו באמת ואפשר שגם כתבו לו תודה בפרטי ומחזיקים לו טובה.

ח ח ח

אני מקווה שהם קוראים כאן. זאב וגנר זה הוא אכן דוגמה לטומטום חרדי קלאסי, בנוסף לכך שהיה יכול להשתבץ באופן מצויין בין ארבעת הבנים בהגדה, על משבצת התם.

את 'שוטנג' לעומת זאת אני מחבב. הוא ירא שמיים וזו כמובן זכותו, אך בהיותו כנראה חוצניק במוצאו (פעם כתב שהרב שמעון שוואב מוושיגטון-הייטס היה דודו) הוא בסופו של דבר גם נורמלי, בעל השכלה מסויימת, מבין עניין, ומכיר בליבו את השקר החרדי. אנשים כאלו לרוב נופלים בין הכסאות. עם אפיקורסים אינם יכולים להסתדר, ובין הבהמות הבני-ברקיות גם אינם מוצאים את מקומם, כשם שאדם מן היישוב לא ימצא את מקומו ברפת בין השוורים והפרות, אפילו אם ירצה מאד להשתלב שם. 

דומה ל'שוטנג' מבחינה זו הוא 'סיינפלד' מעצכ"ח, אם כי הלה יותר ציני מ'שוטנג' ואף חשוד על אפיקורסות גמורה בליבו, אך כזו המשולבת עם החלטה להישאר בכל זאת היכן שהוא. 'שוטנג' ו'סיינפלד', על כל פנים, הם אנשים יציבים, בניגוד להאי שוטה, 'מיימוני'. הלה עבר בחמש-עשרה שנות שריצתו בעצכ"ח אבולוציה גמורה מן הקצה אל הקצה ממש, וקשה לדעת מה בליבו היום.

נשוב לענייננו - לא אמרתי ש'שוטנג' הוא גדול הדור, אך הוא ממש מעניין ויש מה לקרוא אצלו. רק מקריאת דבריו, למשל, הגעתי לסיפור כשלונו המתימטי של ה'חזון איש', ועל כך במאמר בקרוב.

בכלל, בפורומים של 'אוצר החכמה' התקבצו, לצד הצדקנים החרדיים הבהמיים, גם ידענים לא מעטים, מן הסוג שהיה בעצכ"ח הגוסס כעת בשנותיו הראשונות, או בפורום 'ספרים וסופרים' המת. מה לעשות? עם כל היעדר חיבתי לשוכני המחראה הבני-ברקית, כיום זהו האתר הטוב והמעניין ביותר ברשת בענייני יהדות.

שמע, מקל עתיק יש בידי ירושה מדורות קדמונים, ובו אני מקיש בקנקן ומבחין בצלילו הריקן הוא אם מלא. ומה אעשה והצליל הבוקע משוטנג אינו מבשר טובות? ועלי אמר הכתוב אזניים כרית לי אל תקרי כרית אלא קרית שמהקריאה מטפס ועולה הצליל לאוזניים בסוד כל העם רואים את הקולות ומתוק האור וכו'. סיינפלד (סורוצקין?) ז''ל ידע לכתוב בשטף ולהכניס אי-אילו הלצות חביבות בפנים (אלא שחזר ודש וטחן אותן עד שנמאסו) ומצד הכתיבה הפומבית אני לא רואה שום דמיון בין סיינפלד לשוטנג.
אני מתעניין בד' שאלות: מה האדם יודע (בצורה מסודרת וברורה, לא חצאי שמועות וכותרות קלוטות מן האוויר), מה האדם מחדש, האם הוא מצליח להעביר את הרעיונות שלו בכתיבה, וגם בשאלה עד כמה הוא מקפיד להשוות את רמת הסופרלטיבים לרמת ההנמקות. שוטנג מקבל ציון סביר רק בשאלה הג'. ברור שאנשים 'נורמליים עם השכלה מסויימת' הם לא אנשים שמעניין לקרוא את מה שיש להם להגיד, ובפרט אם הם אחוזים בשליחות קדושה לרומם החרדיות וכדו' ונזהרים בפומבי מכל אבק לשון הרע. אבל אדרבה, כשתפגוש בעתיד או בעבר הודעות שיש מה ללמוד מהן מאת השוטנג הודיעני נא ואשמח לומר טעיתי. המעשה שהעתיק את השמועה שהחזו''א טעה בטריגונומטריה (לא למדתי בפנים ואני סומך רק על השמועות הנ''ל) אמנם חביב מעט, אך לא יערוך כלל למצב שבו הוא זה שבעצמו למד החזו''א וידע טריגו וזיהה הטעות ופירסם. אכן יש באוצר החכמה כמה אנשים מעניינים ביותר ועל ראש שמחתם בצלאל דבליצקי (שאגב מקבל ציון גבוה בכל ד' השאלות הנ''ל) וגם יש לו לעתים חוש הומור עוקצני ונאה. אגב, התדע מי הוא מה_שנכון_נכון? כבר גייסתי כאן את מרלין ונתליתי בזקנו ולא אוכל לשוב על כך, אבל ערי ושכבי סהדי שאני סקרן מאד לדעת מי הוא הבנאדם (אם הוא אחד), שנראה בקי בשלמות בכמה מקצועות וכל דבריו קולעים אל השערה. בעצכח ישבו פעם יואל גרומן (מציץונפגע) ומיכאל אברהם (קראת את הקוורטט שלו? מומלץ! גם שני הספרים הראשונים בסדרת לוגיקה תלמודית ממש טובים, ועל הראשון מביניהם אני אומר בפה מלא שהוא ספר מדהים) ושנרב ודוד פרנקל (יבוסי dfl) המושחז ובןאישאחד שפעמים רבות מתוך שקידתו הוציא דברי טעם, וגם שֵם thepresent-רציוספקטי (איני יודע אם הוא עדיין מקפיד שאגלה שמו), ודוד פילבין (רדףהשיג) לא ייפקד, וקולות רקע נתנו גם שחרית ודובדבני. ועל אילו ידענים דיברת אתה? כגון הלווין הלבן? מי עוד? ומי היה המכונה דגים? [התקופה הראשונית יותר של עצכח שבה סילסלו בשפתם ועסקו בחקר אלוקות לפי דעתם לא מצאה חן בעיני בכלל].
את יהושע ענבל (אין מספר לשמותיו הרבים) אני אוהב לקרוא אך בעיקר בתחום מומחיותו התורני ולא כשיוצא במלחמה על קבלת המסורת וכו' שאז פעמים רבות דבריו לעו, אך בוודאי יודע הרבה מאד (גם במקצועות תורניים כבדים), אם כי מתוך שמתפשט בלי גבול מניח זיזים רבים למשיגיו שיאחזו בהם.

שמות הרבה העלית ואין זמני בידי לכתוב כעת על כולם.

עכ"פ אכתוב ב' תשובות ואשאל שאלה א' ואח"כ נמשיך.

'דגים' הוא הפרופ' לתלמוד שלמה זלמן הבלין מאונ' בר אילן, שיש לו חשבון משפחתי עתיק עם חב"ד משם עזבה / סולקה משפחתו לפני כשבעים שנה, והיה מנצל את כתיבתו כדי להיפרע מהם. בנושאי חב"ד היה כותב באופן מאד מוצלח. דא עקא, שבסכלותו פשוט החליף עבודה-זרה אחת בעבודה-זרה אחרת, נעשה ליטאי פאתטי בסגידתו ל'גדולים' שלהם, ומאמין בסיפורי מעשיותיהם כמו שהאמין סבו בסיפורי ריי"צ... עיין בפולמוסו עם בראון בענין ספרו של הלה על הג' חזו"א. מקרהו דומה לזה של דוד צבי הילמן. יתכן ויש כאן בסיס למחקר פסיכולוגי, ואולי אף קוי דמיון למומרי ימי-הביניים שנעשו קתולים אדוקים ורודפי יהודים מרצון לנקמה (בניגוד למומרים ה'פילוסופיים' שהמירו מתוך בוז לכל הדתות, וחוסר רצון לסבול בעולם הזה עבור עולם שאינו קיים).

מיכאל אברהם הוא ללא ספק אדם רציני. אבל אני אינני מסכים עם הנחות היסוד שלו בספריו וממילא לא מוצא בהם טעם כ"כ. דוגמה: הספר הראשון בסדרה מבוסס על 'ריקנות האנליטי' כביכול, ועל כך שאתאיסטים אינם מסתפקים בפחות מהוכחה אנליטית וזו אינה קיימת, ואילו למאמינים די בהוכחה סינתטית המבוססת על הנחות סבירות גם אם לא מוכרחות ממש וכו'. לדעתי, אם זה אכן כך, צודקים האתאיסטים. דוגמה אחרת: הספר על מדעי החופש מבוסס על אבחנה בין אקראיות לבחירה, למרות ששתיהן אינן מקיימות את חוק הסיבתיות. בעיניי זוהי אבחנה מלאכותית וחסרת טעם.

מעתה לשאלתי: 'סיינפלד' זה, אומר אתה, סורוצקין הוא? איזה סורוצקין ומה שמו הפרטי? הרי ישנם הרבה סורוצקינים. לדעתי הוא עדיין מנהל את עצכ"ח - המפתחות אצלו לכל הפחות.

חשדתי שדגים הוא הבלין אבל לא ידעתי נאמנה. שמעתי שזלמן סורוצקין הוא געצעל מעצכח אבל גם זאת לא ידעתי בוודאות אלא שכן הדברים מטים ועל כן קבעתי סימן שאלה שם. בחירה חופשית היא באמת רעיון קשה מאד לעיכול, ובכל מה שטרח בזה אברהם בספריו אנוש כחציר ומדעי החופש לא מצאתי טעם כעיקר. עדיין, יש בהחלט הרבה מה למצוא אצל אברהם (אלא שקראתי עיקרי תורותיו לפני כ10 שנים ומאז חלפו הרבה הרבה מים בירדן ומחשבות בראש) בכל מקרה אני הכי נהניתי מכתיבותיו של מציץונפגע ובפרט כשהאריך בויכוח עם מיכאל אברהם, סהדי בשמיים שלילות שלמים העברתי בעיון במה שכתב ובפתיחת ספרים מתאימים. מה שכתבת על הוכחות סינתטיות אינו מדויק, כי חיליה דאברהם מסינתטי אפריורי דקאנט שכולי עלמא מאמינים בו אף ביודעם פירכותיו של יום, הא למדת שכל ההוכחות נועדו להגיע לתחושת וודאות פנימית (ואפילו הוכחה לוגית אינה לבסוף כי אם תחושת וודאות פנימית) וא''כ לא ייגרע חלק תחושת הוודאות הפנימית במקום שהיא מגיעה ישירות גם ללא הוכחה לוגית דדוקטיבית מפורשת, ואף בה סוף הטענה תלויה באקסיומותיה שאינן מושגות מהלוגיקה. לכן בעיקרון הכללי בוודאי מיכאל אברהם צודק שאנו מאמינים גם בדברים סבירים בלי הוכחה לוגית מדוקדקת. אלא שאברהם גוזר גזירות שוות מתחושה לתחושה ובזה פעמים רבות שאין גזרתו השווה מתקיימת. אני בכל מקרה למדתי הרבה מספרי מיכאל אברהם ולא אחפוץ לדבר עליו רעות גם כאשר יש לאל ידי. ישנו גם הלל גרשוני הפרעתוני שמאז דרך כוכבו בויקיפדיה ואח''כ בפייסבוק ובאתר מידה, בעיקר בענייני כלכלה ליברטריאנית ואין להכחיש שלעיתים קרובות מעלה נקודות נכונות. ומה דעתך על אהרון רוז שהיה מבקר שם פעם בכל מיני שמות לתקוף את מאמרי עצמו בכח גדול ושוב להשיב מדידיה אדידיה?
אגב כיון שהזכרתי לעיל משמרת הבית והזכרת את רדצ הילמן נזכרתי בטענתו של הילמן איך לא תיקן עצמו במאומה ר' קפאח בכל ספריו, ונזכרתי שמן הדומה גם הרשבא במשמרת הבית לא הודה במאומה לרעהו הרא''ה ומה יענה לזה ההילמן (אלא שלא למדתי כי אם מעט מזעיר מתורת הבית ולא אדע בוודאות, זולת זה שבתפילות רבות טיילתי במשמרת הבית ליהנות מלשונות חריפות שנקט הרשבא שם בחימה שפוכה וסער מתגולל). גם יש לבדוק בדברי הריבות האם יש נקודה כלשהי שבה הראבד מודה מפורשת לרזה.
אני נזכר בפולמוס בראון עם הבלין וענבל, שם בהחלט ניכר כוחו של ענבל שירד לגופן של סוגיות ואף אנוכי ירדתי אחריו ומצאתי בזמנו את דברי ענבל משכנעים מאד. אם כי גם בראון (דומני שהוא אידךגיסא, אגב, ודומה שהוא חבר ותיק של שטרןבעמיו) מלאכה גדולה עשה וראויה לשמה.

'זלמן סורוצקין', אומר אתה? הרי ודאי ישנם נכדים רבים ששמם כך. מיהו, בן של מי, מהיכן, איפה למד, ומה מעשיו חוץ מלשרוץ בעצכ"ח?

אבל סבורני שאתה צודק. זכורני שפעם קישקש על שלום בער סורוצקין, והשתא א"ש דבן דודו הוא. ועוד מסתבר טפי, שהרי הוא אמריקאי, ומאיזו משפחה של 'גדול' ליטאי כלשהו.

ומיהו אותו מסרחניק שוטה, 'מואדיב'? ומשמשי הארור משם, 'יש3'? כל הידוע עליהם הוא שלמדו אצל הגלח ליכטנשטיין בהר עציון.

לא יודע יותר פרטים על זלמן זה (רק זוכר שפעם שמעתי עוד כמה פרטים ונשכחו), לבד שהיה בפייסבוק באחת הקבוצות שנחשבת במידה מסויימת להתגלגלות הנוכחית של עצכח (the thorah hub, אלא שגעצעל זה עמד תמיד על המשמר שלא יהפוך הפורום למועדון חברים אלא לזירת דיונים, ותורה האב זה התגלגל והלך ממקום דיון וניתוח למועדון קהילתי. שאל את שטרןבעמיו הנ''ל שנראה שהתיידדתם, הוא בקי בקבוצה ההיא יותר ממני ואף שם מעיר את אותן הערות בדיוק שהיה מעיר בעצכח. אני יכול לנסות לגשש ב'רשת הרכילות' שלי על סורוצקין זה, אלא שהיודעים נוהגים בעצמם מנהג סוחרי עתיקות, שאינם מכירים בערך המידע אלא לפי מידת הלהיטות בעיני הקונה, ולכן הדברים מתנהלים לאט כשנפגשים באקראי ללגימה וביני ביני מסובבים את השיחה.
מי הוא מואדיב אינני יודע. ומי הוא יש3 בוודאי לא אדע שכן אינני מצוי כיום בענייני עצכח כבעבר. חשבתי פעם שהוא גלגול של יוסי מרובקה מבר אילן שהיה פעם בעצכח בשם מרובקה, אבל הדרנא בי. בכל מקרה אני נוטה להאמין שהאדון שטרן מצוי מאד בכל ענייני השמות שם בפורום ובפרט מאותה קבוצה שכפי שציינתי בעבר אתה מכנה לה בשם כאמה העודפת באורך יריעות האוהל, כגון בראון ומואדיב ויש3, ובכן תוריד שכינתך למטה מי' טפחים אל בית הבעלבעמיו ותנסה לגשש מאיתו דבר ברמז. ואפילו ספרן (אם אני זוכר נכון שמו יעקב הכהן? לא בטוח). וכיום לפי השמועה זקני עצכח מתקהלים בקבוצת נחקורה בפייסבוק שלא טרחתי מעודי להיכנס אליה.

ח ח ח

אכן עם שטרןבעמיו זה התיידדתי קצת איזו תקופה, ואף שלחתי לו תמונות הוד כ"ק מרן שליט"א חותם על ספרו ב'שבוע הספר' ותמונותיו בהמבורג וכו', ואף הוא גילה לי סודותיו ומטמוניותיו ואני ניחמתיו כאיש אשר אימו תנחמנו ואכמ"ל וד"ל וק"ל.

אך אח"כ פתע פתאום חרה אפו בי ולא אדע על מה ולמה, ואם על שאני כותב 'מסרחניקעס' וכיוצא הרי לא כתבתי עליו באופן אישי, וכי לנקמת כל בני מינו הוא יוצא, בתמיה? כך או כך געלה נפשו בי, ואף אני מאסתיו וגעלתיו כפל כפליים, ומאז בכל עת שאני פוגשו כותב אני משהו על מסרחניקעס למען התענג למראה אש אשר תקדח באפו.

עיקר העיקרים... 'מיימוני' זה, הידעת טיבו? יש היודעים!

מהחבדיים אני כבר לא זוכר מי היה בעצכח. זולת לוין הלבן וגרינולד מסתברא ואתנחתא, יש עוד הנודעים בשמותיהם? מונדשיין (זכור לי במעורפל שהוא לבנוני) כתב כמדומה רק בסופרים וספרים.

היו הרבה חב"דניקים. היה משיחיסט אחד, 'י_כוכבי', שהשוטה 'מיימוני' עסק עימו בנסיון להחזירו לשפיות... היה אחד 'אפרים_ליב' שחשב עצמו מבין גדול בפילוסופיה של חב"ד וחקירת אלוהות. היה 'מאחרי_שבת'... היה ספרדי חב"די בניק 'איש_ערבות', שהיה כותב גם בבח"ח, ובמלחמת עמנואל רתח דמו הספרדי וכינה את שפת היידיש, בה נשא רבו את כל דרשותיו, 'שפה של גרמנים' או משהו כזה... וכמובן ישנו החב"די המקולקל מאוסטרליה, 'נישטאיך', הכותב שם עד היום, אבל בהיותו מקולקל אינו מגביל עצמו לענייני חב"ד. והיו שם עוד הרבה חב"דניקים... הרבה יותר מחלקם היחסי באוכלוסיה.

עסקינן באנשים שכתבו לרוב עד שאפשר לזהות איזשהו קו ב'משנתם' ובכל אופן שכתבו באופן כללי דברים של טעם ופקיע שמם בתוך הפורום, ולא כל ארחי פרחי הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול. נישטאיך זה מה טיבו? מהדבקותיו וקישוריו נראה לכאורה שהוא שופט המתמחה במשפט עברי ומה יעשה באוסטרליה. חב''ד בכל הפורומים נמצאים יותר מחלקם באוכלוסייה (באוצה''ח מוגבלים יותר) אלא שמשום מה הם נהנים לדוש בעיקר בדברים שקשורים לחבד הולך הולך סובב הרוח ועל סביבותיו שב הרוח.

ובמעבר חד, כיון שהזכרת אפריםליב הלכתי מעט לשוטט באמריו לראות מי הוא, וראיתי באחד האשכולות שהגיב על סדר הא"ב במגילת איכה שבפרקים ב-ג-ד מופיעה האות פ' לפני ע', ונזכרתי מעט מעניינא דיומא שהמועד הקרוב הוא פורים, ויש פיוט ארוך מאד של ריה''ל לפורים עם אקרוסטיכונים בכולו ושמו 'מי כמוך ואין כמוך, מי דומה לך ואין דומה לך' שכל סיומי בתיו בקטעי פסוקים עם המילה "לו" (ריהל כתב כמה מי-כמוך-ות אלא שרק זה תפס בקהילות הספרדים), ושם זה המקרה היחיד שאני זוכר שבו רואים שניסה ריה''ל משהו ולא עמד לו כוחו להשלימו (אצל אבן גבירול למשל כבר ציינתי פעם שהקורא עומד ומתפלא שלא מורגש לעולם שום דוחק וקושי), שהמביט בשיר יבחין שבחמשת הבתים הראשונים על סדר הא''ב כל בית מתחיל פעמיים באות הפותחת: אדון-אמיתך, בימי-בי, גמלני-גלויות, דמי-דגלי, היום-היו, אבל מהבית השישי ואילך התעייף המשורר וחסרה התבנית הזאת: ויהי-מלך, זימן-להראות וכו'. ייתכן שמראש חשב כך ועשה רק לתפארת הפתיחה, אבל יותר מסתבר שחשב מתחילה לעשות הכל באופן הזה שהאקרוסטיכון כפול בראשי הבתים אלא שהתעייף. לא ראיתי מעולם איש מעיר על זה, וזה באמת דבר מפתיע בעיני על משורר גדול כריה''ל.

ותיכף לכתיבה נזכרתי בעוד מעקש קטן שיש אצל גבירול בכבודו ובעצמו (ולא דקתי פורתא במה שאמרתי שלעולם לא יימצא אצלו דוחק והקורא משתאה. ואף כי כך היא האמת שהקורא בשיריו לאחר שסיים לרגוש עומד ומשתאה) שבקינה המפוארה שלו על איש חסדו יקותיאל יש שורה: "היום בקרב מועדי אל שאגו, האומרים להם ערו ערו", והמתבונן לפי המשקל יראה שבסוף כל סוגר יש יתד ושלוש תנועות, כי משקל כל הסוגרים שתי תנועות ויתד ושתי תנועות ויתד ושלוש תנועות (כמו בבית שלפניו ולאחריו: הַיּוֹם בְּתוֹכוֹ מוֹקְדִִִים בָּעָרוּ, הַיּוֹם שְׂלָלָהּ אוֹיְבִים בָּזָרוּ. ובדלתות במקום התנועה האחרונה בא יתד, כפי שכבר עמד על משקל השיר הזה הראבע בספר צחות) ואילו בסוגר "האומרים להם ערו ערו" משקלו רק שתי תנועות ויתד ושתי תנועות ___ ושלוש תנועות, ויתד להיכן הלכה? אלא שגבירול התכוון שיקראו "האומרים לָהֶ - מְערו ערו", ושווא הנח שבסוף תיבת 'להם' נצמד לתיבה שאחריו ונעשה נע. [וגם בשיר אחר שלו משובח מאד ושמו "אני האיש אשר שינס אזורו" יש שם שורה "ולבש לילה שריון אפלה, ורעם בחנית ברק דקרו" והרואה יראה שלפי המשקל צריך לקרוא לילה היו''ד בשווא נע, והקל ר' שלמה עם עצמו מעט מטורח המלאכה. ועוד ישנם כמה וכמה. ודרך כלל החוקרים והמהדירים לא מעירים על מעקשים קטנים במשקל ואני חושדם שאינם מרגישים בו בעת הקריאה במרוצה אף שזה נראה לי דבר תמוה כי מה ערב לחיכם במשקל אם אינם מרגישים בו בקריאתם ונגינתם?]

ואמנם בזמן ן' גבירול כך הייתה דעת המדקדקים (מיסוד אבן חיוג') במקרה אחר שאם יש שני שוואים רצופים בסוף מילה (כמו וַיִּשְׁבְּ ממנו שבי, וְיֵרְדְּ מיעקב, ויבא לו יין וַיֵּשְׁתְּ, ועוד) אז מה נעשה? לכאורה לפי הדין שני שוואים רצופים הראשון נח והשני נע (כמו וַיִּגְדְּלוִ הנערים) אבל כששניהם בסוף מילה איך נוכל להניע את השווא השני בלא שיש תנועה אחריו? והרי שווא אינו תנועה ממש אלא נופל ונסמך על שאחריו (ורמזו בזה שכתב בתחילת איוב "ותפול שבא ותקחם")? אמרו המדקדקים הקדמונים: השווא השני ייסמך אל המילה הבאה: ונקרא וַיִּשְׁ בְּממנו שבי וכן הלאה, ואז יבוא שפיר [ואז מיושב היטב פסוק מוזר במשלי שכתוב "אל תוסְףְּ על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת", פ' סופית דגושה, שלא מצינו כמוה בשום מקום (אף שכאן היא אחרי שווא נח ובגד כפת שאחריו דינו בדגש קל כראש מילה, כי השווא הנח סיום), ולדבריהם אתי שפיר יותר שכיון שהם שני שוואים רצופים סְףְ השווא השני נסמך אל המילה הבאה וקוראים אַל תּוֹסְ פְּעַל דבריו, ולכן הפ' דגושה כדין ככל בג''ד כפ''ת בראש מילה]. אלא שהראבע קרא על זה תגר כי מה נעשה כאשר גם המילה שאחריה פותחת בשווא (או בחטף) שהרי אי אפשר שני שוואים נעים רצופים? ובא רד''ק והטיל פשרה ביניהם שהיכא שאפשר לסמוך השווא השני על המילה הבאה נסמוך, והיכא שאי אפשר לסומכו יהיו שניהם נחים, והיתה דעתו שגם כאשר המילה בסוף פסוק (כמו ויבא לו יין וישת) או שיש טעם מפסיק עליה אז אי אפשר לסומכה ונקרא שניהם נחים. ושוב חזר לאחוריו והחליט שלעולם ייקראו נחים. והיום אכן נוהגים ששניהם נחים כפי שבדרך כלל דעת רד''ק בדקדוק התקבלה כמעט כפוסק אחרון. כי רד''ק היה מאסף לכל המחנות וראה ומביא את כולם, וזה לך האות שאחריו לא נכתב עוד ספר שרשים לא אגרון דרסג ולא מחברת דמנחם ולא שרשים לג'נאח, וקל וחומר לא ספר דקדוק משוכלל כמו מכלול שלו (שחשבתי פעם לההדירו ולסדרו עד שמאסתי בפשפוש ב'חכמה' זו שגם מקנקנה שלה בוקע צליל ריקני למדי, והיפך ממה שאמר הרמבם בהקדמת המשנה שבבא בתרא אחרונה כי 'כולה סברא' ואינה עומדת על המקראות, אני אומר על הדקדוק שלבושתו ולחרפתו אם הייתה עליו מסכת משנה הייתה היא הראשונה מכולם, כי כולו אין בו כמעט סברא כלל) וגם בפירושיו מזכיר רד''ק מפרשים רבים כסדר (ודומני שהוא היחיד שמביא כסדר את דעת התרגום יונתן, ולכן במקומות שאינו מביא את התרגום כלל מוכח שלא ראהו כגון תרגום תהלים שדומני שרדק לא מביאו בשום מקום ומי שיש בידיו תוכנת חיפוש יוכל לוודא. והנה בקשתי: אם יש לך התוכנה תוכל לבדוק לי? מן הסתם לבדוק האם בספרים שאין עליהם פירוש רדק כמו איכה וכדומה הוא גם לא מביא מהתרגום בשאר ספריו כמו מכלול והשורשים זה אצטרך לבדוק לבד כי צריך לבחון בכל מקום האם יכל להסתייע מהתרגום ולא הסתייע ומה דרכו של רד''ק ואולי עד יום פטירתי מהעולם הנאה הזה אספיק לאסוף ולבדוק את העניין אם תשוב לנוח עלי הרוח שדחפתני בעבר ללמוד הספרים הנ''ל).

ואכן כך רואים בכמה מקומות בדברי המשוררים ריהל ורשבג (מן הסתם גם במשוררים אחרים שהיו עד הרדק אבל בהם אני פחות מתמצא), כמו למשל אצל ריהל: "זה רוחך צד מערב רקוח, הַנִֵרְדְּ בִּכְנפיו והתפוח" שהרואה יראה שמחמת המשקל נאלצים לקרוא: "הַנֵּרְ דְּבִכְנָפָיו". ובספרי הדיוואנים שבבית הוריי ציינתי בגליון כל המקומות שיש תופעות כאלה אלא שאינם בידי כעת.

וכיון שהארכתי הרבה יותר מדאי הותרה הרצועה ואאריך עוד בדברי אגב, שכאשר רד''ק יצא ללחום מלחמה במחרימי מורה הנבוכים ושלח אגרות להניאם מדעתם ולהודיעם שהקהל לא יתייחס לחרם כלל ועיקר (אלא שרדק כותב יחסית בנימוס ובהכנעה אף כי מדעתו אינו נסוג, ורעהו כותב אליו בביטול: "יגער ה' בך השטן, דוד הוא הקטן וכו'" וכל האיגרת כולה תוכה רצוף עלבונות כור פלפלין על כור חיטין), אז דומני ששם מעיר רדק שעיקר עסקו בתלמוד עם תלמידיו, ורק בשעות הפנאי הוא עוסק בדקדוק (ואולי זה במקום אחר ואיני זוכר בדיוק). וצא וראה אביו (ר יוסף קמחי) שהעיד על עצמו בהקדמת ספר הגלוי שכל ימיו ולילותיו ושני חייו הוציא בעסק הדקדוק והמקראות, וסוף דבר לא עלתה בידו סולת נקיה ומסודרת שנעשתה לפסיקה אחרונה כפי שעלתה ביד בנו רד''ק שהיה כבית יוסף מאסף לכל המחנות איש על דגלו לאותות. ועל אודות ר' יוסף קמחי וויכוחיו עם רבינו תם, שבא ר' יוסף קמחי חמוש בדקדוק הספרדי המשוכלל ולכן מצא בקלות ובמהרה את השגגות ששגגו מנחם ודונש ורבינו תם אחריהם (הזכיר לי ששלמה מימון באוטוביוגרפיה שלו כותב בהקשר כלשהו שלבקר באופן פרטני ספרים שכתובים בשיטה שלמה שגויה זה מגוחך) אכתוב אולי בהזדמנות אחרת אם תהיה אוזן שומעת.
ראה ה' והביטה אוי מה היה לי שחשבתי לכתוב כמה שורות בודדות ונמשכתי בכתיבה הרבה כסוס שוטף במרוצתו, ואף שידעתי שרוב ככל אנשים היום אינם מתעניינים כלל ועיקר בעניין דקדוק, ואף אני כמעט בשום מקום אינני מדבר בזה ורק כציפור בודד על גג עסקתי בזה, אלא שאתה חכם אתה ומחבב את הידיעות ועל כן אפשר שתיהנה מפרשתא דא.


עריכה.
כמנהגך הטוב בספר הנכבד שעליו נאמר (איוב מא, כה) 'אין על עפר משל"י העשו לבלי חת' לצטט הקדמונים בלשונם, פתחתי כעת בגוגל ספרים ואצטט לך הלשונות בסוד הקלדה עיוורת (ואני אומר לכל מכריי שאין דבר משתלם יותר לאחד שכותב הרבה מלהשקיע כמה שעות ולהתאמן היטב היטב על הקלדה עיוורת מהירה כמידת האפשר בעברית ובאנגלית אשר רוב טובה צפון למחזיקים בה ותומכיה מאושר).

ספר צחות לראב''ע וז''ל:  השווא יתחלק לשני חלקים, האחת שתהיה תחלת המבטא בראש המילה או בתוכה, כש' שְׁמַע ומ' תִּשְׁמְעוּן, כי השווא איננו נקרא בעצמו רק בעבור תנועה אחריו או לפניו, ואם התנועה אחריו הינו שווא מתנועע ואם התנועה לפניו הנו שווא נח והוא נראה במבטא, כי אין ר' שָׁמַר כה' עָשָה במבטא על כן יקראו ה' עָשָה נח נעלם. ובסוף המילה יתחברו שני שוואין, כמו וישת מן היין, יַפְתְּ אֱלהים, ואמר רבי יהודה המדקדק כי ראוי לקרוא ת' וַיֵשְׁתְּ מִן הַיַּיִן שו''א מתנועע דבוק עם מלת מִן, והנה מה יעשה במילת יַפְתְּ אֱלהים, כי אין כח בלשון לחבר שני שוואין מתנועעים, כי ניקוד אֱלהים שווא עם פתח קטן. עכ''ל.

ספר מכלול לרד''ק וז''ל: ודע כי כאשר יהיו שני שוואים כאחד באמצע המילה או בסופה - הראשון נח והשני נע באמצע המילה, כמו ישְמְעו, ילְמְדו, ישְמְרו. ובסוף המילה אם דבקה אל אשר בצדה תניע השוא השני ותקראנו בקריאת ראשית המלה אשר בצדה כמו וַיֵּבְךְּ עָלָיו, וַיִּשְׁבְּ ישמעאל, אל תוסְףְּ על דבריו, עד לא שַׂמְתְּ אלה על לבך, אל ישְׁטְ אל דרכיה לבך, אבל אם ראשית המילה שבצדה שוא והנה הם ג' שוואין - הב' שבסוף המילה הם נחים כמו יַפְתְְּ אֱלהים. וכן כאשר הם השני שוואים במלת ההפסק הם נחים כמו ויפול על צואריו וַיֵּבְךְּ.
ויש שקוראים כל שני שואין בסוף המילה נחים, גם הראשונים שזכרנו. וכן נמצא בספרים מדוייקים וַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לבי ב' בַּסֵּתֶר דגושה, וכן וְיֹלַדְתְּ בֵּן ב' בֵּן דגושה, וכן וַיִּשְׁבְּ ממנו שבי בפסק, ואם כן אינו נקשר ויפת עם בסתר, ולא וילדת עם בן ולא וישב עם ממנו אלא נקרא בעצמו וַיִפְתְּ בשני השוואים נחים, וכן וילדת וכן וישב כמו יַפְתְּ, שאם היו נקשרים ויפת וילדת היו ב' בסתר וב' בן רפים כמו שיתבאר [א"ה כי כבר אינם בג''ד כפ"ת בראש מילה]. וכן וַיִּשְׁבְּ ממנו שיש פסק בין וישב ובין ממנו, ואם היה נקשר לא היה בו פסק. אם כן אינם נקשרים כולם שהם בסוף המילה. עכ''ל.

הקדמת ספר הגלוי לר' יוסף קמחי: "ואני הריני כבן שישים שנה היום עסקתי בחכמה זאת ימים ולילות, ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים למי ששונהו מאה ואחת. וגם כי מפי סופרים וספרים יש ללמוד, ואני על כן יגעתי ומצאתי ובינותי בספרים ומפי סופרים השיבותי דברים נכוחים למורים".
ושם גם בהמשך מצטט את עדותו של ר' יונה ג'נאח על עצמו "יותר הוצאתי בשמן לנרות ללמוד מאשר הוציא הסובא ביין".
ושם בהמשך גם מתקוטט עם האומרים כי "אין דיקות הלשון חכמה" ועונה להם וממשיך בדבריו "והיה זה להם על האמור כמשל הקדמוני מי שאינו יודע האומנות מואסו, ולא הגיע אליהם מספרי הדיקות כי אם מחברת מנחם ותשובות דונש ואשר הכריע ביניהם תפארת הגולה רבינו יעקב לחזק דברי מנחם כי הם פלאי, והדברים הנכונים דברים עתיקים אינם צריכים חיזוק, כי הם על משמרת חזקם יעמודו ואין על מנחם ודונש אשמה אם עקלו נתיב האמת בלשונם כי לא ידעו מה הוא, כי עדן לא נבנה לו בנין מתוכן לא אוהל ולא משכן ולא עמוד ולא כן, כי התאחרו פעמי אציליו ולא הוקם המשכן עד בואם, ור' יהודה המורה חבר ספרו על אותיות אהו''י בלבד, וספר אחר מבעלי הכפל הנקראים בעלי דמיון, כי שימוש האותיות האלה קשה מאד, בעבור כי פעם יחנו בתיבות ופעם יסעו, ועל כן נשתבשו בהם הראשונים עד בואו והעלה נר מערבי שלא יכבה כימי השמים על הארץ. ועל אשר חננו האלהים מדע והשכל חובה עליו לחוק אותם על ספר להשאירם לבאים בעקבותיהם כענין שנאמר עתה בא כתבה על לוח אתם ועל ספר חקה ותהי ליום אחרון לעד עד עולם".   ע''כ.

הזכרת את מוהר''ר משוטנג והגלילות והזכרתי אני את מה שנכון נכון, והנה נתקלתי באשכול שבאו שני המדברים כאחד ושם נאמר הבדילה הפרוכת לכם וכו'.
כתב המוהר''ר וז''ל 'שלמה המלך אומר (משלי ו' ט'-י'): 'עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב, מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ. מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת, מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב'. ומשמע, שמעט חיבוק ידים לשכב הוא בסדר. וקשה, דהרי התנוחה היחידה שבה אפשר לחבוק ידים כששוכבים הוא כששוכב על הגב, והרי אסור לשכב אפרקדן כלל'. עכ''ל.
והשיבו המשנ''נ הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו. ויל"ע מי התיר לו בשר אדם, ואולי לשיטות שהוא דרבנן ניחא. ואכתי יש לדון משום חובל בעצמו וכו'. ולזה מרגלא בפומי אלך לי אל הר הומור ואל גבעת ההלבנה קרא היכא קאי במו''מ של הלכה ודומיה.
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=46&t=44657

תמיהני עליכם שוטים שהנכם מאריכים במילי דדקדוק דמשעממינן טובא, הנה שמי לא אגלה וכמוס הוא עמדי, אבל שוטנג כיון שעזב אותנו ומחרף על כל במה, הריני להודיע כי הוא יהודה הערשקאויץ, אמריקאי מסובב שטוב יעשה אם ילך לטיפול פסיכולוגי בהקדם. הק' מיימוני. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו.
במחשבה שניה אני מוכן לגלות לך שמי, אם תפרסם כאן את שמו של ירוחם.

מה שעשית לו אאוטינג - ספק אם הוא מתרגש ממך, שכן זכורני כי בעצמו כתב פעם בעצכ"ח: "הרב שמעון שוואב היה דודי". אמנם עדיין לא ידעתי מי הוא בדיוק אבל חיפשתי כעת ב'גוגל' לפי השם שכתבת ומצאתי שלאותו שוואב היה או ישנו גיס בשם "הרב שלמה הערשקאוויץ, ראש ישיבה אין גייטסהעד", וא"ש.

אבל מה שכתבת בגנותו - לא כן ידמה לבבי וכבר מילתי אמורה כי הוא אברך יקר מאד, וכמובן אין זה אומר שצריך להסכים עימו בכל. ואדרבה, עתה שאני יודע שמו שמא אשגר לו משלוח מנות נאה בפורים הבעל"ט.

ובכלל עניין האאוטינג לאו דבר המיירא כ"כ הוא בזמננו זה, ופוק חזי להוד כ"ק מרן שליט"א - לו היה יושב חשכים האיך היה מפרסם ספריו ומאמריו היקרים, חרב גאוותו אשר גושפנקא דמרייהו חתימא עלייהו בראש כל חוצות?! אדרבה ואדרבה, הרי בעצמו חותם על כל דבריו בשמו הקדוש, ואף תמונתו מפורסמת בכל מקום לקיים והיו עיניך רואות את מוריך ואשר אנו התלמידים ניקח לתלותה בבתינו ובסוכותינו.

ואף אני הקטן בתלמידי הוד כ"ק מרן שליט"א ממנו למדתי ומדרכיו הטובים לקחתי, ולא מראש צורים דיברתי וזה שמי וזה זכרי אשר חותם אני עצמי מעת תחילת שימושי קמיה שליט"א 'משה זאב הכהן פעטש-געבער', ואיני מתחבא בשום מקום אלא גלוי לכל העמים, ומי בעל דברים יגש אלי ואכבדנו בסבר פנים יפות בפעטש הנה והנה, וכך היה מונה: אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים, וכו' וכו' - אדרבה ואדרבה.

כגון אנא שלא זכיתי לראות פני מרן שליט''א בחיים חיותו, ובוודאי ידע השטן שר''י שבשעה שניפגש בוודאי תיכף יבוא משיח צדקנו ותדבק נפשו ברבינו והיו לבשר אחד, הנה ליבי נוקפי אם יוצא ידי חובה בתליית התמונה בביתי ובחומותיי (ואף בחומות הרחוב אני קובע דלא יסורו מליבו כתיב) ודבר ברור הוא ששם השי''ת כח בברואיו לתכן 'הולוגרמות' למען לא ישלחו הצעירים בעוולתה ידיהם ורק על תמונת מרן משושם לשוח בנפלאותיו. ואודיע צערי לרבים שלאחרונה הסתיר פניו רבינו מעצכח ומה לי שם ומי לי שם אם לא רצונו וכו'

מיימוני כתב:תמיהני עליכם שוטים שהנכם מאריכים במילי דדקדוק דמשעממינן טובא, הנה שמי לא אגלה וכמוס הוא עמדי, אבל שוטנג כיון שעזב אותנו ומחרף על כל במה, הריני להודיע כי הוא יהודה הערשקאויץ, אמריקאי מסובב שטוב יעשה אם ילך לטיפול פסיכולוגי בהקדם. הק' מיימוני. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו.
במחשבה שניה אני מוכן לגלות לך שמי, אם תפרסם כאן את שמו של ירוחם.

רשע שכמוך.
מה אתה רוצה ממני ומה עשיתי לך?
אני לא יודע מי אתה אבל אתה מזכיר לי את הקאפו שלי בצריף כילד באושוויץ.
אני מזהיר אותך שיש היום אפשרות לגלות מי הוא הכותב באינטרנט. ימצאו אותך ותיתן את הדין.
מנהלים נא למחוק ולחסום ולא לאפשר אאוטינג - זה אסור לפי החוק. ביררתי עם מיימוני מעצכח והניק מיימוני כאן הוא מתחזה.

למה רשע?
מה יש?
אתה כותב כל היום ביקורת על כל העולם?
בסך הכל לכתוב את השם שלך, מה כזה גרוע? האם עשית משהו רע שאתה מתבייש בו?
אין שום איסור באאוטינג לפי החוק, בדותא גמורה. זה חוק פנימי של בחדרי חרדים שלפעמים אוכפים אותו, אבל אין שום איסור חוקי לגלות שם של ניק באתר כל שהוא.
והכי גרוע להאשים אותי בהתחזות? כל אחד מזהה שאני מיימוני האמיתי.